קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדת אי כושר לעררים: 1. בפני ערעור על החלטת ועדת אי כושר לעררים מיום 2/10/2003 שקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. 2. עניינו של הערעור מושא תיק זה בפסק הדין שניתן ביום 17/6/2003 (כב' הרשמת ולך) בו נקבע כדלקמן:- "עניינו של המערער (יחזור) לועדה לעניין אי כושר על מנת שתשיב לאור קביעתה כי המערער מסוגל לבצע שורה של עבודות... לאלו עבודות התכוונה בשים לב למכלול בעיותיו וליקויו הרפואיים ולכך שהשכלתו יסודית והכשרתו הבלעדית היא עבודה כאינסטלטור במשך 20 שנה והתקופה בה לא עבד שהיא למעלה משנה. הועדה תנמק החלטתה". 3. התיק הוחזר לועדה כמצוות פסק הדין, וביום 2/10/2003 נדון עניינו של המערער. בפרק ו' לדו"ח הועדה לעררים, שכותרתו "דיוני הועדה ונימוקים לקביעה" ציינה הועדה כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק הדין מיום 17.6.03 אשר מחזיר את עניינו של המערער לועדה על מנת 'שתשיב לאור קביעתה כי המערער מסוגל לבצע שורה של עבודות - לאלה עבודות התכוונה בשים לב למכלול בעיותיו וליקוייו הרפואיים...' הועדה עיינה שוב במסמכים שבתיק ובאבחון הרפואי מהועדה הרפואית לעררים מיום 27/5/2002 ובהתחשב בליקויים אלה ובהתחשב בהשכלתו שהיא יסודית בלבד ועבד כאינסטלטור במשך כ-20 שנה - עדיין יכול לעבוד במגוון של עבודות פשוטות לא מקצועיות אשר לא דורשות השכלה מקצועית וללא מאמץ פיזי. יכול לעבוד כקופאי בחניון, שמירה בקניונים ובמרכזי קניות הרכבה ואריזה, בתעשיה קלה, בודק מכוניות בחניון וכד' יום עבודה מלא". 4. בדיון שהתקיים ביום 19/5/2004 בפני כבוד הרשמת ויסמן, טען המערער: "אני לא יכול לעבוד בעבודות שהועדה ציינה כי יש לי תיק במשטרה. המצב שלי התדרדר כי אני לוקח כדורים ללחץ דם גבוה. אני לא יכול לעבוד כשומר. אני 3 שנים לא עובד, מבחינה רפואית לא מוצאים לי עבודה מתאימה וגם אין עבודה בגלל המצב הכלכלי". 5. עמדת המשיב היא כי: "עניינו של המערער הוחזר לועדת אי הכושר... הועדה נשוא הערעור פעלה במדוייק על פי הנחיות פסק הדין, כאשר היא עיינה שוב במסמכי התיק ובפרוטוקולים של הועדות השונות וקבעה כי לאור ליקויו בהתחשב בהשכלתו ובעברו המקצועי, יכול עדיין המערער לעבוד במגוון של עבודות פשוטות לא מקצועיות, ואף פירטה מהם העבודות בהם יכול המערער לעסוק". 6. המסגרת המשפטית 6.1 סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}התשנ"ה-1995 (להלן:החוק) שכותרתו "אחוזי נכות רפואית", קובע כי רק מי שעבר סף רפואי של 40% נכות בא בשעריה של ועדת נכות, הקובעת את הנכות התפקודית להבדיל מזו הרפואית. (דב"ע נב/118-99 צבי יאמין נ' המל"ל פד"ע כד' 281). במקרה שבפנינו למערער נקבעו (במשוקלל) אחוזי נכות מעל ל-40% ובכך דילג מעל המשוכה הראשונה ובא בשעריה של ועדת הנכות לקביעת הנכות התפקודית. 6.2 סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי שעניינו קביעת דרגת אי כושר להשתכר קובע לאמור: (א) פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי כושרו להשתכר. (ב) בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסכימו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור. (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב) רשאי פקיד התביעות לקבוע לתובע דרגת אי כושר להשתכר, שאינה פחותה מ-75% אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום. 6.3 סעיף 209 לחוק מכיל הנחיות (לפקיד התביעות ולועדת העררים), כיצד לנהוג ומה לברר, כגון, אם קיים סיכוי שהתובע יחזור לעבודתו ואם כן, באיזה היקף; האם טמונה בו יכולת הסתגלות לעבודה אחרת או לימוד מקצוע חדש. בשלב הראשון קובע פקיד התביעות אם הפונה אליו הוא "נכה" כהגדרתו בסעיף 195 לחוק. ובשלב השני בוחנים את דרגת אי הכושר; "הנכות התפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה בתיפקוד (הנכות התפקודית) שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע. כשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התיפקוד בדרך כלל"(ע"א 3049/93 רוגיסיאן נ' רמזי(לא פורסם). 6.4 הלכה פסוקה היא כי הדיבור בסעיף 209(ב) לחוק "מסוג העבודות והמקצועות" שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו - צריך שתתאמנה למגבלותיו של הנכה (דב"ע מב/1638/01 רוזינגר נטע נ' המל"ל פד"ע טו 349) וזאת, בלי קשר, בהכרח, לעבודתו הקודמת של המערער (דב"ע מד/924-01 מוחמד אחמד דושנאק נ' המל"ל יח' 40). 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ועיינתיי בכל החומר שהוגש לתיק, הגעתי למסקנה כי הועדה נשוא ערעור זה פעלה כמתחייב מפסק הדין, ונמקה באופן ראוי את החלטתה. לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הועדה. משלא הוכח כי הועדה טעתה, או נהגה בחוסר סבירות, או התעלמה ממסמכים או מהוראה המחייבת אותה, דין הערעור להידחות. 8. עוד אציין כי הועדה אינה חייבת, על פי דין, לציין את סוגי העבודות, אלא את המסוגלות של המערער לבצע אותן, ואת היכולת שלו מבחינה רפואית לעסוק בעבודות התואמות לו. עם כל ההבנה למצבו של המערער, משקבעה הועדה, הכוללת אנשי שיקום, על סמך עיון במסמכים רפואיים, ודו"ח מידע סוציאלי, כי המערער יכול מבחינה רפואית לעסוק בסוג העבודות כפי שציינה, העובדה שאין עבודה בגלל המצב הכלכלי או שהמערער אינו מתאמץ די כדי למצוא עבודה, אין בה כדי להטיל פגם משפטי בעבודת הועדה. 9. סוף דבר 9.1 הערעור נדחה. 9.2 בנסיבות העניין אין צו להוצאות. אי כושר עבודהערעורערר