ערעור על ''החלטה אחרת'' של בית משפט לתביעות קטנות

הלכת סרבוז (רע"א 292/93 אריה סרבוז ואח' נ' ע' אופק בע"מ פד"י מח(3) 177) קובעת כי אכן אין לערער על "החלטה אחרת" של בית המשפט לתביעות קטנות אלא במסגרת ערעור על פסק הדין.   יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי משמבוקש לבטל החלטה של בית משפט, על בית המשפט לשקול את הבקשה על פי שני פרמטרים: האחד - מה היא הסיבה אשר גרמה לכך שמבקש הביטול לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב למועד שנקבע לדיון. השני - סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול אם יבוטל פסק הדין או ההחלטה והוא יורשה להתגונן. "השאלה השניה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (זוסמן סדרי הדין האזרחי ,מהדורה שביעית, עמ' 738). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ''החלטה אחרת'' של בית משפט לתביעות קטנות: א. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 31.7.02 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת א' כהן).  אני מחליטה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.   ב. העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלקמן: המשיב הגיש כנגד המערערים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה תבע מהמערערים סך של 9,960 ש"ח. המשיב טען כי המערערים, אשר שימשו כמנהלים בחברת "קומבינה סי.סי בע"מ", אשר הפעילה אתר קניות באינטרנט, חייבים לו, בחבות אישית, כספים בגין התקשרותו עם החברה.   לטענת המשיב, שהוא טייס במקצועו, החברה התקשרה איתו בהסכם לשיווק טיסותיו, קבלה ממנו שיקים תמורת שיווק הטיסות, אולם בפועל לא עמדה החברה בהתחייבויותיה לשווק את טיסותיו של המשיב, אך עשתה שימוש בשיקים ששילם המשיב לחברה, בלא שנתנה לו כל תמורה.   המשיב טען כי המערערים עשו שימוש בשיקים שהיו מופקדים בידם למשמרת, וכי למערערים אחריות אישית למעשיה של החברה, בשל תפקידם של המערערים והמצגים שהציגו כלפי המשיב.   ג. הדיון נקבע בבית המשפט לתביעות קטנות ליום 20.6.02. למועד זה זומנו המערערים כדין ולא התייצבו. משלא התייצבו המערערים ניתן בבית המשפט לתביעות קטנות פסק דין בהעדרם, המחייבם בתשלום סכום התביעה, 9960 ש"ח, כאמור.   המערערים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרם בו טענו כי המערער 1 לא הופיע לדיון בשל טעות אנוש, וכי המערער 2 לא הופיע בשל מחלה. בית המשפט קמא דחה ביום 31.7.02 את הבקשה לביטול פסק הדין, שניתן בהעדר המערערים אשר זומנו כחוק. כן קבע בית המשפט קמא, כי לא מצא ממש בטענות ההגנה של המערערים.   ד. לטענת המערערים, הטיל עליהם בית המשפט קמא אחריות אישית להתחייבויותיה של החברה, אשר המערער 1 היה מנהל ובעל מניות בה והמערער 2 היה עובד בה. לטענת המערערים, אין כל ממש בטענת המשיב לפיה הונו אותו המערערים, הציגו בפני המשיב מצג שווא על מצבה של החברה, וגרמו לכך שהמשיב התקשר עם החברה בהסכם, אשר החברה לא היתה יכולה לעמוד בו, בשל מצבה הפיננסי של החברה במועד ההתקשרות. לטענת המערערים, לא קמה להם כל חבות אישית לחובותיה והתחייבויותיה של החברה.     עוד לטענת המערערים, אי הופעתם לדיון נגרמה בשל טעות אנוש של המערער 1 ובשל מחלתו של המערער 2. ה. לטענת המשיב, אין כל ממש בטענות המערערים. המערערים מבקשים לערער על "החלטה אחרת" של בית המשפט לתביעות קטנות, למרות שאינם רשאים לעשות כן, על פי פסיקה מפורשת. כן לטענת המשיב, אין הצדקה להעתר לבקשת המערערים ולבטל את פסק הדין, באשר ביטול פסק הדין יביא לכך שהליך אשר יועד להיות יעיל וחסכוני, יהיה להליך מסובך ארוך, יקר וכולל הליכים מיותרים. ו. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל. הלכת סרבוז (רע"א 292/93 אריה סרבוז ואח' נ' ע' אופק בע"מ פד"י מח(3) 177) קובעת כי אכן אין לערער על "החלטה אחרת" של בית המשפט לתביעות קטנות אלא במסגרת ערעור על פסק הדין.   בענייננו, בערעורם על פסק הדין, טוענים המערערים כי, שלא כדין הטיל עליהם בית המשפט קמא, לשאת אישית בהתחייבויות החברה, והרים את מסך ההתאגדות, בלא דיון של ממש בתביעת המשיב. אכן, המערערים זומנו כדין ולא התייצבו לדיון שנקבע בבית המשפט לתביעות קטנות. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי משמבוקש לבטל החלטה של בית משפט, על בית המשפט לשקול את הבקשה על פי שני פרמטרים: האחד - מה היא הסיבה אשר גרמה לכך שמבקש הביטול לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב למועד שנקבע לדיון. השני - סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול אם יבוטל פסק הדין או ההחלטה והוא יורשה להתגונן. שנינו: "השאלה השניה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (זוסמן סדרי הדין האזרחי ,מהדורה שביעית, עמ' 738).   בעניננו, ברור כי הבקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות איננה בקשה לביטול "מחובת הצדק", באשר המערערים זומנו כדין, אלא בקשה לביטול מכח שיקול דעת בית המשפט.   סבורה אני כי בענייננו התביעה שהגיש המשיב מעלה סוגיות נכבדות שעניינן האישיות המשפטית הנפרדת הרמת מסך ההתאגדות וכיוצא באלה סוגיות. מן הראוי כי בית המשפט קמא יקיים בהן דיון, ויחליט האם המצב המשפטי והמערכת העובדתית, שתוצג על ידי הצדדים, אכן מצדיקים הרמת מסך ההתאגדות וקבלת התביעה או, לחלופין, דחייתה. בנסיבות הענין, סבורה אני כי נדרשת התייחסות של בית המשפט לטענות ההגנה ואין זה צודק ליתן פסק דין כנגד המערערים, תוך הרמת מסך ההתאגדות, בלא שמיעת טיעוניהם. סבורה אני כי מן הראוי היה שבית המשפט יטיל על המערערים סנקציה חמורה פחות.   ז. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 20.6.02.   הדיון יוחזר בתביעה יוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות.   המערערים ישלמו למשיב הוצאות ההליך בסך 3,000 ש"ח שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם.   הפקדון שהפקידו המערערים יועבר למשיב, לתשלום ההוצאות.  החלטה אחרת (ערעור)תביעות קטנותערעור