קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר ערבות לשחרור עובד זר לא חוקי:  1.       העתירה שבפני עניינה בבקשת העותר להחזיר לידיו את הערבות הבנקאית על סך 30,000 ₪ אשר חולטה על ידי המשיב.   2.       רקע עובדתי   ביום 24/10/2000 הוצא על ידי שר הפנים באמצעות מנהל מינהל האוכלוסין צו גירוש כנגד תושב הפיליפינים - מר VENANCIO SOLIVEN דרכון פיליפיני AA-993143 (להלן: "העובד הזר"), וזאת בגין שהייה בלתי חוקית בארץ.   העובד הזר נעצר ביום 24/10/2000 וצו הגירוש שהוצא נגדו היה עם שחרור בערבות בסך 30,000 ₪. בו ביום הוציא העותר, אזרח ותושב ישראל, את הערבות האמורה להבטחת יציאתו של העובד הזר מן הארץ ובנוסף לערבות אף ניתנה התחייבותו של העותר ליציאתו של העובד הזר מהארץ כאמור. הערבות הבנקאית ניתנה להבטחת יציאתו של העובד הזר מן הארץ תוך 14 יום מיום שחרורו ממשמורת, קרי עד ליום 7/11/2000.   העובד הזר עזב את הארץ רק ביום 29/4/01, ומשכך, ועל פי תנאיה, חולטה הערבות אשר ניתנה על ידי העותר.   3.       נימוקי העתירה   לטענת העותר, הוא נפל לכלל טעות בסוברו כי על העובד הזר לצאת את הארץ תוך חצי שנה. לטענתו, ביום 20/4/01, עת התקשרה אל העותר פקידה מטעם בנק דיסקונט, הוא הבין מדבריה כי עליו לאתר את העובד הזר ולבקש אותו לצאת את הארץ בתוך 14 יום. ואכן, בעקבות שיחה טלפונית שנעשתה עימו, יצא העובד הזר את הארץ ואף שיגר אל העותר את צילום חותמת היציאה המוטבעת בדרכונו.   העותר טוען עוד כי הוא ובני משפחתו אינם בעלי אמצעים כלכליים וכי חילוט הערבות גרם להם להפסד ניכר. הטעות אותה טעה העותר הינה טעות אשר נעשתה בתום לב לטענתו, היות ואין לו כל ידיעה בנושאים מנהליים ובחוק. כן ציין העותר כי מדיניות משרד הפנים בעניין זה שונתה מאז חתם על הערבות האמורה, ושינוי זה כלל לא הובא לידיעתו.   בדיון שהתנהל בפני ביום 30.12.03 חזר העותר על הדברים האמורים והבהיר כי כל שביקש היה "לעשות מעשה טוב" וכי לא הבין במה הדברים אמורים.   המשיב טען מנגד כי כתב ההתחייבות וכתב הערבות עליהם חתם העותר אינם מתירים כל מקום לספק באשר להתחייבותו של העותר לדאוג ליציאת העובד הזר מן הארץ תוך 14 יום ממועד שחרורו ממשמורת. לשיטתו, טענות העותר אודות הטעייתו על ידי הבנק אינן מקנות לו כל זכות שכן הבנק בפעולתו אינו מחייב את המשיב, ויתרה מכך, לאור כתב ההתחייבות שנחתם על ידי העותר בנוכחות עורך דינו, הרי שאין לקבל את הטענה כי העותר טעה בתום לב ולא הבין את מהות ההתחייבות והערבות שהפקיד.   לאור האמור נטען כי המשיב פעל כדין ובמסגרת סמכותו, שכן אי יציאתו של העובד הזר מן הארץ מהווה הפרה של כתב ההתחייבות ומקימה את זכותו של המשיב לחלט את הערבות האמורה.   4.       דיון   כאמור, עניינה של העתירה שבפני הינו השבת הערבות שהפקיד העותר אשר חולטה על ידי המשיב. ערבותו של העותר חולטה לאחר שכתב ההתחייבות עליו חתם העותר כדין הופר והעובד הזר שלמטרת יציאתו מן הארץ הופקדה הערבות, לא עשה כן תוך 14 יום מיום שחרורו ממשמורת כנדרש.   העותר טוען כי לא עמד על יציאתו של העובד הזר מן הארץ מתוך טעות תמימת לב, בסוברו כי המדובר בתקופה של חצי שנה בה אמור העובד הזר לצאת את הארץ. כן האמין העותר כי בטרם תחולט ערבותו, יוזהר על ידי משרד הפנים פן הכסף יחולט.   המשיב איננו מקבל את טענתו זו של העותר. לשיטתו, העותר הוא אדם משכיל אשר ידע גם ידע על מה הוא חותם, מה גם שחתימתו של העותר נעשתה בנוכחות עורך דינו, המייצג אותו גם בהליך הנוכחי.   אין חולק כי העובד הזר לא יצא את הארץ בתוך 14 יום ממועד השחרור ממשמורת, כמפורט בכתב ההתחייבות. עם זאת, הנסיבות המתוארות במקרה שבפני מצביעות על העובדה כי העותר אכן נהג בתום לב, החל ממתן הערבות לעובד הזר בסוברו כי יצא מן הארץ, בהמשך בשיחתו עם העובד הזר לאחר השיחה עם הבנק, וכלה בהגשת העתירה דנן.   נראה כי העותר היה סבור באמת ובתמים כי יקבל התראה טרם חילוט הערבות שהפקיד. המדובר בסכום כסף לא מועט, ולא סביר ולא הגיוני שהעותר יסכים להפקיד ערבות שכזו בעבור התחייבות שלא ידע בוודאות שיעמוד בה. ואכן, מייד לאחר שיחת הטלפון שניהל העותר עם הבנק, פנה הוא לעובד הזר בבקשה שיצא מן הארץ. העובד הזר אכן יצא ואף העביר לעותר את החותמת הטבועה בדרכונו המאשרת כי הוא יצא מן הארץ. יש להדגיש כי העובד הזר יצא לבסוף מן הארץ, והוא איננו שוהה כיום באופן בלתי חוקי בישראל. מכאן, שמטרתה של הערבות שהפקיד העותר הושגה זה מכבר.   לאור האמור לעיל ולאור הנסיבות המפורטות והמיוחדות שבמקרה דנן, הנני מקבלת את העתירה באופן בו תוחזר לעותר הערבות שהפקיד על סך 30,000 ₪. סכום זה הינו נכון להיום.   בנסיבות העניין אין צו להוצאות.      ערבותעובדים זרים