קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב שופט לפסול את עצמו: לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (כבוד השופט י' שדמי) מיום 1.4.01, לפיה לא פסל עצמו בית המשפט מלהמשיך ולדון בת.פ. 1003/99 בעניינו של המערער. 1. אין זו הפעם הראשונה שהמערער ביקש את בית-המשפט מלפסול עצמו מלדון בעניינו בתיק זה. אין זו גם הפעם הראשונה שהמערער מתדיין בפני כבוד השופט י' שדמי. מסתבר כי עובר לחודש יולי 1999 התנהל בפני השופט שדמי, בבית משפט השלום בטבריה, הליך אזרחי (ת.א. 1311/98), בו היה המערער התובע. בהליך זה ביקש המערער כי השופט שדמי יפסול עצמו מלדון בעניינו. הבקשה הכילה, לכאורה, גידופים גסים כנגד כבוד השופט, שלא כאן המקום לחזור עליהם. השופט שדמי סירב לפסול עצמו, והעביר את הבקשה למשטרת טבריה כדי שזו תשקול האם ראוי לפתוח בחקירה כנגד המערער בחשד לביצוע עבירה. במקביל התנהל כנגד המערער הליך פלילי (להלן: ההליך העיקרי) בבית משפט השלום בטבריה בפני כבוד השופט שדמי (ת.פ. 1003/99). לאור העברת הבקשה למשטרת טבריה על-ידי בית-המשפט, טען המערער בשעתו כי על בית-המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו בהליך העיקרי. משסירב בית המשפט מלפסול עצמו הגיש המערער את הערעור הראשון בעניין זה (ע"פ 4744/99). ביום 15.11.99 דחיתי את הערעור. וכך פסקתי: "אכן, הסיטואציה אליה קלע עצמו המערער היא חריגה. ברגיל, בית המשפט אינו מצוי בעימות עם מי מהצדדים המופיעים בפניו. הוא מכריע במחלוקת שביניהם - אין הוא שותף לה. בית המשפט נדרש אמנם לא אחת להתנהגותם של הצדדים המופיעים בפניו ולהתנהגות באי כוחם. זכותו וחובתו לעשות כן... משנדרש בית משפט זה לסיטואציה בה ביקש בעל דין את פסילתם של שופטים כנגדם התלונן, נפסק כי אין מקום להכיר בטענת פסלות מעין זו 'שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם'...דומה כי ראוי שרציונל זה יחול גם במקרה דוגמת המקרה שבפנינו...שאם לא כן יוכל בעל דין בכלל, ונאשם בפרט, לפטור עצמו מעולו של שופט שבפניו אין הוא רוצה להתדיין, על ידי נקיטת פרובוקציה כזו או אחרת שתגרום לשופט להורות על נקיטת הליכים כנגדו." לגופו של עניין החלטתי כי העברת הבקשה למשטרה על-ידי השופט, היות והוא סבור כי אפשר שהאמור בה עולה לכדי עבירה, אין היא מעוררת, כשלעצמה, חשש ממשי שבית המשפט מצוי במשוא פנים המצדיק את פסילתו מלהמשיך ולדון בהליך. 2. בעוד ההליך העיקרי המתנהל בפני כבוד השופט שדמי ממשיך ומתנהל, הוגש כתב אישום כנגד המערער בת.פ. 6386/00 בגין תוכן הבקשה לפסלות שהוגשה בת.א. 1311/98 האמור, והגידופים המצויים בה לכאורה. השופט שדמי אמור היה להופיע כעד מטעם המאשימה בהליך הפלילי שנפתח כנגד המערער. לכן, הגיש המערער בקשה חדשה זו כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. ביום 1.4.01 דחה בית-המשפט את הבקשה. בהנמקתו ציין בית-המשפט כי נודע לו על הגשת כתב האישום מהבקשה לפסלות שהגיש המערער, כי אין הוא מבין מדוע נדרשת עדותו ביחס לאותו כתב האישום, וכי ממילא לא נעשה על-ידו כל דבר נוסף בקשר לאותה פרשה המצדיק החלטה שונה מזו שניתנה לגבי הבקשה הראשונה לפסלות. לאור כל אלה החליט בית המשפט כי אין מקום להיענות לבקשתו של המערער. 3. על החלטה זו של בית המשפט הגיש המערער את הערעור שלפני ביום 22.4.01. המשיבה, בהודעתה מיום 19.6.01 הודיעה כי כתב האישום כנגד המערער בת.פ. 6386/00 תוקן ושמו של כבוד השופט שדמי נמחק מרשימת העדים. עוד הודיעה המשיבה כי התיק הועבר לבית משפט השלום בחיפה (ומספרו מעתה הוא ת.פ. 3510/01). לאור זאת, ביקשתי מהמערער כי יגיש הודעה לבית המשפט ובה ימסור אם לאור התפתחות זו עומד הוא על ערעורו. בהודעתו הודיע המערער כי הוא עומד על ערעורו, שכן בכוונתו לזמן את כבוד השופט שדמי להעיד כעד הגנה מטעמו באותו משפט. 4. ביום 5.8.01 קיימתי דיון בערעור זה. לאחר ששמעתי את עמדת הצדדים, ועיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כדי שתקום עילה לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו של המערער יש להראות כי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-). המערער סבור כי אין השופט שדמי יכול לשבת בדין על כס המשפט בעניינו. אך בכך אין די כדי לכונן עילת פסלות. כפי שציינתי בע"א 107/01 נרקיס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם): "מן המפורסמות היא כי אין די בתחושה סובייקטיבית בכדי לבסס עילת פסלות. יש צורך בהנחת תשתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעתו של השופט נעולה במובן זה שלא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק." ובמקום אחר פסקתי: "המבחנים לפסילתו של שופט מלהמשיך ולדון בהליך שבפניו הינם מבחנים אובייקטיביים הנוגעים לקיומה של אפשרות ממשית אובייקטיבית לקיומו של משוא פנים...אפשרות זו תיבחן, בין היתר, בהתחשב בהיותו של השופט היושב בדין שופט מקצועי ומיומן 'הנושא בלבו את ההכשרה המקצועית ואת הניסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי הדין, לטענותיהם, לאישומים לסוגיהם ולהתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והנייטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה." (ע"א 8306/99 חדד נ' מזור (לא פורסם)). לא התרשמתי כי בענייננו קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט בעניינו של המערער. ציינתי כי יש לעמוד על המשמר מפני מצב דברים בו בעל דין, על-ידי נקיטה בפרובוקציות המוליכות את השופט להתלונן עליו בפני רשויות החוק, יצא נשכר בכך שיוליך לפסילת שופט שאין הוא מעוניין כי ידון בעניינו. הרציונל האמור עומד גם במקרה זה, בו המערער מבקש לזמן את השופט להעיד בהליך הפלילי המתנהל כנגדו, שהרי אופציה זו נגישה היא לצדדים להליך המשפטי. לכן, אין די בעצם הזימון לעדות כדי להוליך לצורך של בית-המשפט לפסול עצמו. בענייננו, אין בכך כדי לשקף שינוי נסיבות מהותי המצדיק סטייה מההחלטה הראשונה בתיק זה בעניין פסלות השופט. זימון השופט לעדות היא זכותו של המערער. אך ניהול ההליך המשפטי הוא חובתו של השופט. ראו ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, 611. אין השופט בן חורין לפסול עצמו מלשבת בדין בהעדר חשש ממשי למשוא פנים. במקרים אלה יש לתת משקל של ממש גם לתחושתו של השופט עצמו. ראו ע"א 7725/00 פלוני נ' פלונית (לא פורסם). במקרה שלפני ההליך העיקרי בו דן השופט שדמי עומד בפני סיום. הסיכומים בו כבר הוגשו. נראה כי עדותו של השופט בעניינו של המערער בכתב האישום שהוגש כנגדו תיערך לאחר שהמשפט בהליך העיקרי יסתיים. בית המשפט מעיד על עצמו כי אין מקום שיפסול עצמו מלשבת בדין. כל עוד זה מצב הדברים אכן לא קם חשש ממשי למשוא פנים. 5. ודוק: אין בכך כדי לומר כי לעולם לא יקום בנסיבות מעין אלה חשש ממשי כאמור. כפי שציינתי בפרשת חדד: "אין מקום להניח, כי ניסיונו והכשרתו של שופט מחסנים אותו לחלוטין מפני נקיטת עמדה כלפי בעל דין שחרג ממערכת היחסים הרצויה והראויה...ייתכנו מקרים בהם חומרתה של התנהגות בעל דין (או בא כוחו) או תחושתו האישית של השופט יחייבו את השופט היושב בדין לפסול עצמו...". ואמנם, שם, פסל עצמו בית המשפט, ובדין פסל עצמו, מלהמשיך ולשבת על כס המשפט על רקע הנסיבות החריגות עימן נאלץ להתמודד. בענייננו, ייתכן כי לאחר שיעיד כבוד השופט שדמי במשפטו של המערער, ובהינתן נסיבות נוספות סביב עדות זו, יקום החשש הממשי למשוא פנים בעניינו של המערער. יש לעשות מאמץ כדי שההליך העיקרי יסתיים לפני עדותו של השופט שדמי באישום הפלילי. 6. במצב הדברים הנוכחי אין מקום להורות על פסלות השופט מלשבת בדין והערעור נדחה. אין בכך כדי למנוע מהמערער להגיש בקשה נוספת בעניין זה באם יחול שינוי בנסיבות. שופטיםפסלות שופט