המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, אם זוהי תאונת דרכים ? המחלוקת מתייחסת להגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. הוראת החוק כוללת בשימוש האמור, "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו", אך מוציאה ממסגרת השימוש "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". בעניננו, ברור שהרכב עמד. השאלה השנויה במחלוקת היתה, אם התאונה ארעה תוך פריקת המטען, או אולי בלוואי לפריקת המטען, או שמא ארעה הפגיעה לאחר שהפריקה כבר הסתיימה ? ##להלן פסק דין בנושא טעינה ופריקה ברכב עומד - האם תאונת דרכים:## 1. התובע, נהג משאית, נפגע בתאונת עבודה מיום 23.8.99. הוא היה אז עובדה של הנתבעת מס' 2 ועסק בחלוקת מוצרי "אוסם" ללקוחות, באמצעות משאית שבה נהג, יחד עם הנהג הנוסף. כאשר ניסה לרדת מארגז המשאית דרך הדלת האחורית, תוך שימוש במדרגה המותקנת מתחת לדלת על מרכב הרכב, נפל לארץ ונחבל בכתפו השמאלית. התובע מבקש כי בית המשפט יפסוק לו פיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. התביעה מוגשת נגד הנתבעת מס' 1 (סהר) מבטחת המשאית, נגד הנתבעת מס' 2 (אוסם) מעבידתו של התובע, ונגד הנתבעת מס' 3 (המרץ) יצרנית ארגז המשאית שממנו נפל התובע, כמפורט לעיל. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, אם זוהי תאונת דרכים, שאז יפול נטל הפיצוי על הנתבעת מס' 1 סהר, או שמא מדובר בתאונת עבודה שאיננה תאונת דרכים, שאז עשויה החבות ליפול על הנתבעת מס' 2 אוסם או על הנתבעת מס' 3 המרץ, אם בהמשך שמיעת העדויות יוכח שאחת מהן או שתיהן התרשלו. 2. באותו בוקר יצאה המשאית מן המפעל ביוקנעם כאשר נוהג בה התובע, ורמי בן ששון כנהג שני יושב לצידו. הם הגיעו אל סניף ה"קלאב מרקט" בקרית שמונה על מנת לפרוק שם את הסחורה שבארגז המשאית. המשאית נכנסה אל חצר ה"קלאב מרקט" והפריקה נעשתה דרך הדלת האחורית של ארגז המשאית. התובע היה בארגז המשאית, הוא אסף את פריטי הסחורה והניחם בקצה הארגז סמוך לדלת הפתוחה של המשאית. רמי בן ששון נשאר מחוץ למשאית, נטל את הסחורה מדופן הארגז והניח אותה על משטח שהיה מונח סמוך למשאית על הרצפה. הוא עסק גם בניירת הכרוכה בפריקת הסחורה. בשלב מסויים ירד התובע מארגז המשאית, החוצה, דרך הדלת האחורית, ותוך כדי ירידתו כאמור, נפל ונחבל. המחלוקת מתייחסת להגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. הוראת החוק כוללת בשימוש האמור, "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו", אך מוציאה ממסגרת השימוש "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". בעניננו, ברור שהרכב עמד. השאלה השנויה במחלוקת היא, אם התאונה ארעה תוך פריקת המטען, או אולי בלוואי לפריקת המטען, או שמא ארעה הפגיעה לאחר שהפריקה כבר הסתיימה. 3. גרסת התובע היא כי התאונה היא תאונת דרכים. תפקידו בביצוע הפריקה היה להביא את אריזות הסחורה אל קצה הארגז, משם היה נוטל אותן שותפו לפריקה רמי בן ששון. כאשר הוא סיים את פריקת כל הסחורה, היינו, כל הסחורה כבר הובאה אל קצה הארגז ונלקחה משם, רק אז הוא החליט לרדת מארגז המשאית ובנסותו לעשות זאת, נפצע. לא רק זאת, ירידה זאת מן המשאית נעשתה במטרה להגיע אל תא המשאית ולנהוג את המשאית מחצר ה"קלאב מרקט" החוצה. אז היה מגיע לשם רמי בן ששון, אשר היה, על פי התכנון, מתיישב ליד הגה המשאית ונוהג אותה חזרה לאתר אוסם במילואות. כך היו שני הנהגים מתחלפים בעבודת הנהיגה: התובע היה נוהג במסלול עד קרית שמונה, ומשם חזרה היה נוהג רמי בן ששון. עמדת הנתבעת מס' 2 תואמת את עמדתו של התובע. גם הנתבעת מס' 3 תומכת בגרסה זו. עמדת התובע הקושרת ישירות בין הירידה מן המשאית לבין הנהיגה בה מיד לאחר מכן חזרה שוב ושוב על עצמה לאורך כל העדויות, כמעין "דקלום" של פזמון חוזר. קשה לומר שהדבר תרם למידת האמון בגירסה זו. 4. הנתבעת מס' 1 סבורה, שלא היתה זו תאונת דרכים. לשיטתה, עדיין לא הסתיימה פעולת הפריקה של המשאית. ראשית טוענת הנתבעת מס' 1, שאין זה ברור שהסתיימה פריקת כל הסחורה מן המשאית. עוד היא טוענת, שנותרו עדיין סחורות פגומות שהיה צורך להעמיסן אל תוך ארגז המשאית. כמו כן לאחר הירידה מן המשאית, היה צריך לסגור את הדלת האחורית של ארגז המשאית. בכל מקרה, לשיטת הנתבעת מס' 1, רק בתום הירידה מן המשאית, ניתן לומר שהיתה מסתיימת פעולת הפריקה. ירידה זו לא הושלמה בגלל הנפילה. מכאן הטענה כי התאונה אינה תאונת דרכים. 5. הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו על אופן אירוע התאונה ועל שיטת העבודה בנהיגה במשאית ובפריקת המטען, העלו וריאציות שונות לגבי עובדות המקרה, וביכולתי לקבוע את העובדות האלה: בפריקה השתתפו התובע ושותפו לשימוש במשאית רמי בן ששון. שניהם עסקו בפריקת המטען מארגז המשאית דרך הדלת האחורית הפתוחה והעברתו אל הקרקע והנחת המטען על המשטח שהיה מונח שם. התובע עסק באיסוף פריטי המטען והבאתם אל סמוך לפתח הארגז האחורי, כשהדלת פתוחה. רמי בן ששון נטל אותם משם והניחם על המשטח. קודם שירד התובע מן המשאית מבעד לדלת האחורית תוך שימוש במדרגה שמתחת לדלת המותקנת במשאית כחלק מן המרכב, סיים התובע להניח את כל פריטי הסחורה ליד הדלת, ואלה כבר נלקחו משם החוצה על ידי רמי בן ששון. ככל ששניהם עסקו גם בהחזרת סחורה פגומה, גם פעולה זו של הנחת הסחורה הזו בתוך ארגז המשאית כבר הסתיימה. מקובלת עלי הגרסה שלפיה, בכל עת הפריקה של הסחורה ובכל מהלך ההחזרה של הסחורה הפגומה, עד לסיום ביצוע שתי הפעולות הללו, מבחינה פיזית, היה התובע מצוי בתוך ארגז המשאית. עם סיום הפעולות הללו היה עליו לרדת ממנה, וכך הוא ניסה לעשות. אקבע עוד שני פרטים בקשר לעובדות: עובדה ראשונה - היה על התובע עם סיום הפריקה של הסחורה ולאחר קבלת הסחורה הפגומה, מיד לאחר שהוא יורד מן המשאית, לסגור, אולי לנעול, את הדלת האחורית של ארגז המשאית. פעולה זו נמנעה ממנו לאחר שתוך כדי הירידה הוא נפל ונפצע. אלמלא התאונה, הוא היה עושה זאת מיד לאחר ירידתו. עובדה שניה - כאמור לעיל, אלמלא התאונה היה התובע סוגר או נועל את הדלת האחורית של ארגז המשאית. על פי המתוכנן, הוא היה ניגש מיד לאחר מכן אל תא המשאית, נכנס לתוכו, ונוהג במשאית ומוביל אותה מרחק קצר אל מחוץ לחצר ה"קלאב מרקט", שם הוא היה ממתין לבואו של רמי בן ששון, אשר היה מסיים באותו פרק זמן את פעולת הניירת הקשורה לאספקת הסחורה. רמי בן ששון היה מיועד לנהוג במשאית חזרה לאתר אוסם במילואות, ממקום חניית המשאית סמוך לחצר ה"קלאב מרקט" עד להגעתה לאתר. כך הוא עשה למעשה גם במקרה דנן לאחר שעזר לתובע לקום ממקום נפילתו, סייע לו להיכנס אל תא המשאית, ונהג בה מתוך חצר ה"קלאב מרקט" לאתר אוסם. 6. ברע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דואני יעקב, תקדין עליון 2002(1) 315, נקבע כי פירוק עמודי תמיכה של ארגז משאית לא היוו בנסיבות אותו מקרה חלק מפעולת הפריקה שהחלה רק לאחר מכן. עוד נאמר שם: "אכן, פעולות הטעינה והפריקה עשויות לכלול גם פעולות לואי. כבר נפסק כי פתיחת הדופן האחורית של משאית לצורך טעינת המשאית, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה, מהוות פעולת לואי של טעינה". (דברי השופט ת' אור ברע"א 7617/97, קרנית נ' פדל שעאר, תק-על 99(1) עמ' 1153); ועוד נפסק כי פעולת הקיפול של בד הברזנט המכסה על פני המטען עשויה להיות פעולה הנלווית לפריקת המטען... וכי פריסת בד הברזנט המכסה על מטען הינה פעולה הקשורה קשר הדוק לפעולת הטעינה..., אולם במה דברים אמורים במקום שבו פעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה, או הפריקה, וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה ועתים אף סמיכות המקום בו מבוצעת פעולת הלוואי למקום בו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה. כך נפסק, בפרשת שיבלי, כי 'פעולת הכיסוי של המטען וקשירתו היו פעולות משלימות לפעולת הטעינה, בהיותן מיועדות להבטיח את שלמות המטען ויציבותו'. באותו מקרה בוצעה פעולות הכיסוי של המטען וקשירתו בסמוך לאחר הטענתו. בפרשת אלשעאר, נקבע כי פתיחת הדופן במשאית באה כדי לאפשר את הטעינה או להקל עליה. במילים אחרות: אין להרחיב, במידה לא מבוקרת, את מושג הטעינה או הפריקה גם לפעולות הכנה הקודמות לטעינה או לפריקה או באות אחריהן... ואילו בעניננו: הסרת עמודי התמיכה לא היתה חיונית לפעולת הפריקה. היא לא נועדה 'להבטיח את שלמות המטען ויציבותו'... עמודי הפריקה פורקו בעת שהמשאית המתינה לתור הפריקה במרחק מסויים ממשטח הפריקה, וגם סמיכות של זמנים לא נתקיימה כאן."(ההדגשות שלי - ש.ב.) 7. אם אני צריך לתחום במדויק את הגבול שבין השימוש ברכב לטעינה ופריקה לבין השימוש בו למטרות תחבורה, לגבי המקרה דנן, אקבע אותו לפעולת סגירת הדלת האחורית של המשאית אותה היה על התובע לעשות באותו אתר, באותו מקום ובאותו הזמן, מיד לאחר הירידה מן המשאית, בטרם הזזתה ממקום הפריקה בחצר ה"קלאב מרקט". פעולה זו היתה דרושה וגם תוכננה להיעשות על ידי התובע, על מנת לסיים את הפריקה, ולאפשר תחילת נסיעה לאחר מכן. אם כך, המסקנה ההכרחית היא כי כשירד התובע מארגז המשאית הוא עשה זאת כחלק מפריקת המטען, ליתר דיוק, כפעולת לוואי אינטגרלית, הכרחית וקשורה קשר הדוק לפריקת המטען מן המשאית, כאשר לפניו עוד שלב אחד אותו עליו לעשות לסיום הפריקה ופעולות הלוואי שלה: נעילת הדלת האחורית או סגירתה. 8. עולה קושי מסויים בכך שהירידה עצמה כלולה בהגדרת שימוש ברכב מנועי שבחוק. אולם, אם הירידה נעשית לצורך פריקה וטעינה וכחלק אינטגרלי מפעולות אלה, היא נכללת בחריג שבסיפא של ההגדרה. ר': ע"א (באר שבע) 1126/01 הפניקס נ' אלקנאוי, סקירה משפטית, חוברת מס' 306, מיום 24.10.2002 עמ' 6-7). בעניננו, התובע ניסה לקשור בעדותו את הירידה מן המשאית אל השימוש התחבורתי בה, אל הנהיגה אותה היה עליו לבצע מיד לאחר מכן, ולהובלת המשאית מחצר הקלאבמרקט החוצה. מקובל עלי שהוא היה ניגש לעשות זאת מיד לאחר השלמת ירידתו מן המשאית, ללא השתהות נוספת, אולם אך רק לאחר סגירת הדלת האחורית של ארגז המשאית או נעילתה. לא האמנתי לתובע כי הוא ירד מן המשאית תוך כוונה לנהוג במשאית החוצה. הוא ירד ממנה כדי לסיים את הפריקה ולסגור אחר כך את הדלת וכדי לנהוג בה רק לאחר מכן. הנהיגה אחר כך היתה בראשו, אך הכוונה המידית היתה לרדת בסיום הפריקה ולסגור קודם לנהיגה שלאחר מכן, את הדלת. 9. על יסוד כל האמור אני מחליט כי התאונה אינה תאונת דרכים. בעקבות זה אני מורה על דחיית התובענה נגד הנתבעת מס' 1. כל אחד משאר בעלי הדין ישלם לה את הוצאותיה בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. תעמוד בעינה התביעה נגד שתי הנתבעות האחרות, והן תוזמנה לדיון למועד שיקבע. לאור תגמולי המוסד לביטוח לאומי אותם מקבל התובע, ועל פי שאר הנתונים, ראוי כי התובע יסכים להעמיד את תביעתו נגדן על סכום הנמוך מגבול סמכותו של בית משפט השלום על מנת שתישקל, אם אפשר, העברת התובענה לשם. רכברכב עומדתאונת דרכיםתאונת דרכים בזמן פריקה וטעינה