קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משפט על פניית פרסה שגרמה לתאונה:  מזכה הנאשם מחמת הספק.   ואלו נימוקי הזיכוי: 1. הנאשם (להלן - "הנ'") הואשם בביצוע פנית פרסה ברח' סוקולוב בחולון, ממזרח למערב ותוך כך, חסם דרכו של קטנוע גרם להתנגשות ביניהם, שכתוצאה ממנה נגרמו חבלות יבשות לרוכב הקטנוע והקטנוע ניזוק, כעבירות על תקנות 21 (ג) ו - 64 (א) (2) לתקנות התעבורה.   2. הנ' הודה בנהיגה במקום ובזמן, במגע בין שני כלי הרכב ובנזק שנגרם מהמגע אך כפר בעובדות א (2) + (3) לכתב האישום. להוכחת האישומים המאשימה הביאה הראיות הבאות:   עדות (להלן - "ע.ת.") רוכב הקטנוע אשר בח.ר. העיד כי רכב על קטנועו ברח' סוקולוב, ממזרח למערב, בחולון, כאשר הוא בנתיב הימני, הבחין בעצירת רכב הנ' בצד שמאל של המסלול הנגדי וכאשר היה במרחק 5-10 מטר ממנו, רכב הנ' ביצע הפרסה שמאלה, לתוך המסלול שלו וכנף ימנית של רכב הנ' פגעה בדופן שמאל של הקטנוע וגרמה לע.ת. לאבד שליטה וליפול. הנזק שנגרם לקטנוע - כל הפלסטיקים בצד דופן שמאל נשברו. בח.נ. ע.ת. הפתיע כאשר חזר בו והדגיש נסיעתו בצד שמאל של נתיב נסיעתו בטענה כי "התבלבל". הוא הודה כי מסר בהודעתו שראה רכב הנ' לראשונה, ממרחק 30 מ' ואילו בעדותו - מסר מרחק של 100 מטר. עוד התברר כי אמירתו בהודעה לפיה חזית רכבו הימנית של הנ' פגעה בו, כוונתו היתה - הכנף הימנית.   מוצג ת/1 - הודעה הנ' מ - 23.9.02, שם נתן תיאור עובדתי לפיו אחרי הפרסה שמע חריקה וחש חבטה בדופן ימין דלת קידמית של רכבו. הוא שלל הופעת הקטנוע מהמסלול הנגדי, כיוון שלא ראהו בכל מועד רלוונטי ולכן הסיק כי הגיע מרח' חובבי ציון ופגע בו, דהיינו מרח' ניצב לסוקולוב בצומת שם עשה הפרסה.   מוצג ת/2 - תרשים המקום עם כיוונים כלליים של הרכבים המעורבים.   מוצג ת/3 - תעודה רפואית ע"ש ע.ת. מיום האירוע עם תלונות על כאבים ברגל שמאל.   הנ' בחר ליתן גירסתו תחת אזהרה ובח.ר. אימת את תוכן ת/1 ולא היתה כל תוספת לכך וגם לא נחקר בח.נ.    3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעת הנ' בהסתמכה על עדותו היחידה של ע.ת. אשר הבחין ברכב הנ' במצב עצירה, התקדם ואז כאשר היה במרחק 5-10 מ' ממנו הופתע מפרסת הנ'.   אשר לנ' - לטענת המאשימה לא הבחין כלל בע.ת. ויש לקבוע כי הנו אחראי לתאונה.   הנ' ביקש לזכותו על סמך עדותו, הוא טען לסתירות בין עדות לבין הודעת ע.ת.. יתרה על כך, ערך חישוב לפיו אם נצפה על ידי ע.ת. ממרחק 30, כאשר הוא במצב עצירה ואילו ע.ת. במצב נסיעה במהירות 30 קמ"ש, אזי היה מספיק לעבור הצומת ב - 3 שניות ואילו הוא לא היה מספיק לבצע הפרסה.   4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן:   א. מקום האירוע -רח' סוקולוב, בחולון, מול היציאה מרח' חובבי ציון מצפון לדרום, מקום בו קיימת פסוקת באי התנועה המפריד בין מסלולי רח' סוקולוב ממזרח למערב וממערב למזרח, כנצפה בת/2. אין במקום כל תמרור המונע פנית פרסה, מסוג הפניה שעשה הנ'. רח' סוקולוב מסלול כיוון נסיעת ע.ת., כולל שני נתיבים וכך גם במסלול נסיעת הנאשם.   ב. מקום עצירת הנ' בטרם ביצוע הפרסה - בחלק השמאלי של הנתיב השמאלי של מסלול נסיכתו, מול היציאה מחובבי ציון. ג. מקום נסיעת ע.ת. - בח.ר. ע.ת. מסר כי נסע בנתיב הימני של מסלול נסיעתו ואילו בח.נ. סתר עצמו ואמר "אני נסעתי בצד שמאל של נתיב הנסיעה" דהיינו "...קרוב לפניה שלך ואם אמרתי צד ימין התבלבלתי". מכאן, הסתירה האמורה אינה מאפשרת לי לקבוע נתיב נסיעת ע.ת. במסלול ממזרח למערב.   ד. אופן נפילת ע.ת. - ע.ת. העיד כי נפל לצד ימין ביחד עם הקטנוע עליו רכב. נפילה זו חייבה גילוי נזק בדופן ימין של הקטנוע, אך בעדות לפני העיד רק על שבר פלסטיקים בדופן שמאל של הקטנוע. אם אכן היו פלסטיקים בדופן שמאל שנשברו מהמגע עם רכב הנ', לא ברור לי מדוע לא נשברו תאומיהם מנפילת הקטנוע ורוכבו לצד ימין. תמיהה המעוררת ספק בעדות ע.ת.   ה. בעדותו לפני ע.ת. ציין כי ראה רכב הנ' במצב עמידה לפני ביצוע הפרסה בהיותו במרחק 100 מ' מזרחית לו. בח.נ. עומת עם הודעתו בנושא זה ושם הודה כי לא כך הדבר, אלא ראה רכב הנ' בעצירה ממרחק 30 מ'. גם סתירה מהותית זו בין הודעתו לבין עדותו, מקרינה לאמינות העד.   ו. ע.ת. גילה נזק בדופן שמאל של הקטנוע, נזק שהיה חייב להשאיר לפחות שריטות בדופן דלת ימנית קידמית של רכב הנ', אולם לא הובאה לפני כל ראיה לנזק כזה. נהפוף הוא, הנ' אומר בת/1 (א) שורה 21: "אין לי נזק באוטו" וזאת למרות המכה באוטו ששמע.   ז. הנ' לא הבחין בכל מועד רלוונטי בהתקרבות הקטנוע לצומת ולכן החל בפנית הפרסה שמאלה. לפי ת/1 במקום פעלה תאורת לילה ואם אניח כי כך גם תאורת פנס קידמי של הקטנוע, אין ההגיון סובל שנהג יחסום בפרסה את דרכו של הקטנוע בהיותו במרחק 5-10 מ' מולו. יתר על כך, אם אכן אקח בחישוב מהירות הקטנוע המוצהרת על ידי ע.ת. והמרחק מרכב הנ' בעת תחילת הפרסה, ממהירות אפס, כאשר הקטנוע בנתיב הימני של מסלול נסיעתו, ברור כי הנ' היה נכנס לאותו נתיב רק לאחר שע.ת. היה חולף את הצומת.   ח. בראיות המאשימה נתגלו סתירות בין עדות ע.ת. לפני לבין הודעתו במשטרה ולא נעשה כל נסיון לישב ביניהן במסגרת החקירה החוזרת. כאשר המאשימה מבקשת הרשעה על סמך עדות יחידה של מתלונן, על עדות זו להיות ברורה, תכליתית וחסרת כל סתירות או תמיהורת, כדי להעדיפה על פני עדות הנ'. דברים אלו מקבלים משקל מכריע ביותר כאשר מדובר בע.ת. יחיד שהוא במעמד "מעוניין". בנסיבות הנתונות ולאחר שאני מזהיר עצמי כי בעדות יחידה של מעוניין מדובר, בה נתגלו סתירות ותמיהות מהותיות, איני יכול ליתן אמון מוחלט בדברי עדותו לפני ולהכריע על פיה, במידת השכנוע הדרושה במשפט פלילי.   ט. גירסת הנ' לפי ת/1 לא נחקרה בח.נ. ולא נסתרה ודי בכך כדי לעורר בליבי הספק בראיות המאשימה, בנוסף לאמור לעיל. יתר על כך, גירסת הנ' לפיה שמע חריקה ומכה מהם הסיק כי המעורב הגיע מרח' חובבי ציון, שם יש לו תמרור ב - 37, קו עצירה מסומן על הכביש עם המילה "עצור", בטרם יציאתו לסוקולוב, לפי ת/2 - הנה גירסה אשר בנסיבות הענין אינה משוללת כל יסוד ויש בה לעורר ספק בגירסת המאשימה וראיותיה.   5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, יסודות העבירות המיוחסות לנ' ולפיכך מזכה אותו, מחמת הספק, מביצוע עבירות על תקנות 21 (ג) ו - 64 (א) (2) לתקנות התעבורה. משפט תעבורהפניית פרסה