סעיף 12לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, להלן: "החוק", קובע: "מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב לאותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא במימוש המשכון כאמור בחוק זה". התובעת טוענת, כי סעיף 9(ב) לשטר המשכנתא, עליו חתמה הנתבעת בנוכחות בעלה, איננו משתמע לשתי פנים. הנתבעת התחייבה כלפי התובעת לשעבד את ביתה במשכנתא מדרגה שניה, כערובה להחזר ההלוואה, כפי שאכן עשתה. בנוסף התחייבה, כי אם פדיון הרכוש הממושכן לא יכסה את סכום ההלוואה, תדאג היא לתשלום ההפרש על פי דרישה ראשונה. התובעת דוחה מכל וכל את טענות הנתבעת בדבר טעות, הטעיה וחוסר תום לב במהלך החתימה על שטר המשכנתא. לגישתה של הנתבעת, ערבותה היא ערבות מוגבלת, וכפיפותה לתובעת-הנושה היא כפיפות חפצית להבדיל מכפיפות אובליגטורית. משום כך יכולה התובעת להיפרע ממנה על החיוב רק לגובה הנכס אשר משכנה אך לא מנכסיה האחרים. בית המשפט פסק כי נתבעת חתמה על שטר משכנתא, במסגרתו משכנה את ביתה להבטחת חובות החברות לתובעת. שטר המשכנתא כלל סעיף לפיו התחייבה הנתבעת לכסות את חובות החברות, היה ויוותרו חובות לאחר מימוש הרכוש הממושכן. הנתבעת חתמה על שטר משכנתא זה במודע, לאחר שקראה את סעיפיו, ולאחר שקיבלה הסבר מבעלה אודותיו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכנתא על הבית - ערבות אישית לחובות החברה: .1תביעה כספית על סך 700, 126ש"ח שהגישה התובעת כנגד הנתבעת. .2רקע א. ביום 1.10.95חתמו התובעת, באמצעות מנהלה ובעל מניותיה מר שמעון אגבר מחד, והחברות בניס השקעות ותעשיות בע"מ ובנאור תעשיות מזון בע"מ, להלן: "החברות" מאידך, על הסכם הלוואה. על פי ההסכם התחייבה התובעת ליתן לחברות הלוואה בסך 000, 900ש"ח ערך לאז. ב. מטעם החברות חתמו על הסכם ההלוואה מנהל החברות ובעל המניות העיקרי בהן, בעלה של הנתבעת, והנתבעת עצמה. ג. במעמד חתימת ההסכם חתמו הצדדים הללו על מסמך נוסף שכותרתו: "שטר משכנתא - תנאים נלווים", להלן: "שטר המשכנתא". במסגרת שטר המשכנתא, נדרשה הנתבעת, בין השאר, למשכן את דירתה, כאמור שם: " .3הרכוש הממושכן א. כבטחון לסילוק המלא והמדוייק של הסכומים המובטחים על ידי הלווה ממשכן בזאת הממשכן לפקודת הלווה בתור מישכון מדרגה שניה את זכויות החכירה בדירה (להלן - "הרכוש הממושכן").... .9מימוש המשכון ... ב. במקרה שהפדיון הנקי ממימוש הרכוש הממושכן כאמור לעיל לא יספיק לכיסוי הסכומים המובטחים, מתחייב בזה הממשכן לשלם למלווה את ההפרש לפי דרישתו הראשונה". ד. בהתאם לכך, משכנה הנתבעת את דירתה שבסביון, כבטחון לסילוק סכומי ההלוואה שניתנה לחברות. ה. בחודש דצמבר 1995, או בסמוך לכך, לאחר שהחברות קיבלו את סכום ההלוואה, ובטרם הגיע מועד פרעונם של תשלומי החזר סכום ההלוואה, קרסו החברות ונתמנה להן כונס נכסים זמני. ו. בסמוך למינוי כונס הנכסים הזמני, עזב בעלה של הנתבעת, את הארץ. ז. בשל קריסת החברות, לא שולם סכום ההלוואה לתובעת, ועל כן פנתה היא למימוש הרכוש, אשר מושכן על ידי הנתבעת, לשם החזר חובות ההלוואה. ברם, עסקת מכירת הבית, שבוצעה על ידי כונס הנכסים מטעם בעל המשכנתא הראשונה, חויבה במס שבח, וכפועל יוצא מכך לא נותרו לתובעת כספים מיתרת התמורה ממכירת הבית. וראה לענין זה עדותו של מנהל התובעת, מר שמעון אגבר, מיום 1.3.99(בע' 4לפרוטוקול): "ש. האם אתה או התובעת קיבלתם כספים ממכירת הדירה? ת. לא קיבלתי אגורה ממכירת הבית מאחר וחברת הביטוח הדר לקחה את רוב הכסף ועל יתרת הכסף יש מס שבח כך שאני עדין לא קיבלתי אגורה". ח. התובעת ביקשה לקבל את החזר ההלוואה מהנתבעת, תוך שהיא מסתמכת על האמור בסעיף 9(ב) לשטר המשכנתא, אך נתקלה בסירוב מצד הנתבעת. .3מכאן התביעה שבפנינו. .4טענות הצדדים התובעת טוענת, כי סעיף 9(ב) לשטר המשכנתא, עליו חתמה הנתבעת בנוכחות בעלה, איננו משתמע לשתי פנים. הנתבעת התחייבה כלפי התובעת לשעבד את ביתה במשכנתא מדרגה שניה, כערובה להחזר ההלוואה, כפי שאכן עשתה. בנוסף התחייבה, כי אם פדיון הרכוש הממושכן לא יכסה את סכום ההלוואה, תדאג היא לתשלום ההפרש על פי דרישה ראשונה. התובעת דוחה מכל וכל את טענות הנתבעת בדבר טעות, הטעיה וחוסר תום לב במהלך החתימה על שטר המשכנתא. לעומתה טוענת הנתבעת, כי לאור הוראת סעיף 12לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, והפרשנות שניתנה לסעיף זה, מעמדה הוא כשל ערב בערבות מוגבלת. על כן היא ערבה להחזר חובות החברות עד לגובה הרכוש אשר מישכנה בלבד, ואם אין במימושו כדי לכסות את סכומי ההלוואה, אין התובעת רשאית לפנות לרכוש אחר שבבעלותה לשם כך. עוד טוענת הנתבעת, כי חתמה על שטר המשכנתא מתוך טעות ולחילופין בשל הטעיה וחוסר תום לב מצד התובעת. .5מעמד שטר המשכנתא א. סעיף 12לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, להלן: "החוק", קובע: "מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב לאותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא במימוש המשכון כאמור בחוק זה". ב. הנתבעת מבקשת ללמוד מסעיף זה, ומן הפרשנות שניתנה לו בפסיקה ובספרות, כי מאחר שהיא משכנה את ביתה כערובה לחיוב החברות כלפי התובעת, דינה כדין ערבה לחובות החברה כלפי התובעת. לגישתה של הנתבעת, ערבותה היא ערבות מוגבלת, וכפיפותה לתובעת-הנושה היא כפיפות חפצית להבדיל מכפיפות אובליגטורית. משום כך יכולה התובעת להיפרע ממנה על החיוב רק לגובה הנכס אשר משכנה אך לא מנכסיה האחרים. ג. ולא היא. צודקת הנתבעת בפרשנות שהיא מבקשת ליתן לסעיף 12לחוק. סעיף זה אכן קובע, כי משמישכן אדם נכסיו להבטחת חיובו של אחר, לא יוכל הנושה להיפרע מנכסיו האחרים של הממשכן, מקום שאין במימוש הממושכן כדי לכסות על החיוב. דא עקא, שבשטר המשכנתא, מלבד משכון ביתה להבטחת חובות החברות, התחייבה הנתבעת, כי היה והפדיון הנקי ממימוש הבית הממושכן לא יספיק לכיסוי הסכומים המובטחים, היא תשלם לתובעת את ההפרש לפי דרישתה הראשונה של האחרונה. בכך נתנה הנתבעת מעין ערבות אובליגטורית לחובות החברות כלפי התובעת, ערבות שאיננה מוגבלת לנכס שמשכנה בלבד. ד. למעלה מן הצורך אוסיף. התובעת צודקת בטענתה, כי הפסיקה שהביאה הנתבעת לתמיכה בגירסתה, מחזקת את גירסתה היא ולא את גירסת הנתבעת. בע"א 64/89 בריח נ' בנק אוצר החיל בע"מ, פ"ד מה(4) 783נקבע, כי לא ניתן היה להסיק משטר המשכון שנחתם בין הבנק למערערת, כי המערערת נתנה גם ערבות אישית לחובות הלווה. שם ביסס הבנק את טענתו כי ערבות המערערת היא ערבות אישית, על המשפטים הבאים בשטר המשכון: "שטר מישכון זה נערך להבטחת התשלום המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לבנק מהממשכן ו/או מהנערב בקשר למתן השירותים המשפטיים... בתור בטוחה...משעבד וממשכן בזה הממשכן לזכות הבנק וחליפיו בשיעבוד קבוע מדרגה ראשונה..." בענייננו נקבע מפורשות, כי הנתבעת מתחייבת לשלם לתובעת כל הפרש שיוותר לאחר מימוש הרכוש שמשכנה להבטחת חובות החברות, לשם כיסוי חובותיהן כלפי התובעת. ברי, כי אין מקרה זה זהה למקרה בו דן פסק הדין הנ"ל, ועל כן אין להקיש מן האחד לשני. .6טעות, הטעיה וחוסר תום לב במשא ומתן א. הנתבעת מבקשת לראות ב"שתיקתו הרועמת" כלשונה, של מנהל התובעת, אשר לא הסביר לה מהי מהותו האמיתית של המסמך עליו היא חתומה, הטעיה וחוסר תום לב במשא ומתן. לא כך שמענו בנושא זה. מנהל התובעת מתאר, בעדותו מיום 1.3.99, את מעמד החתימה על שטר המשכנתא: "ש. ל X היו שאלות לגבי המסמך שהיא חתמה עליו? ת. אינני זוכר. הדבר שזכור לי שבני בעלה הסביר לה בדיוק על מה היא חותמת והיא קראה. הוא הסביר לה שהיא חותמת על הסכם הלוואה ושטר משכנתא עם תנאים נלווים וזאת לצורך קבלת ההלוואה". מנהל התובעת היה שכן וידיד קרוב של הנתבעת ובעלה. על כך אין חולק. כן אין חולק, כי הנתבעת לא יוצגה במועד החתימה על שטר המשכנתא על ידי עורך דין. ברם, אין מקום להטיל על מנהל התובעת להסביר לנתבעת כל פרט ופרט בהסכם, כאשר ברי כי היא קראה את סעיפי ההסכם, ובמיוחד מקום שבעלה יושב לצידה ומבאר בפניה את אשר עליו היא עומדת לחתום. ב. ודוק - הנתבעת מציינת בעצמה, בסעיף 19לסיכומיה, כי חתמה על שטר המשכנתא לאחר שקיבלה הסבר מבעלה. ובלשונה: "...מתוך ביטחון מוחלט בבעלה ולאחר שהסביר לה עובר לחתימה על הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא ובמהלכה, כי המדובר אך ורק בשיעבוד הדירה כבטחון להלוואה אשר ניתנה לחברות בניס ובנאור, נאותה לחתום על מסמכים אלה". דומה, כי הטעיה, אם אכן הייתה כזו, הייתה מצד בעלה של הנתבעת ואין מקום להטיל על התובעת כל אחריות בנושא זה. ג. זאת ועוד. מחומר הראיות עולה, כי התובעת לא הניעה את הנתבעת לחתום על שטר המשכנתא בניגוד לרצונה. התובעת גם לא הובילה את הנתבעת לסבור כי שטר המשכנתא עליו חתמה איננו שטר משכנתא רגיל, או כי הוא שונה מכל שטר משכנתא אחר. בסיכומו של הליך מתן ההלוואה חתמה התובעת על שטר משכנתא, ובו סעיף של ערבות אובליגטורית בלתי מוגבלת, ואם הוביל אותה אי מי לסבור אחרת, הרי היה זה בעלה ולא התובעת או מי מבאי כוחה. .7סוף דבר מן האמור עולה, כי הנתבעת חתמה על שטר משכנתא, במסגרתו משכנה את ביתה להבטחת חובות החברות לתובעת. שטר המשכנתא כלל סעיף לפיו התחייבה הנתבעת לכסות את חובות החברות, היה ויוותרו חובות לאחר מימוש הרכוש הממושכן. הנתבעת חתמה על שטר משכנתא זה במודע, לאחר שקראה את סעיפיו, ולאחר שקיבלה הסבר מבעלה אודותיו. אשר על כן אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 000,900 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט וכן 000, 30ש"ח שכ"ט עו"ד, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק. במקביל אני מאשר בזה את העיקולים שהוטלו ביום 17.7.96בתיק המ' 30763/.96משכוןחובות חברהחוב