קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון - פטור מהפקדת עירבון: לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (ע"א 2413/11) מיום 2.5.2011 לפיה נדחתה בקשתם המערערים לפטור מהפקדת עירבון. במסגרת הליך ערעור שהוגש לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו הגישו המערערים בקשה לפטור מהפקדת עירבון. כאמור, ביום 2.5.2011 דחה הרשם את בקשתם, וקבע כי ביום 28.12.2010 נדחתה בקשה דומה שהגישו המערערים במסגרת הליך אחר שיזמו (רע"א 9051/10) . נקבע כי במקרה דנן המערערים לא השלימו את החסרים בבקשת הפטור כפי שפורטו בהחלטה קודמת, ולא הצביעו על שינוי נסיבות המצדיק החלטה אחרת היום. עוד הובהר כי המערערים הפקידו את העירבון שנקבע ברע"א 9051/10, משמע נמצאו המקורות לכך. על כן, דין הבקשה דנן להידחות מנימוקים דומים לאלה שפורטו ברע"א 9051/10. באותה החלטה קבע הרשם: "המבקשים מציינים כי ביום 12.12.2010 שילמו סכום של 200,000 ₪ בגין אגרה בהליך אחר. עוד עולה מן התצהיר, כי המבקשים הפקידו בעבר עירבון בסך של 150,000 ₪. ברי אפוא כי במסגרת הבקשה שלפניי היה עליהם להראות כי אין עוד ביכולתם להפקיד סכום מתאים (20,000 ₪) לצורך עירבון שיבטיח את הוצאות הצד שכנגד; ודוק: היה עליהם להצביע על חוסר אפשרות לגייס את סכום העירבון, ולא רק על ההכבדה הכרוכה בהפקדה - כלשונם בסעיף 3 בבקשה - או על הקושי שייווצר מבחינת מצבם הכלכלי - כלשונם בסעיף 12 לבקשה. אין בידי לקבוע כי המבקשים עמדו בנטל זה, ובפרט לא הונחה תשתית מספקת המבססת מסקנה כי אין באפשרותם של המבקשים לגייס את סכום העירבון באותה הדרך שבה גייסו את הסכומים הנזכרים לעיל ... עוד יצוין כי בתדפיס חשבון הבנק של המבקש 1 מתועדות פעולות בניירות ערך, וכי מן החומר שלפניי עולה כי המבקשים הסתייעו בעבר בסביבתם הקרובה ונטלו הלוואות מן הבנק. כמו-כן, לא הובהר כיצד מממנים הם את ייצוגם המשפטי".    המערערים טוענים כי שגה הרשם בהחלטתו ואין להסיק מן האמור ברע"א 9051/10 למקרה דנן. לטענתם הם הציגו במקרה דנן תשתית ראייתית בדבר מצבם הקשה, המקשה עליהם לגייס את סכום העירבון. לטענתם היה מקום להתייחס למסמכים שהוצגו במקרה דנן, ולא להסתמך על ההחלטה הקודמת בעניינים. עוד הודגש כי עצם העובדה כי בהליך הקודם הופקד העירבון, אין בכך כדי ללמוד שגם כעת יש ביכולתם לעשות כן. נטען כי כעת הוכחה חוסר יכולתם להפקיד את העירבון וכי מצבם נותר קשה כשהיה. על כן, לנוכח זאת וכן לאור סיכויי ההליך, יש לטענתם לפטור אותם מהפקדת העירבון או לחילופין להפחיתו ולהעמידו על סך של 5,000 ש"ח לכל היותר.   לאחר שעיינתי בבקשה לפטור ובהודעת הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, נראה כי החלטתו של כבוד הרשם נכונה וצודקת בנסיבות העניין. חשוב להדגיש כי מי אשר רוצה לחושף את בעל הדין שכנגד לסיכונים בהליך ערעורי, עליו נטל ההוכחה לקיומן של תנאי הפטור. המבקש פטור מהפקדת עירבון צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את סכום העירבון. מעיון במסמכים שהוגשו אף אני לא השתכנעתי שאין ביכולתם לגייס את סכום העירבון. מוכן אני להניח כי מצבם הכלכלי של המערערים לא מן המשופרים, אולם נראה כי הם הצליחו בעבר הלא רחוק לגייס את הסכומים השונים והבלתי מבוטלים לשם מימון ההליכים המשפטיים, על כן היה עליהם לפרוס תשתית ראייתית כי כעת אין באפשרותם לגייס את סכום העירבון, ואין זה מספיק להוכיח כי הפקדת העירבון כרוכה בהכבדה. אכן מוכן אני להניח כי הפקדתו של העירבון תכביד עליהם, אולם לא הוכח שאין בידיהם כל אפשרות לעשות כן. יתרה מכך, מעיון בטענותיהם עולה כי הם יכולים לגייס את העירבון באמצעות הלוואה, ולא נכתב כי אין ביכולתם לקחת הלוואה נוספת (פסקה 38 לכתב הערעור). כמו כן, לפני מספר חודשים ברע"א 9051/10 הופקד סכום העירבון ולא נטען כי מצבם הכלכלי הדרדר בתקופה האחרונה. בפסקה 40 לכתב הערעור נכתב מפורשות כי "לא חל שינוי נסיבות במצבם הכלכלי אשר נשאר רעוע שהיה". מכאן שאם הצליחו המערערים לגייס את הסכום באותה עת (במצבם הרעוע כהגדרתם), וכעת אין כל שינוי לרעה (לטענתם), אזי ככל הנראה גם בעת הזו הם יכולים לגייס את הסכום הנדרש. על המערערים להפקיד את העירבון, כפי שנקבע בהחלטתו של הרשם, וזאת תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה, ללא הודעה נוספת. סוף דבר, הערעור נדחה, ומשלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.בית המשפט העליוןערבוןערעור על החלטת רשםרשםערעור