קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מסירת מידע על ניסויים בבעלי חיים: השופט ח' מלצר: עניינה של העתירה בסירוב המשיבה 2 למסור לעותר 2 מידע בעניין ניסויים בבעלי חיים, בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). בעקבות הליכים משפטיים קודמים שבין העותרת 1 לבין המשיבה 2, הקימה המועצה לניסויים בבעלי חיים (להלן: המועצה) מערכת ממוחשבת, המרכזת נתונים שונים הקשורים בבקשות מאושרות לעריכת ניסויים בבעלי חיים בישראל. העותר 2 פנה למשיבה 2 בחודש דצמבר 2010 בבקשה לקבל בהתאם לחוק חופש המידע נתונים סטטיסטיים שונים אודות הניסויים שאושרו, נתונים אשר המועצה אספה במהלך שנות פעילותה של המערכת הממוחשבת. בקשתו זו נדחתה על-ידי המשיבה 2, שמסרה כי העבירה את הפנייה למשיב 1, והלה התנגד למסירת המידע המבוקש בנימוק שהמידע גלוי בחלקו ובחלקו האחר - אין לגלותו מטעמים הנעוצים בעיקרם בתקינות עבודתה של המועצה. יצוין כי פניית המשיבה 2 למשיב 1 נעשתה כנראה, בין היתר, נוכח הוראת סעיף 22 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הניסויים), המורה, כי מי שממלא תפקיד מכוח אותו חוק לא יגלה מידע שנמסר לו במסגרת תפקידו, אלא על פי היתר בכתב מאת יושב ראש המועצה, או לפי דרישת היועץ המשפטי לממשלה לצורך משפט פלילי, או לפי דרישת בית המשפט. 3. נוכח דחיית הבקשה של העותר 2, הגישו העותרים את עתירתם דנן. הם גורסים, בתמצית, כי אין עילה בדין למניעת מסירתו של המידע המבוקש, כי המדובר במידע חשוב הנחוץ לשם קיום דיון ציבורי בסוגיית הניסויים בבעלי חיים, כי אין במסירת המידע כדי לפגוע בעבודת המועצה, וכי העובדה שלמשיב 1 מוקנית סמכות לאשר את מסירת המידע בהתאם להוראות חוק הניסויים - איננה גורעת מחובת המשיבה 2 למסור את המידע המבוקש. 4. בטיעוניהם נדרשו העותרים לסוגיית סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה. העותרים משיגים למעשה על שתי החלטות של הרשות: (א) החלטת המשיב 1 (שאישורו לגילוי מידע נדרש בהתאם לסעיף 22 לחוק הניסויים) - שלא לאשר את גילוי המידע; (ב) החלטתה של המשיבה 2 לדחות את הבקשה למסירת המידע בהתאם לחוק חופש המידע. בעוד שהחלטת רשות ציבורית לפי חוק חופש המידע לסרב לדרישה למסירת מידע נמנית מפורשות בגדרי ההחלטות המינהלית שהשגה עליהן היא בגדר סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים (ראו: סעיף 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000) - המצב בהקשר זה לגבי החלטת יושב ראש המועצה בהתאם לסעיף 22 לחוק הניסויים איננו חד משמעי.  בהליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים לפני מספר שנים בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, סבר בית המשפט הנכבד (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל), בהסתמך על טענה של המדינה, כי אין בסמכותו לדון בהשגה על החלטתו של יושב ראש המועצה לפי סעיף 22 לחוק הניסויים (עת"ם (מנהלי-ת"א) 1145/03 תנו לחיות לחיות נ' הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות (, 25.3.2004)). העותרים גורסים כי מגוון של טעמים מצדיקים את בירור העתירה כולה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אך נוכח פסק הדין ב-עת"ם 1145/03 הנ"ל - הוגשה העתירה לבית משפט זה. 5. בתגובתם המקדמית של המשיבים הם הודיעו כי הלשכה המשפטית של משרד הבריאות מסרה שבקשת העותרים לקבלת מידע תיבחן מחדש, ובמסגרת זו תיעשה פנייה לצדדים השלישיים הרלבנטיים בהתאם לחוק חופש המידע, כאשר בתום הבדיקה ימסרו המשיבים את עמדתם לעותרים. נוכח האמור המשיבים טוענים כי דין העתירה  להימחק. עם זאת המשיבים מבקשים כי ייקבע כבר עתה כי הסמכות לדון בבקשת המידע נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, כפי שסבורים עתה אף העותרים.  6. העותרים ביקשו, בהסכמת המשיבים, להשיב לתגובה המקדמית הנ"ל. בתשובתם הביעו העותרים התנגדות למחיקת ההליך. הם גורסים כי מששינו המשיבים את טעמם, על בית משפט זה לקצוב למשיבים לוח זמנים קצר למסירת עמדתם, וזאת על מנת להבטיח שהמידע יתקבל בידי העותרים באופן מהיר. המדינה הגיבה לתשובה זו, בין השאר, בהסבר כי הצדדים השלישיים הנ"ל הם 51 מוסדות שעורכים ניסויים והפניה אליהם, כמו גם ריכוז התשובות והחלטה לגביהן הוא הליך מורכב שצורך זמן. לאחר שתוארו ההתפתחויות הרלבנטיות - הגיעה עת הכרעה. 7. דין העתירה להימחק, בכפוף לאמור בפיסקה 9 שלהלן. העתירה מיצתה עצמה. העותרים השיגו על החלטת המשיבים לדחות את הבקשה למסירת מידע, ואולם נוכח עמדתם העדכנית של המשיבים, הרי שהחלטה זו איננה עוד בתוקף. ככל שהמשיבים יחזרו וידחו את הבקשה למסירת המידע - העותרים יוכלו לשוב ולהשיג על החלטה מעין זו. מובן גם שככל שתתמהמה תשובת המשיבים מעבר למתחייב - יהיה בידי העותרים להביא את הדבר בפני בית המשפט המוסמך. בנסיבות העניין אין מקום שבית משפט זה יפקח גם על הליך גיבושה של תשובת המשיבים. בפרט כך כאשר הסמכות העניינית לדון בסירובה של הרשות למסור את המידע המבוקש, או בהתמהמהותה של הרשות לעשות כן, נתונה, לתפיסתנו, לבית המשפט לעניינים מינהליים, כפי שטוענים גם העותרים עצמם. לסוגייה אחרונה זו נידרש עתה בקצרה. 8. בקשתם של העותרים נעשתה מכוח חוק חופש המידע. תשובתה של המשיבה 2, שהיא הממונה במשרד הבריאות על בקשות מכוח חוק זה, ניתנה אף היא מכוח אותו חוק. אין חולק על כך שהסמכות לדון בהחלטה שכזו נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. סמכות זו שרירה וקיימת אף אם בהחלטת המשיבה 2 שלובה גם החלטת המשיב 1, החלטה אשר השגה עליה כשלעצמה איננה בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. החלטת המשיב 1 נעשתה במקרה דנן לא בגדרי סמכותו הכללית בהתאם לסעיף 22 לחוק הניסויים, כי אם באספקלריה של טיפול בבקשה למידע בהתאם לחוק חופש המידע (השוו לדוגמה להוראת סעיף 9 לחוק חופש המידע, שעניינו במידע שאין למוסרו, או שאין חובה למוסרו). קיומם של מספר מקורות סמכות למתן ההחלטה או חיווי העמדה של יושב ראש המועצה, אינם גורעים מן העובדה שבסופו של דבר עומדת בפני העותרים החלטה מינהלית סופית אחת, היא ההחלטה בהתאם לחוק חופש המידע. לא רק ששני הצדדים הביעו עתה תמיכה בעמדה משפטיות זו, אלא שלא נראה שיש טעם טוב כלשהו לפיצול החלטה זו למרכיביה. נראה שקיים סרבול שלא לצורך בשליחת העותרים לתקוף כל אחד מרבדיה של ההחלטה המינהלית בבית משפט אחר: את החלטתו (או עמדתו) של יושב ראש המועצה - בבית המשפט הגבוה לצדק, ואת החלטתה של הממונה על הבקשות לפי חוק חופש המידע במשרד הבריאות - בבית המשפט לעניינים מינהליים. 9. נוכח כל האמור לעיל - העתירה נמחקת. ככל שיבקשו העותרים להשיג על החלטה עתידית של המשיבים שלא למסור לידיהם את המידע האמור, ולחלופין - על הימנעותם של המשיבים מלהחליט בבקשה למסירת המידע בתוך פרק זמן נדרש - הרי שעתירה מעין זו תוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים. יוער כי חזקה על המשיבים שהם ערים לחובתם למסור תשובה לבקשת העותר 2 בהקדם, וזאת בפרט נוכח התקופה שכבר חלפה מאז הגשת הבקשה המקורית, כמו גם שינוי טעמם של המשיבים. 10. לעניין ההוצאות: בשים לב לכך שהעתירה היא שהביאה לשינוי בעמדתם של המשיבים (באופן שייתר את הדיון בה) - המשיבים יישאו בשכר טרחת עורכי דינם של העותרים בסכום של 5,000 ש"ח וכן באגרת בית המשפט בה נשאו העותרים. ניסויים בבעלי חייםבעלי חייםצער בעלי חיים