קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מאסר בפועל על תאונת דרכים: סגן הנשיא - י. פלפל .1ערעור של המערער המיוצג על ידי עו"ד חיים קאזיס, על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ליאורה ברנע) מיום 26.4.98 בת.פ. 3895/91 לפיו הורשע המערער בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304לחוק העונשין תשל"ז - 1977וסעיף 64לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961, בכך שבתאריך 9.12.90נהג במשאית סמיטריילר בכביש ערד - שוקת מכיוון ערד לכיוון תל שוקת ובהגיעו לצומת נבטים התנגש בחלק אחורי, צד ימני, של סמיטריילר אחר שעמד בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו. לאחר התנגשות זו רכבו של המערער סטה ימינה, התנגש בחלק האחורי של מכונית סוברו בנתיב הימני, מכונית זו נדחפה קדימה והתנגשה בחלק האחורי של מכונית מסוג טרנספורטר אשר נדחפה קדימה והתנגשה בחלק אחורי של מכונית מסוג פיאט. כתוצאה מהתאונה נהרג נהג מכונית הסובארו ונפצעו שלושה נהגים שנהגו בכלי הרכב האחרים. בית המשפט קבע "שהנאשם נהג ברשלנות גבוהה ובכך גרם לתאונה שבה ניספה המנוח" ועל כן הורשע כאמור לעיל ונידון ל- 22חודשי מאסר מתוכם עשרה חודשים לריצוי בפועל, לפסילת רשיון נהיגה לתקופה של שמונה שנים ולתשלום קנס בסך 000, 1ש"ח או חודש מאסר תמורתו. המערער ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין אולם סניגורו הודיע שהוא חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין. .2הסניגור טוען שעונש המאסר שהוטל על המערער חמור בנסיבות העניין ויש לבטלו ולהמירו לעונש מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות ביחוד בשים לב לעינוי הדין שנגרם לנאשם בגלל התמשכות המשפט. .3לאחר שעיינתי בהכרעת הדין ושמעתי את טענות באי כח הצדדים נחה דעתי שעונש המאסר שהוטל על המערער אינו חמור כלל ועיקר בשל העובדה שהיתה מצידו רשלנות רבתי. יחד עם זאת, בשל נימוקים שיפורטו להלן נראה לי שכיום אין מקום להורות שהמערער ישלח לבית הכלא כדי לרצות עונש מאסר לתקופה של עשרה חודשים. .4העבירה המיוחסת לנאשם בוצעה בתאריך 9.12.90וכתב האישום הוגש לבית המשפט לאחר שמונה חודשים, ביום .21.8.91 גזר הדין ניתן על ידי בית משפט קמא בתאריך .26.4.98הערעור הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתאריך 12.5.98ופסק הדין ניתן היום. במילים אחרות, מיום התאונה ועד היום חלפו תשע שנים. .5ב"כ המשיבה טען בפנינו כי הסיבה להתמשכות ההליך היתה "שהמערער משך את הדיונים". זוהי האמת, אך לא כל האמת. עיון בתיק של בית המשפט קמא מלמד שאכן סניגורו של המערער באותה עת, עו"ד חודורוב, הגיש בקשות דחיה רבות, שנתקבלו על ידי בית המשפט והמערער מצידו גם הוא תרם להתמשכות ההליך בכך שלא הגיע לבית המשפט למספר ישיבות ועל כן נדחה הדיון שלא לצורך, אולם ב"כ המשיבה לא הזכיר שישיבות רבות נדחו מסיבות שלא היו תלויות במערער. הדיון בתיק של בית משפט קמא התנהל בפני ארבעה שופטים. בכל פעם שהתיק הועבר לטיפולו של שופט אחר נגרמה, מטבע הדברים, דחיה בניהול התקין של המשפט. במהלך הדיון הוגשו לא פחות מתשע בקשות דחיה וזאת בגלל אי הופעת עדי תביעה או בגלל סיבות השמורות עם התביעה. שלוש דחיות היו ביוזמת בית המשפט. לסיכום מסיבות שלא היו תלויות במערער נדחה ניהול המשפט פעמים רבות והדיון התארך גם מחמת חילופי השופטים. מכאן שלא רק המערער אשם בסחבת ובעינוי הדין שנגרם. .6יש שהשהיית מתן פסק דין יכולה לגרום לא רק להקלה בעונש אלא אף לביטול הרשעה, בתנאי שהיא מקפחת את הנאשם - ע.פ. 152/74, 74/125מירום, חברה למסחר בינלאומי בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) .57בענייננו אין טענה שיש לבטל את הכרעת הדין המרשיעה. בפסק הדין הנ"ל נקבע גם שהשהייה במתן פסק הדין יכולה להוות שיקול בהמתקת העונש וכי יש והשיקול הציבורי של קיום משפט הוגן גובר על השיקול הציבורי הדורש הטלת עונשי מאסר ממשיים. בעניין זה הכישלון בהליך המשפטי היה כה חמור שהיה בו כדי לבטל את עונשי המאסר בפועל שהוטלו על שניים מהנאשמים. בית המשפט גם הוסיף בפסק דינו שמאחר והיה מדובר בעבירות כלכליות "נפקותה של מטרת ההרתעה מוטלת בספק, בשל ריחוק הזמן". כדי להסיר ספק אני מדגיש שבענייננו האחריות להתמשכות המשפט אינה צריכה להיזקף, בשום פנים ואופן לשופטת ששמעה את הראיות בתיק, שכן מצידה לא היה כל מחדל, אולם הבאתי את פסק הדין הנ"ל בתור דוגמא לכך שבמקרים קיצוניים של עינוי דין ניתן לבטל לא רק את עונש המאסר אלא גם את הכרעת הדין. במקרה שנדון בע.פ. 188/77 ורטהיים נ' מדינת ישראל פ"ד לב(2) 225נדון עניינו של מערער שפגע בחוסר זהירות בהולך רגל ומיום ביצוע העבירה עד ליום מתן פסק הדין חלפו חמש שנים (ולא תשע שנים כמו במקרה שנדון בפנינו). בית המשפט העליון קבע כי "ההשהיה במתן פסק הדין יכולה להוות שיקול בהמתקת העונש יש כמובן לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, כאשר התנהגותו של הנאשם מאז האירוע ועד הכרעת דינו תהווה שיקול לעניין המתקת עונשו, ואם היתה זו התנהגות ללא דופי, יהיה בכך משקל רב על ההחלטה בקשר למידת העונש". בית המשפט העליון הוסיף וקבע בפסק דין זה כי: "כבר יצאה הלכה מבית משפט זה שעינוי-דין החורג מכל מידה סבירה שהיא, וכשמדובר בעבירות שאינן 'בעלות אופי נתעב', כגון עבירות אלימות חמורות, פגיעה בבטחון המדינה וכיוצא באלה, שיש בו בעינוי-דין זה משום נשיאת הנאשם בחלק מהעונש - אימת הדין והצפיה הממושכת להכרעת - הדין וגזירת - העונש - ומשום כך משום שיקול להמתקת הדין". במשפט שנדון בפני בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת.פ. 610/88 מ"י נ' רוזיליו (לא פורסם) דנתי את הנאשם למספר שנות מאסר לריצוי בפועל הגם שמשפטו נמשך שנים רבות באשמתו שכן במהלך הדיון הוא ברח מהארץ, נסע לצרפת וחזר רק לאחר כמה שנים של העדרות. סברתי שהמשפט התארך, שלא לצורך, באשמת הנאשם וזו אינה סיבה להקלה בעונש. בית המשפט העליון לא קיבל את דעתי ופסק - בע.פ. 392/88 רוזיליו נ' מדינת ישראל תקדין עליון כרך 89(1), תשמ"ט/תש"ן - 1989כי: "העבירות בהן הורשע המערער מופלגות בחומרתן ושיקוליו של השופט המלומד כבדי משקל הם... עם זאת נוצרה מציאות חדשה... על פיו המערער השתקם והוא מסודר כיום בעבודה ואף עוסק בפעולות התנדבות. בנסיבות אלה אולי יצא החוטא (בעבר) נשכר אך שיקולי ההרתעה שבענישה כיום (שנת 1989י.פ.) על עבירות שבוצעו בשנת 1981אינם שקולים כנגד הנזק שבהפיכתו של המערער כעבריין שנית על ידי שליחתו שוב לבית הסוהר." בת.פ.(של בית המשפט המחוזי בבאר שבע) 89/269של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מדינת ישראל נ' גיל סספורטס ואח' (לא פורסם) הייתי סבור, בניגוד לדעת חברי, שיש להחמיר עם הנאשם ובערעור שהוגש בע.פ. 3271/93+2984 סספורטס נ' מדינת ישראל תקדין עליון, כרך 93(3) תשנ"ג/תשנ"ד - 1993, 1543, סבר בית המשפט העליון שיש לתת משקל רב דווקא לעמדת שופט המיעוט (החתום מטה) בערעורה של המדינה על קולת העונש. אולם, בסופו של דבר, כיוון שהמעשה שבו הורשע המערער אירע כארבע שנים לפני המועד שבו נדון הערעור, הוחלט לדחות את ערעור המדינה על קולת העונש (שנגזר עליו על ידי שופטי הרוב בניגוד לדעתי) ואת ערעור המערער על חומרת העונש וזאת בין השאר בשל התמשכות ההליך. ולבסוף אזכיר גם את פסק דינו של כב' השופט גולדברג בע.פ. 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל פ"ד מד(4) 837שם נדון עניינו של נאשם שהתמשך כך שמיום שעבר את העבירה האחרונה ועד יום מתן גזר הדין חלפו עשר שנים. המערער ביקש, בשל כך, לבטל את עונש המאסר שנגזר עליו ובית המשפט העליון קבע כי: "לא יכול להיות ספק כי על עבירות כגון אלה בהן הורשע המערער יש להשית מאסר בפועל, ויש שהתמשכות המשפט, שהפכה לצערנו כי רב לתופעה שאינה נדירה, אף היא לא תוכל כשלעצמה לשמש תמיד מגן לנאשם מפני אי הטלת עונש מאסר... אולם בנסיבותיו של מקרה זה, מה תועלת כי נגזור היום על המערער מאסר של מספר חודשים... כשבחלוף עשור שנים, בהן לא עבר המערער כל עבירה נוספת, התרוקנה מתוכה המטרה העונשית למאסר אשר כזה?... בנסיבות אשר כאלה אין מנוס מלהסתפק במאסר על תנאי..." .7לאור ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון ושצוטטו בהרחבה בסעיף 6לעיל, נראה לי שאין כיום כל הצדקה, הגיון וטעם לשלוח את המערער לרצות עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים ועל כן הייתי מציע לחברי לקבל את הערעור באופן שבמקום עונש מאסר של עשרה חודשים נגזור על המערער עונש של ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, כפוף להמלצת הממונה על עבודות שירות. יתר העונשים שהוטלו בגזר הדין ישארו על כנם. הנשיא א. לרון: אני מסכים. השופט נ. הנדל: במסגרת נסיבות המקרה דנן, כולל אי בהירות עד תום באשר לדרגת רשלנותו של המערער - הגם והיא קיימת - נראית לי התוצאה אליה הגיע חברי כבוד סגן הנשיא. לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של סגן הנשיא י. פלפלמאסרתאונת דרכים