קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדת ערר ילד נכה בביטוח לאומי: השופט י' פליטמן 1. לפנינו ערעור לאחר מתן רשות (ברע 1524/00) על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת מיום 19.9.00 (בל 1592-3/99 השופטת ו' שפר), בו נדחה ערעורו של המוסד על החלטת ועדת הערר (ילד נכה) מיום 30.5.99 (להלן - הוועדה). 2. בהחלטתה לגבי X כותבת הוועדה, כי היא "סובלת ממחלה גנטית המצטינת בהפרעה על חילוף חומרים בעצמות עיוותי שלד ונטיה מובהקת לשברי לחץ". אשר לתלותה בזולת בביצוע פעולות היומיום המימצאים היו: לגבי פעולות הנידות, האכילה והפרשות היא מתפקדת כבני גילה. לגבי פעולות ההלבשה והרחצה - היא זקוקה לסיוע מועט. לענין ההיזקקות להשגחה כותבת הוועדה, כי X "לא מסכנת את עצמה ואת הזולת וניתן להשאירה לבד ללא נוכחות מבוגרים." לגבי יכולת התיפקוד שהודגמה בבדיקה, נכתב בדו"ח, "שיש לציין שהוועדה מתקשה מאוד להשיג שיתוף פעולה מהימן מן הילדה הנתונה כנראה באיומים והלחץ של האב להדגים חוסר תיפקוד למעלה מן המצופה במצבה." בסרט וידאו שצולם על ידי חוקרי המוסד, שלגביו נתבקשה תגובת האב ובנותיו לאחר שצפו בו, התובעות היו חופשיות יותר מכפי שהודגמו בפני הוועדה. חרף האמור סיכמה הוועדה דעתה, כי "יש צורך בסיוע בחלק מפעולות היום יום והיא נוטה לאשר זאת למרות הרקע הברור של חוסר שיתוף פעולה ואולי אפילו נטיה למגמתיות." 3. בהחלטה לגבי X נאמר, כי היא סובלת מאותה מחלה גנטית שבה לוקה אחותה הבכירה. לגבי התלות בזולת המימצאים היו יכולת תפקוד כבני גילה בביצוע פעולות הנידות, האכילה וההפרשות; והיזקקות לסיוע מועט בביצוע פעולות ההלבשה והרחצה. לענין ההשגחה נכתב, כי היא " לא מסכנת את עצמה או את הזולת וניתן להשאירה לבד ללא נוכחות מבוגר". גם לגבי X מעירה הוועדה על "קיום תחושה של מגמתיות בהיקף של חוסר התפקוד"; והיא מצינת, כי בסרט הוידאו שהילדה צפתה בו עם אביה - היא נראתה יורדת במדרגות עם הידים בכיסים. חרף זאת, מחמת הספק ולאור חומרת המחלה החליטה הוועדה לראותה כתלויה בזולת בביצוע פעולות היומיום. 4. ערעורו של המוסד על אותן החלטות של הוועדה, נדחה על-ידי בית הדין האזורי מן הטעם, כי "מקום בו הוועדה שקלה את מיכלול השיקולים הרלבנטים אין בית הדין מוסמך להתערב בשיקול דעתה ולהורות לה על מתן משקל שונה לשיקול זה או אחר". ואין טעם במתן הוראה לוועדה לבדוק מחדש את המשיבות בין אם בנוכחות האב ובין בלעדיו. לאור האמור נדחה הערעור תוך ציון, כי "החלטה זו לא הייתה נטולת התלבטויות שכן המגמתיות הבוטה בהתנהגותן של המשיבות, שמהחומר עולה בבירור שמוכתבת להן ע"י אביהן, מקוממת ומעוררת הסתייגות. אלא שלבסוף כאמור באתי למסקנה, שהשאלה איזה משקל נכון יהא לתת לאותה מגמתיות - הינה שאלה שבתחום מקצועיותה של הוועדה. נוכח המגמתיות האמורה והמצגים הבלתי אמינים בעליל החלטתי שלמרות דחיית הערעור לא יינתן צו להוצאות." 5. המוסד ערער על פסק הדין, ובדיון בקדם בערעור הוחלט, כי הטיעון יעשה על דרך של סיכומים בכתב. 6. עיקרי טיעונו של המוסד היו: א. היה מקום להורות על בדיקה מחדש של הילדות נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצידן בוועדה והעובדה כי אביהן הכתיב להן את תגובתן ודרך תיפקודן. ב. "טעה בית הדין קמא בקובעו, כי הילדות תלויות בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה בהתעלמו ממימצאי הבדיקה ומסרט הווידאו בו המשיבות הולכות חופשיות לחלוטין." ג. לאור חומר הראיות לא היה מקום למתן החלטה המושתתת על הספק ו"בהסתמך באופן כללי בלבד על המחלה ממנה סובלות המשיבות ללא תיאור המגבלות הנובעות מהמחלה והפוקדות באופן ספציפי את המשיבות". לסכום, נתבקש בית הדין להחזיר את העניין לוועדה על מנת שזו תבדוק שוב את המשיבות תוך ניטרול השפעת האב מתוך מגמה להשיג מקסימום של הדגמת כושר על ידי המשיבות. 7. תמצית תשובתן של המשיבות לנטען היתה: א. לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות שבחוק או אי סבירות המצדיקה התערבותו של בית הדין. ב. "המשיבות זכאיות לקיצבת ילד נכה על סמך היות המחלה מוכרת בתקנות כמחלה המזכה בקיצבת ילד נכה כאמור בסעיף 5 לחלק ב לתוספת לתקנות הנ"ל". ג. אין טעם בהחזרת ענינן של הילדות לוועדה, כפי שפסק בית הדין קמא. לאור האמור נתבקשה דחיית הערעור. 8. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טיעוני הצדדים סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל ולהלן טעמינו לכך. א. בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשנ"ח-1998, (להלן - התקנות) - קמה זכות לגימלה לילד התלוי בעזרת הזולת ולילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד. (הגדרת ילד נכה בתקנה 1). ב. אשר להגדרת ילד נכה למי שזקוק לטיפול רפואי מיוחד, אזי על פי התוספת הראשונה לתקנות, חלק ב', סעיף משנה 5, הסעיף עליו נסמך ב"כ המשיבות בטיעונו, תנאי לזכאות הינו - היות "הילד זקוק לטיפול והשגחה בשל שבירת עצמות פתולוגית או בשל דלקות כרוניות קשות בעצמות, שבעטיין חל איסור לבצע טיפול פיזיוטרפי או טיפול שיקומי אחר". לגבי המשיבות במקרה שלפנינו, קובעת הוועדה, כי הן אינן זקוקות לטיפול והשגחה בשל מחלתן, ואין שמץ ראייה לאיסור שחל עליהן לקבלת טיפול פיזיוטרפי או שיקומי אחר. לאור האמור בדין לא נקבעה זכאותן לגימלה כנזקקות לטיפול רפואי מיוחד. ג. אשר לזכאות המשיבות בתור תלויות בעזרת הזולת - תנאי להכרה בזכאות הינו, היות הילד "תלוי במידה רבה בעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום ברוב שעות היממה באופן החורג במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו." על-פי מימצאי דו"ח הוועדה לגבי התלות בעזרת הזולת - אין הילדות תלויות בזולת בביצוע פעולות הנידות, האכילה וההפרשות, והן זקוקות לסיוע מעט בפעולות ההלבשה והרחצה. מימצאים אלה כשלעצמם אינם מעידים לכאורה על תלותן בעזרת הזולת כנדרש בתקנות. ככל שהוועדה סבורה היתה אחרת, היה עליה לנמק החלטה ולא להסתפק באמירה כללית בדבר השפעת המחלה על התפקוד, תוך מתן אפשרות למשיבות להנות מהספק. ד. על פי תקנה 10 לתקנות - "התובע גימלה לפי תקנות אלה… ישתף פעולה לצורך קביעת הזכאות לגימלה או לצורך המשך תשלומה, לרבות שיתוף פעולה בבדיקה במקום הימצאו של הילד". לא נעשה האמור, "רשאי המוסד לשלול את מתן הגימלה או להשהותה עד שיעשה כן". תכלית התקנה הינה הערכת התלות בזולת לאור יכולת התיפקוד האמיתית. תכלית זו סוכלה במקרה שלפנינו, בו ההתרשמות הוועדה היתה כי התנהגות הילדות מגמתית ומוכתבת על ידי האב. בנסיבות אלה הפתרון המתבקש הינו החזרת ענינן של המשיבות לוועדה לדיון מחודש בזכאות לגימלה בהתאם ליכולת תפקודן כהוויתה ובהתחשב בטיבה של מחלתם. 9. סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להתקבל. ענינן של המשיבות מוחזר בזאת לוועדה לבחינת חוזרת כמפורט לעיל. אין צו להוצאות. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכהערעורעררועדת ערר