טעות גלויה על פני הפסק

ברע"א 6726/96 אבי ואח' נ' בית נקופה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה, 166 נאמר: "מה ההבדל בין ביקורת על פסק "המשקם" בעילת הטעות הגלויה, כפי שנקבע בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, לבין ביקורת בערעור רגיל ? התשובה כפולה: ראשית, בביקורת על פסק משקם בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק "המשקם" ("הרקורד") ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק "המשקם" אלא אם הטעות "גלויה". מה פירוש ? בית המשפט ייטה שלא לחטט בפסק "המשקם" כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק. לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו הבדל בגישה של בית משפט כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית (supervisory jurisdiction) להבדיל מסמכות ערעורית (appellate jurisdiction). הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי." עוד נפסק ע"י השופט ד"ר י. דנציגר ברע"א 7789/09 משמרת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מושבי השרון ועמק חפר אגודה שיתופית בע"מ: "מעבר לכך, גם אם שגה הבורר ביישום הדין אין בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט וביטול פסק הבורר. בענייננו, לא יכולה להיות כאמור מחלוקת כי הבורר לא התעלם מחוק ההסדרים והתייחס אליו באופן מפורש בפסקו (ראו למשל: סעיפים 16-18 לפסק הבורר). משכך הם פני הדברים, הרי שבית משפט זה כבר פסק בעבר כי יש להבחין בין מצב בו הבורר מתעלם מהדין המהותי ופוסק במנותק ממנו, לבין מצב בו הבורר החיל את הדין ונטען כי טעה בפירושו או ביישומו. במקרה הראשון ייתכן והדבר יחשב לחריגה מסמכות או להכרעה שלא בהתאם לדין, ואולם במקרה השני עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות לא יחולו ובית המשפט יטה שלא לבחון האם הבורר טעה ביישום או בפירוש הדין (ראו: רע"א 8941/06 עירית חיפה נ' ב.מ. כרמיס דדו בע"מ 4.11.2009 בפסקאות 38-39). כפיפותו של הבורר לדין המהותי אין משמעותה כי מקום בו טעה הבורר בפירוש הדין המהותי וביישומו הלכה למעשה, קמה עילה לביטול הפסק, זאת גם במקום בו חויב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי. טעות כאמור גם אינה מהווה חריגה מסמכות במובנה על פי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(39 לחוק הבוררות (ראו: רע"א 9389/07 דובק בע"מ נ' בשן 23.12.2009 בפסקה 16). לפיכך יש לדחות את טענת המבקש לפיה קמה לו... לטענת הבנקים בפסק הדין שיובא להלן, יש לבטל את החלטות "המשקם" עקב טעות גלויה על פני הפסק (סעיף 28(3) לחוק). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות גלויה על פני הפסק: 1. מהות הבקשה בפני בקשה לביטול פסק משקם לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992, בעניין החוב של המשיב 1 לבין המבקש. (החלטות הבורר מיום 16.8.07, 6.3.08, 30.4.08). המשיב 2 הצטרף לבקשת המבקש בהיותו נושה נוסף של המשיב 1. המבקש והמשיב 2 (להלן: "הבנקים"). 2. עילות הבקשה לטענת הבנקים, יש לבטל את החלטות "המשקם" מהנימוקים הבאים: "המשקם" חרג מסמכות (סעיף 28(1) לחוק). טעות גלויה על פני הפסק (סעיף 28(3) לחוק). לא ניתנה לבנקים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם או להביא את ראיותיהם (סעיף 24(4) לחוק הבוררות). 3. החוק סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב-1992 (להלן: "החוק") קובע לאמור: "28. (א) בית המשפט המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק "המשקם", לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) "המשקם" חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4),(5),(9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק. (ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות." חוק הבוררות התשנ"ח-1968 קובע לאמור: "ביטול פסק בוררות 24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: .... (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו; ... (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנות הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". ביהמ"ש אינו יושב כערכאות ערעור על החלטותיו/ פסקיו של "המשקם". התערבות בית המשפט תעשה רק אם קיימת אחת מעילות הביטול המפורטות בסעיף 28 לחוק. בע"א 3003/02 בית אלעזרי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי שמעון, פ"ד נז(6) 551 אומר ביהמ"ש: "ההשוואה בין רשימת עילות הביטול של פסק משקם לבין רשימת עילות הביטול של פסק בורר מראה כי רשימת עילות הביטול של פסק משקם מצומצמת ביותר (ראו, למשל: רע"א 253/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גן חיים, תקדין עליון 97(3) 144). מכאן ניתן ללמוד על הכוונה לחזק את מעמדו של "המשקם" ואת סופיות הפסק שלו על ידי צמצום הביקורת השיפוטית על הפסק (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי במשפחתי, התשנ"ב-1991, הצעת חוק 2092, התשנ"ב, עמ' 93; ע"א 6330/99 משה יערי נ' כפר ביאליק, תקדין עליון 2001(2) 291; והשוו: רע"א 6726/97 אבו אברהם נ' בית נקופה, פ"ד נה(5) 166)." 4. "המשקם" חרג מסמכותו (סעיף 28(1) לחוק) אני דוחה טיעון זה. אין בו כל ממש. כל החלטותיו של המשקם עו"ד אליהו בן-ישראל (להלן: "המשקם") ניתנו במסגרת תפקידו וסמכויותיו של פי החוק. 5. "טעות גלויה על פני הפסק" (סעיף 28 (3) לחוק) ביום 29.7.99, נתן "המשקם" תוקף של החלטה מחייבת להסדר המעטפת שגובש בין האגודה לבין נושיה בסיוע מנכ"ל המינהלה להסדרים. מהחלטת "המשקם" מיום 20.11.07 ומדברי סיכום טענות הצדדים למד אני, כי גם "המשקם" נטל חלק פעיל בגיבוש הסדר המעטפת. בסעיף 2 ל"הסדר המעטפת" אשר קיבל תוקף של החלטה, נאמר: "2. ההסדר של המעטפת נועד להחזר החוב של האגודה לכל נושיה בהתבסס על המקורות הבאים: א. תמורת 15 מגרשים ברחבה וכן תמורת 4 בתים מקצועיים 1,520,000 ₪. ב. פיצוי בשל הפקעת מקרקעין לכביש חוצה ישראל 1,200,000 ₪. ג. הסדר חובות של החברים 3,058,000 ₪. הסכומים הנ"ל הם לפי ערך של 28.2.99. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק גל (ריבית 5%) הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 ולאחר מכן כל רבעון. 3. הפריסה של החברים תהיה לתקופה של 5 שנים מקסימום. ההסדרים עם החברים יהיו טעונים אישור של "המשקם"." הנושא שבמחלוקת האם יש להוסיף הצמדה וריבית על החוב בגין התקופה מיום 28.2.99 ועד ליום 31.8.99 ? בפועל, לא הוסיפה המינהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ (להלן: "המינהלה") הצמדה וריבית לתקופה זו. חישוב ההצמדה והריבית נעשה החל מיום 1.9.99 ואילך. לטענת "הבנקים" שגתה "המינהלה" עת נהגה כך. לטעמם, היה על "המינהלה" להוסיף הצמדה וריבית גם על התקופה מיום 28.02.99 ועד ליום 31.08.99. את טיעוניהם הם סומכים על נוסח הסעיף: "הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 ולאחר מכן כל רבעון". בתצהירו אמר מר מוריס סטון, נציג הבנק בדיון אשר התקיים בפני "המשקם" ביום 28.7.99: "3. ההחלטה מיום 29.7.99 נספח ג' לבקשה אשר תיקרא להלן: "החלטת ההסדר", ניתנה בתום דיון שקויים במועד זה בהשתתפות הנושים והמשיב 1 ושבה ייצגתי באופן אישי את המבקש כשאני מדגיש למשקם ולכל הנוכחים שהסכמת הנושים למחיקות החוב הגדולות למשיב 1 מותנית מפורשות בכך שהחוב, לאחר שיערוכו לראשונה ביום 31.8.99 בהפרשי הצמדה למדד וריבית של 5% לשנה מ- 1.3.99.". מנגד, טוען המשיב 1, כי החישוב אותו ערכה "המינהלה" הוא החישוב הנכון וכי על התקופה שבין 28.2.99 ועד ליום 31.8.99 אין לחשב הצמדה וריבית, משום שעבור תקופה זו קיבלו "הבנקים" פיצוי נוסף בסך 278,000 ₪. המשיב 1 סומך את טיעונו זה, בין השאר, על החלטתו של "המשקם" מיום 20.11.07. "15. המינהלה חישבה את יתרת החוב מפעם לפעם מ- 31.8.99 בהתבסס על החלטתי כי "הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99, ולאחר מכן - כל רבעון". שני הבנקים לא חלקו על מועד החישוב האמור עד לאחרונה. המשמעות "לראשונה" משמעה כי מ- 28.2.99 ועד ל- 31.8.99 החוב לא ישא הפרשי הצמדה וריבית. בהקשר זה יש לציין כי בדיונים שקדמו לדיון שבו התגבש סופית ההסדר הוצע שחוב האגודה יעמוד על 5,500,000 ₪. בדיון שבו אישרתי את ההסדר הועמד הסכום לפי הצעתי על 5,778,000ש"ח, בהסכמת הנושים והאגודה." לטענת "הבנקים", בדברי תשובתו לבקשה לביטול פסק המשקם, לא צירף המשיב 1 תצהיר של מי מהנוכחים מטעם האגודה בדיון שהתקיים בפני "המשקם" ביום 29.07.99. זאת, למרות שבדיון נכחו ארבעה נציגים מטעם המשיב 1. לטענת המשיב 1: בבוא ביהמ"ש להחליט האם ישנה עילה לביטול פסק "המשקם", עליו לעיין בתיק "המשקם" בלבד ולא בראיות נוספות. ברע"א 6726/96 אבי ואח' נ' בית נקופה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה, 166 נאמר: "אם כן, מה ההבדל בין ביקורת על פסק "המשקם" בעילת הטעות הגלויה, כפי שנקבע בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, לבין ביקורת בערעור רגיל ? התשובה כפולה: ראשית, בביקורת על פסק משקם בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק "המשקם" ("הרקורד") ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק "המשקם" אלא אם הטעות "גלויה". מה פירוש ? בית המשפט ייטה שלא לחטט בפסק "המשקם" כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק. לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו הבדל בגישה של בית משפט כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית (supervisory jurisdiction) להבדיל מסמכות ערעורית (appellate jurisdiction). הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי." אלך בדרך זו, בוודאי כאשר החלטותיו של "המשקם" מתבססות על הוראות החוק, "הסכם המעטפת", מסמכים המצויים בתיק ה"אגודה", ומסמכים נוספים אותם הגישו הצדדים במהלך הדיון וטיעוניהם בפניו. "הסכם המעטפת" ברור, משקף את אומד דעתם של הצדדים, כפי שהייתה באותה העת, ואינו דורש הסבר נוסף. (ראה לעניין זה גם: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265; ע"א 5856 לוי נ' נורקייט בע"מ ואח', תק-על 2008(1) 840). ב""הסכם המעטפת"" נאמר: "הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 ולאחר מכן כל רבעון". לא שוכנעתי מהפרשנות שניתנה ע"י "המשקם" בהחלטתו מיום 20.11.07, כי "המשמעות ל'ראשונה' משמעה כי מ- 28.2.89 ועד ליום 31.8.99, החוב לא ישא הפרשי הצמדה וריבית". פרשנות זו, אינה מתיישבת עם הנוסח הברור של ""הסכם המעטפת"", שהוא הבסיס להחלטת "המשקם" מיום 29.7.99. לא שוכנעתי מטענת המשיב 1, כי תוספת הסכום של 278,000 ₪, היא פיצוי על תקופת הקפאת ההצמדה והריבית. לטיעון זה, אין תימוכין ב"הסכם המעטפת". בעדותו בביהמ"ש נתן מר סטון הסבר על מהות תוספת זו: "ת. היה דיון פתוח ונרשמו הסכמות הצדדים. מפנה לסעיף 2 להחלטה מיום 29.7.99. חוב האגודה לנושים הוא מעל 10 מיליון, חוב החרים לאגודה מעל 12 מיליון, נכון ל- 2.99. תהליך מסודר הוא לבדוק לגבי כל חבר מהי יכולת ההחזר שלו (כושר ההחזר). בעזרת מנכ"ל המינהלה דאז, מר יוסי ישי, הוחלט שהמינהלה תעשה מדגם בדיונים. המדגם שעשו יצא על סך 2,700,000 ₪ כושר החזר. טענתי שיש לעשות מגוון של בעלי מקצוע שונים בניגוד למה שנעשה. צוות המינהלה ערך עוד פעם מדגם והגיע לנתון חדש של 3,058,000 ₪. " הסבר זה תואם את סעיף 2(ג) של "הסכם המעטפת": "ג. הסדר חובות של החברים- 3,058,000 ₪." מנוסח "הסכם המעטפת" ברור כי יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.3.99. ב"הסכם המעטפת" נאמר: "הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 ולאחר מכן כל רבעון". נאמר: ב ולא מ "הסכם המעטפת" הוא מיום 29.7.99. ב"הסכם המעטפת" מפורטים הסכומים המרכיבים את הסך של 5,778,000 ₪. בהסכם נאמר: "הסכומים הנ"ל הם לפי ערך 28.2.99". אם נכונה הייתה הטענה, כי על התקופה שמיום 28.2.99 ועד ליום 31.8.99 חלה "הקפאה"; וכי על תקופה זו לא יתווספו הצמדה וריבית; מדוע נכתב ב"הסכם המעטפת" כי ה"סכומים הנ"ל הם לפי ערך 28.2.99"? במקום אמירה זאת, צריך היה להיות כתוב: הסכומים הם לפי ערך 29.7.99, הוא יום "הסכם המעטפת"; או, שהיה נכתב במפורש: שעל התקופה מיום 28.2.99 ועד ליום 31.8.99 לא יחולו הפרשי הצמדה וריבית. הצמדה וריבית, מחושבים בתום התקופה ולא מראש. מראש לא ניתן לדעת מה יהיו ההצמדה והריבית, (אלא אם כן מדובר בריבית קבועה). כך גם לא ניתן לדעת מראש, את מספר הימים עליהם יש לחשב ריבית. את שיעור ההצמדה, בוודאי לא ניתן לדעת בתחילת התקופה לחישוב, אלא רק בסיומה. על כן גם נאמר ב"הסכם המעטפת" "כי הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 לאחר מכן כל רבעון" (ההדגשה שלי - י.פ.). ללמדך, כי עת נרשם "בהסכם המעטפת" מיום 29.7.99, כי "הסכומים הנ"ל הם לפי ערך של 28.2.99"; וכי "הפרשי הצמדה יחושבו לראשונה ב- 31.8.99", ברי כי יש לחשב את ההצמדה והריבית, החל מיום 28.2.99; ואין אפשרות אחרת. התאריך 31.8.99, הוא המועד אשר בו יש לערוך את חישוב ההצמדה והריבית עבור התקופה המסתיימת ביום 31.8.99, ובענייננו, מיום 28.2.99 ועד ליום 31.8.99. מדובר ב"טעות גלויה" של יישום "הסכם המעטפת", טעות שיש לתקנה. ער אני לכך, שההשגה על אופן החישוב נעשתה ע"י "הבנקים" רק לאחר מספר שנים. אולם, בהתחשב בכך כי סכום ההצמדה והריבית לתקופה זו הוא זניח מול החוב הכולל של המשיב 1, מוכן אני לקבל כי "הבנקים" לא היו ערים לטעות זו, ולא אמנע מהם קבלת הסכום המגיע להם, בעקבות הטעות הגלויה והברורה ביישום "הסכם המעטפת". הנושא שבמחלוקת האם הריבית עבור פריסת החוב לתקופה של 5 שנים היא ריבית רגילה (ריבית FLAT), או, ריבית דריבית (ריבית צוברת) ? הוראות החוק הרלוונטיות: "17. (א) "המשקם" ייקבע את החוב להסדר לפי החוב הכולל, בניכוי ההפחתות כאמור בסעיף 15 ובתוספת חלף הערבות כאמור בסעיף 16 כשהם משוערכים ליום כ"ד בטבת התשנ"ב (31 בדצמבר 1991)(להלן - החוב להסדר). (ב) שערוך ההפחתה ייעשה על ידי הצמדתה למדד המחירים לצרכן והוספת 7% ריבית צמודה לשנה. (ג) החוב להסדר ישוערך עד ליום ההסדר על-ידי הצמדתו למדד המחירים לצרכן, לפי שיעור עליית המדד הידוע ביום ההסדר לעומת המדד לחודש נובמבר 1991, והוספת ריבית צמודה כאמור בשיעור של 5% לשנה. (ד)... ......... 19. (א) "המשקם" יקבע את פריסת החוב להסדר על פני תקופה שלא תעלה על שבע עשרה שנים וששה חדשים החל ביום ההסדר; סכום החוב שייפרס ישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית צמודה בשיעור עלות הגיוס, ובתוספת עמלה בשיעור של 20% מעלות הגיוס. (ב)... ב"הסכם המעטפת" נאמר: "2.... הסכום הנ"ל (5,778,000 ₪ - י.פ.) ישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק גל (ריבית 5%). הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 ולאחר מכן כל רבעון. 3. הפריסה של החברים תהיה לתקופה של 5 שנים מקסימום...". לאורך כל השנים - מאז שנת 2001 - הוסיפה "המינהלה להסדרים במגזר החקלאי", באופן עקבי, ריבית רגילה / פשוטה (ריבית FLAT) על יתרת החוב של המשיב 1. בהחלטתו מיום 16.8.07 כתב, בין השאר, המשקם, עו"ד בן ישראל: "ההבדל בין שיטת החישוב של הבנק לבין זו שבוצעה ע"י המינהלה מתייחס לגבי עיתוי השערוך של החוב להסדר וכן לגבי שיטת השיערוך או הריבית. לפי פרשנות הבנק, חישוב הריבית וההצמדה צריך להיות מ- 28.2.99, לפי שיטה של ריבית דריבית, ואילו המינהלה חישבה את הריבית וההצמדה מ- 31.8.99 בשיטת Flat, כאמור בהחלטותי מיום 29.8.99 בענין ניצני עוז ובענין "משמרת" (ראו סעיף 9 להלן). 7. כפי שיובהר להלן, המינהלה חישבה באופן עקבי מאז שנת 2001 את החוב להסדר של האגודה לפי ריבית Flat. חישובים אלו הומצאו לבנק מעת לעת, הן במסגרת חלוקת תמורות והן במסגרת בקשותיו לקבלת דיווח על יתרת החוב של האגודה, והבנק לא חלק על כך עד ליום 27.6.06. ... א) המסמכים המצרפים בזה והמסומנים "3" עד "15" הומצאו לבנק ב- 18.3.01, 16.10.01, 24.10.01, 19.12.01, 3.7.02, 18.12.03, 22.12.03, 18.1.05, 13.4.05. במסמכים אלו פורטו יחסי הנשייה של הנושים כאשר החוב להסדר לפני הפחתתו במסגרת הסדר המעטפת המוסכם משוערך בשיטה Flat. הבנק לא השיג על שיטת השיערוך. ב) בנה"פ הגיש ביום 25.10.01 מסמך (מסומן "16") שנשלח גם לבנק החקלאות. גם במסמך זה השיערוך נעשה בשיטת Flat. הבנק לא חלק על כך. (הדגשה שלי - י.פ.) ג) ב- 15.8.05 ביקש הבנק (בעקבות דיווח בדיון מיום 20.7.05 לפיו האגודה פרעה כ- 4.1 מיליון ₪ ונותרה חייבת כ- 4.4 מיליון ₪) להעביר לעיונו את פירוט התשלומים ששולמו עד אז על חשבון חוב האגודה וכן יתרת חוב האגודה לתשלום. ב- 31.8.05 נשלח ע"י המינהלה הפירוט לבנק (מסומן "17"). ד) ב- 15.12.05 נתקבל במינהלה בפקס מכתב מהבנק מיום 4.12.05 (מסומן "18") לגבי יתרת חוב האגודה. הפירוט נשלח לבנק ב- 16.12.05 ובו צויין במפורש כי החישוב נערך בשיטת ריבית רגילה (Flat). הבנק לא השיג על שיטת חישוב והריבית של חוב להסדר". רק ביום 27.6.07 השיג המבקש לראשונה בפני "המשקם" על דרך החישוב בטענה כי יש לחשב את החוב בתוספת ריבית דריבית (ריבית צוברת), ולא ריבית רגילה / (ריבית Flat) כפי החישוב, שנעשה על ידי המינהלת להסדרים חקלאיים. לטענת "הבנקים", יש לחלק את תקופות החישוב, לרבות דרך חישוב הריבית לשלוש תקופות. תקופת העבר (התקופה ההסכמית) - התקופה שעד ליום 31.12.91. בתקופה זו שיעור החוב הכולל של הגורם החקלאי, נקבע בהתאם ליתרת חובו למי מנושיו, על פי ההסכמים הקיימים בין הנושה לבין הגורם החקלאי. תקופת השיפוט - החל מתאריך 1.1.92 ועד למתן פסק "המשקם". בתקופה זו, הוסמך "המשקם" להפחית ולמחוק חובות ו"אף להתערב מפורשות בשיעור הריבית ואופן חישובה". לפיכך נקבע, כי בתקופה שבין 1.1.92 לבין מועד מתן פסק "המשקם" - 29.7.99 - ישא החוב להסדר ריבית בשיעור 5% בהתאם להוראות סעיף 17(ג) לחוק. תקופת הפריסה והתשלום - בתקופה זו אשר בה יש לערוך את חישוב הריבית בשיטת הריבית דריבית (ריבית צוברת). לא מצאתי כי יש לעשות הבחנה כלשהי לעניין אופן חישוב הריבית בין "תקופת השיפוט", שאז חל סעיף 17(ג) לחוק, ובין "תקופת הפריסה", שאז חל סעיף 19 לחוק. נוסח החוק לעניין זה זהה. "17. החוב להסדר ישוערך... ע"י הצמדתו למדד המחירים לצרכן... והוספת ריבית צמודה...". "19... סכום החוב שייפרס ישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית צמודה...". ההבדל היחיד בין שני הסעיפים והתקופות, לעניין הנדון, הוא בשיעור הריבית: "17... ריבית צמודה כאמור בשיעור של 5%...". 19... ריבית צמודה בשיעור עלות הגיוס...". ריבית "עלות הגיוס", היא ריבית משתנה המתפרסמת אחת לרבעון (ראה לדוגמא נספח י"ג לתגובת בנק הפועלים). על כן גם נקבע ב"הסכם המעטפת", כי "הפרשי הצמדה וריבית יחושבו לראשונה ב- 31.8.99 ולאחר מכן כל רבעון". החיוב בריבית כל רבעון, להבדיל מהחיוב בריבית שנתית, העניק לבנקים יתרון כלכלי נוסף, כפי שמסביר ב"כ המשיב 1 בסעיף 85 לסיכומיו: "ריבית זו לא נגבתה כריבית רק על קרן החוב, אלא על קרן החוב בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. לפיכך, כאשר חושבה ריבית רבעונית של 1.25% על קרן החוב, הרי שהיא כללה בתוכה הפרשי הצמדה, דבר שיצר רווח נוסף לנושים, אשר לא היה מתקבל אילו הריבית הייתה ריבית שנתית" מכאן, שהנושא לדיון הוא, לאיזו ריבית הכוונה, עת נאמר "ריבית צמודה", ב-סעיפים 17 ו- 19 ל"חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" ? לתגובה לבקשה לביטול פסק "המשקם", צירף המשיב 2 (בנק הפועלים) חוו"ד משפטית שנערכה ביום 26.8.07 ע"י עו"ד אמיר שריה ממשרד עוה"ד הרצוג פוקס נאמן ושות'. בחווה"ד מעמיד הכותב לדיון את השאלה המשפטית הבאה: "2. השאלה המשפטית 2.1 כיוון שהחוק אינו מציין במפורש את שיעורי הריבית הקבועים בו ישולמו על ידי הגורם החקלאי לנושים בריבית מצטברת או בריבית פשוטה, השאלה המשפטית נשוא חוות דעתנו הינה, איפוא, מהי הפרשנות הנכונה לגבי אופן חישוב הריבית בחוק; דהיינו האם הריבית המשולמת על פי החוק על ידי הגורם החקלאי צריכה להיות מחושבת בשיטת ריבית דריבית, או בשיטת הריבית הפשוטה וכן האם יש מקום להבחנה בין תקופת השיפוט לבין תקופת הפריסה בעניין זה." בהמשך מציע הכותב, את הדרך הפרשנית המובילה למסקנה כי הריבית בתקופת הפריסה הינה ריבית מצטברת ולא ריבית פשוטה. למסקנה זו גם הגיע הכלכלן פרופ' עזרא סדן, אשר בחן בחווה"ד מיום 22.8.02 את הנושא מההיבט הכללי. שתי חוות הדעת הוגשו ל"משקם" במסגרת הליך אחר שהתקיים בפניו, בעניין אמציה מושב שיתופי של משקי חירות ביתר בע"מ, היות ושתי חוות הדעת הוגשו ל"משקם" ביום 27.08.07. חוות דעת אלו היו בפני "המשקם" בעת מתן החלטתו מיום 20.11.07. כך ניתן ללמוד מתוכן החלטתו. מנגד, סבר המשיב 1 כי הריבית לחישוב היה ריבית רגילה / פשוטה (ריבית Flat) וכי הדרך שבה נהגה "המינהלה להסדרים חקלאיים", היא הדרך הנכונה. ייאמר מיד, על מנת לקבל את הטענה כי קיימת "טעות גלויה על פני הפסק", על הבנקים לשכנע את ביהמ"ש, כי ה"פרשנות" שניתנה ע"י "המשקם", אינה תואמת את הוראות החוק או הלכה מחייבת של בית המשפט העליון; וכי טעותו של "המשקם" "גלויה על פני הפסק". להזכיר, אין עסקינן בערעור על החלטת "המשקם", אלא בביטול הפסק באחת מן העילות המפורטות בסעיף 28 לחוק. עצם העובדה שהבנקים נזקקים ל"כללי פרשנות" יש בה אמירה, כי אין המדובר ב"טעות גלויה על פני הפסק" כדוגמת הטעות שהתגלתה ביישום חישוב הריבית לתקופה שבין 01.03.99 ל- 31.8.99, אלא לטענה של טעות של "המשקם" בפירוש שניתן על ידו לסעיפי החוק. די בכך היה כדי לדחות את טענת הבנקים בנדון. בהחלטותיו מיום 16.08.07 ומיום 20.11.07 הגיע המשקם עו"ד בן-ישראל למסקנה: כי החישוב צריך שייעשה עפ"י ריבית רגילה / פשוטה (ריבית Flat) וכי זו לשון החוק וכוונת המחוקק. סבור אני כי "המשקם" נתן את הפירוש הנכון לחוק, ויישם נכונה את הוראות החוק בנדון. בהחלטתו מיום 16.08.07 כתב "המשקם": "9. בהחלטתי 8.18.20 בעניין בנק החקלאות ואח' נ' משמרת מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ קבעתי כי חישוב הפרשי הצמדה וריבית של חוב להסדר של אגודה לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (חוק גל) ייעשה בשיטת ריבית מצטברת או חישוב "Flat". ראו סעיפים 13 ו- 14: 13. המסקנה העולה מההיסטוריה החקיקתית בענייננו היא שהמחוקק קבע בסעיפים 17 ו- 19 לחוק ההסדרים הסדר מיוחד, בבחינת Lex Specialis, לחישוב הצמדה וריבית לחוב להסדר השונה מזה שבחוק פסיקת ריבית והצמדה. תכלית הסדר מיוחד זה מבוססת על חישוב בשיטת ריבית מצטברת (""Flat) ולא על חישוב בשיטות ריבית דריבית. המחוקק ביקש בכך להקל על שיקום הגורמים החקלאיים אשר אחת הסיבות המרכזיות למשבר שפקד אותם הייתה הריבית הבלתי סבירה שנגבתה מהם כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק (ראה סעיף 10 לעיל). 14. לאותה המסקנה ניתן להגיע מעיון בחוק פסיקת ריבית והצמדה שצוטט ע"י הבנק. סעיף 7 מתייחס ל"ריבית שנפסקה לפי חוק זה", ואולם סעיף 6(א) לחוק האמור קובע ש"אין לפסוק ריבית לפי חוק זה... אם נקבע בחיקוק תשלום ריבית... וסעיף 6(ב) קובע כי אין לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק זה... אם נקבע בחיקוק... הוראה בדבר תשלום הפרשי הצמדה. מאחר שבחוק ההסדרים נקבע שערוך (ריבית והצמדה), הרי שבענייננו חוק פסיקת ריבית והצמדה לא חל מכוח האמור בחוק עצמו. ........... 10. כפי שעולה מהאמור בסעיף 3, הבנק סבר מלכתחילה כי הריבית לפי חוק גל צריכה להיות מחושבת בשיטת Flat. הבנק לא חלק על שיטת החישוב של המינהלה מאז חודש מרס 2001 וגם לא על פירוט החישוב שהומצא לו ב- 16.12.05 (מסמך 18) מטעם זה בלבד מנוע מלהשיג עתה על שיטת חישוב הריבית. 11. יתרה מזו, גם אם הבנק לא היה מנוע מלהעלות טענות כנגד שיטת השיערוך, אין כל בסיס לפרשנות של הבנק לשיטת חישוב ריבית דריבית. הבנק לא הציג כל נימוק התומך בפרשנותו והסותר את החלטתי המפורטת בעניין "משמרת", החלטה שהפכה לפסק משקם חלוט, ואשר לפיה - חישוב הפרשי הצמדה וריבית של חוב להסדר לפי חוק גל (סעיפים 17 ו- 19) ייעשה בשיטת ריבית מצטברת או חישוב "Flat". סיכום 12. החישובים שנעשו ע"י המינהלה (הפרשי הצמדה וריבית Flat כל רבעון) עולים בקנה אחד עם החלטתי, לפיה החוב ישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק גל (5%). לפיכך אני מאשר את חישובי המינהלה ודוחה את טענות הבנק." בהחלטה נוספת מיום 20.11.07, בעקבות בקשה נוספת שהוגשה בנדון ע"י "הבנקים", התייחס "המשקם" פעם נוספת לסוגיה זו. 17. "בנוסף להנמקה המפורטת שצוטטה לעיל (ההחלטה מיום 16.8.07 - י.פ.), יש לציין שלאחרונה טען בנה"פ בעניין אופן חישוב הריבית לגבי מושב אמציה כי חוק גל מבחין לעניין שיעור הריבית ואופן חישובה ב- 3 תקופות: א) תקופת העבר; ב) תקופת השיפוט (מ- 1.1.92 ועד למתן פסק "המשקם") ו-ג) תקופת הפריסה. הבנק שינה את עמדתו, כפי שהוצגה בפני לפני קבלת החלטתי שלביטולה עתר בנק החקלאות, לגבי אופן חישוב הריבית (לפי סעיף 17(ג) לחוק גל). בניגוד לעמדתו, שיש לחשב את הריבית לפי סעיף 17(ג) בריבית דריבית, הסכים לאחרונה בנה"פ בפרשת אמציה כי "המשקם" רשאי לקבוע ריבית Flat לגבי ס' 17(ג): ... "המשקם" הוסמך להפחית ולמחוק חובות, וממילא אף להתערב מפורשות בשיעור הריבית ואופן חישובה. במסגרת פסק "המשקם", ובתקופת השיפוט שבין 1.1.92 לבין פסק "המשקם", מתערב המחוקק מפורשות הן בקרן החוב של הגורם החקלאי, והן בשיעורי הריבית ואופן חישובם. לפיכך נקבע כי בתקופה שבין 1.1.92 לבין מועד מתן פסק "המשקם", ישא החוב להסדר ריבית בשיעור 5% בהתאם להוראות סעיף 17(ג) לחוק, הקובע: "החוב להסדר ישוערך עד ליום ההסדר על ידי הצמדתו למדד המחירים לצרכן לפי שיעור עליית המדד הידוע ביום ההסדר לעומת המדד לחודש נובמבר 1991 והוספת ריבית צמודה כאמור בשיעור של 5% לשנה. במסגרת פסק "המשקם", ובתקופת השיפוט עד אליו, מוסמך "המשקם" להתערב אף בקרן החוב של הגורם החקלאי לנושיו, וממילא אף בריבית ובאופן חישובה עד למתן פסק "המשקם""(ההדגשות הוספו). 18. באשר ל"תקופת הפריסה", טען בנה"פ בעניין אמציה כי חישוב הריבית לפי סעיף 19(א) לחוק גל צריך להיות על בסיס ריבית דריבית, ולא בשיטת Flat. הבנק התעלם מכך שלא זו בלבד שאין שוני בין נוסח הסעיפים 17(ג) ו- 19(א) לעניין שיטת השערוך ואפן חישוב הריבית, אלא שבענייננו (בעניין ניצני עוז) לא נקבעה לאגודה תקופת פריסה כלל ועיקר. לפיכך, אף לשיטת הבנק, חישוב הריבית צריך להיעשות, בענייננו, בשיטת Flat. מאחר שבנק החקלאות הביע תמיכה בעמדתו של בנה"פ בפרשת אמציה הרי הוא לא יכול לנוקט בעמדה שונה בענייננו. יתרה מזו, אין שוני בנוסח של סעיפים 17(ג) ו- 19(א) לחוק גל, ככל שמדובר בשיטת השערוך, פרט לשוני לגבי שיעור הריבית - בסעיף 17(ג) נקבע מראש לגבי "תקופת השיפוט" שיעור ריבית קבוע (5%), בעוד שבסעיף 19(א), לגבי "תקופת הפריסה" נקבע שיעור ריבית המשתנה בהתאם לשיעור עלות הגיוס לגבי תקופת הפריסה (ומשנקבע השיעור הוא הופך לשיעור קבוע), ובתוספת עמלה בשיעור של 20% מעלות הגיוס. עמלה זו משולמת למעשה בגין פריסת החוב להסדר לתקופה שתיקבע ע"י "המשקם". מטרת העמלה היא להוות תמריץ לחייב לשלם את חובו לגורם החקלאי מוקדם ככל האפשר. העמלה גם מהווה פיצוי מסוים לנושה אשר עקב פריסת החוב לתקופה ארוכה, עלול להיפגע (נועם, הסדרים במגזר החקלאי, נבו 1995, עמ' 111). בהקשר זה יש להדגיש כי לא מדובר בגיוס הון ע"י הבנק או נושה לצורך פריסת החוב, אלא מדובר בפריסת חוב ישן. גם לגבי "תקופת הפריסה", ולא רק לגבי "תקופת השיפוט" כפי שנטען ע"י הבנק, מוסמך "המשקם" למחוק חוב בשיעור של 40% מ"החוב להסדר", ולגבי ישוב בקו עימות וכו' - את יתרת החוב שאין ביכולתו של החייב לפרעה (סעיף 21 לחוק). מכאן שלא רק לגבי "תקופת השיפוט", אלא גם לגבי "תקופת הפריסה" ומוסמך "המשקם" להתערב באופן חישוב הריבית. 19. לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, שאינו ישים לחוק גל כאמור בסעיף 9 להחלטתי שלביטולה עותר הבנק, ריבית דריבית מחושבת על בסיס שנתי, ולא רבעוני. היות וההחלטה בעניין ניצני עוז מתייחסת לחישוב רבעוני (ראו סעיף 14 לעיל), הרי שלא היתה כל כוונה לחישוב ריבית דריבית". תמים דעים אני עם החלטות "המשקם" המתיישבת עם הוראות החוק. מטרתו של החוק הייתה לסייע לשיקום החקלאים אשר נקלעו לחובות ללא יכולת להחזירם. החוק העניק למשקם את הסמכות לקבוע את סכומי החוב לנושים השונים, את סכומי ההפחתה מן החוב, ואת האופן והמועד בו יפרע החוב (ראה סעיפים 11,12,15,17 ואח'). אחת הסיבות שתרמו לא מעט ל"סחרור" אליו נקלעו החקלאים, היא הריבית הגבוהה שנגבתה מהם עבור חובותיהם. לא בכדי, גם לנושא זה יש התייחסות בחוק כשהמטרה - באמצעות סעיפים 17 ו- 19 ל"חוק" - להקל על החקלאים באופן חישוב הריבית, על מנת שיוכלו להחזיר את חובותיהם לנושים מבלי להיכנס ל"סחרור" נוסף. על כן, גם לא ניתן להחיל על "חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי", את הנהוג והמקובל בשוק העסקים הרגיל, בעניין דרכי חישוב הריבית ושיעורה. אלו מצאו את ביטויים בהסדרים המופיעים בסעיף 17 ו- 19 לחוק. הכל מסכימים כי הסעיפים 17 ו- 19 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" הם Lex Specials. כפועל יוצא, אין להחיל על חובות החקלאים את "חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961", אם משום שמבחינה מהותית אין לעשות כן, אם משום הוראת סעיף 6(א)(2) לחוק זה הקובע כי: "אין לפסוק ריבית לפי חוק זה - אם נקבע בחיקוק תשלום ריבית או סעד אחר כפיצוי על פיגור בתשלום...". ובענייננו, סעיפים 17 ו-19 ל"חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי". זאת ועוד; מקום בו רצה והתכוון המחוקק ש"הריבית הצמודה" תהיה ריבית דריבית, הוא אמר זאת במפורש. כך, וכדוגמא, בחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 נאמר: "ריבית דריבית (תיקון מס' 8) תשס"א-2001 ריבית וכן הפרשי הצמדה וריבית שנפסקו לפי חוק זה, יצורפו לקרן אחת לשנה: לעניין חוק זה "קרן" - סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית וכן הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק זה". ב"חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי", אין הוראה דומה. ללמדך, כי עת נאמר "ריבית צמודה", הכוונה היא: ריבית רגילה/פשוטה (ריבית Flat). אם נפנה שנית, ולצורך פרשנות בלבד, ל"חוק פסיקת ריבית", נמצא תימוכין למסקנה זו. בסעיף 1, סעיף ההגדרות נאמר: "ריבית צמודה" - ריבית על הסכום שמדובר בו לאחר שנוספו עליו הפרשי הצמדה". (הדגשה שלי - י.פ) מכאן, עת נאמר ב"הסכם המעטפת": הפרשי הצמדה וריבית, הכוונה ל-ריבית רגילה/ פשוטה (ריבית Flat). בתצהיר אותו הגיש מר איתן סלע נאמר: "1. בין השנים 1993-2000 שימשתי בתפקיד ראש צוות אזורי במינהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ. לאחר מכן הועסקתי כיועץ חיצוני עוד כ- 3 שנים בתפקיד בעל תוכן דומה. ... 3. במסגרת תפקידי הנ"ל הייתי מעורב בהסדרת החובות במושבים של "ארגון קניות מושבי השרון", "ארגון קניות מושבי התיכון" וכן באגודות של החקלאות הפרטית. ... 5. לעניין חישוב הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.8.99 ואילך - בתקופת עבודתי במינהלה להסדרים, הפרשנות שהייתה מקובלת במינהלה והייתה ידועה לנושים ולגורמים חקלאיים הייתה, כי יש לחשב ריבית והצמדה בשיטת "פלאט", כלומר הוספת הריבית וההצמדה לקרן במועד הפירעון. פרשנות זו קיבלה ביטוי ואושרה בהחלטות "המשקם" בעניין כמה מושבים בהם טיפלתי. בעדותו בביהמ"ש חזר מר סלע על הנאמר. בהחלטתו מיום 20.11.07 כותב "המשקם": "24. ... ולא זו אף זו, אינני יכול להתעלם מכך שבפרשת משמרת קבעתי, לאחר ניתוח מקיף של הסוגיות הרלבנטיות, כי אופן החישוב של הריבית לפי סעיפים 17 ו- 19 לחוק גל הוא בשיטת Flat וכי המבקשת דאז בנק החקלאות (ובנה"פ שהצטרף לטיעוניה), לא פנו אז לבימ"ש המחוזי לבקש את ביטול ההחלטה אם סברו שהיא שגויה. משלא עשו כן אז, אני סבור שהעלאת הטענה בדבר חישוב יתרת החוב של האגודה בריבית דריבית כאשר האגודה על סף שיקום - היא בגדר חוסר תום לב". פסק "המשקם" בעניין "משמרת" ניתן ביום 21.10.01 כששני הבנקים - המבקש והמשיבה 1 - היו צד להליך זה.  השגת הבנק בפני "המשקם" על הדרך בה חישבה ה"מינהלה" את הריבית הצמודה, הייתה רק ביום 27.06.07. יש צדק רב בהחלטת "המשקם" עת העלה, כנימוק נוסף לדחיית בקשת ה"בנקים", את היותם מנוּעים מלעשות כן, נוכח הזמן הרב שחלף. אני דוחה את טענת הבנקים על פיה, מהדו"חות שנשלחו אליהם, הם לא יכלו ללמוד על הריבית המחושבת; וכי מדובר היה בדו"חות "תחשיבים שעניינם יחסי הנשיה בין הנושים ואופן חלוקת התמורה בין הנושים". בדו"חות מפורטים סכומי החוב וחלוקת התמורות בין הנושים. על נקלה ניתן היה לדעת על בסיס איזו ריבית חושב החוב להסדר, ו/ או לברר זאת עם ה"מינהלה". בוודאי לאחר פסק "המשקם" מיום 21.10.01 בעניין "משמרת", כאשר היה ברור ש"המינהלה להסדרים חקלאיים במגזר החקלאי המשפחתי", מחשבת ריבית רגילה/פשוטה (ריבית Flat) ולא ריבית דריבית (ריבית צוברת); וכי זו גם דעתו והחלטתו של "המשקם". בהחלטתו מיום 16.8.07 כתב "המשקם" : ב) בנה"פ הגיש ביום 25.10.01 מסמך (מסומן "16") שנשלח גם לבנק החקלאות. גם במסמך זה השיערוך נעשה בשיטת Flat. הבנק לא חלק על כך. ללמדך, שגם ה"בנקים" חשבו, אותה עת, כי הריבית שיש לחשב היא ריבית רגילה/פשוטה (ריבית Flat). רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שנים, כנראה שינו ה"בנקים" את עמדתם בנדון. בחוות דעתו כותב עו"ד שריה: "המצב בפועל מאחר שהחוק חסר הוראות משלימות לצורך הפעלתו המלאה, בפרקטיקה חובות חייבים על פי החוק הוסדרו בדרך של הסדרי נושים בהסכמה שקיבל תוקף של פסק משקם. במסגרת זו ניתן למצוא בפועל שני סוגי הסדרים עיקריים (או שילוב של השניים): (א) הסדר חוב לפירעון בתשלומים עיתיים בהתאם ללוח סילוקין בשיטת שפיצר. במקרה כזה ריבית הפריסה רלבנטית לעניין פיגורים בלבד ו- (ב) הסדר חוב לפירעון בתשלומים אקראיים התלויים בתמורות של מימוש נכסים של החייב. במקרה כזה ריבית הפריסה רלבנטית לכל הפירעונות על פי הסדר החוב. יש להבחין בין אותם מקרים אליהם הופניתי ע"י הבנקים בהם היו "הסדרי נושים בהסכמה", עם "לוח סילוקין בשיטת שפיצר", שקיבלו תוקף של פסק דין, לבין המקרה הנדון בפני. בתצהירו אומר נציג הבנק מר מוריס סיטון: "אני מצהיר בזאת חד-משמעית ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים כי רק שיערוך החוב בהפרשי הצמדה וריבית צמודה של 5% לשנה מ- 28.2.99 ועד ל- 31.8.99 ורק צבירת הריבית והפרשי ההצמדה על יח' החוב כולל הפרשי ההצמדה והריבית הנ"ל כל רבעון החל מיום 31.8.99 והוספתם לקרן החוב כל 3 חודשים החל מ- 30.11.99 והלאה משקפת את גמירות דעתי בהסכימי בשם המבקש ועל דעת המשיב 2 למחיקת סכום ניכר מחוב המשיב 1 לנושים ודברים אלו נאמרו על ידי מפורשות הן למשקם והן לכל הנוכחים בדיון שהתקיים ב- 29.7.99 טרם שנתן "המשקם" להסכמה זו תוקף של החלטה וכך גם היו מובנים לי כשקיבלתי את פרוטוקול הדיון וההחלטה נספח ג' לבקשה." אין תימוכין לנאמר ב"הסכם המעטפת". חזקה על הבנק שהיה אמון על "הסכמי מעטפת" שהיה דואג כי הדבר ימצא את ביטויו, ב"הסכם המעטפת", כך גם לעריכת "לוח סילוקין" אשר ישקף את הנטען. 6. זכות הטיעון (סעיף 28 (3) לחוק) אני דוחה את טענת "הבנקים", כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם או להביא את ראיותיהם. מהחלטותיו של "המשקם" עולה, כי בטרם מתן ההחלטות המהותיות, מיום 16.08.07 ומיום 20.11.07, ניתנה לצדדים האפשרות לטעון את טיעוניהם ולהגיש מסמכים. בהחלטות אלו, מפרט "המשקם" את טיעוני הצדדים, כך גם מציין, כי הגיע להחלטותיו לאחר שעיין במסמכים שהוגשו לו ע"י הצדדים בהסדר המעטפת ובתיק האגודה. בהחלטותיו אף מפרט "המשקם" חלק מן המסמכים עליהם הוא מבסס את החלטותיו. שאר ההחלטות הן פועל יוצא של ההחלטות מיום 16.08.07 ו-20.11.07. ללמדך, כי לבנקים ניתנה הזדמנות נאותה להביא את ראיותיהם וטיעוניהם. החלטותיו של "המשקם" ניתנו בסמכות מלאה, לרבות מסקנתו כי לאור חלוף הזמן, מנועים "הבנקים" להשיג על דרך החישוב שנעשתה ע"י "המינהלה להסדרים חקלאיים". 7. סוף דבר הטעות שנעשתה ביישום "הסכם המעטפת" מיום 29.07.99 תתוקן, כדלקמן: הסכום של 5,778,000 ₪ "לפי ערך של 28.02.99....ישא הפרשי הצמדה וריבית לפי "חוק גל" (ריבית 5%)", גם עבור התקופה שמיום 28.02.99 ועד ליום 31.08.99. שאר טענות ה"בנקים" נדחות. הריבית שתחושב, היא ריבית רגילה / פשוטה (ריבית Flat). נוכח תוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. ביטול פסק בוררות