מה העונש על פריצה לבית ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על פריצה לבית: השופט ש. ברלינר: .1בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י. - אבירם, ת.פ. 6811/98), לפיו הורשע המשיב לפי הודייתו בעבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, גניבה והחזקת כלי פריצה, והוטלו עליו עונשים אלה: 18חודשי מאסר, מתוכם 6חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי, שלא יעבור תוך 3שנים עבירה מהעבירות בהן הורשע או עבירה כלפי רכוש מסוג פשע; הופעל מאסר על תנאי של 3חודשים מת.פ. 2150/98 של בית משפט השלום בחיפה, לריצוי באופן חופף, כך שבסה"כ הוטל על המשיב לרצות 6חודשי מאסר, בעבודות שירות; וכן, קנס בסך 000, 2ש"ח לשלמו ב - 5תשלומים חודשיים שוים ורצופים, או מאסר של 30יום תחתיו. ע.פ. 729/99 הוא ערעורה של המדינה המופנה כנגד קולת העונש בגזר הדין. ע.פ. 781/99 הוא ערעורו של המשיב המופנה נגד ההרשעה. .2אדון תחילה בערעורו של המשיב: כתב האישום הוגש נגד שלושה נאשמים, ובהם המשיב, כנאשם מס' .3בכתב האישום מפורט כי ביום 17.12.98בשעה 15: 11התפרצו הנאשמים לביתו של מר רייכשטיין בשכונת דניה שבחיפה. הם פתחו את הדלת באמצעות מפתח "רב בריח" מותאם, ונכנסו לבית בכוונה לגנוב. הם חיטטו בבית, הוציאו מתוך ארון הבגדים כספת מתכת. מתוך הארונות והמגירות הוציאו פריטי רכוש שונים ונעצרו בתוך הבית על ידי המשטרה. כשנתפסו, היו ברשותם כלי פריצה לבית: אולר, פלייר ומפתח "רב בריח" מותאם מצופה בנייר כסף - כשאין להם הסבר סביר לכך. לאחר הקראת כתב האישום הודו כל הנאשמים, שהיו מיוצגים על ידי עורכי דין, בעובדות כתב האישום, וכולם הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. לאחר מכן, הופרד הדיון בין ענינו של המשיב לבין עניינם של שאר הנאשמים, הוגש לגביו תסקיר, ובגזה"ד הוטלו עליו העונשים דלעיל. .3ב"כ המשיב טוען שעל אף הודיית המשיב בעובדות כתב האישום, לא היה מקום להרשיע אותו בעבירת הגניבה שפורטה בסעיף ב' של כתב האישום. אמנם השלושה נכנסו לבית, הוציאו את הכספת מתוך הארון וסביבם היו מפוזרים פרטי רכוש שונים, אך הם לא נטלו את הרכוש הזה מן הבית הוצה, לא קנו בו חזקה, לא שללו אותו מאת הבעלים ולמעשה, כך טוען ב"כ המשיב, גם לא התכוונו לקחת עמם מן הבית אליו פרצו את פריטי הרכוש האלה, שערכם לא היה רב. מכאן, לטענת עו"ד בראונר, לא התמלאו יסודות עבירת הגניבה ולא היה מקום להרשיע את המשיב בעבירה זו. .4עמדתי היא כי יש לדחות את טענות המשיב כנגד ההרשעה. כתב האישום ייחס לנאשמים עבירות של התפרצות, גניבה והחזקת כלי פריצה; ייחוס זה הוא על סמך העובדות המפורטות בכתב האישום; בעובדות אלה הודו הנאשמים, שהיו מיוצגים, והם לא טענו כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה כלל, או כי אינן מהוות עבירה של גניבה (סעיף 149לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982). הם הודו בכך ש"נכנסו לבית בכוונה לגנוב", היינו שהתכוונו "בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע" (סעיף 383(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977). הם הודו גם במה שעשו בתוך הבית. הוציאו פריטי רכוש ממקומם, מן הארונות ומן המגירות. בכך התמלא גם היסוד של מעשה העבירה. סע' 383הנ"ל מדבר על מי ש"נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב". סעיף 383(2) מגדיר כי "נשיאה" כוללת "הסרת דבר ממקומו". כב' השופט קדמי מגדיר בספרו, "על הדין בפלילים", חלק ראשון עמ' 266: "ה"נשיאה" מבטאת את "הוצאת" הדבר מחזקת הזולת, והכלל הוא שדי לענינה ב"הזזת" הדבר ממקומו ויהא שיעור ה"הזזה" אשר יהיה; שהזזה מן המקום, מסמלת ראשיתה של הוצאת הדבר ממקום שליטתו של המחזיק בו". כמו כן מוסבר שם עוד כי "תנאי הוא שיוצר ניתוק - ויהיה זה רגעי - של החפץ משליטת בעליו והעברתו לחזקת הלוקח, אף אם העבריין נתפש על אתר, בטרם הצליח להתרחק ממקום ביצוע העבירה". לאור האמור אני סבור שכתב האישום, כפי שנוסח על ידי התביעה ובו הודו הנאשמים, מכיל בחובו גם את יסוד מעשה העבירה. הכוונה צויינה במפורש. לאור האמור אני מציע כי נדחה את טענות המשיב לגבי ההרשעה. .5באשר לערעור המדינה: למשיב 20הרשעות קודמות. רוב ההרשעות נוגעות לעבירות רכוש ובהן: התפרצויות, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, גניבה, קבלת רכוש גנוב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקה ושימוש בסמים, נסיון כניסה והתפרצות ובריחה ממשמר חוקי. תחילת הרשעותיו בשנת 1968והאחרונה שבהן נרשמה בשנת 1998, אם כי בין השנים 1983ל - 1990חלה הפסקה בפשיעתו. התסקיר שעמד בפני ביהמ"ש קמא מציין כי מדובר באדם בעל עבר פלילי עשיר, אך צויין לזכותו כי במשך 12שנים הצליח המשיב להתרחק כמעט כליל מהעולם העברייני, ולבנות מסגרת חיים אלטרנטיבית, בה ניהל חיי משפחה תקינים ואורח חיים נורמטיבי. לא היתה המלצה טיפולית בענינו אך צויין כי שליחתו למאסר בין כתלי הכלא "יש בה לחשוף ביתר שאת את אריה בפני תת התרבות העברינית, ולהגביר את הסיכון להתדרדרותו החוזרת לעולם זה". גם בפנינו הונח תסקיר עדכני לגבי המשיב. מפורט בו כי המשיב הצטרף כשותף למסעדה בה הוא עובד כיום; הוא התקשה להסביר את הסיבות להשתתפות בעבירה והיה מסוייג מכניסה לתהליך טיפולי בפיקוח קצין המבחן. קצין המבחן חזר על עמדתו הקודמת לפיה הוא נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בענינו של המשיב. .6כאשר המשיב ביצע את העבירות שפורטו בכתב האישום עליו נסב הערעור, עמדה כנגדו הרשעה בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413של חוק העונשין, כמפורט בת.פ. 2150/98 של בית משפט השלום בחיפה. מפורט בכתב האישום שם כי ביום 18.6.95, בביתו שבחיפה, החזיק המשיב ברכוש השייך למשרד הפנים: ניילונים עם סמל המדינה, מעטפות ריקות, אותיות להדבקה, חותמת, כריות, מכונת כתיבה וסרטים למכונה, שני מכשירי קשר וסורק תדרים. בגין ההרשעה בהחזקת הרכוש הזה החשוד כגנוב, הוטלו ביום 16.9.98על המשיב קנס בסך 250ש"ח או 5ימי מאסר תמורתו וכן 3חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור על העבירה בה הורשע. .7כב' השופטת אבירם הפעילה את התנאי האמור בחופף לששת חודשי המאסר שהוטלו על המשיב לריצוי בפועל, כך שבסה"כ הוטל על המשיב לרצות 6חודשי מאסר. .8עמדתי היא, כי לאור כל האמור מוצדק ערעורה של המדינה, ויש לקבל את טענתה שהעונש שהטילה הערכאה הראשונה חורג לקולא במידה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. אינני רואה כל סיבה לקולא בכך ש"ההתפרצות בוצעה לאור היום, כאשר בעל הבית שהה מחוץ לביתו ובפועל לא הוצא דבר מחוץ לדירה ולא נגרם נזק ממשי לרכוש, פרט לפיזור חפצים בדירה", או כי "הכניסה לדירה התבצעה באמצעות הכנסת פיסת מתכת במנעול דלת הכניסה". מדובר בפריצה לבית מגורים, מתוכננת היטב, באמצעות כלי פריצה ומפתח מותאם. בצדק ציינה כב' השופטת אבירם כי מדובר ב"עבירות חמורות ונפוצות, ומן הראוי להשית בגינן עונש הולם, שיהא בו כדי להרתיע הנאשם ואחרים". מסתבר, שהעונשים שהוטלו על המשיב בגין העבירות הרבות הקודמות אותן עבר, לא היה בהן כדי להרתיעו. גם פסק דינה של הערכאה הראשונה, במקרה דנן, לוקה בכך. לא רק שהמשיב עבר עבירות רכוש רבות, על פני שנים, אלא שנסיבות הרשעתו בת.פ. 2150/98 מעידות על משנה חומרה ועל היותו מסוכן לציבור: הוא החזיק מסמכים ורכוש גנוב הכוללים מכונת כתיבה, מעטפות, חותמות וכריות לחותמות המשמשים לניפוק דרכונים ישראליים. לא מדובר כאן באיזה שהוא פריט מישני וחסר חשיבות, אלא ברכוש שמעצם טבעו נועד לשימושם של עבריינים כנגד השלטונות. מצב דברים זה מחייב הטלת ענישה מרתיעה על המשיב. .9אני מציע כי נקבל את ערעור המדינה על קולת העונש, נבטל את גזר דינה של הערכאה הראשונה, ונטיל על המשיב 4שנות מאסר מזה שנתיים בפועל והיתר על תנאי למשך 3שנים מהיום, אם יורשע בכל עבירה כלפי רכוש מסוג פשע. כמו כן אני מציע שנפעיל באופן מצטבר את המאסר המותנה של 3חודשים מת.פ. 2150/.98 בסה"כ, הצעתי היא, שהמשיב ירצה מאסר בפועל לתקופה של 27חודשים. ש. ברלינר - שופט השופט י. דר: אני מסכים. י. דר - שופט הנשיא מ. לינדנשטראוס [אב"ד]: צר לי שלא אוכל במקרה זה להצטרף לעמדת עמיתי הנכבדים. המקרה בעטיו עמד המשיב לדין ארע לפני כשנה. מתסקיר שירות המבחן מיום 17.3.99עולה כי שירות המבחן סבור כי שיגורו של המשיב לריצוי מאסר בפועל יגביר את הסיכון להתדרדרותו החוזרת של המשיב לעולם העברייני. שירות המבחן ציין בתסקירו כי על אף עברו הפלילי העשיר של המשיב הוא הצליח במשך 12השנים האחרונות להתרחק כמעט כליל מהעולם העברייני ולבנות מסגרת חיים אלטרנטיבית בה ניהל חיי משפחה תקינים ואורח חיים נורמטיבי. מן התסקיר המשלים ("א") מיום 28.10.99עולה כי המשיב עובד כיום לפרנסתו כשותף במסעדה. שירות המבחן גם בתסקיר המשלים חוזר על עמדתו מהתסקיר הראשון שהוגש (התסקיר מיום 17.3.99). לא זאת גם זאת: המשיב החל בריצוי המאסר בעבודת השירות (ביום 16.5.99) והמדינה לא עשתה מאמץ לפנות לבית המשפט, במועד מוקדם, ולבקש עיכוב ביצוע עבודת השירות עד מתן פסק הדין בערעור. השופטת בערכאה הראשונה ציינה גם את חרטתו של המשיב ואת הודאתו שחסכה מזמנו של בית המשפט. בנתונים המיוחדים דלעיל נראית לי עמדתה של השופטת בערכאה הראשונה, כב' השופטת אבירם, והייתי לכן דוחה את הערעורים ומשאיר את גזר הדין שניתן בערכאה הראשונה, על כנו. מ. לינדנשטראוס - נשיא [אב"ד] הוחלט לכן ברוב דעות השופטים ש. ברלינר וי. דר לקבל את ערעור המדינה (ע.פ. 729/99) ולדחות את ערעור המשיב (הוא המערער בע.פ. 781/99) ולהטיל על המשיב 4שנות מאסר מהם שנתיים בפועל והיתר על תנאי ל - 3שנים מהיום, אם יורשע בכל עבירה כלפי רכוש מסוג פשע. כמו כן יופעל במצטבר מאסר מותנה של 3חודשים מת.פ. 2150/98 כך שהמשיב ישא עונש מאסר בפועל לתקופה של 27חודשים מהם ינוכו ימי מעצרו והימים שריצה כבר בעבודת שירות.פריצה