קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה חסרה על תעודת משלוח: 1.                   אין חולק שהנתבע, שהינו חקלאי, נהג לרכוש שתילים מאת התובעת, בהנהלת בן-נתן (להלן: "בן-נתן") במשך כ- 10 שנים. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שתילים אשר התובעת טוענת שהנתבע רכש אצלה ואשר סופקו לו, לטענת התובעת, בתאריכים 16.4.99, 10.6.99 ו- 19.6.99, על פי תעודות משלוח מס' 89, 132 ו- 188, בהתאמה. בגין תעודת משלוח מס' 89 הוצאה חשבונית מס' 745 ע"ס 13,104 ₪, ובגין תעודות משלוח 132 ו- 188 הוצאה חשבונית מס' 746 ע"ס 19,715 ₪. על תעודת משלוח 89 חסרה חתימת מקבל השתילים ובמקומה נרשם שהשתילים הושארו בחצר. על תעודות משלוח 132 ו- 188 נמצאת חתימת בנו של הנתבע. הנתבע מודה בקבלת השתילים אשר בתעודות משלוח 132 ו- 188 ומכחיש קבלת השתילים אשר בתעודת משלוח מס' 89. הנתבע מודה שהוא לא שילם עבור השתילים אשר קיבל על פי תעודות משלוח מס' 132 ו- 188 וטוען כי הוא לא שילם עבורם מאחר שהשתילים היו פגומים. 2.                   בראשית סיכומיו מעלה הנתבע טענת סמכות מקומית, אשר הועלתה על ידו בכתב הגנתו. אין כל מקום לטענה זו בשלב זה. משהתנהל המשפט לגופו, מבלי שהתובע חזר על טענתו בדבר העדר סמכות מקומית נחשב הוא כמי שזנח טענה זו והסכים לסמכותו של בימ"ש זה. 3.                   נמצאות, איפוא, בפני שתי מחלוקות; האחת - האם השתילים על פי תעודות מס' 132 ו- 188 היו פגומים. השניה - האם קיבל הנתבע את השתילים על פי תעודה מס' 89. תעודות משלוח 132 ו- 188; 4.                   הנתבע טוען כי לאחר שהוא ראה שהשתילים פגומים הוא הודיע על כך לבן נתן וכן למדריך מטעם משרד החקלאות בשם שלמה בן-ישראל, אשר הגיע למקום ובחן את טענותיו. מטעם הנתבע העיד גם בנו, העובד עימו בחקלאות. שניהם טענו בתצהיריהם שלאחר שהנתבע הודיע לבן-נתן שהשתילים פגומים שלחה התובעת לשדה "אנשים מטעמה על מנת שיבדקו את טענותיו". (סעיף 15 לתצהיר הנתבע וסעיף 11 לתצהיר בנו). 5.                   בן-נתן מכחיש זאת וטוען כי מעולם לא נטען בפניו שהשתילים פגומים אלא היה ויכוח בינו לבין הנתבע באשר למחירים הנדרשים ע"י התובעת ולאחר שהם לא הגיעו לעמק השווה נשלחו על ידו החשבוניות, על פי המחירים המקובלים. 6.                   עדיפה עלי עדותו של בן-נתן על פני עדות הנתבע ובנו. בתצהירי הנתבע ובנו לא נרשמו שמות "שני האנשים" אשר שלחה התובעת לשדה, כטענתם, אולם בבית המשפט ידע הנתבע לאמר שבן-נתן הגיע בעצמו, ביחד עם פועל שלו בשם נעים, ואילו בנו ידע לאמר שבן-נתן הגיע ביחד עם פועל נוסף. תמוה מאד בעיני שבתצהירים נשארו שמותיהם של אותם " שני אנשים" עלומים למרות שהאחד מהם הוא, על פי הנטען, בן-נתן וגם שמו של השני מוכר לנתבע. לא רק שיש לתמוה על כך, אלא שהעובדה ששמות שני האנשים לא נזכרו, מנעה מהתובעת אפשרות להביא את אותו נעים (אם קיים אדם כזה) לעדות. 7.                   עוד התברר כי לא ייתכן שבן-נתן הגיע לשדה במועדים בהם הנתבע ובנו טוענים שהוא הגיע אליו. אין חולק שהשתילים על פי תעודות משלוח 132 ו- 188 נמסרו לנתבע בתאריכים הרשומים על התעודות, דהיינו - 10.6.99 ו- 19.6.99. הנתבע העיד שהוא התקשר לבן-נתן ובן-נתן והפועל ביקרו בשטח באוגוסט 1999, כחודש לאחר השתילה (עמ' 15 לפרוטוקול שו' ואילו בנו העיד שהביקור היה כשבועיים - שלושה לאחר שהתקבלו השתילים, דהיינו - בחודש יולי 1999 (עמ' 17 שו' 19-17). התברר, והנתבע אף אישר זאת, כי בחודשים יולי עד אוגוסט 1999 מר בן-נתן לא קיבל טלפונים ולא יצא מביתו עקב אסון כבד אשר פקד אותו. משהוצבה עובדה זו בפני הנתבע טען הנתבע שהוא לא אמר שבן-נתן היה אצלו בחודש אוגוסט (עמ' 15 שו' 30), דברים הסותרים את טענותיו הקודמות. 8.                   זאת ועוד - הנתבע לא הביא, כעד מטעמו, את המדריך מר שמואל ישראל אשר היה, לטענתו, בשטח וראה את הפגמים בשתילים. אינני יכולה לקבל את הסברו של הנתבע לפיו לא ניתן היה לאתר את העד, שכן עד זה הינו, או לפחות היה, מדריך מטעם משרד החקלאות וסביר שניתן לקבל את פרטיו במקום עבודתו. גם לא שמעתי מהנתבע או בא כוחו אילו פעולות נעשו על מנת לאתר את העד. לפיכך, ובמיוחד לאור העובדה שמדובר בעדות מהותית ונייטראלית, פועלת אי הבאת העד לרעתו של הנתבע. לא רק זאת אלא שפגם בשתילים, כנטען, הינו ענין שבמומחיות אשר יש צורך להוכיחו באמצעות חוו"ד מומחה. משזו לא הומצאה, ממילא לא הוכחה טענת ההגנה. למען הסר ספק, לאור האמור לעיל, דוחה אני את טענת הנתבע לפיה סיכם עם בן-נתן על מתן פיצוי עבור השתילים הפגומים ולכן לא הביא חוו"ד מומחה. תעודת משלוח 89; 9.                   מטעם התובעת העידו מר בן נתן וכן מר מחמוד אבו הדבה (להלן: "מחמוד"). מחמוד טוען כי הוא הוביל את השתילים על פי חשבונית מס' 89, אל ביתו של הנתבע וכי מאחר שלא היה איש בבית הנתבע הוא התקשר אל בן-נתן אשר הורה לו להשאיר את השתילים בחצר. בן-נתן תומך בדברים אלה. 10.               הנתבע טוען כי מעולם לא קיבל את השתילים וכי בביתו גרים 22 אנשים ותמיד יש מישהו בבית, כך שגרסתם של בן-נתן ומחמוד איננה יכולה להיות נכונה. אינני מקבלת את גרסתו של הנתבע. אמנם, ייתכן שבביתו גרים אנשים רבים (אם כי, מעבר לדברי הנתבע לא הובאה כל הוכחה לכך) אך אין הדבר שולל אפשרות כי ביום מסויים, בשעה מסויימת, לא היה איש מהם בבית. אמינות עלי עדויותיהם של בן-נתן ומחמוד לפיה הושארו השתילים בחצר ביתו של הנתבע. אמנם מחמוד לא יכול היה לקרוא את השורה השניה אשר נרשמה על ידו בתעודת משלוח מס' 89, אולם אין בכך כדי לפגום באמינות דבריו בעיני. העד אינו שולט בשפה העברית ובוודאי שאינו שולט בכתיבה בה, כפי שניתן היה לראות מהמבחן אשר ערך לו ב"כ הנתבע בעת חקירתו. 11.               השערתו של ב"כ הנתבע לפיה נרשם, באחת מתעודות המשלוח: "היתה אישה", איננה מבוססת דייה ואף אינה סבירה. אין זה סביר שמחמוד ירשום שהיתה אישה על תעודת המשלוח כאשר הוא יודע (כפי טענת הנתבע) שהוא לא השאיר את השתילים. גם לטענותיו של ב"כ הנתבע בדבר כתב ידו של מחמוד אין על מה לסמוך. מחמוד אינו שולט בכתיבה בשפה העברית אולם ניתן לראות כי כתב היד ב"מבחנים" אשר ערך לו ב"כ הנתבע על דוכן העדים, וברשום בתעודות המשלוח המצורפות לתביעה דומה ביותר. אמנם, שגיאות הכתיב שונות אולם סביר הוא שהדבר נובע מכך שמחמוד אינו יודע מהו הכתיב הנכון ולפיכך יכול הוא לכתוב בכל פעם בשגיאות אחרות. מקבלת אני את דבריו של מחמוד לפיהם הוא זה אשר רשם את הכתוב על תעודות המשלוח. 12.               אמנם בן-נתן לא היה נוכח בעת השארת השתילים ע"י מחמוד, אולם עדותו לפיה מחמוד התקשר אליו והוא הורה לו להשאיר את השתילים במקום, עדות אשר היתה אמינה עלי, תומכת בעדותו של מחמוד. נותנת אני משקל גם לדבריו של בן-נתן לפיהם הנתבע התווכח עמו על מחיר השתילים. שיחה זו גם מסירה חשש (אשר הועלה ע"י ב"כ הנתבע רק ברמז דק) שמא מחמוד מעל, חלילה, בשליחותו ועשה בשתילים שימוש כלשהו תחת להשאירם אצל הנתבע, אף החשש שמא בא מאן דהו ולקח את השתילים קודם שהגיע הנתבע לביתו, מתפוגג כליל לאור עדותו של בן-נתן, בדבר שיחתו עם הנתבע, שיחה בה הנתבע התווכח עמו על המחיר ולא טען כי לא קיבל את השתילים. התוצאה; 13.               לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בסך של 33,140 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.4.00 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט בשערוך על פי החוק ובנוסף להן - שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"ח כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.מסמכיםמשלוחתעודת משלוח