המערער טען בהודעת הערעור. נגד הקביעות העובדתיות אשר בפסק הדין, קרי: רמת השתכרותו של המערער מוגזמת והיא נמוכה בהרבה ממה שנקבע; רמת צרכי מחייתו; רמת הוצאות אחזקת הבית מוגזמת, הוצאות אלה אולי מגיעות לשליש ממה שנקבע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין מזונות: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א. זיסקינד) בתמ"ש 10110/97 מיום 27.1.00. פסק הדין דן במזונות המשיבים, אישה ושלושה ילדים. הילדים היו במועד כתיבת פסק הדין בגילאים 17.5 שנה, 15.5 שנה, והקטן היה בן 10 שנים. בהתחשב בהכנסות האישה, חויב המערער ביום 23.11.98 במזונות המשיבים 2-4 בסך 4,500 ש"ח לחודש כמזונות זמניים. בסופו של הליך, סכום זה נקבע כמזונות סופיים, הכולל הוצאות אחזקת הבית. סכום זה מתחלק שווה בשווה בין שלושת הילדים. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחיה מיום הגשת התביעה 1.6.97. בנוסף לסכום המזונות, קבע בית המשפט כי קצבת המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האישה בשל השתכרותה הנמוכה וסכום המזונות המינימלי אשר נפסק. גבי ההוצאות החריגות, בין רפואיות - שאינן מכוסות על ידי קופת חולים, ובין אחרות, נקבע שעל המערער לשאת במחצית עלותם, בכפוף להמצאת קבלות על כך. באשר למזונות הילדים מעבר לגיל 18, אף שמזונות אלה לא נתבעו בכתב התביעה, נקבע כי: "בהגיע הקטינים לגיל 18 או לשירות צבאי (המאוחר מבין השניים), יפחת סכום המזונות שישלם עבורם הנתבע ל - 1/3, וזאת עד הגיעם לגיל 21 או עד לתום השירות הצבאי (המאוחר מבין השניים)". לגבי מזונות האישה נקבע, כי היא משתכרת סך 2,300 ש"ח נטו לחודש, והכנסותיה הן מעשה ידיה, ובכך, היא איננה זכאית למזונות. קביעת גובה מזונות הילדים באה בעקבות דיון ממצה בצרכי הילדים. לעניין קביעת רמת השתכרותו של המערער, נקבע כי השתכרותו של המערער בשנת 97, עומדת על סך 7,600 ש"ח נטו לחודש, (כאשר השתכרותו בשנת 98 היא 8,400 ש"ח נטו לחודש). בית משפט קמא דחה את הטענה בדבר הפחתת החזר הלוואות ממשכורתו של המערער לצורך קביעת יכולתו הכלכלית לתשלום מזונות ילדיו. הוא גם לקח בחשבון את חסכונותיו של המערער המגיעים קרוב לסך 70,000 ש"ח, שיש בהם כדי לכסות את הלוואותיו. גם אם מדובר במזונות מדין צדקה, נקבע כי המערער אמיד וביכולתו לספק את צרכי ילדיו הנזקקים. יש במשכורתו כדי לכסות את מזונות הילדים וכן את צרכיו שלו, ואין לקבוע כי אין ידו משגת לספק את צרכיהם ההכרחיים של ילדיו. 2. ב"כ המערער חזר על טענותיו בהודעת הערעור. הוא טען נגד הקביעות העובדתיות אשר בפסק הדין, קרי: רמת השתכרותו של המערער מוגזמת והיא נמוכה בהרבה ממה שנקבע; רמת צרכי מחייתו; רמת הוצאות אחזקת הבית מוגזמת, הוצאות אלה אולי מגיעות לשליש ממה שנקבע, בית משפט קמא לא שת לבו לעובדה שחלק מההוצאות הן הוצאות דו חודשיות; הצמדת המזונות למדד לוקה בטעות: כאשר בית המשפט קבע את המזונות לסך 4,500 ש"ח הוא לקח בחשבון את כל עליות המדד שקדמו למועד הקביעה. עובדה היא שב"כ המשיבים טען בסיכומיו וביקש כי סכום המזונות של 4,500 ש"ח יהיה צמוד למדד ממועד החלטת המזונות הזמניים 24.11.98. שם בסעיף 12 נאמר כי האישה מסתפקת בסכום זה. קביעתו של בית משפט קמא מגדילה את המזונות בסך של 630 ש"ח לחודש; חיובו של המערער במחצית ההוצאות החריגות מבלי לקיים דיון וללא הנמקה, ומבלי לקבוע תקרה וללא הגבלות, חיוב כזה איננו צודק; צירוף קצבת המוסד לביטוח לאומי לילדים מגדילה את המזונות בעוד כ- 700 ש"ח לחודש, בניגוד להלכה אשר נפסקה בע"א 302/80 פד"י לד (4) 529, 532. יש לנכות קצבת המל"ל מהמזונות ולא להוסיפה עליהן. נושא אחרון עליו מערער הוא חיוב המערער במזונות הילדים מעבר הגיעם לגיל 18. סעד כזה לא נתבקש בכתב התביעה, ולראשונה הועלה במסגרת סיכומי ב"כ המשיבים. ב"כ המשיבים טען מנגד את הטענות הבאות: ראשית, הבן שמוליק יגיע לגיל 18 בעוד כחודש, אז יקטן תשלום קצבת הילדים בצורה משמעותית ויגיע לסך 340 ש"ח או 330 ש"ח. הוא ביקש שלא להתערב בפסק הדין. 3. מכל הטענות הרבות אשר הועלו על ידי ב"כ המערער מן הראוי להתייחס לטענות הבאות: הצמדת המזונות למדד מיום הגשת התביעה. הצמדה כזו אכן אין לה מקום. בתאריך 23.11.98, ניתנה החלטה בה נקבעו המזונות הזמניים בסך 4,500 ש"ח, וזאת בהתחשב בצרכי הילדים נכון ליום מתן ההחלטה. אי לכך, הצמדת המזונות ליום הגשת התביעה בטעות יסודה ויש לקבל את הערעור בטיעון הזה. סכום המזונות יהיה צמוד למדד מיום 23.11.98. השתתפות המערער בהוצאות החריגות. הטענה היא שחיוב המערער נעשה ללא הגבלה, וללא הנמקה. המערער חושש שהאישה תעצים את ההוצאות ותגרום בכך להוצאות מיותרות בכוונה לחייב אותו לשלם סכומים נוספים. אכן יש מידה של צדק בטענה, במיוחד כאשר היחסים בין בני הזוג מתוחים ועומדים להתפרק. אי לכך, צודק יהיה להגביל את ההוצאות החריגות כך שאם מדובר בהוצאות רפואיות, אשר אינן כלולות בסל השירותים הרפואיים, יש לקבל על כך חוות דעת רפואית בתוספת קבלות או מסמך על עלויות הטיפול. באשר להוצאות אחרות, ההוצאות יהיו מוגבלות לדרישות, לחוגים ולפעילויות המקובלים בבית הספר. 3. תשלום קצבת הילדים לידי האישה כתשלום נפרד מהמזונות. גם טענה זו דינה להתקבל. סכום זה הוא תוספת הכנסה שיש לקחתו בחשבון, ויש להפחיתו מסכום המזונות. לאור הטענה שהבן שמוליק מגיע לגיל 18 בקרוב, ובכך תפחת קצבת המוסד לביטוח לאומי בשיעור לא מבוטל, סכום המזונות יעודכן בהתאם להודעות המוסד לביטוח לאומי בכל פעם שאחד מהילדים מגיע לגיל 18 שנה והקצבה שלו מופסקת. 4. פסיקת מזונות לילדים גם כאשר עוברים את גיל 18 שנה. מבחינה עובדתית, אכן אין זכר לבקשה לפסיקת מזונות לילדים מעבר להגיעם לגיל 18. בית המשפט התייחס לכך וראה בתגובת ב"כ המערער כתשובה לבקשה והחליט לקבל את הבקשה. לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הטענה. גם אם מדובר בהרחבה מסוימת של חובת תשלום מזונות מעבר למה שנדרש בכתב התביעה, ביכולתו של בית המשפט, בנסיבות העניין, לשקול להתיר הרחבה זו מעבר לאמור בכתב התביעה מהנימוקים הבאים: א. במקרה דנן, ב"כ המערער התייחס, הגם תוך הבעת התנגדות, לגופו של עניין וטען נגד פסיקת מזונות לילדים מעבר להגיעם לגיל 18 שנה. במלים אחרות, היו בפני בית המשפט טיעוני הצדדים בעד ונגד. ב. גם מבחינה עניינית אין לקבל את הטענה. זכותם של הילדים לתבוע את מזונותיהם מהוריהם גם מעבר לגיל 18, וקבלת הטענה רק תרבה התדיינות בין המערער וילדיו, דבר שאיננו רצוי כלל ועיקר. ג. בנוסף יש לציין כי, נסיבות העניין מלמדות על מצב של המשכיות הנובע מאותה מערכת עובדתית שהיא רלוונטית לפסיקת מזונות מעבר לגיל 18. 4. לאור האמור, אני מקבל את הערעור בחלקו. פסק הדין של בית המשפט למשפחה יתוקן על פי האמור בסעיף 3 לפסק הדין (פסקאות 1, 2 ו- 3). בנסיבות העניין, כל ישא בהוצאותיו.ערעורמזונות