קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב הפרשי הצמדה - תגמולי מילואים: השופט עמירם רבינוביץ   1. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת מתביעת המערער מושא ערעור זה היא, מהי דרך חישוב ההצמדה של תגמולי המילואים בגין הכנסת המערער שאינה מעבודה ואינה ממשלח יד לשנים 1990 - 1988 (להלן - התקופה הרלוונטית). 2. המערער הוא רופא במקצועו ובתקופה הרלוונטית נבעה הכנסתו משני מקורות:   א. הכנסה כשכיר. ב. הכנסה כעצמאי, שהקף עיסוקו במשלח ידו בתקופה הרלוונטית או בחלקה, היה פחות מ-12 שעות שבועיות.   3. עד לפסיקת בית דין זה בענין קורנוויץ (דב"ע נב/264-0 המוסד לביטוח לאומי - מנחם קורנוויץ פד"ע כה, 507), סרב המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לחשב את תגמולי המילואים של המערער גם על בסיס הכנסתו כעצמאי.   4. ביום 30.4.1996 שילם המוסד למערער את תגמולי המילואים גם על בסיס הכנסתו כעצמאי, כשהם צמודים על פי תקנה 3(א) לתקנות הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום)(גימלאות המוסד לביטוח לאומי), התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) מיום הגשת התביעה למוסד, שהוא, לגרסת המוסד, יום 20.6.1994.   5. המערער טען, כי הגיש את התביעות מדי שנה בשנה, לאחר שירות המילואים, ולכן את הפרשי ההצמדה יש לחשב בהתאם למועדי הגשתן של התביעות בשנים 1988, 1989, 1990.   6. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 001230/95; סגנית השופט הראשי, השופטת ע' פוגל) קבע, כי התביעות כולן הוגשו ביום 20.6.1994, כשהוא מבסס את קביעתו זו על תעודת עובד ציבור, לפיה הוגשו התביעות כולן ביום 20.6.1994, ועל העדר כל הוכחה של המערער, כי התביעות הוגשו במועדים שטוען להם המערער.   7. בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי טען המערער, בין השאר, דברים אלה:   א. בית הדין האזורי התעלם מ"תביעות התובע" מיום 21.11.1990, כפי שמשתקפות מנספח ד' לכתב התביעה (צ"ל נספח ג' לכתב התביעה -ע.ר.).   ב. בית הדין האזורי התעלם מהודאת המוסד בקבלת התביעות במועדן בנספח ה' לכתב התביעה ומעדות יועץ המס של המערער שהעיד, כי התביעות הוגשו במועדן.   ג. על בית הדין האזורי היה לקבוע, כי נטל הראיה להוכחת מועד הגשת התביעות מוטל על המוסד, שהרי בידיו כל הנתונים.   8. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והדגיש, כי הוכיח במידה מספקת את מועד הגשת התביעות על ידי המערער, בעוד שהמערער לא הביא כל ראיה התומכת בגרסתו.   9. אנו סוברים, שחומר הראיות אכן מוכיח בעליל, כי התביעות הוגשו כגירסת המוסד בחודש יוני 1994, כפי שנפרט להלן:   א. מנספח ג' לכתב התביעה ניתן ללמוד, שהמערער הגיש למוסד הצהרה ביום 21.11.1990, בה ביקש להכיר בו כעצמאי, אך אין בהצהרה זו תביעה לתשלום תגמולי מילואים מהכנסתו כעצמאי.   המוסד לא נעתר לבקשה זו, אך ביקש מהמערער להגיש לו מסמכים מסוימים. מכל מקום לא ניתן ללמוד מנספח ג' לכתב התביעה, כי המערער הגיש כבר אז תביעה לתשלום תגמולי מילואים מהכנסתו כעצמאי.   ב. משלושת מכתבי המוסד למערער מתאריכים 24.7.1994 ו-25.7.1994 (נספח ה' לכתב התביעה) שכותרתם "תביעה להשלמת תגמולי מילואים", אנו למדים שאכן הגיש המערער את התביעות להשלמת תגמולי מילואים בסמוך לתאריך מכתבי נספח ה', העוסקים בתביעות אלה של המערער, ומשיבים על תביעותיו, מתאריך 20.6.1994 - כגרסת המוסד.   ג. עובדות אלה הן חד משמעיות, ואינן מותירות איזה שהוא ספק, שאכן הגיש המערער את תביעותיו להשלמת תגמולי מילואים על הכנסתו כעצמאי אך ורק בחודש יוני 1994, ועל תביעות אלה השיב לו המוסד במסמכים מחודשי יולי 1994 (נספח ה' לכתב התביעה).   ד. נתון זה אינו סותר את טענת המערער, לפיה התביעות לתגמולי המילואים על בסיס הכנסתו כשכיר הוגשו קרוב לוודאי על ידי מעסיקו בסמוך לאחר שירות המילואים שלו.   ה. נתון זה גם אינו סותר את טענת המערער לחיובו בתשלום דמי ביטוח מהכנסתו כעצמאי כבר בשנת 1992, אך, כאמור, את התביעות להשלמת תגמולי מילואים מהכנסתו כעצמאי הגיש המערער רק ביוני 1994.   10. הצמדת תגמולי המילואים צריכה להיעשות על פי תקנה 3(א) לתקנות שזו לשונה:   "משולם תגמול לפי הכנסה לאחר שחלפו חדשיים מיום התביעה, ולגבי דמי לידה - לאחר שחלפו שלושה חדשים מיום התביעה, ישולם התגמול המגיע בעד כל חודש בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד הקובע לעומת המדד הבסיסי בחודש שבעדו מגיע התגמול, ואם התגמול מגיע בעד חודש שקדם ליום התביעה - לעומת המדד הבסיסי בחודש שבו הוגשה התביעה" (ההדגשה הוספה - ע.ר).   זו הדרך בה נקט המוסד, ולכן דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. צבאריבית והצמדהמילואים