סעיף 203 לפקודת העיריות - חתימה על מסמכים מסויימים

חתימה על מסמכים מסויימים 203. (א)  חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה.            (א1)        הגזבר לא יחתום על התחייבות כספית כאמור בסעיף קטן (א), ובכלל זה התחייבות כאמור בשל מינוי אדם לעובד העיריה, אלא אם כן נוכח כי התקיימו כל אלה: (1)   התקיימו ההוראות וההליכים הדרושים לפי כל דין לענין מתן ההתחייבות; (2)   ההתחייבות מתוקצבת בתקציב העיריה לאותה שנת כספים; (3)   אין בהתחייבות כדי להביא ליצירת גירעון שוטף כהגדרתו בסעיף 140ג, בתקציב העיריה.            (ב)  לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי סכום שנקבע בתקנות, רשאי הגזבר להסמיך עובד העיריה הכפוף לו להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה; אין בהסמכה כאמור כדי לשחרר את הגזבר מחובותיו ומאחריותו לפי כל דין. בהלכת רע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה דרישת הצורה הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות היא דרישה מהותית קונסטיטוטיבית ולא דרישה טכנית ראייתית. בית המשפט העליון נדרש להבחנה בין תביעה לקיום חיוב כספי לבין תביעה לשכר ראוי, וקבע כי בשתיהן יש משום פגיעה בתכלית סעיף 203 הנ"ל, פגיעה שראוי שתיעשה רק במקרים בהם שיקולי צדק פרטניים מחייבים זאת. כעיקרון, נקבע הכלל כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים, שכן הוראה מעין זו תרוקן את הוראת סעיף 203 מתוכנה: "הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. ... הכרה כאמור בתוקפו של חוזה לא חוקי ... תחתור תחת התכלית שבבסיס סעיף 203 עד כדי הפיכתו לאות מתה..." בהמשך, נקבע כי ייתכנו חריגים לכלל זה, אך הם יהיו במקרים נדירים ביותר, כאשר הצד המתקשר הוא תם לב לחלוטין, ואילו התנהלות הרשות חסרת תום לב או עולה כדי הצגת מצג שווא או התרשלות. באשר לפסיקת תמורה חלקית (ולא את התמורה החוזית המלאה), נקבע כי על בית המשפט לשקול את מכלול השיקולים הרלבנטיים, בשים לב למכלול נסיבות המקרה: הקביעה האם להורות על רשות לקיים באופן חלקי את חיובה הכספי תעשה בשים לב למכלול נסיבות המקרה. במסגרת הפעלת שיקול הדעת ייתן בית המשפט את דעתו לתום ליבם של הצדדים ולמידת אשמתם בהתקשרות הבלתי חוקית, להתנהלות הצדדים ולרקע לכריתת ההסכם... מנגד, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את התכלית החברתית ... המבקשת להרתיע צדדים מכריתת חוזה בלתי חוקי, וכן לתכלית הפרטיקולארית של סעיף 232 לצו המבקשת לשמור על כספי הציבור ולחייב פיקוח על הוצאתם... בבחינת נסיבות המקרה, על בית המשפט לעמוד על התנהלות הצדדים ולקבוע: האם נותן השירות או מבצע העבודה היה תם לב, או ידע כי היה עליו לעמוד בדרישות סעיף 232 לצו... האם הרשות פעלה בתום לב, הייתה רשלנית או יצרה מצג שווא כלפי נותן השירות או מבצע העבודה לפיו די בהתקשרות כפי שנעשתה כדי לחייבה... האם התמורה החוזית אושרה במסגרת התקציב לתקופה הרלבנטית: והאם הפגם שנפל בהתקשרות הינו שולי או מהותי..." מסמכיםעירייהפקודת העיריות