קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משפט על אי ציות לתמרור עצור: התביעה האשימה את הנאשם בכך, שבהיותו נהג רכב פרטי לא ציית לתמרור עצור - הכל כמפורט בכתב האישום.   כתב האישום הינו מסוג ברירת משפט. הנאשם כפר ובחר להישפט.   לטענת הנאשם, הוא עצר כהוראת תמרור העצור, אולם השוטר עמד במקום שלא היה יכול להבחין או לראות את עצירתו.   מטעם המאשימה העיד מר טבק רחמים- שוטר תנועה. כותב הדו"ח ת/1 והתרשים ת/2 (להלן: השוטר).   מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.   העובדות שאינן שנויות במחלוקת   בתאריך 19.7.01 בסמוך לשעה 08:11 נסע הנאשם ברכב מסוג וולוו מ.ר. 17-203-28 (להלן: "הרכב") במעלה רחוב בוסתנאי לכיוון רחוב חזקיהו. ברחוב בוסתנאי שני נתיבי נסיעה. מימין חנו כלי רכב והנאשם נסע בנתיב השמאלי, ופנה ימינה לרחוב חזקיהו. תמרור העצור מוצב ברחוב בוסתנאי בצד ימין. אין קו עצירה לא בסמוך ולא לאחר התמרור. החלטתי לזכות את הנאשם ולהלן נימוקי.   טוען הנאשם, כי הגיע לצומת הרחובות בוסתנאי חזקיהו, עצר קצת אחרי התמרור לפני הקו הדמיוני של הצומת, בערך בנקודות B שב- ת/2. בצד ימין ברחוב חזקיהו חנו מכוניות רבות כפי שחונות מידי יום ביומו בכל בוקר, כפי שניתן להבחין בצילומים נ/6 ו- נ/8.   הנאשם טוען, כי השוטר לא יכול היה לראות את עצירתו, כיוון שעמד במקום שאין בו שדה ראייה לעבר התמרור או לעבר הקו הדמיוני של הצומת. לטענתו, מכונית המשטרה עמדה בנקודה A שבת/2 בצד ימין של רחוב חזקיהו. ממקום זה אין כל אפשרות כפי שרואים היטב בצילומים נ/1, נ/2 ו- נ/5, להבחין בנעשה ליד תמרור העצור או בקו הדמיוני של הצומת. לא יכולה להיות מחלוקת, כי טענה זו של הנאשם נכונה.   השוטר טוען, שעמד בצד שמאל של הכביש כיוון נסיעת הנאשם. בתחילה אמר, שעמד ליד עץ בנקודה A שבנ/1. אך מאוחר יותר חזר בו, ואמר, כי מקום עמידתו היה מרוחק יותר ליד עצים אחרים, הנמצאים כ- 20 מטר פנימה ברח' חזקיהו.   חשוב לקבוע היכן עמד השוטר. על פי קביעת מקום עמידתו ניתן לבדוק, אם יכול או לא יכול היה השוטר לראות את עצירת הנאשם.   ניתן לומר בוודאות שהשוטר לא זכר את מקום עמידתו. בתחילה אמר שעמד בנקודה A שבנ/1. משם ניתן לראות בבירור את רחוב בוסתנאי. לאחר מכן חזר בו השוטר מאמירה זו, וטען כי עמד ליד עץ אחר מרוחק כאמור כ- 20 מטר מהצומת, וכדבריו: "ש. אני אומר לך שלא שם עמדת, כי זה בדיוק מול הרחוב. ת. חוזר בי. עמדתי 20 מטר ימינה בצומת. בנ/1 לא רואים את העצים האלה"(ע"מ 2 ש' 20, 21 לפרו').   מעיון בצילום נ/4, נ/6 ו- נ/8 אפשר להבחין, כי מקומו של העץ האחר שאליו התייחס השוטר מרוחק הרבה מעל 20 מטר מקו הצומת, ומשם אי אפשר להבחין במכוניות העוצרות ברחוב בוסתנאי. ניתן אף להבחין בכך בצילומים נ/1, נ/5 ו- נ/7.   מבחינת בית המשפט, אין די בכך, שהשוטר אומר שראה את רכב הנאשם ממקום מסוים. על בית המשפט לבדוק האם אמירה זו, אכן, עומדת במבחן העובדות המוצגות בפני בית המשפט. פרט למה שכתוב בדו"ח, השוטר אינו זוכר דבר, והטעות כפי שצוטטה באשר למקום עמידתו, מוכיחה זאת.   בע"מ 1 שורה 20 לפרו' בתשובה לשאלה בחקירה ראשית אומר השוטר: "ש.ת. אני טוען שאפשר לראות את הצומת רק אם הוא מגיע לקרבת התמרור". מאוחר יותר, בתשובה לשאלה בחקירה נגדית עונה השוטר: "ש.ת. אם בנ/3 הוא היה עוצר וגולש לצומת הוא לא היה מקיים את התמרור" (ע"מ 2 ש' 30 לפרו').   מדברים אלה לא ניתן לקבוע בוודאות מה ראה השוטר.   משני משפטים אלה לא ניתן להבין אם השוטר ייחס לנאשם אי קיום הוראות התמרור, מאחר שהנאשם עצר ולאחר מכן גלש לתוך הצומת או אם הנאשם לא עצר כלל.   מחד גיסא, טוען השוטר כפי שתיארתי לעיל, שממקום תמרור העצור אפשר לראות את הצומת, ומאידך גיסא הוא אומר, שאם הנאשם עצר וגלש מבחינתו הוא לא קיים את הוראות התמרור. השוטר טועה. אם הנאשם עצר ליד תמרור העצור, ומשם כדברי השוטר עצמו (ע"מ 1 ש' 20 לפרו') אפשר לראות מהצומת ימינה, הנאשם קיים את הוראות התמרור.   תקנה 64 (ד) לתקנות תעבורה התשכ"א-1961 זו לשונה:   "(ד) נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו נמצא תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה ויתן זכות קדימה..."   יכול להיות, שהשוטר אכן ראה את הנאשם גולש באיטיות ימינה, והסיק מכך, שהנאשם לא עצר.   השוטר אף אמר דברים נוספים המערערים את עדותו. למשל הוא אומר, שאיננו יודע לומר איזה מרחק בתוך רחוב בוסתנאי הוא רואה ולאחר מכן הוא אומר שהוא ראה אותו מרח' בוסתנאי ממרחק די סביר.   מגרסת השוטר, שהוא עד תביעה יחיד, אינני יכולה לומר בוודאות היכן עמד השוטר, מה יכול היה לראות, האם ראה או לא ראה את הנאשם עוצר, האם הסיק מן הגלישה, שאפילו אם הנאשם עצר הוא לא קיים את הוראות התמרור.   באותו אירוע נוכח שוטר נוסף. שוטר זה לא העיד.   הנאשם טוען, כי עצר במקום שניתן לראות את התנועה משמאל, המשיך באיטיות תוך גלישה לצומת, כשהוא רואה את התנועה מימין. לטענתו, חשיבות העצירה בצומת זו מתייחסת בראש ובראשונה לרכבים המגיעים משמאלו. לאחר שהוא עצר ווידא שלא הגיעו מכוניות מצד שמאל, גלש באיטיות והסתכל ימינה לעבר המכוניות החונות ובגלישה כשראה שלא מגיעים רכבים מימין, פנה ימינה. גרסה זו של הנאשם לא נסתרה.   בת/1 בדברי הנאשם נאמר מצד אחד "אני כמעט בטוח שעצרתי" ומאוחר יותר נאמר מדבריו "הצומת הוא כזה שצריך לעצור ועצרתי וגלשתי קדימה כדי לראות את התנועה".   הנאשם שהה במקום כ- 20 דקות ושוחח עם שני השוטרים. ציטוט דבריו בשתי שורות אלה כאשר יש ביניהם סתירה פנימית אינו הגיוני. לא יכול להיות שהנאשם שהוא עורך דין יאמר בנשימה אחת שהוא עצר וגם שהוא לא עצר. מכך יש להסיק שדבריו לא נכתבו במדויק בלשון המעטה.   על סמך עדות יחיד של השוטר כפי שתוארה לעיל אינני יכולה להרשיע את הנאשם. בעדות זו יש סתירות הן באשר למקום עמידת השוטר, הן באשר לשדה הראיה שלו, הן במה שייחס לנאשם בין העצירה לגלישה בקו הדמיוני של הצומת והן בדברים שציטט כביכול מפי הנאשם.   כאשר למאשימה עד יחיד עדותו צריכה להיות ברורה וחד משמעית ואין היא יכולה להעלות ספקות. כידוע במשפט פלילי על המאשימה להוכיח מעל ומעבר לכל ספק את גרסתה ואף להראות שגרסת הנאשם לא תיתכן כלל. בנטל זה לא עמדה המאשימה.   לפיכך, אני קובעת, כי הנאשם עצר פעם אחת קצת לאחר תמרור העצור במקום בו ניתן לראות את התנועה שהגיעה משמאלו, ולאחר מכן גלש בנסיעה איטית ופנה שמאל.     המאשימה טוענת כי היה על הנאשם לעצור בקו הדמיוני של הצומת, משם צריך להבחין בתנועה החוצה הן מימין והן משמאל. אולם, בצומת בוסתנאי- חזקיהו אין קו דמיוני ישר. אני מפנה לצילום הצומת נ/7 שם ניתן לראות בבירור כי המדרכה השמאלית ברחוב בוסתנאי אינה מקבילה למדרכה השמאלית. המדרכה השמאלית נמצאת עמוק יותר ברחוב בוסתנאי. הדבר נובע מכך שקטע זה של רחוב חזקיהו אינו ישר אלא מעוקל. על-כן אין קו דמיוני אחד שבו יעצור הנאשם ובו יראה את התנועה מימין ומשמאל ברצף. בכדי לוודא את מצב התנועה מצד שמאל עליו לעצור במקום אחד משם לא יראה את התנועה המגיעה מצד ימין. צודק הנאשם באומרו כי חשוב מאוד לעצור במקום שבו יבחין בתנועה המגיעה משמאל, שכן זהו קטע הכביש הקרוב אליו ביותר והסכנה מרכבים המגיעים משמאל הנה קרובה וממשית. אם עצר הנאשם במקום שבו הבחין בתנועה המגיעה משמאל, ולאחר מכן גלש בנסיעה איטית וביכולת לעצור על אתר כדי לפנות שמאלה קיים את חובת הוראת התמרור. לדעת השוטר, כפי שהובעה בפרוטוקול אם הנאשם עצר וגלש, הוא לא קיים את הוראת התמרור. בא-כוח המאשימה טוען שעל הנאשם היה לעצור במקום שרואים את התנועה מימין ומשמאל. הוא לא התייחס לצומת שהקו הדמיוני בו אינו בקו ישר לכביש. גרסת הנאשם כי יש חשיבות רבה לעצור במקום שממנו רואים את התנועה המגיעה משמאל נכונה. האם קיימת חובה לעצור פעם שניה לגבי הרכבים המגיעים מצד ימין או שמא יש להסתפק בעצירה ולאחר מכן בנסיעה איטית המאפשרת עצירה מיידית על מנת לתת זכות קדימה לרכב המגיע מימין. תקנה 64(ד) אינה מורה על שתי עצירות והיא אינה מתייחסת לצומת T שבו מהקו הדמיוני אין לראות את שני צידי הכביש.   לצורך השוואה, ניקח מקרה בו בצומת מסויים קיים תמרור עצור ולצידו קו עצירה. במקרה כזה קבעה הפסיקה כדלקמן: "אם הנהג עצר את רכבו לפני קו העצירה נתמלאה החובה הראשונה שהוטלה עליו באותו סעיף, ומעתה ואילך חייב הוא ליתן דעתו לתנועה בצומת, ברצותו יאט מהירות נסיעתו וברצותו יעצור נסיעתו כליל, הכל בהתאם לתנועה שבצומת" (ע"פ 166/85 פסקי דין תעבורה, חוברת 2, תשמ"ו - 1985, עמ' 5). הלכה זו לא שונתה ואף נתמכה בפסיקה מאוחרת יותר.   לי נראה, שפסק הדין המצוטט לעיל קרוב בנסיבותיו למקרה שבפני. אין לדרוש מנהג באין קו עצירה לעצור פעמיים כשהמרחק בין עצירה לעצירה אינו גדול. לדעתי מספיקה עצירה אחת הן על-פי הוראות התקנה והן על-פי ההגיון.   לאור האמור לעיל אני מזכה את הנאשם.משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים