מה זה שיערוך ? מהי שיטת השיערוך? בעניין זה אין כללים נוקשים, והכל תלוי בנסיבות העניין. לעתים ניתן לשערך סכום שניתן ושיש להשיבו על-פי ערך מכונה, שלקנייתה שימש (ראה: ע"א 533/78). לעתים משערים סכום על-פי עליית מדד המחירים, בין אם זהו המדד הכללי לצרכן, ובין אם זהו מדד ספציפי יותר כגון מדד תשומות הבנייה. אכן, עקרון השיערוך לחוד, ושיטת השיערוך לחוד. הצמדה למדד המחירים לצרכן אינה אלא אחת משיטות ההצמדה, לה נזקקים, בדרך כלל, באין נתונים על שיטה מדויקת יותר. בע"א 176/82 צוין כי יש הפיצוי ההולם ימצא ביטויו במתן סכום קבוע בנוסף לסכום, שעליו הסכימו הצדדים לחוזה (ראה ע"א 279/76), ויכול שיקבל צורה של הוספת אחוז ריבית קבוע לסכומים הנקובים בחוזה, אשר טרם שולמו (ראה ע"א 602/77). יכול שיהיה צמוד לערך המטבע, לנת"ד, למדד יוקר הבנייה (ראה ע"א 43/80) או למדד המחירים לצרכן (ראה ע"א 298/76 וע"א 158/77 הנ"ל). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השופטת ש' נתניהו: א. העובדות בשנת 1972רכשה חברת "אחוזת איל" בע"מ (שהיא ומפרקיה הם המשיבים בערעור זה) חטיבת קרקע בשטח של כ- 15.5דונם בהרצליה. ברכישה השתתפה עמה כדי 1/3חברה נוספת, חברת גיא-אמיר בע"מ. הקרקע, שטרם עברה אז הליכי פיתוח ופרצלציה, יועדה על-ידי רוכשיה לחלוקה למגרשי בנייה ולמכירתם. המערער, שהוא עורך-דין, היה קשור באופן מקצועי בצורה כלשהי (שאין לה חשיבות לענייננו) לעיסקה זו. מנהליה דאז של "אחוזת איל", האדונים מיליקובסקי וברק, עניינו אותו ברכישת מגרש מתוך החטיבה הנ"ל, ואת מחירו, בסך 000, 50ל"י, הוא שילם לחברה כנגד קבלה בנוסח הבא: "קבלנו 000, 50ל"י מדני ספיר (הוא המערער)". היה זה באפריל 1972, זמן מה בטרם נרשמה הקרקע הנ"ל על שם החברות הרוכשות, אף זאת בחודש אפריל .1972 בקבלה אין מאומה המקשר את התשלום לרכישת מגרש, וגם הסכם בכתב למכירת מגרש על-ידי "אחוזת איל" למערער מעולם לא נחתם. אך ממסמכים פנימיים שנערכו בין מר מיליקובסקי הנ"ל לבין האדונים אברהמי וזאבי, שלה העביר את מניותיו "באחוזת איל" (נספחים ח' וט'), ברור, כי אכן נעשה הסכם בעל-פה בין החברה למערער למכור לו מגרש מתוך חטיבת הקרקע הנ"ל בשטח של 380- 400מ"ר, וכי לשם כך שולם הסכום של 000, 50ל"י. בסעיף 8של נספח ח' נאמר: "המוכר מצהיר שבמגרש גולד (הוא שם החברה שממנה רכשה "אחוזת איל" את הקרקע - ש' נ') נמכרו 9מגרשים של 380מ"ר ... 1לדני ספיר....". בסעיף 5של נספח ט' נאמר: "לאיל חובות והתחייבויות לפי הרשימה בנספח ב' להסכם זה, ואלה בלבד". ובנספח ב' לנספח ט' נאמר: "הואיל וטרם נערך הסכם עם מר דניאל ספיר - עורך דין להלן פרטי ההתקשרות אתו: א) מר ספיר הנ"ל הפקיד בידי אייל בע"מ/או מיליקובסקי סך של 000, 50ל"י (חמישים אלף לירות) על חשבון מכירת חלקה לוילה בחלקות בשטח שלא יעלה על 400מ"ר. ב) הסכם סופי עם מר ספיר הנ"ל טרם נערך ליום חתימת חוזה זה". הסכם לא נחתם גם לאחר אוו יום. בינתיים נכנסה "אחוזת איל" לפירוק, ובעלי המניות החדשים שלה, אברהמי וזהבי הנ"ל, שהם גם מפרקיה, התכחשו לכל התחייבות כלפי המערער. הם דחו את הוכחת החוב שלו, שבה דרש העברת מגרש מתוך חטיבת הקרקע הנ"ל לשמו ופיצוי על איחור בהעברה. המערער ערער על החלטת המפרקים לבית המשפט המחוזי. בערעורו חזר על שתי עתירותיו אלה והוסיף להן עתירות חלופיות - לתשלום סכום כסף השווה בערכו לערך מגרש, ש"אחוזת איל" התחייבה להעביר לו, או להחזרת הסכום של 000, 50ל"י, ששולם בשנת 1972, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום ועד השבתו. בית המשפט קמא דחה את הערעור בכל הנוגע לרישומו של מגרש על שם המערער ולתשלום הפיצוי, מהטעם שההסכם, שקבע שאמנם נעשה, אינו עונה על דרישת סעיף 8של חוק המקרקעין, תשכ"ט- .1969בית המשפט פסק בעתירה החלופית, כי על המשיבים להשיב למערער את הסך של 000, 50ל"י כשהוא צמוד למדד של חודש יוני 1972ונושא ריבית של % 3מאותו מועד ועד התשלום בפועל. לשם השלמת העובדות י להוסיף שלוש נקודות נוספות, שבית המשפט המחוזי לא התייחס אליהן בהחלטתו ולא קבע אותן כעובדה. האחת - כי המערער חפץ במגרש כדי להקים עליו את ביתו, ועד היום טרם רכש לעצמו בית מגורים. האחרת - כי הסכום של 000, 50ל"י היווה את התמורה המלאה למגרש בשטח נטו (לאחר פרצלציה) של 380- 400מ"ר. והשלישית - כי הסכום הנ"ל, שהמערער שילם ל"אחוזת איל", שימש בידה לתשלום חלק ממחיר חטיבת הקרקע שרכשה מאת חברת גולד. על טענות אלה חזר המערער בעיקרי הטיעון שלו, והן לא הוכחשו לפנינו. קביעתן כעניין שבעובדה אינה מעוררת בעיה. זו תוצאה מתבקשת מאליה מהאמור בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית של המערער ושל מר מיליקובסקי. אמנם, בתצהירו מכחיש מר אברהמי הכול בכול מכל כול. הוא מכחיש גם זאת, ש"אחוזת איל" התחייבה למכור למערער מגרש, ומכחיש כל מגע בין החברה הנ"ל לבין המערער בעניין מגרש. דברים אלה, העומדים בסתירה מוחלטת לתוכן המסמכים שנזכרו לעיל, לא התקבלו על-ידי השופט קמא, שקבע שאכן היה הסכם למכירה, אשר לא נה על דרישת הכתב. מכל מקום, למר אברהמי לא הייתה ידיעה משלו על המגעים שהתקיימו בין המערער לבין מיליקובסקי בטרם נכנס הוא לתמונה, והכחשתו הינה לכן חסרת כל משקל. נוכל איפוא גם אנו, כערכאת ערעור, לקבל כעובדה את עדותם של שני אלה, כי הסך של 000, 50ל"י היווה את התמורה המלאה של מגרש בשטח של 380- 400מ"ר נטו לאחר פרצלציה, וכי הסכום, ששולם לפני שחטיבת הקרקע הועברה על שם החברות הרוכשות, שימש בידי "חברת איל" לסילוק חלק מהסכומים, ששילמה לחברת גולד תמורת הקרקע. ב. שיערוך ההשבה ושיטת השיערוך בערעורו לפנינו השלים המערער עם החלטתו של בית המשפט המחוזי, כי ההסכם אינו עונה על דרישת סעיף 8 הנ"ל, באשר פרטי הנכס לא הוגדרו בו. המשיבים מצדם השלימו עם הקביעה, שחלה עליהם חובה להשיב את הסכום של 000, 50ל"י. הם אינם חולקים על העיקרון, שההשבה צריכה להיות ריאלית ולא נומינאלית. הם חולקים על השיטה, לפיה יש לשערך את הסכום. עתה מסכימים הם לשיערוך על-פי המדד, כפי שקבע השופט קמא. אך המערע טוען, כי יש לשערך את סכום ההשבה על-פי שוויו של מגרש, אשר "אחוזת איל" התחייבה להעביר לו, כפי ששם אותו השמאי מטעמו, מר זאב כהן, בחוותדעתו מיום .13.11.80 בעת שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, הייתה עדיין הטענה, ששיטת השיערוך של סכום ההשבה יכולה להיעשות על-פי שווי הנכס (להבדיל מהצמדה למדד), בגדר חידוש, כשם שעצם עקרון השיערוך בהשבה היה בו חידוש בעת שנטען בע"א 741/79 [1]. בינתיים, עשתה הפסיקה כברת דרך ואימצה שיטות שיערוך שונות, ההולמות את נסיבותיהם השונות של מקרים שונים. מה שהיה אז בגדר חידוש, היום רק כפסע בינו לבין המובן מאליו. בע"א 495/80 [2] נדון שיערוכם של דמי מתנה, שהתנאי לה לא קוים ונותנה רשאי היה לחזור בו ממנה. אביא מדברי השופט ברק, בעמ' 67-68: "מהי שיטת השיערוך? בעניין זה אין כללים נוקשים, והכל תלוי בנסיבות העניין. לעתים ניתן לשערך סכום שניתן ושיש להשיבו על-פי ערך מכונה, שלקנייתה שימש (ראה: ע"א 533/78). לעתים משערים סכום על-פי עליית מדד המחירים, בין אם זהו המדד הכללי לצרכן, ובין אם זהו מדד ספציפי יותר כגון מדד תשומות הבנייה. אכן, עקרון השיערוך לחוד, ושיטת השיערוך לחוד. הצמדה למדד המחירים לצרכן אינה אלא אחת משיטות ההצמדה, לה נזקקים, בדרך כלל, באין נתונים על שיטה מדויקת יותר. בא-כוח המשיבה טען, כי, לדעתו, יש לשערך את דמי המתנה בהתאם לעליית ערכה של הדירה, דהיינו, היחס שבין הסכום, ששולם בשעתו, לבין הסכום, שעל המערער להשיב, צריך להיות כיחס בין ערכה של הדירה החדשה בעת רכישתה לבין ערכה היום. אכן, יש הרבה מן התבונה בשיטת שיערוך זו, שהרי דמי המתנה באו ממכירת דירה ושימשו לקניית דירה, ומשיתקבלו חזרה, עשויים להיות מושקעים (אם בקנייה ואם בשכירות) בדירה". לא מכבר אמרנו, בע"א 176/82 [3], בעמ' 669: "יש שהפיצוי ההולם ימצא ביטויו במתן סכום קבוע בנוסף לסכום, שעליו הסכימו הצדדים לחוזה (ראה ע"א 279/76), ויכול שיקבל צורה של הוספת אחוז ריבית קבוע לסכומים הנקובים בחוזה, אשר טרם שולמו (ראה ע"א 602/77). יכול שיהיה צמוד לערך המטבע, לנת"ד, למדד יוקר הבנייה (ראה ע"א 43/80) או למדד המחירים לצרכן (ראה ע"א 298/76 וע"א 158/77 הנ"ל)". והתנינו שם, כתנאי לאכיפת הסכם למכירת דירה שהופר, שהמחיר ישוערך על-פי מחיר דירה שוות ערך. אף כאן, כבע"א 495/80 [2] הנ"ל, עוסקים אנו בשיערוך של סכום המגיע כהשבה. בין שנראה את ההסכם שבין הצדדים, שאינו עונה על דרישת הכתב שבסעיף 8, כלא היה, ובין שנראה בו הסכם קיים, שאינו ניתן לאכיפה, התוצאה אחת היא: המערער זכאי להשבה. במקרה הראשון - על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979(ראה ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (בורסי - ח.ש. פרץ, תשמ"ב) 411- 412והשווה המצב בארצות-הברית ובאנגליה לעניין השבה של מה שניתן על-פי הסכם שאינו עונה על דרישת הכתב לפי ה- ,statue of fraudsבין השאר: g.e. palmer, the law of restitution restatement; 375second, contracts ,jones . G& r. Goff; 40, 5, at . 2Vol( 1978,boston and toronto) . O.b;323- 319( 1978,nd ed 2,london) the law of restitution 269( 1973,st. Paul) dobbs, handbood on the law of remedies) - ובמקרה השני - כתרופה על-פי דיני החוזים. בנסיבות המקרה הנוכחי, הכסף שולם על-ידי המערערת תמורת מגרש, שעליו חפץ להקים את ביתו. כסף זה שימש בידי "אחוזת איל" לתשלום חלקי עבור חלקה בחטיבת הקרקע, שהמגרש מהווה חלק ממנה. לפי עדותו של מר אברהמי, חלק מהמגרשים עדיין בבעלותה של החברה או בבעלותם של בעלי המניות - המשיבים (שהם גם המפרקים). מידת התעשרותם של המשיבים היא כשוויו של חלק יחסי של חטיבת הקרקע, שרכשו בכספו של המערער. מידת ההשבה הנאותה היא כמידת התעשרותם. פטורים אנו לכן מלהיכנס כאן לבעיה, אם יש לקבוע את מידת ההשבה על-פי הפסדו של התובע או על-פי התעשרות של הנתבע, אף לא לשאלה, אם יש לברר את מידת ההתעשרות על-פי מבחן אובייקטיבי או סובייקטיבי, כלמר, על-פי השימוש שאדם סביר היה עושה בכסף או על-פי השימוש שהנתבע עשה בו, ובמקרה האחרון, מה הדין אם התרשל או פשע ובכך נמנעה התעשרותו (ראה: ע"א 741/79 [1] הנ"ל, בעמ' 545-546; ,261- 260dobbs, supra at419-417; פרידמן, בספרו הנ"ל בעמ' 372- 373ואילך). בנסיבות מקרה זה, מידת התעשרותם של המשיבים מכספו של המערער היא כשוויו של חלק יחסי בקרקע שרכשו בכסף זה. אך נכון וצודק יהיה לכן לשערך את הסכום של 000, 50ל"י על-פי שוויו של מגרש בשטח נטו של 380- 400מ"ר מתוך הקרקע הנ"ל. ג. שווי הנכס השמאי, מר זאב כהן, נתבקש על-ידי המערער לחוות דעתו בעניין שווי בממוצע של מ"ר באזור הנ"ל באפריל 1972, המועד בו שילם המערער את הכסף ל"אחוזת איל", וביום מתן חוות-דעתו - .13.11.80 תשובתו היא, כי באפריל 1972, הסכום של 000, 50ל"י שהמערער שילם היווה תמורה למגרש בשטח של 598מ"ר מתוך חטיבת הקרקע הנ"ל. לכך הגיע בדרך הבאה: מהשטח הכולל ברוטו של 364, 15מ"ר נותר, לאחר הפרשות לצורכי ציור בהתאם לתכנית בניין ערים שקיבלה תוקף ב-1976, שטח נטו של 468, 10מ"ר. התמורה הכוללת עבור חטיבת הקרקע כולה הייתה 000,875 ל"י. מכאן שסכום של 000, 50ל"י היה המחיר של 598מ"ר. את השווי הממוצע למ"ר ליום חוות-דעתו - 13.11.80- העריך השמאי ב- 875שקלים למ"ר במצב הפיתוח החלקי - ללא כבישים ומדרכות, ושווי מגרש של 598מ"ר הוא לפי זאת 200,232, 5ל"י. כשנחקר על חוות-דעתו בישיבה מיום 15.3.81, העריך השמאי את שוויו של מגרש ליחידת דיור בשטח של 500מ"ר בסכום של 8עד 5, 8מיליון ל"י. חוות-דעתו ועדותו של המומחה לא נסתרו, ועל פיהן המחיר ששילם המערער שיקף את שוויו של מגרש נטו בן 598מ"ר. עוד ידוע לנו, מחוותדעת המומחה, כי השטח הכולל נטו חולק ל- 23מגרשי בנייה, כך שהשטח הממוצע שהתקבל ב- 1976למגרש בנייה על-פי תכנית בניין ערים הוא כ- 455מ"ר. על-פי העובדות הידועות לנו, התמורה שהובטחה למערער עבור כספו הייתה מגרש בשטח של 380- 400מ"ר בלבד. ברור שהיו גם הוצאות פרצלציה. ככל הנאה (אם כי הדבר לא נאמר במפורש אבל נרמז בחקירתו הנגדית של השמאי) המחיר שהמערער שילם עבור שטח קטן יותר נועד גם לתשלום חלק יחסי של הוצאות אלה, וברור שהיו גם מסים. המחיר המוסכם יכול לשמש כאינדיקאטור לשווי ראה , dobbs, supra 21jones, supra, at& goff;952- 949,273- 269at; פרידמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 480). במקרה זה, המחיר של 000, 50ל"י שהמערער שילם עבור שטח של 380- 400מ"ר יש בו כדי לשמש אינדיקאציה לשווי נטו של מגרש בשטח זה, לאחר שהובאו בחשבון הוצאות פרצלציה ומסים למשך התקופה עד להשלמת הפרצלציה ועד שאפשר יהיה לרשום מגרש בבעלות נפרדת על שם המערער. לאור זאת נוכל לומר, כי מידת התעשרותם של המשיבים היא כשיעור שוויו של מגרש בחטיבת הקרקע הנ"ל בשטח של 380- 400מ"ר. שווי מגרש כנ"ל במרץ 1981היה כ-000,300, 6ל"י. שמיעת הראיות הסתיימה ביום בו נחקר השמאי על חוות-דעתו, וההחלטה נושא הערעור ניתנה בסמוך לכך, ביום .22.5.81 ד. מועד השיערוך נכס מקרעין אין לו שווי קבוע. ערכו הריאלי נתון לתנודות, לעליות וירידות שאינן תוצאת האינפלציה. הצמדת ערכו במועד נתון א' למדד במועד נתון ב' אינה משקפת את ערכו הריאלי במועד ב'. ערכו במועד זה עשוי להיות גבוה יותר או נמוך יותר מערכו במועד א', כשהוא מוצמד למדד של מועד ב'. מכאן החשיבות לברר, מה המועד הקובע שבו יש לשערך, לפי שווי המגרש, את סכום הכסף, שאותו חייבים המשיבים להשיב למערער. להלכה ייתכנו מועדים שונים - המועד בו קיבלו המשיבים את כספו של המערער; המועד בו ישיבו אותו בפועל; המועד בו חובה הייתה על המשיבים להעביר למערער את המגרש (לוא היה ההסכם ביניהם ניתן לאכיפה), המועד, מאז קבלת הכסף, בו היה השווי גבוה ביותר; מועד פסק הדין, וייתכנו גם מועדים רלוואנטיים אחרים. שאלה דומה מתעוררת גם בקשר למועד הערכתם של פיצויים על הפרת חוזה או על נכס שנגזל או עוכב שלא כדין. כל אחת מהאפשרויות הנ"ל ואחרות, הנבחרות על-פי המועד המקובל על פיהן כמועד התגבשות החובה לשלם, מעוררת פרובלמאטיקה משלה. ראה: א' ברק "פיצויים" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז) 566, 593ואילך; h. Mcgregor, on damages ;722- 718,578- 577,511- 510,429- 428( 1980,.th ed 14,london) 408-. 403dobbs, supra, at אך לשיטתנו אנו, שהתפתחה בפסיקתו של בית-משפט זה, חופשיים אנו מבעיות אלה. פסיקתנו לא אימצה מועד כלשהו כמועד התגבשות החובה, שבו יש להעריך את מידתה, אלא אימצה את יום פסק הדין כמועד הקובע להערכת הנזק (ראה ע"א 606/73, 126/74[4] ודעת הרוב בדיון נוסף ממנו, ד"נ 39/75, 41[5], שם נדון שוויו של נזק למיטלטלין - ועוד קודם לכן ע"א 222/54 [6]; ע"א 405/54 [7]; ע"א 298/56 [8] (החזרת נכס); ע"א 278/70 [9] (עיכוב נכס שלא כדין), ולאחר הלכת ד"נ 39/75, 41; ע"א 491/75, 503[10] (זכות לשווי הכספי של נכס); ע"א 467/77 [11] (נזקי גוף) ; ע"א 672/81 [12] (השבה במטבע זר בתוספת ריבית). ליתר דיוק, הרעיון הוא, שהיום הקובע הוא יום התשלום בפועל, ורק בשל הקושי המשי הכרוך בהערכת הנזק לאחר מתן פסק הדין נבחר יום פסק הדין כיום הקובע (ראה ע"א 575/76 [13], בעמ' 202; ע"א 482/76 [14]). מועד זה הוא גם המועד ההולם ביותר את הרעיון והמטרה של ההשבה. ההשבה צריכה להיות ריאלית (ראה ע"א 741/79 [1], בעמ' 542). השבה ריאלית היא על-פי ערכה ביום התשלום. הערכה ריאלית, הנמדדת לפי שוויו של נכס, נמדדת על-פי שווי הנכס ביום התשלום. אכן, הלכת ע"א 606/73, 126/74[4], וד"נ 39/75, 41[5] שהחזירה עטרה ליושנה וחידשה את אשר נפסק בע"א 222/54 [6] הנ"ל, הוגבלה לנזק למיטלטלין, אך העיקרון שביסודה יפה הוא, כל אימת שהמטרה היא לפצות את הניזוק ולהשיב את מצבו לקדמותו או להשיב לו את המגיע לו כדי התעשרותו של יריבו, על-פי הערך הריאלי. השופט ברנזון עצמו, שהגביל את ההחלטה בע"א 606/73, 126/74למיטלטלין, לא ראה בעצם מקום להבחנה בין מיטלטלין לבין נכסי מקרקעין (שם [4], בעמ' 35) וראה גם מאמרו של .G . Isr. L 13"on the date for assessing damage" ,tedeschi 24, 1(1973) . Revוכבר נאמר, כי הלכת ע"א 606/73, 126/74[4] וד"נ 39/75, 41[5] יפה היא גם לפיצוי על נזקי גוף (ראה: ע"א 601/75 [15]; ע"א 395/76 [16]; ע"א 467/77 [11] הנ"ל, בעמ' 268). קביעת יום הפירעון (או, מהטעמים האמורים, יום פסק הדין) כיום ההערכה, פירושה, כי ההערכה נעשית ביום פסק הדין, תוך התחשבות בכל האירועים שאירעו מיום התגבשות הזכות ועד יום פסק הדין, אשר יש בהם כדי להשפיע על אותה הערכה, בין שהם פועלים לטובת בעל הזכות או לטובת החייב. כך, כשמדובר בפיצוי על גזל או על עיכוב של נכס שמחירו נתון לתנודות, או כשמדובר על השבה בכסף הנמדדת על-פי שוויו של נכס שמחירו נתון לתנודות, יש להביא בחשבון ירידות או עליות בשווי עד ליום פסק הדין. אין אז מקום להנחות לטובת בעל הזכות, כי היה מממש ומוכר את הנכס בשיא שוויו כך שיש להעריך את המגיע לו ביום השיא, אף לא להנחה, לרעתו, כי היה מוכר אותו בשפל. עניין זה טעון ראיה. בהעדרה, די לבעל הזכות שיוכיח את השווי במועד סמוך לפסק הדין. זו דעתו של , tedesci 29,supra, atוהיא תוצאה של בחירת מועד התשלום (או מועד פסק הדין) כמועד הערכת הנזק להבדיל מיום התגבשות הזכות. אפילו היה להלכה מקום להנחות ממין אלה, הן נשללות בנסיבות המקרה דנן, כשידוע לנו על-פי הראיות שבתיק, כי המערער נתן למשיבים את כספו כדי לרכוש בו מגרש על-מנת להקים עליו את ביתו, וכי טרם רכש לו מקום מגורים אחר. בנסיבות אלה אין מקום להנחה, כי לוא קיבל את המגרש הוא היה מוכר אותו בתקופת מחירי שיא או בכלל. ומאחר שהוא יעד אותו להקמת בית למגוריו, אמרנו שמן הראוי לשערך את סכום ההשבה לערכו של מגרש דומה, וכדי שההשבה תהיה ריאלית, יש לעשות זאת ככל הניתן סמוך ליום התשלום בפועל. להבדיל מהצמדה למדד או למטבע חוץ, הניתנת להיעשות בצורה אריתמטית על-פי נתונים קבועים וידועים, שיערוך על-פי שוויו המשתנה של נכס יכול להיעשות רק על-פי ראיות. כשאנו מדברים על יום התשלום בפועל או על יום פסק הדין, אין מנוס, מטעמי נוחות ועל-מנת להביא את הדיון המשפי לקצו, להסתפק במועד מדויק פחות, מועד שמיעת הראיות. מועד זה חייב להיות מספק, אלא אם באה טענה מבוססת, כי השווי השתנה בין הבאת הראיה לבין יום פסק הדין. במקרה שלפנינו ניתן פסק הדין בסמוך לשמיעת הראיות. מלבד טענה כללית מפי בא-כוח המשיבים, שאין כלל אפשרות לשערך את סכום ההשבה עלפי שווי נכס שערכו משתנה ולכן אין לפסוק כך, לא שמענו טענה ולא נתבקשנו לקבל ראיה חדשה, כי מאז שמיעת הראיות חל שינוי בערכו הריאלי של הנכס (להבדיל משינוי מחירו כתוצאה מהאינפלציה). ברור עם זאת, שבמשך חמש שנים ומעלה מאז העיד השמאי על שווי הנכס, ביום 15.3.81, חל שינוי בערך הכסף, והסכום של 000,300, 6ל"י נשחק כתוצאה מהאינפלציה. הדרך הנאותה במקרה זה תהיה לכן להצמיד את הסכום הנ"ל למדד בתוספת ריבית של % 4לשנה, כאמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מיום 16.3.81ועד התשלום בפועל (ראה: ד"נ 39/75, 41[5], בעמ' 553; ע"א 491/75, 503[10] הנ"ל, בעמ' 595-596; ע"א 57/73 [17], בעמ' 493-494; עא 482/76 [14], בעמ' 8). שווי הנכס ליום 15.3.81, כשהוא צמוד ונושא ריבית (ראה ע"א 672/81 [12] הנ"ל), הוא סכום ההשבה הריאלית, המגיעה למערער מהמשיבים. הייתי מקבלת את הערעור ומחייבת את המשיבים להשיב למערער את הסכום של 630ש"ח כשהוא צמוד ונושא ריבית של % 4לשנה מיום 16.3.81 ועד התשלום בפועל כאמור, וכן לשלם לו הוצאות בסך של 000, 2ש"ח צמוד ונושא ריבית מהיום. הנשיא מ' שמגר: אני מסכים. השופט מ' אלון: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו. שערוךשאלות משפטיות