ביטוח לאומי טען בבקשת רשות הערעור, כי לא היה מקום להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה. זאת, משבקביעת נכות זמנית, משוחררת הוועדה מלהסתמך על מבחני הנכות. על פי העולה מהוראת סעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ומכח ההלכה שיצאה מלפני בית הדין לעבודה - בקביעת נכות זמנית אין הוועדה הרפואית, כבולה למבחני הנכות על סעיפיהם. בנוסף, תופעה רווחת היא, כי אחוזי נכות זמנית גבוהים יחסית ניתנים לתקופה קצובה, הסמוכה למועד הפגיעה, ולאחריהם נקבעת נכות צמיתה באחוזים אחרים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על נכות זמנית - נפגעי עבודה: 1.      המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי א' קציר; בל 375/99), בו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.12.98 (להלן - הוועדה). 2.      לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, הוחלט ליתן רשות ערעור, ואנו נותנים פסק דין זה על סמך טיעוני הצדדים בכתב במסגרת בקשת רשות הערעור, טיעוניהם בעל פה וכלל החומר שבתיק הערעור ובתיק בית הדין קמא. 3.      המשיב נפגע בעבודה ביום 21.10.96. הווועדה ציינה ש"תלונות הנפגע" הינן, כאבי - גב תחתון, וקבעה בהחלטתה, כי: "בסי.טי. מיום 3.11.96 קיימת היצרות של התעלה הספינלית ודיסק אנולרי בין 4 L - 5 L. בעיון בכרטיסו הרפואי מסתבר שסבל מכאבי גב תחתון...מצב אחר כאבי גב כרוניים עם החמרה חולפת. מצב אחר שיתוק ילדים עם אטרופיה ברגל ימין ושיתוק ברגל ימין שאינו קשור לתאונה הנדונה. לאור הממצאים הקליניים הוועדה דוחה את ערעור הנפגע ומאשרת את החלטת הוועדה המחוזית. היצרות   התעלה הספינלית אינה קשורה לתאונה הנדונה, והסימנים שניצפו ב - סי.טי. אינם משתקפים בבדיקה הקלינית". לאור האמור נותרו קביעות הוועדה מדרג ראשון, על כנן, ולפיהן נפסקו למשיב 20% נכות זמנית לתקופה 11.11.96 - 31.03.97, ואילו מיום 01.04.97 נפסקו לו 0% נכות יציבה.   4.      בפסק הדין קמא, הורה בית הדין על החזרת עניינו של המשיב לוועדה, בציון ההנחיות הבאות:   "א. על הועדה הרפואית לעררים, לציין מה היתה נכותו של המערער לפני התאונה, והאם פגיעתו, כתוצאה מהתאונה, החמירה את מצבו הרפואי או לאו. ב. על הועדה הרפואית לעררים, לציין את סעיף הליקוי בגינו נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור של 20%. ג. על הועדה הרפואית לעררים, לנמק את השוני שבין מצבו הרפואי של המערער במהלך תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לו, לבין מצבו הרפואי לפני ואחרי אותה תקופה של נכות זמנית. ד. על הועדה הרפואית לעררים, לנמק את הירידה החדה של נכותו הזמנית של המערער משיעור של 20% לשיעור של 0% נכות צמיתה".   5. המוסד טען בבקשת רשות הערעור, כי לא היה מקום להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה. זאת, משבקביעת נכות זמנית, משוחררת הוועדה מלהסתמך על מבחני הנכות, וכן לאור טענתו, כי: "הוועדה הסתמכה בהחלטתה על ממצאי הבדיקה שנערכה למשיב (בדיקת הסי.טי.), המלמדת על כך שנכותו אינה קשורה לתאונה וכי לעניין זה גם נתנה דעתה לאמור בתיקו הרפואי של המשיב... ולבדיקה הקלינית שערכה למשיב... בנסיבות אלה לא היה על הוועדה לשוב ולהתייחס למצבו הרפואי של המשיב, כפי שנקבע במהלך הנכות הזמנית, ביחס למצבו עובר לתאונה". המשיב הסתמך בטיעוניו, בעיקרם של דברים, על פסיקת בית הדין קמא.       6. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, סבורים אנו שדין הערעור להתקבל. על פי העולה מהוראת סעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ומכח ההלכה שיצאה מלפני בית דין זה - בקביעת נכות זמנית אין הוועדה הרפואית, כבולה למבחני הנכות על סעיפיהם. בנוסף, תופעה רווחת היא, כי אחוזי נכות זמנית גבוהים יחסית ניתנים לתקופה קצובה, הסמוכה למועד הפגיעה, ולאחריהם נקבעת נכות צמיתה באחוזים אחרים. בעניין זה כשלעצמו אין פגם, כפי המצויין על ידי ד"ר שאול קובובי, לגבי פגיעה בגב כתאונת עבודה: "לאחר התקופה הראשונית... בא 'רגע האמת' כאשר הנפגע מתייצב לפני ועדה רפואית... המאוכזב הוא, לרוב, המבוטח המתקשה להבין שאחוזי נכות מעטים בלבד - אם בכלל - נזקפו על חשבון התאונה...ההכרעה הסופית נתונה... בידיו של גוף סטטוטורי נפרד - הוועדה הרפואית - אשר לו הסמכות לקבוע אם אירוע התאונה היה בבחינת אפיזודה זמנית וחולפת או שמא נותרה, בעקבותיו, נכות לצמיתות" (ד"ר שאול קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה תשנ"ט - 1999, הפרק שעניינו כאבי גב כתאונת עבודה, עמ' 71).   לא זו אף זו, כיוון שהוועדה קבעה, כי למשיב לא נותרה נכות צמיתה בגין הפגיעה, אלא המדובר בהחמרה חולפת, לא היה עליה לעשות "חשבון עובר ושב", אשר יש להדרש לו רק מקום שנקבעו אחוזי נכות בגין פגיעה בעבודה, והוועדה מוצאת לנכות מהם, בשל מצב קודם. לאור האמור לעיל, לא יצאה מלפני הוועדה שגגה המחייבת התערבות, ומשכך לא היה מקום להחזיר אליה את עניינו של המשיב.   5.      סוף דבר - ערעור המוסד מתקבל. תשומת לב המשיב מופנית לאמור בתקנה 36, לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, לעניין האפשרות לבקש דיון מחדש, והכל בכפוף לתנאים הקבועים בתקנה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. נכות זמניתנכותערעורתאונת עבודה