מה הדין בסוגיית לקוח שלא משלם שכר טרחה לעורך דין ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין אי תשלום שכר טרחת עו"ד: 1) עניין לנו בתביעה של עו"ד כנגד לקוחו. עיקר התביעה לתשלום שכר-טרחה בגין פרשה בה ייצג עו"ד, התובע, את מר הנתבע. שני הצדדים מאשרים כי שכר הטרחה מגיע לתובע בגין תביעה שהגיש בשם הנתבע כנגד מעדני מיקי תעשיות מזון, דגים וסלטים בע"מ. יצויין כי בין הצדדים לא נערך הסכם, המעלה על הכתב את ההסכמות ביניהם, בנוגע לשכר הטרחה (להלן: "שכה"ט"). כפועל יוצא מכך, חלוקים הצדדים באשר לתוכן ההסכם - דהיינו - מהו שכה"ט אשר הוסכם כי הנתבע ישלם לתובע. 2) לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים בע"פ על שכ"ט בשיעור של 15% מסכום התביעה + מע"מ. עוד הוסכם כי במהלך סיכום הדברים ישלם הנתבע 10,000 ₪ והשאר בהמשך. לאחר קבלת כתב התביעה שכנגד, הסכימו הצדדים כי הנתבע ישלם לתובע 15% מגובה התביעה שכנגד + מע"מ. (ראה חלק א' ו- ב' 1 לסיכומי התובע). 3) לעומתו, טוען הנתבע כי לא היו דברים מעולם, וכי מלכתחילה סוכם בין התובע לבינו כי הוא - הנתבע - ישלם לתובע שכ"ט בגובה 10,000 ₪, כאשר שכ"ט זה יהווה תמורה בעבור הטיפול בתביעה מטעם הנתבע ובתביעה שכנגד - אשר הוגשה כנגד הנתבע. (לדברי הנתבע כבר בשיחה הראשונית בין התובע לבינו, צפה התובע כי תוגש כנגד הנתבע תביעה נגדית). אליבא דכולי עלמא, 10,000 ₪ אלו שולמו לתובע במעמד סיכום הדברים. בטרם נכריע בשאלה - גירסתו של מי מהצדדים עדיפה - נבחן מספר שאלות משפטיות המשליכות על הסוגייה העיקרית. 4) כללי הפרשנות שיחולו על ההסכם א. בין התובע לבין הנתבע נערך הסכם בע"פ לענין שיעור שכה"ט. בהקשר זה, טען הנתבע כי יש להחיל על ההסכם דנן את הכלל לפיו, אי-בהירות באשר לתוכן החוזה ובאשר לכוונת נוסחו, תתפרש כנגד הצד המנסח. לענין זה המשיך הנתבע וטען כי כלל זה יחול במקרה זה בשינויים המחויבים. לדבריו, הכלל חל כאשר נערך הסכם בכתב וקל וחומר שיחול כאשר מדובר בהסכם שנכרת בין עו"ד ובין לקוחו. במקרה דנן, יש לפרש כל אי-בהירות באשר להסכמות בין הצדדים כנגד עורך הדין (על אף שאין הסכם כתוב). ב. לעומתו, טען התובע כי הכלל הפרשני שהעלה הנתבע כלל אינו רלוונטי. כלל פרשני זה מתאים למקרים בהם אכן קיים חוזה בין הצדדים, אשר הצדדים חלוקים על פרשנותו. כיוון שבמקרה הנדון לא נערך כל הסכם בין הצדדים אין להחיל את הכלל המדובר. ג. דומני, כי בסוגיה זו נכונה טענתו של התובע. אמנם, הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם, אך הסכמה זו לא עלתה על הכתב. לפיכך יקשה להשתמש בכלל שכל כולו אומר ודורש כתב. עם זאת, נשתמש בכללי הפרשנות הרגילים המסייעים לנו שעה שאנו רוצים לעמוד ולאמוד את כוונת הצדדים - את "אומד דעתם". לשם כך נשתמש אכן בראיות חיצוניות. ראיות אלה יסייעו בידינו לצורך הקביעה - גירסתו של מי מבין הצדדים עדיפה. 5) איזוהי הגרסה העדיפה ושאלת נטל ההוכחה: א. כפי שציין הנתבע בסיכומיו (ראה ס' 11 לסיכומיו), על מנת להכריע בשאלה - איזו מהגרסאות משקפת את שאכן קרה, עלינו להעזר בבחינת כוונות הצדדים, בנסיבות החיצוניות לחוזה ובהתנהגות הצדדים. במקרה זה, נתונים אלה אכן מסייעים בידינו כמו גם טענותיהם. מחד גיסא, טוען הנתבע כי שכה"ט שסוכם בינו לבין התובע עמד על סך 3,000$ שהם 10,000 ₪ (סעיף 5 לסיכומיו, עמ' 10 שורה 28 וכן עמ' 11 שורה 3), וזהו הסכום שאכן שולם על-ידי הנתבע לתובע במעמד סיכום הדברים. ב. כנגד טענה זו מעלה התובע מספר טענות : ראשית, בעת סיכום הדברים, ערכם של 3,000$ היה נמוך באופן משמעותי מ- 10,000 ₪, ואם נוסיף ל- 3,000$ מע"מ, ניווכח כי היה על הנתבע לשלם לתובע מעל 10,000 ₪ (ראה חלק ג' סעיף א' לסיכומי התובע וכן סעיף 2 לתגובתו). שנית, לא יתכן כי 10,000 ₪ האמורים כוללים את שכה"ט בגין התביעה שכנגד. שכן, לדברי התובע, לא הוכח כי בעת גיבוש ההסכם בעל-פה שנערך בין הצדדים, הוצג בפני התובע מכתב ממעדני מיקי, לפיו שומה על הנתבע לשלם להם כספים. זאת ועוד, מוסיף התובע ותמה כיצד הוא היה יכול להעלות על דעתו, כי בנסיבות בהן לא הוצג המכתב האמור, ואף למעלה מכך, קיים מכתב מיום ה- 7.3.95 לפיו סילק הנתבע את כל חובותיו למעדני מיקי, תוגש תביעה שכנגד כלפי הנתבע. (ראה חלק ג' סעיף 6 לסיכומי התובע). שלישית, אף התעריף המינימלי המומלץ בנוגע לשכ"ט עו"ד שהוצג לבית-המשפט על-ידי הנתבע, וסומן כ-נ/6, יש בו כדי להטעות שכן הוא משנת 98' והפרשה התרחשה ב- 95'. מעבר לכך, הגדיל התובע לעשות והציג בסיכומיו-הוא, את שיעור שכה"ט המינימלי המומלץ לשנת 95'. ג. בשלב זה, התנהגות הצדדים כראיה חיצונית ויתר הנתונים שהוצגו לעיל, מלמדים כי גרסתו של התובע עדיפה. התובע ציין בדיונים ובסיכומיו כי הסיבה שלא העלה את הסיכומים בנוגע לשכה"ט על הכתב, היתה בשל היכרות מוקדמת בין הצדדים (מגורים באותו מושב). (ראה ס' 2 ב' לסיכומי התובע ועמ' 2 שורות 3-5 לפרוטוקול). כחיזוק לגרסתו זו הוכיח התובע כי בתיק אחר בו היו מעורבים הנתבע ולקוח נוסף, ערך הסכם כתוב עם הלקוח הנוסף, אולם עם הנתבע לא ערך הסכם גם לענין הזה (ראה עמ' 4 שורה 29 לפרוטוקול). אם כן, עיננו הרואות כי בשל היכרות מוקדמת בחר התובע לסכם את הדברים בע"פ עם לקוחו. כלל ידוע הוא שחוזה יכול שייעשה בכתב, בע"פ או בהתנהגות (סעיף 23 לחוק-החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973). לפיכך, ההסכם בע"פ שנערך בין הצדדים הסכם הוא. נראה, כי התובע טעה עת סמך על הנתבע ולא העלה את המוסכם "עלי ספר". עם זאת, נראה כי התובע למד את לִקְחוֹ ומעתה והלאה יערוך הסכם עם כל הבא עימו "בדין ודברים" (תרתי משמע), בין אם הוא מכירו היכרות מוקדמת ובין אם לאו. כיוון שההסכמות לא הועלו על הכתב, יכלו הצדדים לטעון לגרסאות הסותרות האחת את רעותה. עם זאת, נראה כי התובע הוכיח גרסתו והרים את נטל הראיה בדבר נכונותה. צדק התובע בטענתו כי אמנם נטל ההוכחה מוטל עליו, שכן כלל נקוט בידינו הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". ברם, משהעלה הנתבע גירסה שונה, היה גם עליו לשכנע את בית המשפט כי גרסתו נכונה, ובלשון המעטה, הנתבע לא הרים נטל זה. הגירסה הכספית, אותה הציג הנתבע, אינה מתקבלת על הדעת, שכן אם סוכם על שכ"ט בגובה 3,000$, היאך קרה ששולמו לתובע 10,000 ₪ שאינם שווי ערך ל- 3,000$ המדוברים ואף אינם שווי ערך ל- 3,000 $ + מע"מ. כמו כן, נסיון החיים מלמד כי גירסתו אינה הגיונית, שכן אדם לא מכמת שכרו טרם יודע הוא את היקף עבודתו. זאת ועוד, התובע "הלך לקראת הנתבע" והודיע כי כיוון שהטיפול בתיק עבר לעו"ד אחר דורש הוא 7.5% משכר התביעה שכנגד, ובגין התביעה העיקרית דורש הוא 90% מה- 15% שדרש מלכתחילה. 6) שיעור הפיצוי לו זכאי התובע בהתאם לאמור לעיל, הנני פוסק לתובע את הפיצוי הבא: א. -.40,087 ₪, שכ"ט עבור התביעה העיקרית. ב. -.6,142 ₪ שכ"ט בגין התביעה שכנגד. ג. מסכומים אלה יש לנכות את 10,000 ₪ ששולמו על-ידי הנתבע ביום סיכום הדברים וכן את הסכום שעוכב בידי עו"ד בסך -.17,550 ₪. היתרה בסך 18,679 ₪ תישא ריבית והצמדה כדין, מיום 10.10.95 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט בגין תיק זה. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהלקוחותעורך דין