קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור קצבת נכות לעקרת בית מביטוח לאומי: בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10/10/03, אשר קבעה כי מיום 1/10/03 המערערת אינה זכאית לקצבת נכות. בטופס הדחיה צויין כי על בסיס קביעה של רופא מוסמך, נקבעו למערערת 20% נכות רפואית. אחוזים אלה נמוכים מהאחוזים הנדרשים לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) התשמ"ד - 1984. טענות המערערת בהחלטת הועדה נפלה טעות משפטית היות ומדובר בהמשך זכאות לעניין אי הכושר ולפיכך לא היה מקום להעמיד את המערערת לאבחון רפואי מחודש אלא לעניין אותן המחלות ו/או המגבלות לגביהן נקבעו למערערת אחוזי נכות רפואיים זמניים. באבחון מיום 25/12/02 נקבעו למערערת אחוזי נכות צמיתה לעניין המיגרנה והאורולוגיה , על כן האיבחון הרפואי המחודש נעשה שלא כדין. סך כל המחלות ו/או המגבלות לגביהן נקבעו למערערת נכויות לצמיתות באיבחון מיום 25/12/02 מסתכם ביותר מ- 50%. המשך זכאותה של המערערת לדרגת אי כושר היה צריך להקבע על סמך אחוזי הנכות הרפואיים לצמיתות שנקבעו לה באבחון מיום 25/12/02, בתוספת האחוזים הרפואיים שנקבעו באבחון מיום 2/10/03 לגבי דרמטיטיס וגב תחתון, שהנכות שנקבעה בגינם באבחון מיום 25/12/02 היתה זמנית. על פי התנהלות הדברים עולה כי נכה שנקבעו לו אחוזי נכות זמנית מצבו עדיף, היות והוא מצפה מראש כי תערך לו בדיקה מחדש. לעומת נכה שמסתמך על כך שנקבעו לו אחוזי נכות יציבה ולא מצפה כי תערך לו בדיקה מחדש. דחיית תביעתה הינה תוצאה של טעות משפטית ועל כן יש להחזיר את התיק לוועדה על מנת שתקבע את כושרה של המערערת להשתכר על סמך האיבחונים כאמור לעיל. טענות המשיב המוסד לביטוח לאומי יכול מיוזמתו לפתוח את הדיון בעניין נכות יציבה שנקבעה. במקרה כזה יש לתת הסבר לשינוי שחל או להטבה שחלה. ביום 25/12/02 ישבה ועדה לעררים וקבעה נכות רפואית שהיתה מורכבת מנכויות זמניות ונכויות יציבות, סך הכל נקבעו 63% נכות. בעקבות ועדה זו, ועדת אי כושר קבעה אחוזי הנכות שונים לשתי תקופות שהאחרונה הסתיימה ביום 1/10/03. בתום תקופה זו זכאי המוסד לחזור ולבדוק רפואית את המערערת, בהתאם להוראות סעיף 214 לחוק הביטוח הלאומי. ועדה רפואית לערערים מיום 11/2/04 קבעה למערערת 100 אחוזי נכות. ועדה זו החזירה את הקביעה של 20% נכות בגין מגרנה, ובגין אורולוגיה הוחזרו אחוזי הנכות שנקבעו בועדת האיבחון מיום 25/12/02. בעקבות החלטה זו של ועדת העררים , קבעה ועדת אי כושר 75 אחוז נכות זמנית מיום 1/10/03 ועד 1/8/04. ההלכה החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 . בהקשר לכך נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית , ולא בסמכות בית הדין . בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה : ראה עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד', 213. "הביקורת השיפוטית , אם כן , מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד , דוגמת טעות שבחוק , פגם משפטי , חריגה מסמכות , הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. כלומר , בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות . לעניין זה יפים דבריו של הד"ר קוקובי בספרו , כדלקמן : 'אין ערעור בשאלה שבעובדה או בשאלה הנוגעת בענייני רפואה . מחיצה הרמטית הוצבה איפוא בין שדה הרפואה לשדה המשפט : יעסקו הרופא והמשפטן איש איש בתחומו , ובל יבוא האחד במלכות רעהו' ". מן הכלל אל הפרט בחנתי בעיון את טענות הצדדים, את החלטות הועדה והאבחונים הרפואיים אשר צורפו. במקרה שבפנינו מוצגת בפני בית הדין שאלה משפטית ועל כן לבית הדין הסמכות לדון בה. השאלה עליה נסוב הערעור היא - האם רשאי המוסד ליזום בדיקה מחדש של נכה לגבי אחוזי נכות יציבה שנקבעו לו במועד מוקדם יותר בבואו לבחון המשך זכאות לעניין אי-כושר. סעיף 214 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 קובע: (א) המוסד רשאי לבדוק מחדש את דרגת אי-הכושר של נכה להשתכר או את שיעור נכותו הרפואית, וכן רשאי הנכה לתבוע בדיקה מחדש כאמור, הכל תוך פרקי זמן ובתנאים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה. (ב) החליט המוסד לבדוק מחדש את דרגת אי-הכושר להשתכר או את שיעור הנכות הרפואית, חייב הנכה לעמוד לבדיקה לענין סעיפים 208 ו-209; לא עשה כן במועד שנדרש לכך, רשאי המוסד להשהות את מתן הגמלה עד שיתייצב הנכה לבדיקה, זולת אם נתן הנכה הצדק סביר לאי-התייצבותו. (ג) בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה שהנכה זכאי לה בעקבות בדיקה מחדש, אף בשונה מהוראות סעיף 296 ובלבד שלא תשולם גמלה כאמור לתקופה העולה על 12 החודשים שבתכוף לפני הגשת הבקשה לבדיקה מחדש. בנוגע לסעיף זה נקבע בדב"ע נה/0-71 המוסד לביטוח לאומי נ' משה חיים יעקב פד"ע כט 27: "אחד המאפיינים של שיטת הביטוח הלאומי בישראל הוא עקרון "אי הסופיות", בענפי ביטוח מסויימים, לגבי קביעת זכויותיהם או קביעת שעורי הגמלה של מבוטחים או זכאים לפי חוק הביטוח הלאומי. על פי עקרון זה שהוא בדרך כלל בגדר יתרון, דחיה של תביעת מבוטח או קביעה שתוצאתה שיעור קצבה למבוטח, אינן "סופיות", וניתן, בתנאים שנקבעו, ל"דון מחדש" בעניינו של אותו מבוטח או זכאי, הן על פי יוזמתם והן על פי יוזמת המוסד." עוד נאמר בהקשר זה: "משמוגשת תביעה לגמלת נכות על ידי "נכה", נבדק תחילה האם נקבע לו מינימום אחוז הנכות הרפואית כאמור בסעיף 127 כז לחוק (סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב), ולאחר מכן נקבע אי כושרו להשתכר על פי סעיף 127 כח לחוק (סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב). דרגת אי הכושר להשתכר של "נכה" אינה "סופית", באשר סעיף 127 לה(א) לחוק (סעיף 214 לחוק הביטוח לאומי נוסח משולב) קובע כי המוסד לביטוח לאומי וכן הנכה רשאים לתבוע בדיקה מחדש של דרגת אי הכושר של הנכה להשתכר" (נד 84-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אוליביה ספטי לא פורסם). לאור האמור, אנו קובעים כי אין פסול בהפניית המערערת לאבחון רפואי מחודש והסתמכות על תוצאותיו. המוסד רשאי לבצע בדיקה מחדש בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש ותביעה חדשה) התשס"א - 2000. אחרית דבר 8. מכל האמור לעיל עולה כי דין הערעור להדחות. אין צו להוצאות . 9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין . עקרת ביתקצבת נכותערעורנכות