קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על תביעה שהתקבלה בביטוח לאומי:   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (בל 001247/98; השופט הראשי מ' כליף ונציגי הציבור י' אלוני וצ' קוצר), לפיו נתקבלה תביעת המערערת להכרה בפגיעתה בכתף מיום 24.11.96, כתאונה בעבודה.   2. פסק הדין ניתן בהסתמך על "הודעה ובקשה מטעם הנתבע" (המערער) בה הודיע המוסד לבית הדין, כי יש מקום להכיר באירוע מיום 24.11.96 כתאונת עבודה, ויש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע האמור לבין החבלה בכתף ימין, ולבחינת אורך תקופת אי הכושר. המוסד הסכים כי התשתית העובדתית לבחינת השאלות האמורות "תהא זו שהונחה בדיון מיום 25.11.99".   3. קודם להודעת המוסד כאמור, יש לציין, כי בכתב ההגנה נטען כי "לא הוכח על ידי התובעת קיום אירוע תאונתי" וכי "מחלת התובעת הינה תוצאה של מצב רפואי קודם של התובעת ואין לה כל קשר לעבודה או אירוע בעבודה". לאור הנטען בכתב ההגנה קויימו הוכחות הן לגבי קרות האירוע בעבודה, כנטען על ידי המשיבה והן לגבי בחינת המקרה על פי חלופת המיקרוטרואמה. לאחר שמיעת העדויות סיכם ב"כ המשיבה את טיעוניו בדבר קרות האירוע בעבודה, ואילו ב"כ המוסד ביקש "לשקול את עניינה של התובעת שנית". אם יגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות - הוא יגיש סיכומיו אבל אם יסבור אחרת מבוקש על ידו כי המומחה הרפואי שימונה "ייקבע את מספר ימי הפגיעה המגיעים לתובעת בקשר של אותו אירוע על רקע מצבה הטבעי".   4. בטיעוניהם בפנינו, טענה ב"כ המוסד, כי לא היה מקום להכרה במקרה כתאונה בעבודה אלא למינוי מומחה רפואי כמבוקש בהודעת המוסד לבית הדין האיזורי; ואילו ב"כ המשיבה טען, כי לא היה מקום להגשת הערעור ואין צידוק להתערבות בפסק הדין.   5. אשר לדעתנו: א. נסיבות המקרה כמפורט לעיל מצביעות בעליל על כך שכוונת המוסד "בהודעה ובקשה מטעם הנתבע" שהגיש לבית הדין האיזורי, היתה, לא להכיר במקרה כתאונה בעבודה, אלא להכיר באירוע כנטען על ידי המשיבה בתור "אירוע תאונתי", שלאורו יש למנות מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין הפגיעה בכתף ותקופת אי הכושר. למעשה, הלך כאן המוסד בדרך הרגילה הנקוטה על ידו כאשר הוא מחליט שלא לחלוק על עצם קרות האירוע בעבודה אלא אך ורק על הקשר הסיבתי בינו לפגימה ומבקש לכן מינוי מומחה רפואי. זוהי המשמעות ההגיונית היחידה המשתמעת מהמסמך שהוגש לבית הדין קמא מבלי שתהא סתירה בין שני חלקיו - ההודעה והבקשה. ב. משאלה הם הדברים, נפלה שגגה בפסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה אשר מיהר להכיר בפגיעתה של המשיבה כבתאונת עבודה, תוך התעלמות מהקשר הדברים, המעיד ברורות על כך, כי כל כוונת המוסד בהודעתו ובקשתו כאמור - לא היתה אלא לבקש מינוי מומחה רפואי על סמך הסכמתו להכיר באירוע הנטען "כאירוע תאונתי" לאור עדויות שנשמעו ביום ה- 25.11.99. ג. משנפלה טעות כאמור בפסק הדין - מן הראוי כי היא תתוקן. לאור זאת מוחזר ענינה של המשיבה לבית הדין האיזורי לעבודה על מנת שימנה מומחה יועץ רפואי בהתאם למבוקש בהודעה ובקשה מטעם המוסד. ד. אין באמור משום סתימת הגולל על טענתו החילופית של ב"כ המשיבה בטיעונו בבית הדין האיזורי, כי "ניתן לראות במקרה מיקרוטראומה", כך שעל בית הדין האיזורי להחליט אף בשאלה זו על סמך התשתית העובדתית שהונחה בפניו. 6. סוף דבר - ערעור המוסד מתקבל, ופסק הדין המכיר באירוע מיום 24.11.96 כתאונה בעבודה - בטל.   עניינה של המערערת מוחזר לבית הדין האיזורי על מנת שיפעל בהתאם לאמור לעיל.   7. אין לחתום את פסק הדין מבלי להעיר, כי בנסיבותיו הכל כך חד משמעיות של המקרה לא היה מקום "להתעקשות" ב"כ המשיבה להימנע מבירורה הענייני של התביעה, ולבטח אין מקום לפסוק לזכותו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.    ערעורביטוח לאומי