קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נישואים ליותר מאישה אחת - קצבת ילדים:   השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 1475/99; סגנית השופט הראשי ר' בהט ונציג הציבור ע' משה), לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום קיצבת ילדים כאילו היתה משפחתו בגדר משפחה מורחבת.   2. להלן עובדות המקרה כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:   א. למערער שתי נשים. הוא חי עם נשותיו כמשפחה מורחבת עד אשר אשתו הראשונה מרים עזבה אותו ואת ילדיו בשנת 1988. בסוף אותה השנה שבה אותה אישה לביתם.   ב. למערער לא שולמה קיצבת ילדים מאוחדת החל מ-1988 כנטען על ידו, אלא לכל אחת מנשותיו שולמה קצבה בנפרד, אם כי לאותו חשבון בסניף בנק הפועלים בערד.   ג. מערכת המחשוב של המוסד מתוכננת לעלות על מקרים של חשבון בנק אחד וכפל זכאות, וזאת על מנת למנוע טעויות. לכן, בשנת 1995 נדרש המערער לסור לסניף המוסד על מנת להפריד בין תשלומי קיצבאות הילדים של נשותיו ששולמו לאותו חשבון בנק, כך שכל אחת מהן תקבל את קיצבת הילדים בעבור ילדיה לחוד בחשבון נפרד.   המערער עשה כן והחל מחודש יולי 1995 השתלמה קיצבת הילדים לכל אחת מנשותיו לחשבון נפרד בסניף בנק הפועלים בערד.   דבחודש ינואר 1999 מילאו המערער ושתי נשותיו טופס בקשה לאיחוד תיקי קיצבת הילדים. כל אחת מהן חתמה על הצהרה שצורפה לבקשה, בה נאמר: "אני החתומה מטה מצהירה בזאת שאני מקימת משק בית משותף עם המבוטח ומסכימה בזאת שהקצבה תשולם למבוטח שהוא אבי הילדים המשותפים".   ה. המערער לא הוכיח ולא טען בעדותו, שעוד לפני בקשת איחוד התיקים מ-1999, נשותיו ויתרו על זכאותן לתשלום קיצבת הילדים.   3. בפסק דינו קבע בית הדין כזאת:   א. על פי סעיף 69 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הכלל הוא, כי קיצבת הילדים משולמת לאם ולא לאב, אלא אם כן היא מבקשת שהקצבה תשולם לאב. ב. אם אכן קיבל המערער משנת 1988 את קיצבת הילדים לחשבונו הפרטי, היה זה בשל הצהרתו כי מרים נטשה אותו ואת ילדיה, אולם לאחר מכן "הוא לא הודיע לנתבע על כך שהיא שבה אליו בסוף שנת 1988".   ג. משלא הוכח, כי מי מנשותיו של המערער ויתרה על זכאותה לקבלת קיצבת הילדים אזי הזכאות לתשלום הקיצבה המורחבת למערער קמה לו רק עם הגשת הבקשה לענין זה, דהיינו, החל מחודש ינואר 1999.   ד. סעיף 296 לחוק, אינו רלבנטי לענינינו, משזכאות המערער לתשלום הקיצבה המורחבת נוצרה כאמור אך ורק ביום בו הצהירו נשותיו כי הן מוותרות על תשלום קיצבת הילדים.   4. המערער ערער על פסק הדין, ובדיון בקדם הערעור הוסכם על הצדדים, כי פסק הדין יינתן על סמך טיעוניהם שירשמו ויחשבו לסיכומיהם בכתב, עיקרי הטיעון שהגיש המוסד והסיכומים בכתב שהגיש המערער.   5. עיקר טיעונו של ב"כ המערער היה:   כיוון ש"המערער קיבל את קיצבת הילדים משנת 1995 של שתי נשותיו לחשבונו, משמע שמהתקופה האמורה קמה עילת התביעה לקבלת גימלה מוגדלת." כיוון שבקשת איחוד התיקים הוגשה רק בחודש ינואר 1999, על המשיב להפעיל שיקול דעתו לענין תשלום קיצבת הילדים המורחבת רטרואקטיבית, מכוח סמכותו בסעיף 296 לחוק, ולשלם לו את הפרשי קיצבת הילדים ארבע שנים אחורנית ממועד הגשת אותה הבקשה. 6. עיקר טיעונו של ב"כ המוסד היה:   מש"אין מחלוקת שלפני ינואר 1999 שולמו שתי קיצבאות ילדים נפרדות", אזי "זכאות המערער לאיחוד קיצבאות קמה לו רק בחודש הראשון שלאחר הצהרת הנשים." לאור האמור, סעיף 296 לחוק המתיחס לתשלום קיצבה רטרואקטיבי בגין תקופה בה קמה זכאות לקיצבה - אינו רלבנטי לעניננו.   7. אשר לדעתנו -   פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו שפורטו לעיל, על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. יחד עם זאת לא נצא ידי חובת הנמקת האמור מבלי לשוב ולהדגיש את הנקודות הבאות:   א. סעיף 296 לחוק ענינו - התקופה הרטרואקטיבית שבעדה תשולם גימלת כסף מאז הגשת התביעה לגימלת כסף על ידי הזכאי ועד למועד קום עילת התביעה למתן אותה הגימלה. לאור האמור, הוראת סעיף 296 אפשר שתהא רלבנטית לענינינו, אך ורק באם קמה למערער הזכאות לתשלום קיצבת הילדים מורחבת לפני חודש ינואר 1999.   ב. על פי סעיף 69 לחוק, קיצבת הילדים משולמת לאם הנמצאת עם ילדים. אולם, רשאית היא לבקש כי אותה הקיצבה תשולם לאב. אותה הבקשה בו מוותרת האם לאב על זכאותה לתשלום קיצבת הילדים, חייבת להיות מפורשת, ברורה ומשקפת את רצונה ואומד דעתה האמיתי ולא משתמעת בעקיפין.   ג. בנסיבות המקרה שלפנינו, ברי לנו, כי רק עם הגשת בקשת איחוד התיקים בחודש ינואר 1999, ויתרו נשות המערער כדין על זכותן לקבלת קיצבת הילדים; ולפיכך בדין נקבעה זכאותו שלו לקבלת תשלום הקיצבה המורחבת רק החל מאותו המועד.   8. סוף דבר - לאור האמור, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.קטיניםנישואין / חתונהקצבת ילדים