המבקש עתר בטל את חיובו בתשלום ההוצאות שנפסקו בפסק הבורר. טענתו של המבקש היא כי הסכמתו לערוב להוצאותיה של המבקשת מס' 1 התייחסו רק לעניין ההוצאות שיש לשלמן למוסד לבוררות עסקית. הוא לא נטל על עצמו התחייבות לשלם את הוצאות הבוררות במובן הרחב, כשהן מתייחסות גם לשכר טרחת עורך הדין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערבות אישית להוצאות בוררות: 1. לפני בקשה לאישור פסקו של הבורר עו"ד בועז רווה מן המוסד לבוררות עסקית מיום 25/02/02 כפי שהושלם בהשלמה מיום 17/03/02 (ת"א 293/02) ובקשה לביטולם של הפסק וההשלמה האמורים (ת"א 327/02). במסגרת החלטות קודמות שניתנו בתיקים אלה נדחתה בקשתה של המבקשת מס' 1 לביטול פסק הבורר, ופסק הבורר אושר ביחס אליה בלבד. פסק דין זה דן, על כן, ביחסים שבין המבקש מס' 2 (להלן - "המבקש") לבין המשיבה. 2. המבקש שימש כמנהלה של המבקשת מס' 1. במהלך דיוני הבוררות הגישה המשיבה בפני הבורר "בקשה תכופה להפקדת ערובה להוצאות הבוררות" שבה עתרה לחייב את המשיבים באותה בקשה (המבקשים דכאן) להפקיד ערבות בנקאית להבטחת הוצאותיה של המשיבה דכאן (נספח ו' לתגובת המשיבה). בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 13/01/02 פנה הבורר לשני הצדדים ושאל אם מר יורם לקרץ, מנהל המשיבה, "מוכן להיות ערב אישית להוצאות הבוררות", ומר לקרץ השיב בחיוב. כך גם פנה הבורר למר עמוס (כמוס) שטיבי (שטאוי) ושאל אותו אם הוא מוכן להיות ערב אישית להוצאות הבוררות, ומר שטאוי, המבקש, השיב "כן, בטח, אין שום בעיה" (עמ' 533 לפרוטוקול הבוררות שהומצא לידי רק היום). בעקבות כך רשם הבורר, בעמ' 534 לפרוטוקול (נספח ז' לתגובת המשיבה) החלטה שלפיה "בהסכמת הצדדים כל אחד מהמכובדים יורם לקרץ ועמוס שטיבי יהיה ערב אישית לחברה שמטעמה הוא מעיד בבוררות הזאת, היינו, יורם לקרץ יהיה אחראי לחובות ההוצאות של הבוררות של חברת כהן לקרץ ועמוס שטיבי יהיה אחראי אישית לתשלום הוצאות הבוררות של צומת האלופים (...)". 3. ביום 25/02/02 נתן הבורר את פסקו. הואיל ועניינה של המבקשת מס' 1 כבר הוכרע, כאמור, לא אפרט כאן את תוצאות הפסק ביחס אליה. אציין רק כי הבורר דחה את התביעה כנגד עמוס שטיבי באופן אישי. הבורר כתב בסעיף 33 לפסקו לאמור: "לנוכח התוצאות המפורטות לעיל, הנני מחייב את צומת האלופים בע"מ לשלם לכהן את לקרץ בע"מ את הוצאות הבוררות, היינו החזר כל הסכומים שכהן את לקרץ שילמה לבוררות עסקית ולהקלדת הפרוטוקול. ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ש"ח + מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן הפסק ואם לא ישולמו עד מועד זה יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה עד לתשלומם בפועל. כמוס שטאוי התחייב במהלך הבוררות להיות ערב אישית לתשלום הוצאות הבוררות על ידי צומת האלופים בע"מ, לפיכך אני מחייב אותו לשלם את הסכומים המפורטים בסעיף זה כאשר החיובים של כמוס שטאוי יהיו "ביחד ולחוד" עם חיובי צומת האלופים בע"מ". ביום 17/03/02 השלים הבורר את פסקו לאחר קבלת בקשה של ב"כ המשיבה דכאן ותגובה של באת כח המבקשים דכאן. הבורר החליט על הוספת הפיסקה שלהלן לפסקו: "אם צומת האלופים בע"מ נותרה חייבת תשלום כלשהו למוסד לבוררות עסקית, ומעכבת את מסירת הפסק לעו"ד כהן, רשאי עו"ד כהן לשלם במקום צומת האלופים בע"מ את הסכום החסר, ובמקרה כזה ישלמו צומת האלופים וכמוס שטאוי גם את הסכום הזה לכהן את לקרץ בע"מ". 4. המבקש עותר, במסגרת הבקשה שבת"א 327/02, לבטל את חיובו בתשלום ההוצאות כאמור בסעיף 33 לפסק הבורר ובהשלמה הנ"ל. טענתו של המבקש היא כי הסכמתו לערוב להוצאותיה של המבקשת מס' 1 התייחסו רק לעניין ההוצאות שיש לשלמן למוסד לבוררות עסקית. הוא לא נטל על עצמו התחייבות לשלם את הוצאות הבוררות במובן הרחב, כשהן מתייחסות גם לשכר טרחת עורך הדין. 5. דיון א. דין טענתו הנ"ל של המבקש להדחות. ב. הצדדים הגיעו להליכי הבוררות לאחר שקיימו דיון בבית משפט זה בפני כבוד סגן הנשיא ד"ר דן ביין. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 01/11/01 נרשם מפי באי כח הצדדים כדלקמן: "הצדדים, בהמלצת בית המשפט, הגיעו להסכמה כדלקמן: כל הסכסוך בין הצדדים יועבר לבוררות שתנוהל אצל המוסד לבוררות עסקית בהנהלתה של פרופ' סמדר אוטולנגי והנתבעת תהיה רשאית להגיש תביעה שכנגד". (נספח א' לבקשה לאישור פסק הבורר). הואיל וכך, הרי שהסכמתם הנ"ל של הצדדים, כמפורט בפרוטוקול נספח א' לבקשה לאישור פסק הבורר הינה "הסכם הבוררות" שבין הצדדים. ג. הואיל וכמצוטט לעיל הסכם הבוררות לא התנה על הוראות התוספת לחוק הבוררות תשכ"ח1968- (להלן - "החוק"), הרי שתוספת זו חלה על ענייננו. ד. פיסקה י"ח לתוספת לחוק הבוררות קובעת לאמור: "הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על ערובה לתשלומם; (...)". ה. הנה כי כן, לאור הוראת פיסקה י"ח לתוספת לחוק הבוררות מוסמך היה הבורר להורות על ערובה להוצאות, ועל כן ובמיוחד לאור הסכמתו של המבקש, מוסמך היה הבורר ליתן את ההוראות בדבר ערבותו של המבקש להוצאות. ו. סבורני כי בנסיבות העניין אין כל בסיס לפרשנות המוצעת על ידי המבקש. המושג "הוצאות" לא סוייג, במסגרת הסכמתו של המבקש בפני הבורר (עמ' 533 לפרוטוקול הדיון בפני הבורר), להוצאות שיש לשלמן למוסד לבוררות עסקית בלבד. הואיל וכך, הרי שיש להתייחס למושג האמור בהקשר הרחב המופיע בפיסקה י"ח לתוספת, היינו, כי המושג "הוצאות" כולל את "הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם". פירוש זה של המושג הנ"ל תואם גם את עובדות המקרה שלפני כאשר הערבות שנדרשה מן המבקשים דכאן התייחסה להוצאות בכלל ולא רק להוצאות שאמורות היו להשתלם למוסד לבוררות עסקית. ז. לאור כל האמור לעיל הרי שהמבקש לא הצביע על כל עילת ביטול המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה ועל שום כך דין בקשתו להדחות. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של המבקש מס' 2 לביטול פסק הבורר. ב. אני מאשר את פסק הבורר עו"ד בועז רווה מיום 25/02/02 ואת השלמת הפסק מיום 17/03/02. ג. אני מחייב את המבקש מס' 2 לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםערבות אישיתערבותבוררות