לאחר שנודע למשיב כי יש צורך באישור קבלן על כך, הכין המשיב וחתם במקום הקבלן על מסמך שנחזה להיות ערוך וחתום על ידי הקבלן. במסמך זה נכתב כי השיפוצים השונים בדירה, בוצעו על ידי אותו הקבלן בו בזמן שהקבלן ביצע רק את העבודה של הוספת החדר בדירה. המשיב הכין את המסמך כולו, לרבות חתימה וחותמת של הקבלן ללא רשות כדין ועל ידי כך עשה מסמך המתיימר להיות את אשר איננו ועשוי להטעות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת זיוף מסמך: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' ס. הנשיא השופט כ. ח'יר) אשר החליט שלא להרשיע את המשיב, וזאת לאחר שהמשיב הודה בערכאה הראשונה, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של נסיון לקבל דבר בתחבולה עבירה על סעיף 416 וסעיף 25לחוק העונשין תשל"ז- 1977ועבירת זיוף מסמך, עבירה לפי סעיף 418לחוק העונשין הנזכר. עובדות המקרה היו כדלקמן: המשיב פנה במהלך החודשים ספטמבר אוקטובר 96לקבלן, וזאת לצורך הוספת חדר בדירה שברשותו בחיפה, ואכן, במהלך החודשים הללו בנה הקבלן חדר נוסף בדירה האמורה. בתאריך 24.11.96שלח המשיב בקשה לאגף הגבייה בעירית חיפה בה הוא מבקש החזר ארנונה לגבי הדירה לתקופה מאי-דצמבר 96בנימוק כי בוצע בתקופה זו שיפוץ בדירתו, עובדה המקנה פטור מארנונה. בתאריך 8.12.96, לאחר שנודע למשיב כי יש צורך באישור קבלן על כך, הכין המשיב וחתם במקום הקבלן על מסמך שנחזה להיות ערוך וחתום על ידי הקבלן. במסמך זה נכתב כי השיפוצים השונים בדירה, בוצעו על ידי אותו הקבלן בו בזמן שהקבלן ביצע רק את העבודה של הוספת החדר בדירה. המשיב הכין את המסמך כולו, לרבות חתימה וחותמת של הקבלן ללא רשות כדין ועל ידי כך עשה מסמך המתיימר להיות את אשר איננו ועשוי להטעות. כל זאת עשה המשיב כשהוא מודע לכך שהפרטים של האישור אינם נכונים כי כאמור, הקבלן ביצע את העבודה של בניית חדר נוסף בלבד והשיפוצים השונים בוצעו על ידי אחרים. ביום 9.12.96הגיש המשיב את המסמך לעירית חיפה, וזאת כדי לקבל החזר ארנונה לתקופה המצויינת באישור. כך ניסה המשיב לקבל בתחבולה את החזר הארנונה. כאמור, המשיב הודה בעובדות אלה הנזכרות בכתב האישום המתוקן בישיבת בית המשפט. בית המשפט החליט לקבל תסקיר שירות מבחן, עפ"י בקשת הסניגור וזאת משנתבקש על ידי הסניגור שלא להרשיע את המשיב. שירות המבחן אכן הכין תסקיר על פיו יש מקום במקרה זה להטיל על המשיב 400שעות של עבודות של"צ וזאת מבלי להרשיעו בדין. בין הסיבות ששירות המבחן מנה, היה שמדובר בעבירה ראשונה של המשיב וכדי לא להחמיר את הפגיעה בדימויו העצמי ולא לחסום אלטרנטיבות תעסוקתיות בעתיד. לדעת שירות המבחן, 400שעות של עבודות של"צ בלי להרשיע את המשיב בדין, "ימחיש ליגאל את חומרת התנהגותו ועם זאת, לא יחסום אלטרנטיבות תעסוקתיות בעתיד". בית משפט קמא קיבל את עמדת שירות המבחן והחליט שלא להרשיע את המשיב. לדעת בית המשפט המשיב הוא אדם חיובי בטבעו, אוהב לעזור לאחרים, שרת את החברה "והוא יכול לתרום הרבה ממרצו ויכולתו לחברה. ברור שהרשעתו יכולה להיות לחיץ בינו ובין מילוי תפקידים ציבוריים ובכך תימנע הנאת החברה מתרומתו ושירותיו החיוביים של הנאשם". בהמשך החלטתו הדגיש כב' ס. הנשיא, השופט כ. ח'יר, כי הוא בדיעה "שהרשעת הנאשם במקרה שבפני תגרום נזק גדול לנאשם ולהפסד החברה ממעשיו החיוביים של הנאשם ויכולה 'להרוס' את הנאשם באופן שהפגיעה באינטרס הציבורי מאי הרשעתו תחשב כאפס וכאין לעומת הנזק וההפסד שיכולים להיגרם מהרשעתו". אין אנו תמימי דעים עם השופט בתיק זה. לדעתנו, היה מקום להרשיע את הנאשם לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן וזאת גם עקב העבירות החמורות בהן הורשע, וגם עקב היותו איש ציבור, כפי שהוצג בערכאה הראשונה (יועץ פוליטי של ראש העיר באותה עת ומשמש בתפקידים שונים על יד ראש העיר). אנו סבורים כי החלטה ליתן צו מבחן בלי להרשיע נאשם וזאת על פי סעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט-1969, צריכה להיות רק באותן נסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. אכן, הוכן תסקיר שירות מבחן בערכאה הראשונה, אשר המליץ על מבחן ללא הרשעה למשיב, אך תהא המלצתו של שירות המבחן אשר תהא, ההחלטה בנושא זה בידי בית המשפט הדן בעניין ואשר לו הראייה הכוללת על הנושא כולו, כולל יסוד ההרתעה ואילו שיקוליו של שירות המבחן מצומצמים יותר ומתרכזים יותר במשיב עצמו. סבורים אנו כי הדין עם המדינה במקרה זה. שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. כבר נאמר בבית המשפט העליון (ע.פ. 2513/96 ו-ע.פ. 3467/96, מדינת ישראל נ' שמש ואח') בהתייחס למקרים שבהם ניתן להסתפק בהעמדת נאשם במבחן מבלי להרשיעו בדין כי שימוש בסמכות זו, כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, "מפרה את הכלל". בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק. אם בשוויון בפני החוק עסקינן, לא מצאנו בפנינו את השוני בין מקרהו של המשיב כאן, לבין המקרים המתייחסים לנאשמים אחרים שעברו עבירות דומות. במה שפר גורלו של המשיב כאן בכך שהוא איש ציבור המשמש כיועץ פוליטי לעומת אחרים, שאינם אנשי ציבור ושהם אזרחים מן השורה? סבורים אנו שכל מי שמעמדו רם יותר הפגיעה בו בעקבות הרשעתו בפלילים חמורה יותר, אך מאידך גיסא, יש לזכור את ההשפעה המזיקה על הציבור הטמונה דווקא באישיותו ובמעמדו של נאשם שבחר להתעלם מאמות המידה הערכיות שעל הציבור ללמוד ממנהיגיו. דעתנו היא שלא זו בלבד שאין להקל בדינו של איש ציבור שחטא בפלילים ואין להפלותו לטובה בהשוואה לעבריין מן השורה, אלא היפוכו של דבר, אותו אדם, דוגמת המשיב שבפנינו, ראוי שינהגו עימו ביתר חומרה. הציבור במקרה זה לא יצא ניזוק אם המשיב יורשע בדין ועונשו ייגזר. להיפך, אינטרס הציבור יישמר בכך שאדם דוגמת המשיב שחטא, בא על עונשו וכי כולם שווים בפני החוק. אנו סבורים כי איש ציבור שחטא בעבירות פליליות, צריך להיענש על מעשיו כמו כל אזרח אחר ויש להתייחס אליו באותן אמות מידה שבהן מתייחסים אל אותו אדם אחר שעבר אותן עבירות פליליות, היינו עבירות של נסיון לקבל דבר בתחבולה וזיוף מסמך. אם הכלל הוא שבעבירות אלה שהן עבירות פליליות משמעותיות, יש להרשיע את המודים בעובדות ביצוע העבירות, אין אנו סבורים שעקב היותו של המשיב איש ציבור, יש לנהוג כלפיו בצורה שונה. במאזן הסופי, אינטרס הציבור יישמר טוב יותר אם יורשע אדם זה ויוטל עליו העונש הראוי, לעומת שימוש באפשרות היוצאת דופן של מבחן ללא הרשעה שאין בינה לבין האינטרס של ההרתעה בענישה ולא כלום. מכאן שהנימוק של הערכאה הראשונה על פיו ייפגע אינטרס הציבור מהרשעתו, וזאת בהשוואה לנזק וההפסד שיכולים להיגרם מהרשעתו, אין לה על מה שתסמוך. גם המרכיבים של סעיף 2(1) לפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט- 1969מתייחסים לנסיבות העניין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר (ההדגשה שלנו) וכל נסיבה מקלה שבה נעברה העבירה אינם "תופסים" למקרה שבפנינו. אין זה המקרה שבו טיב העבירות שעבר המשיב, דוגמת נסיון לקבלת דבר בתחבולה מעירית חיפה וזיוף מסמך, מצדיק במקרה שבפנינו מבחן ללא הרשעה. זאת גם אם המשיב הוא איש ציבור שעברו נקי ועל הרקע המשפחתי שלו הנזכר בתסקיר שירות המבחן. טיב העבירות שעבר כאן המשיב, חייב את הרשעתו בדין. צודקת ב"כ המדינה באומרה בהודעת הערעור כי המשיב ביצע את העבירות בצורה מתוכננת ומחושבת ולמטרת בצע כסף. גם זו נסיבה שיש לקחת אותה בחשבון כאשר שוקלים אם ניתן להסתפק במבחן ללא הרשעה. התוצאה מן האמור לעיל היא, שאנו מחליטים להרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, היינו נסיון לקבל דבר בתחבולה, עבירה על סעיף 416 וסעיף 25לחוק העונשין תשל"ז- 1977ובעבירה של זיוף מסמך, עבירה על סעיף 418 לחוק העונשין תשל"ז-.1977 התיק יוחזר לכן, לבית משפט קמא כדי שידון בעונשו של המשיב. מסמכיםזיוף מסמכיםזיוף