עתירה נגד שר התחבורה נגד התליית רישיון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד שר התחבורה נגד התליית רישיון: השופט א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה התוקפת את החלטת שר התחבורה והבטיחות בדרכים (המשיב; להלן - השר) להתלות את רישיון הנתב של העותר לתקופה של שלושה חודשים, שלאחריה ייבחן האם להשיב לו את רישיונו. 2. ביום 5.11.2009 אירעה תאונה ימית קטלנית ליד נמל קצא"א באשקלון (להלן - התאונה ו-הנמל). התאונה התרחשה כאשר מיכלית דלק (להלן - המיכלית) החלה להתרחק מן הנמל לאחר שסיימה לפרוק שם דלק. במהלך תמרון ההתרחקות מן הנמל דמם מנוע המיכלית עקב תקלה טכנית. או אז הוזעקו לסייע בגרירתה מספר ספינות גוררות, בהן גוררת ששמה "נגבה" (להלן - הגוררת). אוסף של תקלות, שטיבן התברר על ידי שתי ועדות שהוקמו לאחר האירוע, גרם להתהפכות הגוררת, אשר הייתה מחוברת למיכלית בחבל בעת שהתהפכה. כתוצאה מן ההתהפכות מצא את מותו אדם שישב בתא הפיקוד של הגוררת. העותר שלפנינו שימש נתב המיכלית בעת התאונה. בעקבות התאונה הורה מנהל רשות הספנות והנמלים (להלן - מנהל הרשות) על הקמת ועדת חקירה לצורך בחינת נסיבות האירוע (להלן - ועדת החקירה). ההחלטה למנות ועדת חקירה נתקבלה על-ידי מנהל הרשות מכוח סמכותו לפי תקנה 99 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982. ועדת החקירה מצאה שפעולות העותר היו אחד הגורמים לתאונה. זאת, לצד תקלות נוספות שתרמו אף הן לקרות התאונה. ועדת החקירה המליצה, כי העותר יושעה מתפקידי ניתוב עד להשלמת הכשרות שונות. משהתברר כי מנהל הרשות אינו מוסמך להורות על התליית רישיון העותר, אלא השר, כונסה הוועדה לרישוי נתבים, הפועלת מכוח תקנות הנמלים, התשל"א-1971 (להלן, בהתאמה - ועדת הרישוי ו- תקנות הנמלים). ועדת הרישוי החליטה מכוח סמכותה לפי תקנה 44(1) לתקנות הנמלים, למנות ועדה מיוחדת לעריכת חקירה בדבר התנהגותו המקצועית של העותר בעת התאונה (להלן - הוועדה המיוחדת). בדומה לועדת החקירה, באה הועדה המיוחדת למסקנה כי פעולות העותר תרמו בסבירות גבוהה לקרות התאונה. לפיכך, המליצה הוועדה המיוחדת כי העותר יעבוד במשך שלושה חודשים "בצמוד ותחת פיקוחו של ר/ח נמל בלבד". עוד המליצה הוועדה כי בתום התקופה האמורה יתקיים דיון חוזר בנוגע לעניינו של העותר לפני ועדת הרישוי. 3. ועדת הרישוי אימצה את המלצת הוועדה המיוחדת והעבירה לשר את תוצאות החקירה בצירוף המלצת הוועדה המיוחדת. בהמשך נערך לעותר שימוע לפני מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. בעקבות השימוע החליט השר, מכוח סמכותו לפי תקנה 45(2) לתקנות הנמלים, להתלות את רישיונו של העותר לתקופה של שלושה חודשים. השר קבע, כי במהלך תקופה זו יתאמן העותר תחת פיקוח של נתב מורשה. עוד קבע השר כי בתום תקופת ההתליה תדון ועדת הרישוי בכשירותו המקצועית של העותר ותגיש לשר המלצה בדבר המשך ההתליה או הפסקתה והחזרת רישיון העותר (החלטה מיום 17.4.2011; להלן - החלטת ההתליה). 4. העתירה דנא מופנית נגד החלטת ההתליה. בעתירה מעלה העותר טענות התוקפות את מסקנותיהן של ועדת החקירה והוועדה המיוחדת. בתמצית, סבור העותר כי בבחינת הגורמים לתאונה ניתן משקל רב מדי לפעולותיו כנתב המיכלית, ומשקל נמוך מדי לתקלות אחרות אשר הובילו לקרות התאונה. בהקשר זה, מדגיש העותר כי רשות הספנות והנמלים נמצאה אחראית במידה מסוימת לתאונה. לגישתו היה מקום לייחס משקל רב יותר למחדליה של הרשות. בנוסף טוען העותר כי נפלו פגמים שונים בהליכים שהובילו להחלטת ההתליה. ראשית מלין העותר על כך שהחלטת השר נתקבלה לאחר שהועברה לעיונו התייחסותו של מנהל הרשות לאירוע. זאת, על אף שמנהל הרשות נמצא בניגוד עניינים, שכן חלק מהמלצות ועדת החקירה כוונו נגד היעדר נהלים מתאימים של רשות הספנות והנמלים למצב חירום, דוגמת המקרה שאירע בענייננו. בנוסף מלין העותר על כך שלא התאפשר לו להשמיע את טיעוניו במישרין לפני השר. בהקשר זה הוא מדגיש כי לא הוצג לו מסמך מטעם השר המסמיך את מנכ"ל המשרד לערוך לעותר את השימוע. לבסוף טוען העותר כי החלטת ההתליה נגועה בחוסר סבירות ובהיעדר מידתיות. 5. בד בבד עם הגשת העתירה, עתר העותר למתן צו ביניים המונע את כניסתה לתוקף של החלטת ההתליה. ביום 24.10.2011 נדחתה הבקשה לצו ביניים. זאת, בין היתר, נוכח סיכויי העתירה. מתברר, כי בעקבות ההחלטה לדחות את הבקשה לצו ביניים החלה ביום 6.11.2011 תקופת ההתליה. ביום 10.11.2011 הודיע העותר לבית משפט זה, כי הוא נאלץ לפעול על פי החלטת ההתליה בעקבות דחייתה של הבקשה למתן צו ביניים. בנוסף ביקש העותר "להשאיר את העתירה בצריך עיון" עד לתום תקופת ההתליה. משתמה תקופת ההתליה, הודיע העותר ביום 12.2.2012 כי הוא עומד על העתירה. העותר הוסיף וביקש כי בית המשפט "יקבע מועד לדיון בתיק". 6. דינה של העתירה להידחות על הסף שכן היא אינה מגלה על פניה כל עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, מאפשרת לבית משפט זה לדחות עתירה על יסוד האמור בה, ובלא הזמנת העותר, אם נמצא "שהעתירה אינה מראה על פניה עילה" (ראו, בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר, פיסקה 4 (, 5.12.2010); בג"ץ 792/11 קמיל נ' הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (טרם פורסם, 8.8.2011)). הטעם לכך הוא שאין סיבה שבית משפט זה יזמן את העותר ואת המשיבים לדיון על-פה אם אין העתירה מלמדת כי הרשות "נהגה לכאורה שלא כחוק" (בג"ץ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען מינהל תקין וטוהר מידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (, 6.11.1994) (השופט י' זמיר)). במילים אחרות, כאשר התוצאה של דחיית העתירה ידועה מראש, קיים צידוק לדחיית העתירה על הסף מחמת היעדר עילה. זאת בהתחשב, בין היתר, במשאביו המוגבלים של בית משפט. ברי, כי כל דיון בעתירה שסיכוייה הינם נמוכים ביותר יבוא, בהכרח, על חשבון דיון בהליך אחר שסיכוייו עשויים להיות גבוהים יותר. חובה לציין, עם זאת, כי דחייה על הסף מחמת היעדר עילה צריכה להיעשות בזהירות. 7. כזכור, החלטתו של השר להתלות את רישיון הנתב של העותר אימצה את המלצות הגורמים המקצועיים השונים. הכוונה היא למסקנות ועדת החקירה שדנה בנסיבות האירוע, וכן למסקנות ולהמלצות הוועדה המיוחדת שהוקמה על-ידי ועדת הרישוי על מנת לדון בעניינו הפרטני של העותר. העותר העלה שלל טענות נגד אופן הסקת המסקנות של הוועדות השונות. העותר מלין על המשקל הרב שניתן, לגישתו, לפעולותיו כנתב המיכלית כגורם שהוביל לתאונה. טענות אלה אינן מצדיקות כל התערבות בהחלטת השר שהתבססה על מסקנות הגורמים המקצועיים שבחנו את נסיבות האירוע. כידוע, בית משפט זה אינו שם עצמו בנעליה של הרשות המוסמכת ולא מחליף את שיקול דעתה בשלו. כוחו של כלל זה יפה ביתר שאת כאשר ההחלטה הצריכה לעניין מאמצת מסקנות והמלצות של גורמים מומחים, אשר בחנו את נסיבותיו של אירוע קונקרטי והסיקו מסקנות מקצועיות בדבר ליקויים שאירעו בשטח. נזכיר, בהקשר זה, כי המלצת הוועדה המיוחדת אומצה אף על ידי ועדת הרישוי. העתירה דנא אינה מגלה, איפוא, ולוּ קצה של עילת התערבות בהחלטה השר מחמת חוסר סבירות והיעדר מידתיות. חובה לציין, כי בתגובתו המקדמית לעתירה ציין השר כי שכרו של העותר ישולם לו במהלך תקופת ההתליה. לפיכך, תמוהה טענת העותר כי החלטת השר אינה מידתית בשל פגיעתה בחופש העיסוק שלו. ככל שקיימת פגיעה כאמור הרי מדובר בפגיעה מזערית שאינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט הגבוה לצדק. 8. אף לא מצאנו ממש בטענות העותר בנוגע להליך קבלת ההחלטה. הטענה כי מנכ"ל משרד התחבורה לא היה מוסמך לערוך לעותר את השימוע נסתרה בתגובתו המקדמית של השר לעתירה שם צוין כי כתב הסמכה כאמור הועבר לעיון באי כוח העותר (ראו סעיף 69 לתגובתו המקדמית של השר לעתירה וכן ראו סעיף 1 למכתב מיום 6.6.2011 שצורף כנספח ד' לתגובה המקדמית). יודגש, כי טענה זו לא נסתרה בהודעות שהגיש העותר לאחר שהוגשה תגובתו המקדמית של השר. כמו כן לא מצאנו כי העותר הצביע על פגמים בשימוע עצמו. הוא הדין לעניין הטענות בנוגע למסירת התייחסותו של מנהל הרשות לשר בטרם נתקבלה החלטת ההתליה. יודגש, בהקשר זה, כי מסקנות הגורמים המקצועיים באשר לסיבות הנוספות שגרמו לתאונה, מלבד התנהלותו של העותר, לא ייחסו אחריות אישית למנהל הרשות. בנוסף נציין כי לא מצאנו ממש בטענת העותר כי הוועדה המיוחדת הכינה שני דו"חות חקירה שונים (הנושאים תאריך זהה), כאשר מאחד מהם הוסרה התייחסות לאחריותו האישית לאירוע של רמ"ח ים בנמל. זאת נוכח טענת השר בתגובתו המקדמית כי הדו"ח הכולל התייחסות אישית לרמ"ח ים הוא הנוסח הסופי ואילו הנוסח הקצר יותר, בו אין התייחסות כאמור, הינו טיוטה שהועברה בטעות לידי בא-כוח העותר (ראו סעיפים 89-87 לתגובתו המקדמית של השר). 9. לפני סיום נזכיר, כי בעקבות דחיית הבקשה לצו ביניים החלה ובינתיים אף הסתיימה תקופת התליית רישיון הנתב של העותר. בשלב זה, ובעקבות החלטת ההתליה, צפויה ועדת הרישוי לדון בעניינו של העותר ולהמליץ לשר אם להמשיך את ההתליה או להפסיקה. ברור שכל החלטה חדשה שתתקבל בעניינו של העותר אינה עניין לעתירה במתכונתה הנוכחית. 10. העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח. תחבורה