קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי דמי אבטלה מקצבת פנסיונר: השופט עמירם רבינוביץ   1. המערער עבד בחברת פאני פרוייקטים בע"מ (להלן - החברה) החל מחודש פברואר 1997, סמוך לאחר הקמתה.   2. החברה נוסדה על ידי הגב' פאינה גלייזר (להלן - הגב' פאינה), שעבדה קודם לכן יחד עם המערער בחברת "קמפאאוט", ופוטרה יחד איתו משנסגרה "קמפאאוט".   3. המערער עבד בחברה מחודש פברואר 1997 ועד לחודש אוגוסט 1997 ללא שכר. החל מחודש ספטמבר 1997 ועד לחודש מרץ 1998 שילמה הגב' פאינה למערער שכר החייב במינימום דמי ביטוח.   המערער המשיך לעבוד בחברה ללא שכר החל מחודש אפריל 1998 ועד לחודש יולי 1998 (להלן - התקופה הנתבעת). המערער גרס שבתקופה זו לא היה עובד החברה. יצויין, כי למערער מלאו 65 שנים בחודש אוגוסט 1998.   4. המערער הגיש תביעה לדמי אבטלה בגין התקופה הנתבעת, בנימוק שפוטר מהחברה בחודש מרץ 1998, ומיני אז התייצב בשירות התעסוקה והיה למובטל. המערער אף קיבל דמי אבטלה עבור תקופה זו. לימים סבר המשיב (להלן - המוסד), כי המערער אינו זכאי לדמי אבטלה עבור התקופה הנתבעת, ולכן קיזז את דמי האבטלה בסך 6634 ש"ח שקיבל המערער עבור תקופה זו מקצבת הנכות אותה מקבל המערער.   5. המערער תבע את החזרתם של דמי האבטלה אלה בנימוק, שבתקופה הנתבעת לא עבד ולא קיבל שכר, אלא עזר לגב' פאינה "במקום לשבת סתם בבית".   6. בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 001668/99; השופטת רות בהט) דחה את תביעת המערער, בנימוק שיחסי העבודה בין המערער לחברה לא הסתיימו בחודש מרץ 1998, אלא המשיכו בכל התקופה הנתבעת, אין עדות לפיטוריו, והפסקת תשלום השכר אינה מעידה על הפסקת יחסי העבודה בין המערער לחברה.   7. בערעורו טען המערער בתמצית טענות אלה:   א. תשלום דמי האבטלה אושר על ידי המוסד לאחר שמסר למוסד מכתב פיטורים. יצויין, כי מכתב הפיטורים לא הוצג בבית הדין האזורי, משום שנושא זה עלה לראשונה רק לאחר גמר טיעוני הצדדים בבית הדין האזורי.   ב. המוסד טען בתחילה, שהייתה הפסקה ביחסי העבודה ולאחר מכן שינה את גרסתו.   ג. המוסד אינו יכול לגבות כספים במהלך תקופת העבודה, ולדרוש ממנו להתייצב בלשכת התעסוקה על מנת לקבל דמי אבטלה, ולאחר חודשיים, כאשר היה כבר לפנסיונר, לדרוש התחשבנות רטרואקטיבית.   ד. מי שאינו מקבל שכר אינו יכול להיות מסווג כ"עובד".   8. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף את הטענות הבאות:   א. העובדה, שבחלק מן התקופה שולם שכר ובחלק לא שולם, מעידה על כך שלא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לחברה.   ב. קיים ספק, אם אכן שולם בפועל למערער שכר, או רק שולמו עבורו דמי ביטוח למוסד תקופה מספקת להקניית תקופת אכשרה לתשלום דמי אבטלה (180 יום).   ג. לא הוצג מכתב פיטורים.   9. אנו סבורים, שדין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, כפי שיפורט להלן:   א. מחומר הראיות עולה, שהמערער אכן ביצע עבודה בפועל בתקופה הנתבעת, ללא שכר, אך תוך תקווה שבבוא היום יעמוד בית העסק על רגליו וכלשונו "אולי העסק יתפוס ואוכל להסתדר" (נ/2).   ב. אין לראות את עבודת המערער בתקופה הנתבעת כעבודה התנדבותית. הגב' פאינה עצמה אמרה בנ/3 (ההודעה לחוקר המוסד) "אני הבטחתי לו שברגע שהעסק יוכל לשלם אני אשלם לו משכורת... יש ביני לבין יצחק סיכום בע"פ שעבור החודשים הללו שהוא עובד ואני לא משלמת לו משכורת שוטפת אני חייבת לו את המשכורות הללו שאני לא משלמת". אומנם בחקירתה הנגדית חזרה בה הגברת פאינה במידה מסוימת מדברים אלה, אך בכל זאת בתשובה לשאלה האם נשארו כספים שלא שלמה למערער אמרה: "חלק מהכספים עוד לא שולמו לך" (עמ' 4 שורה 24 לפרוטוקול בית הדין האזורי).   ג. מסקנת הדברים היא, שהמערער עבד בפועל בתקופה הנתבעת וגב' פאינה הכירה בחובתה לתשלום שכר עבודה למערער עבור תקופה זו בין מוסרית ובין משפטית. משעבד המערער בחברה בתקופה הנתבעת כ"עובד" ולא כמתנדב - אין לראות בתקופה זו תקופת אבטלה ופסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו.   10. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.  פנסיהפנסיונריםדמי אבטלה