ערעור החמרת מצב תאונת עבודה ביטוח לאומי

ערעור על החמרת מצב עקב תאונת עבודה בביטוח לאומי הוא בשאלת חוק בלבד, כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407). כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28-01 המוסד - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט ועדות 644). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). ##להלן פסק דין בנושא ערעור החמרת מצב תאונת עבודה ביטוח לאומי:##   מדובר בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 22.3.04 אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער בעקבות תאונת עבודה מיום 14.7.94. לטענת המערער החמרת מצבו של המערער נקבעה על פי בדיקות אוביקטיביות וטעתה הועדה במסקנתה מהסיבות הבאות:   א. הועדה החליטה, כי המערער לא שיתף פעולה עמה אולם טעתה במסקנתה שכן אי הרמת היד על ידי המערער נבעה מכאבים ולא עקב אי שיתוף פעולה.   ב. חברי הועדה איימו ונזפו על המערער.   ג. הועדה התעלמה ממצאים אוביקטיבים שהובאו בפניה והעדיפה את בדיקתה הסוביקטיבית.   ד. רישומי הועדה בפרוטוקול אינם מקצועיים ואינם הוגנים.   ה. הועדה הוסיפה, ללא כל צורך וללא סמכות את ההערה, כי "… לתובע אין נכות כלל ולא מובן לה מדוע לא עבד בעבודות כלשהן בעשור האחרון".   3. המשיב טוען, כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.   4. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה, כי התובע נחבל בכתף ובצוואר.   בפני הועדה הובאו כל המסמכים מועדות קודמות לרבות בדיקות אוביקטיביות עדכניות.   בממצאי הועדה צויין, כי הבדיקה של כתף ימין נתקלת בהתנגדות מחמת כאבים של התובע כך גם באשר לניסיון לבדוק את תנועות הצוואר.   הועדה מציינת את תוצאות פענוח הבדיקות.   מסקנתה נתמכת בבדיקה אוביקטיבית וציון העובדה בדבר חוסר שיתוף פעולה בעת הבדיקה. הועדה מציינת, כי גם על פי ממצאי הבדיקות האוביקטיביות אין למערער כל נכות ותלונותיו אינן נתמכות בתוצאות הבדיקות הקליניות.     5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית, ולא בסמכות בין הדין.   הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407).   כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28-01 המוסד - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט ועדות 644).   בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213).   6. לאחר עיון בטענות הצדדים, בפרוטוקול הועדה ובפסיקה שפורטה לעיל לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה. מדובר בהחלטות רפואיות מנומקות. באשר לחוסר שיתוף הפעולה, לעיתים מציינים חברי הועדה, כי קיים חוסר שיתוף פעולה או התנגדות לביצוע פעולות כלשהן. גם סוגיה זו הינה סוגיה רפואית. לא ניתן להסיק מהפרוטוקול, כי הועדה נזפה או התנהגה התנהגות בלתי הוגנת כלפי המערער. המערער לא הגיש תצהיר על מנת לתמוך הבסיס העובדתי לטענה זו. למותר לציין, כי ניתן להגיש כל תלונה או ביקורת על התנהגות הועדה לממונים.   במקרה הנדון, לא הובאה בפני כל ראיה, כי מדובר בהתנהגות חריגה, בלתי הולמת המצדיקה ביטול ההחלטה.   7. לפיכך ומכל שנאמר לעיל לא הוכחה טעות משפטית בהחלטת הועדה ודין הערעור להידחות.   8. אין צו להוצאות.   9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.ערעורהחמרת מצבתאונת עבודהביטוח לאומי