קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה ללא רישיון בקרב צעירים - תביעת פיצויים: התביעה שבפני הנה בגין נזק אשר גרם הקטין (באותה העת) למכונית, בעת שנהג בה ללא רשיון נהיגה, וללא רשות הבעלים. הקטין הנו הנתבע מס' 1, ואביו - נתבע מס' 3. התובעת הנה "אררט" חברה לביטוח בע"מ, אשר שלמה לבעלי המכונית נשוא התביעה עבור תיקון הנזקים. אין מחלוקת בין הצדדים על העובדות: הנתבע מס' 1 גנב את מפתחות המכונית, גנב את המכונית, נהג בה ללא רשיון נהיגה בתוקף, גרם לתאונה בה ניזוק הרכב תוך כדי בריחה משוטרים אשר נהלו אחריו מרדף, ונטש אותה לאחר מכן בצד הרכב. טענות הנתבעים: הנתבע מס' 1 היה בגיר בעת התאונה, ולפיכך אין הנתבע מס' 3 אחראי לנזקים אשר גרם. הנתבע מס' 3 נהג כפי שנוהג הורה סביר, ומילא את כל חובותיו כהורה, העניק לו את החינוך הטוב ביותר, והשקיע בו מיטב זמנו ומרצו. לנתבע מס' 3 לא היה ידוע על מעשי הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1 היה באחריות ותחת חסות המושב בו עבד, ועל המושב חלה האחריות באותו הזמן לפקח על מעשיו. לא הייתה מערכת מיגון במכונית - לא אזעקה, ולא רב בריח, ועל כן היעדרם אפשר את גניבת המכונית. על כן, הגניבה הנה כתוצאה מרשלנות בעלי המכונית. הסכום ששילמה התובעת למבוטחיה מופרז, והתובעת עשתה יד אחת עם בעלי הרכב, כנגד הנתבעים. דיון: הנתבעים אינם מיוצגים, וטענו כי אין באפשרותם הכלכלית להסתייע בעורך דין. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 סעיף 62. קובע את זכות התחלוף : "(א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". בדיון שהתקיים בפני ביום 20.5.02, אמרה ב"כ התובעת כי ניסתה להגיע להסדר עם הנתבעים, ולהתפשר הן בעניין גובה הסכום והן לעניין פריסתו לתשלומים, אך ללא הועיל. סעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח קובע: " הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם." נתבע מס' 1 הודה כי גנב את מפתחות המכונית מארון המפתחות, כך שגם אם טענתו בדבר היעדר מערכת אזעקה ורב בריח נכונה, (על פי עדות מר בן זכריה, קצין הביטחון של המושב, אכן לא הייתה אזעקה, אך היה רב בריח) עצם גניבת המפתחות שהיו צרורים בצרור אחד עם כל האמצעים לנטרול האזעקה והנעילה, אפשרה לנתבע מס' 1 לנהוג במכונית מנהג בעלים, ולהתניע את המכונית לאחר שיכול היה לנטרל את כל מערכות המיגון. בנסיבות אלו, מסקנתי היא שבמקרה גניבה, נהיגה ללא רשיון נהיגה בר תוקף, וניסיון בריחה מהמשטרה, לא ניתן לאמר כי מקרה הביטוח קרה לא בכוונה. זכותו של מבוטח סביר (והתובעת בעלת זכות התחלוף) לתבוע מהנתבעים פיצוי. באשר לנזק: התובעת הציגה תמונות המכונית הפגועה נשוא התביעה, וצילום השיק על סך 13,594 ₪ אשר שולם לפקודת המבוטחים ביום 18.11.96. צורף גם דו"ח שמאי, אשר העריך את הנזק ב סכום של 15,859 ₪. כן צירפה תצהיר של גזבר המועצה האזורית גולן, בעלי הרכב. על פי התצהיר, נוכתה השתתפות עצמית מהסכום אותו קבע השמאי. הנתבע מס' 1 אשר טען: "הם ניפחו כאן נזקים של הרכב. חב' הביטוח אסור לה בכלל לבטח רכב כזה...אי אפשר לדמיין את הסכום שהם תובעים.." (עמ' 4 לפרוטוקול), לא הביא כל ראיות נגדיות לסתירת הערכת התובעת. בנסיבות אלו, אני מקבלת את עמדת התובעת לעניין הנזק. אחריות הנתבע מס' 3: נתבע מס' 1 היה בן 17 ו - 10 חודשים בעת קרות התאונה נשוא התביעה, ולפיכך - קטין על פי החוק. על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ס' 9: "9. קטין (ב) מי שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים יכול לתבוע על עוולה, ובכפוף לסעיף קטן (א) - להיתבע עליה" חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 סעיף 3. קטינות ובגירות: "אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר". סעיף 14. לחוק, קובע את מעמד ההורים: "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים". כאפוטרופוסו הטבעי, אחראי האב, נתבע מס' 3, על הנזקים שגרם בנו הקטין. הנתבע מס' 3 אמר בדיון (עמ' 6 לפרוטוקול): "הם היו אחראים לכך שהוא גנב את הרכב". כוונתו היא, כי המדריכים אשר הביאוהו למקום, והמושב עצמו אחראים למעשי בנו. אינני מקבלת את טענות הנתבעים על אחריות המושב, מחזיקי המכונית נשוא התביעה. נתבע מס' 1 בא למושב על מנת לעבוד, וקיבל שם מקום למגורים. אין המושב חייב בפיקוח צמוד על העובדים אצלו, בצורה כזו אשר יוצמד מפקח על הנערים העובדים בכל שעה, כולל שעות המנוחה. סיכומו של דבר: כנגד הנתבע מס' 1 שהיה קטין בעת קרות מקרה התביעה שבפני, הוגש כתב אישום. בנסיבות בהן הנתבע מס' 1 עמד להתגייס לצה"ל, הוחלט כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו, אך לא הורשע בדין, וחתם על כתב התחייבות להימנע מלבצע עבירות מהעבירות שביצע בתוך שנתיים. הנתבע מס' 1, כבר השתחרר משירות סדיר, וכיום עובד. צר לי, כי הנתבעים סירבו לכל הצעת פשרה שהועלתה על ידי התובעת. בנסיבות האלו, ועל סמך הראיות שעומדות בפני, אני מקבלת את התביעה. הנתבעים מס' 1 ו - 3, ישלמו לתובעת את הסכום אותו שילמה למבוטחים - דהיינו 13,594 ₪, בתוך 30 יום מהיום. סכום זה ישא הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. היות והנתבע מס' 1 כבר בגיר היום, יהיה זה נכון לחלק את התשלום בינו לבין אביו. כל אחד מהם ישא במחצית סכום הפיצוי. הנתבעים ישאו כל אחד מהם ב- 10,000 ₪ הוצאות המשפט. קטיניםמשפט תעבורההיתר נהיגהנהיגה ללא רישיון