מכירת מוצרים מזויפים מעזה

סמוך לפני פתיחת ההליכים בתובענה זו, פשטו שמועות בדבר הפצת משנקים מזוייפים, שמקורם ברצועת עזה. הזיוף נועד להטעות קונים רגילים להאמין שאלו משנקים מתוצרתה של התובעת. הנתבעים גם טענו כי בשל היות הזיוף מוצלח, קשה היה לגלות את דבר הזיוף. לפיכך, גם לו בדקו הנתבעים בבדיקת ראייה, את גופי התאורה שנשלחו אל הנתבעת מעזה, לא היה להם סיכוי ממשי לאתר זיוף. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד מכירת מוצרים מזויפים מעזה: התובעת, "אלתם עין השופט", תאגיד רשום, שותפות מוגבלת), הינה בעלת מפעל לאביזרי חשמל. בין היתר היא מייצרת ומשווקת משנקים לתאורה. המשנק הינו רכיב חיוני בנורות פלורוסנט. המשנקים מתוצרתה של התובעת נושאים מספר סימני היכר. את השם "ECO" , סימן מסחר "VS", מספר קטלוגי, סימון תו התקן הישראלי שניתן לה ומספר תו התקן הגרמני למוצר הספציפי המדובר.   המשנק מתוצרתה של התובעת מקובל בישראל בענף אביזרי החשמל, כטוב מסוגו. התובעת גם מייצאת את המשנקים מתוצרתה בחו"ל, בעיקר בגרמניה.   סמוך לפני פתיחת ההליכים בתובענה זו, פשטו שמועות בדבר הפצת משנקים מזוייפים, שמקורם ברצועת עזה. הזיוף נועד להטעות קונים רגילים להאמין שאלו משנקים מתוצרתה של התובעת.   התובעת יזמה חקירה ובדיקות שבעקבותיהן נמצאו משנקים מזוייפים במחסן של חברת "אר, אס אס" שמנהליה ובעלי מניותיה הם הנתבעים 2 ו - 3.   בהסתמך על הראיות המהימנות עלי - הנני קובעת כי אכן נמצאו כאמור לעיל, משנקים מזוייפים שסומנו בכל סימני ההיכר שהתובעת נוהגת לסמן בהם את המשנקים מתוצרתה. הזיוף היה מוצלח באופן שיכול להטעות כל מי שאינו מקצועי במשנקים.   הנתבעת 1 סוחרת ותיקה באביזרי חשמל. הנתבעים 2 ו - 3 מנהלים בפועל את עסקיה של הנתבעת 1.   בעקבות הגילויים המתוארים לעיל, בקשה התובעת וקיבלה צו מניעה זמני, צו עשה וסעדים נוספים בבש"א 22494/00 שהגישה בבית משפט זה. הנתבעים לא הכחישו שאכן הנתבעת מכרה משנקים מזוייפים, אך טענו כי לא ידעו שמדובר במשנקים מזוייפים וכי הדבר נתגלה להם רק בעקבות הצעדים שהתובעת נקטה בהם. בתצהיר שהגיש הנתבע 3 מטעם הנתבעים הוא תאר כיצד הגיעו משנקים מזוייפים לידי הנתבעת וכך הסביר: לנתבעת היו קשרי מסחר עם סוחר מרצועת עזה. מכיוון שסוחר זה לא פרע חוב בעד סחורות שקנה מהנתבעת, הוא סיכם עם הנתבעת שלכסוי חובו, יספק לנתבעת גופי תאורה. במסגרת העיסקה המוצעת הנתבעת סיפקה לסוחר העזתי רכיבים שאותם הוא התחייב להרכיב לגופי תאורה בעזה . כמו כן העיד הנתבע 3 בתצהירו כי הותנה עם הסוחר העזתי כי המשנקים שירכיב בגופי התאורה, יהיו מתוצרת התובעת (אני מצטטת מדברי הנתבע 3): "המשיבה עמדה על כך כי המשנקים יהיו מתוצרת המבקשת". עוד העיד הנתבע 3 כי גופי התאורה ששלח הסוחר העזתי הגיעו על גבי משטחים, כל גוף תאורה עטוף בנייר. יש לזכור כי המשנק הינו רכיב המורכב בתוך פס התאורה.   הנתבע 3 העיד, כי בשל המוסבר לעיל, לא ידעו הנתבעים ולא יכלו לדעת שהורכבו רק או גם משנקים מזוייפים. הנתבעים גם טענו כי בשל היות הזיוף מוצלח, קשה היה לגלות את דבר הזיוף. לפיכך, גם לו בדקו הנתבעים בבדיקת ראייה, את גופי התאורה שנשלחו אל הנתבעת מעזה, לא היה להם סיכוי ממשי לאתר זיוף.   בסעיף 1 בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, (להלן: "החוק") נאמר:   "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או... ייחשבו בטעות כנכס... שיש לו קשר לעוסק אחר".   בסעיף 11 בחוק נאמר כי הפרת הוראה מהוראות פרקים א ו - ב' היא עוולה בנזיקין. בענייננו מכרה הנתבעת משנקים שנחשבו בטעות כמשנקים מתוצרתה של התובעת. ,מכיוון שמעשה כזה כמוהו כעוולה בנזיקין, עלי להתייחס גם לשאלת "הידיעה" להבדיל משאלת "הכוונה".   כדי להטיל אחריות למעשה המהווה הפרה של סעיף 1 בחוק, אין צורך להוכיח "כוונה" להטעות. מצד שני, אין לדעתי להטיל אחריות על המוכר מוצר מזוייף, שאין לו כל ידיעה על דבר היות המוצר מזוייף ושבנסיבות העניין לא צריך ה יה לבדוק את "כשרותו".   בחינת הנסיבות בענייננו מעלה כי: 1. ידיעת הנתבעת וידיעת הנתבעים 2 ו - 3 חד הם. את ידיעותיה הנתבעת שאבה ושואבת באמצעות מנהליה הנתבעים 2 ו - 3. את שידעו נתבע 2 או נתבע 3 ניתן לייחס גם לנתבעת 1. 2. הנתבעת ידעה איפוא כי גופי התאורה שסיפק הסוחר העזתי הורכבו ברצועת עזה. 3. כסוחרים בענף אביזרי חשמל, וכמי שמכרו אביזרים לסוחרים ברצועת עזה, אין ספק שהנתבעים ידעו שסוחרי הרצועה מחפשים בדרך כלל מוצרים זולים. 4. הנתבעים דרשו במפגיע מהסוחר העזתי שיספק להם גופי תאורה שבהם מורכבים משנקים מתוצרתה של התובעת דווקא. (ציטטתי לעיל מעדותו של הנתבע 3). 5. המשנקים מתוצרת התובעת, יקרים ממשנקים אחרים. הדעת נותנת שהנתבעים חייבים היו לבדוק אם הסוחר העזתי קיים את התנאי שהנתבעת עמדה עליו - דהיינו אם אם אכן הרכיב משנקים מתוצרתה של התובעת. יתירה מזו - כל סחר סביר שידע על מנהגם של העזתים להיזקק למוצרים שמחירם זול, היה בודק ובוחן היטב אם המשנקים הינם מתוצרתה של התובעת. 6. בענייננו - הנתבעים לא העידו שבדקו היטב ולא אתרו את הזיוף. עוד בענייננו - הנתבעים היו ערים לכך שמחיר גופי התאורה שנזקף לחובת הנתבעת ( בהתחשבנות לכסוי החוב כמוסבר לעיל) נמוך ממחיר השוק, בהתחשב בנסיבות דלעיל.   מסקנתי ה יא, שאם אמנם לא ידעו הנתבעים שבגופי התאורה שקבלו מעזה מורכבים משנקים מזוייפים, טענה שלא שוכנעתי באמיתותה, הרי "אי הידיעה" הינה תוצאה של התנהגות רשלנית או בלתי סבירה שלהם. התוצאה היא שאני מטילה על שלשת הנתבעים אחריות, להפרת סעיף 1 בחוק (עוולות מסחריות) בשל מכירת משנקים שזוייפו על מנת להדמות למשנקים מתוצרת התובעת. בעקבות ממצאי ומסקנותי כמפורט לעיל:   א. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים או מי מהם, לבדם או עם אחרים, לייצר למכור, לשווק, להפיץ, לעסוק בכל צורה שהיא במשנקים מזוייפים, או הנחזים להיות משנקים מתוצרתה של התובעת. ב. ניתן בזה אישור לצווים הזמניים שניתנו ביום 30.7.00 לצו הביניים בבש"א 22494/00 . ג. בהתחשב בעובדה שהוכחה שמעשה ההפרה הסב לתובעת נזקים והפסדים ועלולים עוד להתגלות בעתיד נזקים נוספים - אולם התובעת לא יכלה לערוך חישוב של ההפסדים ובהסתמך על הוראות סעיף 13(א) בחוק (עוולות מסחריות) אני מחייבת את שלושת הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪. הסכום ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.10.03 עד לפרעון בפועל. ד. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת גם את הסך של 15,000 ₪ שהוטל עליהם כחיוב הוצאות בבשא 22494/00 וסך של 20,000 ₪ הװצאות כולל שכ"ט עו"ד בתביעה העיקרית. לשני הסכומים הנקובים בפיסקה זו לעיל, יתווסף מע"מ וכן ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.10.03 ועד למועד הפרעון בפועל. זיוףמוצרפלסטינים