נפילת דלת תא מטען אוטובוס על הראש - האם תאונת דרכים ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת דלת תא מטען אוטובוס על הראש - האם תאונת דרכים:   1. השאלה העומדת לדיון בפני הינה, האם נסיבות האירוע מיום 21/1/01 מהוות תאונת דרכים בהתאם להגדרתה המופיעה בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975.   2. בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, הייתה התובעת תלמידת כיתה יא' בבית ספר תיכון מקיף ח' באשדוד.   לטענת התובעת כמפורט בתצהיר עדות ראשית מטעמה, ביום 21/1/01, בהיותה תלמידת בית הספר, הגיעה לרחבת בית הספר וזאת לצורך השתתפות במחנה גדנ"ע אשר אורגן על ידי בית הספר. לדבריה, ברחבת בית הספר עמדו כשישה אוטובוסים אשר המתינו לתלמידים שישימו חפציהם בתוך האוטובוס ויסיעו אותם אל מחנה הגדנ"ע. וכך מתארת התובעת את נסיבות האירוע התאונתי:   ”בשעה 09:30 או במועד סמוך לכך לקחתי את התיק שלי ושמתי אותו בתא האחסון של האוטובוס למטה, על מנת שאוכל לעלות לאוטובוס ולנסוע, שלפתע, בעוד האוטובוס מונע, הדלת של תא האחסון נפלה על ראשי וזאת בשל תזוזת האוטובוס - הנהג התחיל לנסוע, כנראה נהג האוטובוס לא הבחין בי שכן הייתי בין האחרונות שניגשו לשים את התיק והאטובוס היה כבר מלא וחשב שדלת האחסון סגורה, וקיבלתי חבטה חזקה בראש". 3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אם אכן גרסה זו משקפת את המציאות, המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דהיינו "במאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". אלא שטוענים הנתבעים, כי דלת תא המטען נסגרה על התובעת, אם בכלל, כתוצאה ממעשה מכוון של התלמידים ולא כתוצאה מתזוזת האוטובוס וכי האוטובוס היה בעמידה מוחלטת. אם אכן נפגעה התובעת מדלת המטען לא במצב של תזוזת אוטובוס, אין חולק כי אין מדובר בתאונת דרכים, כי אם בטעינה ופריקה מרכב עומד שימוש המוצא מגדר ההגדרה של "שימוש ברכב" (ראה רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 564).   4. ניתוח העדויות של התובעת מחד ושל עדי הנתבעים מאידך מעורר ספק באשר למהימנות גרסת התובעת. התובעת מאשרת בחקירה נגדית, כי לא יכלה לראות בודאות אם האוטובוס זז ואם לאו, וכדבריה:   ”אני יודעת ששמתי את התיק והרגשתי משהו זז וזה נפל עלי. לא יודעת אם האוטובוס ממש זז, אני הרגשתי טלטול כששמתי את התיק, וזה נפל ישר. הדלת פשוט נפלה ממשהו, אני הרגשתי תזוזה. לא יכולתי לראות את זה, כי הייתי עם הפנים בתוך תא המטען". (ראה עמוד 5 שורות 16-19 לפרוטוקול).   התובעת בחקירתה מודה כי היו תלמידים שסגרו את דלת תא המטען, ככל הנראה, מתוך משחק, וכך גם באוטובוס הספציפי שבו ביקשה להניח את חפציה. התובעת גם אישרה, כי שמעה את סגנית מנהלת בית הספר, הגב' לרר (ע.ה.1) מעירה לתלמידים על הדרך בה סגרו את דלת תא המטען. (ראה עמוד 6 לפרוטוקול שורה 2). 5. את הספקות אשר מעוררת התובעת בעדותה לגבי גרסתה שלה עצמה, מעמיקים עדי ההגנה. סגנית מנהלת בית הספר, הגב' לרר, ע.ה. 1, מציינת כי כשעמדה היא בסמוך לאוטובוסים הבחינה בתובעת ובעוד שתי חברות ואולי אף יותר, המנסות לדחוף את תיקיהן לתוך תא המטען של האוטובוס, כאשר תא המטען עמוס בתיקים מבלי שיש עוד מקום להכניס תיקים נוספים. או אז הבחינה בתובעת כשהיא דוחפת את תיקיה פנימה וחברותיה המסייעות לה מורידות את דלת תא המטען, וברגע האחרון מזיזה התובעת את ראשה. הגב' לרר מציינת כי כאשר ראתה זאת כעסה עליהן מאוד והתריעה לבל יעשו זאת שנית וציוותה עליהן לעלות לאוטובוס. לדבריה, בשניה שחלפה לאחר מכן ארעה הפגיעה האמורה. הגב' לרר לא יכלה לומר בודאות אם האוטובוס זז או לא, אך לטענתה עמדה היא במקביל לאוטובוס והייתה בקשר עין עם האוטובוס ולדבריה אינה זוכרת שראתה את האוטובוס זז. הגב' לרר מעלה את הסברה, כי התאונה ארעה מהפעילות האסורה אותה עשו התלמידים ולא עקב תזוזת האוטובוס. גם ע.ה. מספר 2, עופר בודק, שהינו רכז מקצוע בבית הספר, מוסר בעדותו כי האוטובוסים עמדו כולם במגרש החניה ואף אחד מהם לא זז עד אשר קיבלו אישור סופי ממנו לנסוע. (ראה עמ' 9 שורה 11 לפרוטוקול). אין חולק כי בזמן האירוע היה מנוע האוטובוס מונע, אך זאת לדברי נהג האוטובוס, ע.ה. 3, לצורך הפעלת המזגן הקיים באוטובוס. התובעת מציינת בעדותה, כי בזמן האירוע היו עוד תלמידים במקום, בין השאר חברותיה לכיתה, כחמישה לפחות. (ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורות 16-19). עדים אלו אשר על פניו היו עדי ראיה לאירוע ויכלו למסור עדות מחזקת לגרסת התובעת, לא הובאו למסור עדות. על כך נאמר, כי הימנעות בעל דין מלהביא עד רלבנטי פועלת כנגדו שכן יש בכך כדי לעורר חשד שמא חושש בעל הדין מלחשוף את האמת. (בענין זה ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602:   ”כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו".   6. אין חולק כי, נטל ההוכחה להוכיח את נסיבות האירוע התאונתי, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, מונח על שכמה של התובעת. נטל זה הגם שנטל לא כבד הוא, לא הורם. ספקות רבים נפלו בגרסתה של התובעת כפי שהובאה בתצהיר עדותה, הן לאור גרסאות עדי הנתבעים המכרסמים בגירסתה והן מעצם עדותה היא, לפיה השיבה ברוב הגינותה כי אינה יודעת לומר בוודאות אם האוטובוס זז. התובעת כאמור אף נמנעה מלהביא עדויות של חברותיה אשר היו עדות ראיה לאירוע התאונתי.   7. מכל הטעמים לעיל, לא נותר לי אלא לדחות את גרסת התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה. 8. סוף דבר, אין מדובר באירוע תאונת דרכים ולפיכך תביעת התובעת כנגד הנתבעים דינה להדחות.   בנסיבות המיוחדות של העניין, אינני מחייבת בהוצאות. ##נפילת דלת תא מטען רכב:## בת"א (שלום-י-ם) 11475/91, יחזקאל נ. "המגן" חברה לביטוח בע"מ, המכסה של תא המטען האחורי של המכונית נפל על התובע לאחר שסיים להכניס המטען לתא. בית-המשפט דחה את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים ופסק: א. הוצאת הראש מתא המטען לאחר הטעינה היא עדיין חלק מתהליך הטעינה. ב. אף אם אין מדובר בתהליך הטעינה, הרי שהמקרה קרה עקב הטעינה, וגם מקרים כאלה אינם מהווים תאונת דרכים. יש להרחיב את הדיבור "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו" על תחילת ההגדרה של תאונת דרכים, והואיל והמחוקק השתמש לגבי תאונת דרכים בלשון "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי", יש לפרש באותו אופן את הגדרת "שימוש ברכב מנועי" ולראות כאילו כתוב ולמעט שימוש אשר נעשה עקב טעינתו של מטען או פריקתו. החלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים)תאונת דרכיםשאלות משפטיותנפילהאוטובוס