קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות 10 אחוז בקרסול: 1. התובעת ילידת 1956, הגישה תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שארעה ביום 27.10.04 (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים העמק בעפולה, שם נבדקה ואובחנה כסובלת משבר ופריקה של הקרסול. התובעת עברה ניתוח לשחזור וקיבוע של השבר ואושפזה למשך 7 ימים. התובעת שהתה באי כושר עבודה מלא כ - 200 ימים, וחזרה לעבודה בהמלצת רופא תעסוקתי להיקף של חצי משרה בלבד. 2. הנתבעת אינה חלוקה עם התובעת בדבר חבותה לפצותה בגין נזקיה לפי חוק הפלת"ד, הצדדים חלוקים ביחס להיקף הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה. נכות רפואית ותפקודית: 3. ביום 28.08.05 הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע למינויו של פרופ' גרשון וולפין (להלן: "המומחה") כמומחה מוסכם בתחום האורתופדי אשר יבדוק את התובעת ויחווה דעתו בעניינה כתוצאה מהתאונה. המומחה הגיש את חוות דעתו (ראה: צד/1) ביום 17.11.05 ובה קבע כי הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת היא 10% וזאת לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). פרופ' וולפין ציין בחוות דעתו כי הממצאים בבדיקת התובעת מורים על קיומן של הגבלות בטווח תנועות הקרסול הימני, וירידה של כחצי ס"מ בהיקף השוק הימנית, ללא גירעון ניאורולוגי. בצילומים הודגם חיבור תקין של השברים בפטישוני הקרסול במנח אנטומי תקין, עם הסתיידות קלה באזור של הסינדסמוזיס התחתונה, ללא פגיעה ביציבות. 4. לטענת התובעת נכותה הרפואית היא כקביעת המומחה אך נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית, והיא בשיעור של 15% לפחות. הנתבעת לעומת זאת, טענה כי המומחה קבע את אחוזי הנכות לתובעת בהסתמכו על סעיף 35(1)(ב) ולא על הסעיף הנכון - סעיף 48(3)(א) לתקנות, המאפשר קביעה של נכות רק במקום בה קיימת הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול. לאור האמור הנתבעת טוענת כי לתובעת נותרה נכות רפואית מזערית, ולמעשה לא נותרה לה כל נכות תפקודית. שקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחוות הדעת, הגעתי למסקנה כי יהיה נכון וצודק להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על 10% נכות. אוסיף עוד ואומר כי הנתבעת בחרה שלא לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו וכמו כן לא שלחה לו שאלות הבהרה ובכך לא אפשרה לו להבהיר את בחירתו בסעיף 35(1)(ב) לתקנות. לאור האמור אקבל את המלצת המומחה מטעם בית המשפט, כאמורבחוות דעתו. עם זאת, הנכות הרפואית אינה בהכרח נכות תפקודית. במקרה שלפניי התרשמתי לאור תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה מס' 4, שנשלחה ע"י ב"כ התובעת (ראה: צד/2א'), כי נכותה התפקודית של התובעת היא 5% בלבד וכך הנני קובע. מכאן אעבור להיקף הנזק. הפסד השתכרות לעבר: 5. לטענת התובעת יש לפצותה בגין היעדרותה ממקום עבודתה בשל התאונה במשך 232 ימים אשר בהם הייתה בימי אשפוז, מחלה ושיקום. לעומת זאת, לטענת הנתבעת התובעת קיבלה שכר מלא על חשבון ימי מחלה לפיכך מאחר וימי המחלה אינם ניתנים לפדיון מיידי אלא רק עם פרישתו של העובד מהעבודה, יש לכפול את פדיון ימי החופשה במקדם ההיוון המתאים לגיל הפרישה של התובעת. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי לא הייתה כל הצדקה למספר כה גדול של ימי מחלה היות ועבודתה של התובעת כספרנית, אינה מחייבת הליכה ממושכת, וברור כי כלל לא הייתה מוגבלת בעבודתה. 6. בחנתי את המסמכים וטענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות ובמיוחד לאור המסמכים אותם הציגה התובעת (ראה: נספח ו' לתצהיר התובעת (סומן בדיון מיום 10.06.10 ת/1)) יש לפצותה בגין 200 ימי מחלה המתועדים במסמכים. התובעת קיבלה את שכרה בגין ימים אלה על חשבון ימי מחלה שנצברו לזכותה אצל המעביד ואף הגיע לכלל מינוס ימי מחלה המגיעים לה. משמעות הדבר היא שאם התובעת תחלה בעתיד היא לא תהנה מימי המחלה להם הייתה זכאית ואשר "נוצלו" עקב התאונה. מכאן שיש לחשב נזק זה כ"נזק" שנכלל בנזק המיוחד (ראו: ד' קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" (מהד' רביעית) עמ' 1013 והאסמכתאות הנזכרות שם). דא עקה, שהתובעת לא ידעה לפרט את אופן ההתחשבנות עם המעביד בנוגע לניכוי ימי מחלה ולא הציגה כל הסכם עמו בנוגע להחזר כספים למעביד או "קניית ימי המחלה" עם קבלת הפיצויים (ראו עדותה עמ' 9 שו' 12 ואילך) ולפיכך אני מקבל את טענת הנתבעת כי מאחר וימי מחלה אינם ניתנים לפדיון מיידי אלא רק עם פרישתו של העובד מהעבודה, יש לכפול את פדיון ימי החופשה במקדם ההיוון המתאים לגיל הפרישה של התובעת - 0.697 ובכך יעשה צדק עם שני הצדדים. 7. בסיס השכר של התובעת נקבע בהתאם לתלושי השכר לתלושי השכר אותם צירפה (ראה נספח א' לתצהירה התובעת (סומן בדיון מיום 10.06.10 ת/1)) ועומד על שכר ממוצע ברוטו של 12,374 ₪ המשוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 14,492 ₪ בקירוב מסכום זה ינוכה מס הכנסה בהיות התאונה ת.ד. 6.5 חודשים X 14,492 ₪ X 0.697 מקדם מקטין - 14.09% מס = 56,405 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד 8. גם כאן לנוכח תוחלת שנות העבודה שיש לתובעת, מצאתי לנכון לפסוק פיצויים, בנתוניה של התובעת כדלקמן: 14,492 ₪ X 5% נכות X 122.194 מקדם היוון - 14.09% מס = 76,061₪. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים 9. בנסיבות המקרה, על בסיס שכרה, מצאתי לנכון לפסוק פיצויי בסכום בגובהה הנדרש על ידי התובעת - 55,000 ₪. עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות 10. אשר להוצאות הרפואיות, אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א 557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי הטיפול הרפואי לו נזקקת או תזדקק התובעת, אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כל שהוא בגין ראש נזק זה. עם זאת, תקופת ההחלמה של התובעת היתה ארוכה. התובעת נזקקה בתקופה זו לנסיעות מרובות יותר וכן לעזרת צד ג' רבה יותר. מתוך הנחה כי לתובעת נגרמו הוצאות בגין נסיעה לבדיקות וטיפולים, במוניות או רכב פרטי, וכן בשים לב כי היא נזקקה יותר בעבר ופחות בעתיד לעזרת צד ג' הניתנת לה בעיקר ע"י בני משפחתה ועוזרת בית בשכר (ראה: עדותה של התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 10.06.10), בשים לב לעובדה כי מדובר בנכות תפקודית בשיעור של 5% הנחשבת על פי הפסיקה, כנכות נמוכה, אפסוק לה פיצוי גלובלי בפריטי נזק אלה, באומדן גלובלי בגין העבר ולעתיד. הסכום הראוי לפיצוי בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד) הוא הסך של 45,000 ₪. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 11. בשים לב לנכות הרפואית בגובה 10%, לגילה ולימי האשפוז, יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 19,295 ₪. התוצאה 12. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 251,761 ₪. כמו כן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ על התוצאה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.נכותקרסול