ערעור על פסק דין להחזרת ילדים חטופים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין להחזרת ילדים חטופים לפי אמנת האג: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופט ש' בוקובסקי) מיום 12.1.11 (תמ"ש 41416-11-10) שבו קיבל תביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "החוק") והורה על החזרתה לפינלנד של המערערת 2 (להלן: "הקטינה"), בתם הקטינה של המערערת 1 (להלן: "המערערת") והמשיב. מדובר בבני זוג ששניהם ילידי אוקראינה. המערערת עלתה ארצה בשנת 1994 והיא אזרחית ישראל. המשיב יליד ואזרח אוקראינה מתגורר בפינלנד. משך כשלוש שנים שתחילתן בשנת 2003 התכתבו המערערת והמשיב באמצעות חילופי דואר אלקטרוני. בשנת 2006 הגיעה המערערת לפינלנד שם פגשה לראשונה במשיב. לאחר כשבועיים התחתנו. המערערת נדרשה לצאת את פינלנד לצורך הסדרת מעמדה שם, שעל כן שבה לישראל לתקופה של כשלושה חודשים. ביום 8.11.08, לאחר שהוסדר רישיון שהייה זמני בעבורה, הגיעה המערערת לפינלנד והיא והמשיב עברו להתגורר בדירה שהועמדה לרשותם על ידי השלטונות. ביום 13.9.09 נולדה הקטינה להוריה המערערת והמשיב. לקטינה אזרחות ישראלית ויש לה רישיון שהייה זמני באוקראינה שתוקפו עד ליום 3.5.11. יש לציין שסמוך לפני לידת הקטינה החל המשיב בקשר רומנטי עם אישה אחרת ועזב למעשה את המערערת. למערערת גם טענות באשר לשימוש שעשה ועושה המשיב בסמים. ביום 29.5.10 טסו המערערת והקטינה לישראל. כפי שהסבירה המערערת למשיב, מטרת נסיעתה לישראל, לתקופה של כחודש, הייתה כדי לסעוד את אימה שאמורה הייתה לעבור ניתוח. המערערת רכשה כרטיסי טיסה הלוך וחזור כאשר מועד החזרה נקבע ליום 25.6.10. דא עקא, המערערת והקטינה לא שבו עוד לפינלנד. ביום 18.7.10 הגישה המערערת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון למשמורת על הקטינה. ביום 6.9.10 התקבלה בבית המשפט הודעה מפרקליטות המדינה לפיה הגיעה ביום 22.8.10 בקשה בהתאם להוראות האמנה לגבי הקטינה. הבקשה התקבלה מהרשות המרכזית בפינלנד על יסוד בקשת המשיב. ביום 22.11.10 הוגשה הבקשה להחזרת הקטינה לבית משפט קמא. בפסק דינו בחן בית משפט קמא באופן יסודי ומפורט את טענות המערערת, לרבות באשר למקום מגוריה הרגיל של הקטינה ובאשר להפרת זכויות משמורת שהיו למשיב והפעלתן על ידו. כן בחן בית המשפט טענות להתקיימותם של חריגים לאמנה כגון עניין טובת הילד, טענת המערערת באשר להסכמה שנתן המשיב שהיא והקטינה יעברו להתגורר בישראל, השלמה שהשלים המשיב עם החלטתה של המערערת להישאר בישראל עם הקטינה, וחשש חמור לקטינה עקב שימוש שעושה המשיב בסמים. כאמור בית המשפט בחן כל טענה וטענה לגופה, סקר את הוראות החוק בעניינה ונימק היטב מדוע יש לדחות את כל טענות המערערת. בית המשפט הוסיף ודחה טענות באשר למאסר הצפוי למערערת בפינלנד בגין חטיפת הקטינה, באשר לשלילה אפשרית של זכויות המשמורת שלה על הקטינה והעברת הקטינה למוסד של שירותי הרווחה, באשר לשלילת מעמדה של המערערת בפינלנד והאפשרות שתגורש משם ללא הקטינה, באשר לקשיים הכלכליים והאחרים שתסבול בהיותה בפינלנד ובאשר למניעת הליך הוגן ממנה שם. בית המשפט לא ראה צורך למנות מומחה לבדיקת טובת הקטינה כעתירת המערערת, בין השאר מהטעם שמדובר בקטינה שעדיין אינה יכולה להביע עצמה. עוד דחה בית המשפט טענות מטענות שונות שטענה המערערת באשר לאופן התנהלות המשיב בהליך ואת טענותיה המטילות דופי במשיב. בסופו של דבר צעד בית המשפט בנתיבי החוק והאמנה שביסודו והורה כי על המערערת להחזיר את הקטינה לפינלנד, שם כמובן תוכל לתבוע את זכויותיה לפני הערכאה המוסמכת. בית המשפט הוסיף וקבע תנאים להחזרת הקטינה ולהקלה על המערערת. כך קבע בית המשפט כי על המשיב להעמיד לרשות המערערת והקטינה "לבדן" את הדירה ששימשה את בני הזוג ושהועמדה לרשותם כאמור על ידי השלטונות בפינלנד כהטבה סוציאלית, לרבות ריהוט הדירה. כן הורה כי המשיב יחתום על תצהיר שאין בדעתו להגיש תלונה נגד הנתבעת לרשויות, כפי שאף מסר לבית המשפט, ויעמיד לרשות המערערת 2000 יורו. עוד נקבע כי המשמורת הזמנית והבלעדית בקטינה תהיה בידי המערערת, עד להחלטה אחרת של בית המשפט בפינלנד, וכי הרשות המרכזית תסייע למערערת ככול שיידרש בקבלת ההטבות הכספיות מהרשויות בפינלנד. ב"כ המערערת משיג על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא כאשר הלכה למעשה חזר לפנינו על טענותיו בבית משפט קמא, תוך התעלמות מכך שמדובר עתה בהליך ערעורי. כך גם המשיך ב"כ המערערת להעלות טענות שאין להן תשתית ראייתית המטילות דופי הן במשיב (כגון עבריינות פלילית ושימוש בסמים) הן בשלטונות פינלנד שלפי הטענה עלולים לגרש את המערערת ולהשאיר את הקטינה בפינלנד. לא מצאנו ממש בכל טענות המערערת. אנו סבורים שפסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט ולא גילינו בפסק הדין טעות שבחוק. לנוכח מהות העניין נוסיף מעט דברים משלנו: בית משפט קמא לא קבע ולא התיימר לקבוע במחלוקת שבין המערערת למשיב בכל הקשור בטובת הקטינה, אלא ככול שהדבר נדרש להכרעה במסגרת ההליך שהיה לפניו - תביעה להחזרת קטינה שהלכה למעשה נחטפה ממקום מגוריה בפינלנד. עניין טובתה של הקטינה במסגרת הבדיקה הנדרשת לפי החוק והאמנה נדון בבית משפט קמא, וכאמור לא הובאה לפני בית המשפט תשתית עובדתית ממשית המגלה לכאורה ששובה של הקטינה לפינלנד יפגע בה ובטובתה. בצדק קבע בית משפט קמא כי על פי הפסיקה "טענות שעניינן נזק אפשרי לקטינים כתוצאה מהשבתם להורה הנמצא בארץ המוצא, גם כאשר הוכח שהורה זה הינו אלים מילולית ופיזית (כלפי ההורה החוטף או כלפי הילד), אלכוהוליסט, נרקומן או מובטל ... דינן של טענות אלה להיות מועלות בהליך המשמורת שינוהל במדינה ממנה נחטף הקטין, לאחר שיוחזר לשם" (עמ 21 שורות 29-33). קל וחומר כאשר כל התכונות השליליות האלו, שטענה המערערת כלפי המשיב, לא הוכחו. באשר לטענה כי יש לראות את ישראל כמקום מגוריה הקבוע של הקטינה אנו סבורים שהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי חל שינוי כלשהו בהסכמה של בני הזוג שראו את עתידם בפינלנד כשבמחשבה זו הרו את הקטינה וזו נולדה. כמובן שגם לא הובאה ראיה כלשהי כי בתקופה שבה חייתה הקטינה בפינלנד הייתה כוונה של מי מהצדדים, שלא לדבר על כוונה משותפת, לעבור להתגורר בישראל. יש לדחות גם את טענת המערערת להשתלבותה של הקטינה בישראל. בבע"מ 5690/10 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם פס"ד מיום 18.8.10) נקבע באשר לסעיף 12 באמנה: "עינינו הרואות כי האמנה מכשירה בדיקת השתלבותו של הילד עם סביבתו החדשה רק בתנאי שחלפה שנה ממועד ההרחקה ועד למועד פתיחת ההליך. הבדיקה מצויה בין שני ציוני דרך: תאריך ההרחקה ופתיחת ההליכים". היינו, גם כאשר ההליכים החלו להתברר (כמו בבע"מ 5690/10 הנ"ל) כשנתיים וחצי לאחר מועד הגשת התביעה, נדחתה הטענה כי יש מקום במקרה כזה לבדוק את השתלבות הקטין עם סביבתו. לא כל שכן בענייננו כאשר התביעה הוגשה כארבעה חודשים וחצי לאחר מועד ההרחקה ופנייה לרשות המרכזית נעשתה פחות מחודשיים לאחר מועד ההרחקה. יש לדחות גם את טענת המערערת שקיים חשש כי תיעצר עם הגיעה לפינלנד ותגורש משם ללא הקטינה. טענה זו אינה מעוגנת בתשתית עובדתית כלל. יתר על כן, על פי הפסיקה אין בטענה מעין זו כדי להוות הגנה בפני תביעה לפי החוק (בע"מ 5690/10 הנ"ל פיסקה 5), במיוחד כך לאחר שהמשיב הצהיר כי לא יפנה בתלונה לשלטונות ובית המשפט אף חייבו בהגשת תצהיר בעניין זה. כאמור בית משפט קמא הבטיח את שובה של המערערת עם הקטינה לפינלנד בכמה תנאים. תנאים אלו מקובלים עלינו. ככול שהדבר נדרש, נבהיר כי בסעיף 28 בפסק דינו של בית משפט קמא נאמר "הקטינה והנתבעת תהיינה זכאיות להתגורר בדירה לבדן, ללא נוכחות התובע ... ". משמעות הדבר היא שתועמד דירה לרשות המערערות בלבד, בין אם מדובר בדירה שבה התגוררו ובין אם מדובר בדירה דומה אחרת, ללא זכויות של כל אדם אחר להתגורר בדירה, או להיכנס אליה ללא רשות המערערת. על הרשות המרכזית לוודא הסדרת האמור. הקטינה תוחזר לפינלנד תוך 10 ימים מהיום, כפוף למילוי התנאים שפירט בית משפט קמא לרבות הבהרתנו לעיל. לא ראינו לעשות צו להוצאות נוכח היותו של המשיב מיוצג באמצעות הסיוע המשפטי. קטיניםערעורחטיפת ילדים (אמנת האג)