קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי מצב קודם: 1. המערער מערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17/12/03 אשר קבעה כי שיעור נכותו הינו 42% לאחר ניכוי מצב קודם. 2. נימוקי הערעור: א. טעתה ועדת הערר כאשר אישרה את ההחלטה מיום 16/1/03 לפיה הופחת שיעור נכותו של המערער מ- 83% ל- 42% בגין ניכוי מצב קודם. ב. לא ברור כיצד הפחיתה הוועדה את נכותו של המערער בעוד שחלה החמרה במצבו מאז בדיקותיו הקודמות באשר הממצאים לא השתנו לטובה והינם מתאימים היטב להגדרת הועדה מיום 15.4.01. ג. המערער יטען כי הממצאים של הגבלה בתנועה לפני 30 שנה ויותר והנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית של משרד הביטחון היתה רלוונטית לזמנו ולמצבו דאז ואילו נכון לעכשיו לא נותרה קורלציה ו/או השלכה תיפקודית המצדיקה ניכוי 20% בגין מצב קודם. ד. טעתה הועדה בכך שלא אימצה את חו"ד ד"ר קרינטל. ה. טעתה הועדה בכך שהתעלמה מתלונות המערער כי אינו יכול ללכת, לא מסוגל להתרחץ, לא מסוגל לדרוך על רגל שמאל, סובל מחוסר יציבות, נופל, נעזר במקל הליכה עד היום, רוב היום והלילה חייב לשבת עם רגל מורמת וכן מתלונותיו בוועדה הקודמת כי הוא אינו מסוגל ללכת מעבר להליכה איטית למרחק קצר, לאחר הליכה מחמיר הכאב, מתקשה בהנעת הרגל, מחוסר יכולת לכופף את הבהונות, מתקשה בירידה ובעליית מדרגות וכדו'. ו. טעתה הועדה כאשר התעלמה מהממצאים הקליניים המופיעים בצילומים שעמדו בפניה ואשר מדגימים היטב את מצב הרגל, וחוסר ההצדקה להפחית בגין מצב קודם. ז. שגתה הועדה בקביעת שיעור וסעיף הנכות שיש לנכות ממצבו של המערער. ח. בהתעלמותה מהעובדה כי שוק וכף רגלו של המערער אדומה ונפוחה, עם סימני בצקת וזיהום ובפרט בהתעלמה מאודם בציפורן בכף רגל שמאל בצד הפנימי. בהערכת הנכות ברגל שמאל על פי הממצוע בין סעיף 35 (1) ד' ו-ה ', קרי עקב ארטריטיס עם הגבלה ניכרת בתנועות - עם השפעה קשה על כושר הפעולה הכללי + קישיון בפרקים הקטנים בלבד, בניגוד לקביעותיה שלה כי המערער סובל מקישיון פנטלרי, כלומר השוק, הקרסול וכף הרגל הם ללא תנועה מחמת התאונה וכן קיימת הגבלה בתנועות הבהונות. 3. נימוקי המשיב: א. בפסק דין מיום 3.9.03 הורה בית הדין לועדה לעררים כי תתייחס ביתר פירוט לניכוי מצב קודם ותפרט מהו. ב. כמו כן ולפנים משורת הדין כלשון פסק הדין התבקשה הועדה לעיין בחוות דעת של ד"ר גרנטל ולשקול עמדתה מחדש. ג. הועדה נשוא הערעור ישבה בשתי ישיבות. לאחר שעיינה בפסק הדין שמעה את תלונות המערער בנוכחות בא כוח, ובדקה אותו באופן מפורט. מאחר והתיק לדעתה מורכב היא ביקשה לייחד לו יום דיונים נפרד בישיבה נוספת. ד. בישיבתה השנייה עיינה הועדה בחוות הדעת מטעם המערער וקבעה וביססה ממצאיה כי במהלך בדיקתה לא נמצאו ממצאים שיצדיקו את מסקנות חוות דעתו של ד"ר גרינטל. ה. הועדה נימקה באריכות את החלטתה. ו. הועדה כמו כן התייחסה להנחיית פסק הדין הנוספת וקבעה כי הנכות שקדמה לתאונה, איננה תוצאה של התאונה הנדונה ולפיכך אין מקום שתיקח בחשבון נכות זו. ז. הועדה כאמור מנמקת החלטתה לאחר בדיקתו של המערער על אף שלא הונחתה לעשות כן בפסק הדין וקביעותיה לפיכך נסמכות על נתונים מוכחים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי כי דין הערעור להדחות מן הטעמים דלהלן: א. ענינו של המערער הוחזר לועדה בעקבות פסק דין מיום 3/9/03 בו נדרשה הועדה להתייחס בפירוט לניכוי מצב קודם ולחו"ד ד"ר גרינטל. ב. עיון בדו"ח הועדה מיום 17.12.03 מעלה כי הועדה התייחסה במפורט לחו"ד ד"ר גרינטל, אם כי לא קיבלה את כל ממצאיו. הועדה פירטה את ממצאיה וקביעותיה לעניין מצבו של המערער, תוך התייחסות פרטנית לממצאי ד"ר גרינטל. ג. הועדה חזרה ובדקה את המערער ופירטה את ממצאיה בהרחבה. ד. הועדה התייחסה במפורט לניכוי מצב קודם והבהירה כי בגין התאונה מ- 1957 נקבעו למערער 28% נכות ואילו הועדה מסתפקת בניכוי 20% נכות. ה. רק למען סבר את האוזן יוער, כי בניגוד לטענת המערער בערעורו כי מאז התאונה ב- 1957 החלים הקרסול והמערער תיפקד באופן מלא, הרי שבפניתו למשרד הבטחון בשנת 71 (כ-14 שנים לאחר התאונה) התלונן המערער על כאבים חזקים ברגל בדריכה, עבודה והליכה. על סמך תלונותיו וממצאי הבדיקה קבע משרד הבטחון למערער 28% שאותם מן הדין להפחית מהנכות שנקבעה לו בגין הפגיעה שנפגע ב- 5.11.00. מצב קודם