משפט על אי מתן זכות קדימה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משפט על אי מתן זכות קדימה:  מזכה הנאשם מחמת הספק.   ואלו נימוקי הזיכוי:   1. הנאשם (להלן - "הנ'"), הואשם כי בתאריך 6/10/00 שעה 22:10, נהג בחוסר זהירות ברכב פרטי, סובארו מס' רישוי 19-806-87,בפניה מרחוב אדר לרחוב תשרי צפונה, בתל-אביב ולא נתן זכות קדימה לקטנוע שהגיע מימינו ברחוב תשרי, מצפון לדרום, חסם דרכו וגרם להתנגשות בה נחבל חבלה של ממש, רוכב הקטנוע ונגרמו נזקי רכוש לרכבו ולקטנוע, כעבירות על תקנות 21 (ג) ו-64 (א) (1) לתק' התעבורה, שתיהן בקשר עם סעיף 38 (3) לפק' התעבורה.   2. בתשובתו לכתב האישום, הנ' הודה בכל סעיפי כתב האישום, למעט סעיף א (5) וטען כי היה בתוך הצומת, במצב של עצירה עקב שדה ראיה מוגבל מימין, לא חסם נתיב הקטנוע שרוכבו איבד שליטה ונפל עם הקטנוע אשר נתקע במדרכה ומשם נהדף לעבר חזית רכבו. להוכחת האישומים, המאשימה הביאה הראיות הבאות:   עדות ידין שמח - (להלן - "ע.ת.1"), אשר הגיש דו"ח הפעולה כתחליף לח.ר., מוצג ת/4, מתוכנו עולה כי במצב שמצא את רכב הנ', האחרון לא חסם נתיב כניסת הקטנוע לצומת או נתיב נסיעתו, מצפון לדרום, ברחוב תשרי.   עדות יאיר שוויד - (להלן - "ע.ת.2"), רוכב הקטנוע אשר בח.ר. העיד כי נסע ברחוב תשרי, מצפון לדרום ופתאום ראה הפרטית ולא הספיק לעצור, פגע בחזיתה ועף מעליה. בח.נ. הכחיש כי בלם בבלם הקידמי., כיוון שלא היה לו כלל זמן לבלום. לדבריו, הפרטית חסמה את כל הכביש שהוא צר מאוד.   מוצג ת/1(א) - הודעת הנ' מתאריך 10/10/00, בה חזר על עיקר תשובתו לכ"א, כאשר הוא טוען כי הרכבים שחנו לאורך רחוב תשרי, ליד המדרכה המזרחית, הסתירו לו שדה הראיה ימינה ולכן התקדם כ-1.5 מ', ראה המעורב, עצר והאחרון עקב מהירותו והחלקתו על הכביש הרטוב איבד שליטה, נפל, נתקע במדרכה ממול ומשם הקטנוע נהדף לעברו; שם הדגיש כי ראה הקטנוע ממרחק כ-20 מ' ולכן עצר; בת/1 (ב) ערך סקיצה של מקום התאונה והנתונים האוביקטיביים והסוביקטיביים.   מוצג ת/2 - תרשים המקום, אולם ללא כל קנה מידה, בעריכת רס"מ שלמה שני. מוצג ת/3 - התיעוד הרפואי המבסס החבלה של ממש שנגרמה לע.ת.2. - קרע בקרסול רגל שמאל עם שפשופים בכתף ימין.   מוצג ת/4 - דו"ח הפעולה של ע.ת.1 ועליו גם סקיצה המתארת מצב הרכבים, כאשר הגיע למקום.   מוצג ת/5 - סקיצה שערך הנ' במסגרת ח.נ. לבקשת ב"כ המאשימה המסבירה אופן ומיקום עצירתו בצומת.   הנ' מסר גירסתו תחת אזהרה, כאשר הפעם הוסיף לתוכן הודעתו כי ראה הקטנוע ממרחק 20-30 מ', כאשר רוכבו מנופף למשהו בידו, מחליק על קטע כביש רטוב ועקב מהירותו מאבד שליטה, פוגע במדרכה ומשם נהדף לעבר רכבו ופוגע בלוחית המספר. הוא הציג לי תמונה, אך לא הבחנתי בה נזק ממשי בפגוש רכבו ולא בקש הגשתה כמוצג. בח.נ. האחרון חזר על עקרי הסקיצה ת/1 (ב) כפי שהוגשה כמוצג ת/5 והסביר כי לא חסם הצומת ולמרות שרחוב תשרי הוא רחוב צר, כלי רכב שני יכול היה לנסוע בו לצד הרכבים שחנו בצד, ליד המדרכה המזרחית.   3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעתו על סמך עדות ע.ת.1 ו-2 תוך עתירה להעדיף העדות העובדתית של הארוע מפי ע.ת.2 על פני עדות הנ', אשר סתר עצמו בנושא המרחק ממנו ראה לראשונה את רוכב הקטנוע וכן הוסיף נושא הרמת יד ע.ת.2 ונוכחות איש מבוגר שלא נזכרו בת/1 (א). הנ' ביקש לזכותו, בטענה שלא חסם דרכו של הקטנוע והיה במצב של עצירה בעת הארוע אשר נגרם ממהירות נסיעת הקטנוע והרטיבות של הכביש.   4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות לנוכח סיכום טענות הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. מקום הארוע - צומת הרחובות: תשרי-אדר, בתל-אביב כפי שבאו לביטוי בת/2, ת/1 (ב) ו-ת/5; רחוב תשרי הינו חד-סיטרי מצפון לדרום בואך לצומת ואילו רחוב אדר, לפי ת/1 (א) - הוא דו-סיטרי ובו נתיב אחד בכל כיוון. בכניסה לצומת, כיוון נסיעת הנ', אין לפני הצומת כל תמרור הוריה או אחר הקובע זכות קדימה לרכבים הבאים על רחוב תשרי מצפון לדרום וגם לאלו הבאים מדרום לצפון אין בדרכם כל תמרור שהוא, בכניסה לצומת עם רחוב אדר.   ב. רוחב רחוב תשרי - זהו רחוב צר המאפשר תנועת רכב מנועי ממוצע לצד כלי-רכב, החונים משמאל כיוון נסיעת המעורב, מצפון לדרום. מכך ניתן ללמוד שאם רכב סטנדרטי, רוחבו 1,40-1,60, הרי רוחב הרחוב מאבני שפת המדרכה המזרחית ועד אבני שפת המדרכה המערבית כ-3 מטר פלוס מינוס. ת/2, תרשים הבוחן אינו תרשים אלא סקיצה, דוגמאת ת/1 (ב) כיוון שאין בו מידות וקנה מידה, כפי שהתחייב בנסיבות הענין.   ג. כלי רכב חונים ברחוב תשרי - הנ' מאזכר קיומם לראשונה במוצג ת/1 (א) תוך ציון מיקומם ומהותם בת/1 (ב). ע.ת.1 נותן תמונת מצב לרכבים אלו בת/4, שם ציין קיומם של שני רכבים חונים, זה אחר זה, לפני הצומת לצד המדרכה המזרחית של רחוב תשרי, כפי שמצא אותם במועד הגיעו למקום. מכאן, אכן חנו שני רכבים כמתואר בת/1 (ב) כאשר במוצג זה הנ' גם מגדיר הרכב השני כרכב "גרר" ואילו בעדות לפני הגדיר הרכב הראשון כ"מכונית קטנה".   ד. שדה הראיה של הנ' לתוך רחוב תשרי - עצירת רכב הנ' בקו הצומת כיוון נסיעתו, לא היה מספק לו כל שדה ראיה ימינה ורק התקדמותו לתוך הצומת, כאשר פניו בקו הדופן המערבית של הרכב הגדול, היה יכול להתגלות לו שדה ראיה למרחק 20-30 מ' ימינה. כדי להגיע לשדה ראיה כזה, היה חייב לקדם רכבו לתוך הצומת, כאשר מידת אורך הכניסה תלויה בזוית הנסיעה.   אם הנ' רצה להמשיך בנסיעת המשך ממזרח למערב - הרכב היה צריך להכנס עם חזיתו מעבר לקו הצומת, לא פחות מ-2.40 מ' המורכבים מאורך קדמת רכבו ורוחב רכב פוטנציאלי. אם הנ' רצה לפנות ימינה, בהתחשב במקום מושבו בצד שמאל של הרכב המצוי בסטיה ימינה, פינת חזית שמאלית קידמית חודרת לתוך הצומת עד לקיום שדה הראיה כאמור, קצת מעבר לרוחב הרכב הקטן שחסם שדה הראיה מימין ואורך חדירה זו הוערכה על ידי הנ' ב-1.5 מ'. למען הדיוק ובהעדר מידות מדוייקות אורך החדירה המקסימלית אינה עולה על 2 מ' מקו הצומת לכיוון מערב, במקרה הנדון.   ה. הנ' העיד כי הבחין בקטנוע ממרחק 20-30 מ', אם כי לא מדד המרחק. זהו מרחק שאוזכר גם בת/1 (א) שורה 25 "...כ-20 מ'" וחזר עליו בח.נ. עמ' 8 שורה 15 לפרוטוקול: "...מרחק של כ-20 מטר". בהתיחס למהירות נסיעת המעורב שהוערכה על ידו ב-50 קמ"ש, המרחק ממנו היה יכול להבחין לראשונה ברכב הסובארו - 20 מ', ברור כי במהירות זו המעורב לא יכל היה לבלום הקטנוע בהתחשב באורך זמן התגובה ואורך סימני הבלימה לו בלם והיו נשארים בכביש - דהיינו מרחק כולל של כ-30 מ', דבר המשליך על שיעור רשלנותו הוא.   ו. מקום עצירת רכב הנ' - ע.ת.1 הגיע למקום וערך סקיצה של מיקום כלי הרכב המעורבים וכלי הרכב החונים. אני מאמין לנ' כי לא הזיז רכבו לאחר התאונה, שכן לו עשה כך, אין לי ספק כי ע.ת.1 היה מברר נושא זה אצל דיירי סביבת המקום. אני גם מאמין לו כי איש מבוגר הורה לו לא להזיז רכבו. ע.ת.1 ציין בת/4 כי הסובארו "...לא ביצעה חסימה של הכביש" כי "יצאה רק חצי מטר", במצב שמצאה בשעה22:20. הנ' מצידו מסר בהודעתו ת/1 (א) כי עצר בתוך הצומת לאחר כ-1.5 מטר מקו הצומת ובשום מקרה לא חסם נתיב נסיעת המעורב. הוא ביטא זאת בת/1 (ב) הסקיצה וכן בת/5.   מכאן, הנ' עצר הסובארו אמנם בתוך הצומת, אולם מבלי לחסום בכך את המשך נתיב נסיעת המעורב, אשר בח.ר. העיד כי נסע בצד ימין של רחוב תשרי. מתיחת קו דמיוני של מסלול נסיעת ע.ת.2 לעומת מיקום עצירת רכב הנ' לפי ת/1 (ב), מלמד כי לו המעורב המשיך בתנועתו השוטפת, לא היה נוצר כל מגע בינו לבין חזית רכב הנ' או כל חלק ממנו.   ז. עדות הנ' כי היה במצב של עצירה בעת שהקטנוע פגע בלוחית הזיהוי הקידמית, לא נסתרה בח.נ. . ע.ת.2 אמנם אומר כי "פתאום הופיע הסובארו", אך הוא לא מציין מצב הסובארו בעת האימפקט עפ"י גירסתו. מאידך, נסיוני השיפוטי למדני כי בסוג תאונות חזית בחזית, כטענת ע.ת.2 בעדותו, הנזק הנגרם לרכב המעורב אינו יכול להסתכם בכיפוף לוחית חזיתית של מספר הרישוי אלא מעבר לכך. עדות הנ' כי הקטנוע נתקע בשפת המדרכה ומשם נהדף לעבר חזית רכבו שהיה בסטיה ימינה, בהתחשב בנזקי רכב הסובארו אינה משוללת כל יסוד במציאות ויש בדברי הנ' כדי לעורר בלבי ספק בדברי עדות המעורב לגבי המערך העובדתי שארע בטרם המגע בין שני כלי הרכב. יתרה על כך, איני מאמין כי המעורב עף מעל לסובארו כי במקרה זה הנזק לא היה יכול להיות חבלה יבשה בכתף ימין, אלא מעבר לכך. אשר לחתך בקרסול השמאלי - יש בכך כדי לתמוך בדברי הנ' כי הקטנוע נשכב שמאלה ופגע במדרכה ותוך כך נגרם החתך בקרסול שמאל, לו המעורב פגע חזיתית בסובארו, ברור כי לא היה נגרם קרע בקרסול שמאל ממעופו מעל רכב הסובארו.   ח. הנזק לקטנוע - לא שמעתי מפי ע.ת.2 וגם לא הובאה לי כל ראיה מטעם המאשימה, ממנה יכלתי ללמוד על פי נזקי הקטנוע ולראות שמא יש בהם כדי לתמוך בגירסת המעורב. זהו חסר בראיות המאשימה המדבר בעד עצמו - שלילת סיוע לראיות המאשימה.   ט. הנ' נסע ברכבו ועקב העדר שדה ראיה חדר לצומת כ-1.5 - 2 מ', מבלי לחסום מסלול נסיעת הקטנוע. אני מאמין לו כי בהיותו בסטיה ימינה ובעת שהבחין במעורב, הנ' בלם רכבו כדי ליתן למעורב את זכות הקדימה המגיעה לכל רכב הבא אל הצומת מצד ימין, בהעדר תמרור המורה אחרת. בנסיבות כפי שהתבררו לפני איני סבור כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, כי הנ' לא נתן למעורב זכות קדימה.   יתרה על כך, בהתחשב בעובדה שבמקום לא נמצאו תמרורים רלונטיים להסדר תנועה סדירה, הנ' אשר שדה הראיה שלו נחסם ע"י רכבים חונים, נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג, דהיינו - התקדם ועצר בצומת באופן שלא הפריע לתנועת רכבים הבאים מצפון ואיני סבור שבהתנהגות זו יש משום נהיגה בחוסר זהירות.   י. התנהגות המעורב - לפי עדותו, נהג במהירות 50 קמ"ש שהיא מהירות מירבית מותרת במקום הארוע; סביבת רחוב תשרי הנה סביבה של רחובות קטנים וצרים, בהם בתי-מגורים בנויים בצפיפות, כאשר מלאכת הצבת תמרורי האזהרה וההוריה טרם הושלמה במקום, כעולה מת/2. בנסיבות אלו נהיגה במהירות כאמור אכן מהווה מהירות בלתי סבירה בנסיבות הענין ובמיוחד בהתחשב בעובדת חניית כלי הרכב החונים לפי ת/4 ומגבילים שדה הראיה שמאלה של המעורב. נראה לי כי דברי הנ' לפיהם המעורב איבד השליטה בקטנוע, עקב מהירותו והשלולית של המים בדרכו אינם נטולי קיום במציאות העובדתית.   יא. גירסת המאשימה הוצגה לי מפי ע.ת.2 כעד יחיד, "המעונין" בתוצאות הדיון לפני; הזהרתי עצמי כי בעד עובדתי יחיד מדובר, אולם לא מצאתי ליתן אמון מוחלט בדברי עדותו לנוכח האמור לעיל, מאידך, גירסת הנ' שאף היא באה מפי "מעונין" נתמכת בעדות ע.ת.1 הן לגבי נזקי רכבו והן לגבי אופן ומיקום רכבו לאחר הארוע ויש בראיות ההגנה, כדי לעורר ספק סביר בראיות המאשיהמ מפי ע.ת.2 וגירסת ההגנה הנה ברת-קיום בנסיבות לפני.     5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, מזכה הנ' מהעבירות על תקנות 21 (ג) ו-64 (א) (1) לתק' התעבורה, זיכוי מחמת הספק.משפט תעבורהזכות קדימה