קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי חבר מועצה עקב חובות למועצה: 1. בפני עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים מדוע לא יבטלו את החלטתם מיום 22.8.10 בענין פיטורי העותר ומדוע לא יכבדו הסדר תשלומים מיום 20.3.10. 2. העותר הינו תושב המועצה המקומית ג'ולס (היא המשיבה מס' 1 בעתירה שבפני שתקרא להלן: "המשיבה") וחבר המועצה הנבחרת מיום 11.11.08. המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") הוא משרד הפנים. 3. ביום 16.6.10 נשלח לעותר מכתב על ידי גזבר המשיבה ובו נדרש להסדיר חובו למועצה, על סך 94,504 ₪ וזאת תוך 30 יום. 4. לטענת העותר בתאריך 24.2.10 הוסדר חובו והועמד על סך של 60,520 ₪ שנפרש לתשלומים חודשיים החל מיום 20.3.10, כך שדרישת גזבר המשיבה הינה חד צדדית, ללא הודעה מוקדמת והיא מעידה על פעילות פוליטית המחוסרת יסוד משפטי ו/או חוקתי וכל מטרתו להתנכל ולהתעלל בעותר לאור עמדתו ודעותיו בישיבות המשיבה (כאמור בעתירה, העותר נמנה עם חברי האופוזיציה ונחשב לאויבו הפוליטי הבולט של ראש המועצה). 5. ביום 22.8.10 הודיע גזבר המשיבה לממונה על המחוז אצל המשיב על הפסקת כהונתו של העותר וזאת בהתאם לסעיפים 120(10) ו- 123א' לפקודת המועצות המקומיות. 6. בעתירה טען העותר כי דין החלטת המשיבה מיום 22.8.10 להתבטל מעיקרא, בהיותה בלתי חוקית בעליל, מנוגדת לחוק וכי נעשתה בהליך מטעה ומוטעה מלכתחילה, לאחר שהועתר הסדיר חובו בהסכם עם המשיבה מיום 24.2.10 (לפיו נפרש החוב לתשלומים). 7. העותר טען כי עשה ככל יכולתו על מנת לסלק את חובו אך כל מאמציו עלו על שרטון מתוך כוונה תחילה של המשיבה להכשילו ולהוליכו לדרך בה יפוטר ממשרתו. 8. העותר טען כי המשיבה הפרה את ההסכם עימו ונהגה עימו בחוסר תום לב. 9. העותר טען כי הזכות להבחר למועצה היא זכות יסוד וכי כל רשות שלטונית צריכה להפעיל סמכותה כדי לקדם זכות זו ולא לפגוע בה. 10. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה לצו ביניים שיאסור למנות חבר אחר במקומו ויאסור על המשיבה לקיים ישיבות מועצה. 11. המשיבה טענה בתגובתה כי העותר הינו סרבן תשלום כרוני של חובות, כי נכון ליום 22.2.10 הוא היה חייב למשיבה 94,504.9 ₪ וכי הפר כל הסדר לסילוק חובו, אליו הגיע עם המשיבה. 12. המשיבה טענה כי המשיב יזם וביקש ממנה לנקוט בהליכים להפסקת כהונתו של העותר בהתאם להוראות הדין וכי למען הזהירות המשיבה ביצעה פעמיים את ההליכים להפסקת כהונתו של העותר, אך העותר לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו ולא שילם ולא הסדיר חובו למשיבה. כן טענה כי קיבלה את אישור המשיב להפסקת הכהונה של העותר. 13. המשיבה טענה כי כבר הוצא ביום 19.9.10 כתב מינוי לנבחר ציבור הבא על התחלת כהונתו כחבר מועצה והפסקת הכהונה של העותר כבר הפכה "מעשה עשוי" באופן שאין לבטלו ו/או להשהותו. כן נטען כי היה על העותר לצרף כמשיב נוסף את חבר המועצה לו הוצא כתב המינוי. 14. המשיבה טענה כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, כאשר העותר נדרש לשלם חובו כבר במכתב מיום 16.6.10 והעתירה הוגשה ביום 3.10.10. 15. המשיבה טענה כי פעלה כדין וכי אין לעותר אלא להלין על עצמו לאחר שלא שילם את חובותיו למשיבה והפר ברגל גסה כל הסדרים לסילוק החוב אליהם הגיע עם המשיבה (לרבות הוראות קבע שמסר לבנק ולא כובדו על ידי הבנק). 16. המשיבה טענה כי ידיו של העותר אינן נקיות, לאחר שבמשך שנים הוא אינו משלם מיסים וכי כנבחר ציבור היה על העותר לשמש סמל ולתת דוגמא אישית לאזרחים ולא להמנע באופן כרוני מתשלום מיסים. 17. המשיבה טענה כי מאזן הנוחות פועל לטובתה וכי החלטתה הינה סבירה ואין מקום להתערב בה. 18. בדיון בפני טען ב"כ המשיב כי לעותר חוב חלוט שלא שולם מעל 6 חודשים (חוב בו מודה העותר), וכי בנסיבות אלה הוא פסול מלכהן כחבר מועצה על פי הוראות החוק. 19. ב"כ העותר טען כי בחודש מרץ 2010 הורה העותר בטעות לבנק על ביטול הוראת הקבע וכי לאחר שהתברר לו דבר הטעות פעל לחידושה וכי המשיבה נתפסה על אותה טעות והחליטה על ביטול ההסכם, לרבות עיקול על משכורתו בחודש מאי 2010. ב"כ העותר טען כי מי שהפרה את ההסכם היא המועצה. 20. בהחלטה מיום 13.10.10 קבעתי כי במידה והעותר ישלם עד יום 14.10.10 את הסך של 45,000 ₪ לידי המשיבה, יבוטלו באופן זמני פיטוריו ומינוי המחליף וזאת עד הכרעה בעתירה לגופה. 21. העותר אכן שילם את הסכום שנקבע וכן שילם סכום נוסף של 17,000 ₪. 22. בישיבת יום 27.6.11 הודיע ב"כ המשיבה כי לעותר חוב נוסף של 41,000 ₪, מאחר ובעבר ניתנה לו הנחה על פי מבצע הנחה של המשיב, אך העותר לא עמד בתנאיה. השגה שהגיש העותר על ביטול ההנחה נדחתה ביום 30.8.10. כן טען כי לעותר חוב נוסף בגין שנת 2011. 23. לאחר שהצדדים חלקו על גובה החוב הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב, בהם חזרו על עיקר טענותיהם. להלן אביא טענות נוספות של הצדדים, ככל שנטענו. 24. ב"כ העותר טען כי גזבר המועצה, ששלח לעותר את הדרישה להסדיר את חובו, כמו גם הודעתו לממונה על המחוז על הפסקת כהונה, נעשו בהתאם להוראות החוק. יחד עם זאת, לטענתו, בוצעו פעולות אלה בחוסר תום לב . ב"כ העותר טען כי ההסכם שנכרת עם העותר ביום 24.2.10, לשם פריסת חובו, מהוה חוזה וההלכה היא כי יש לקיים חוזה בדרך מקובלת ובתום לב - בניגוד לאופן בו נהגה כלפיו המועצה. ב"כ העותר חזר וטען כי העותר עשה את כל הנדרש לשם סילוק חובו וכי המועצה פעלה להכשילו. כן טען כי יש בפעולת המשיבה משום פגיעה בזכותו החוקתית לבחור ולהבחר. 25. ב"כ המשיבה חזר על הטענה לפיה העותר היה חייב כספים למשיבה, הוא נדרש לסלק את חובו ולאחר שלא עשה כן - הודיעה לו על הפסקת כהונתו בחלוף 60 יום ממועד ההודעה. לטענתו, לא יתכן כי נבחר ציבור יחמוק ממילוי חובותיו ויבקש סעד שיהיה בו משום הנצחה של התנהגות פסולה (כאשר העותר נמנע מתשלום חובותיו משך מספר שנים ולא רק שישה חודשים כקבוע בחוק). ב"כ המשיבה טען כי העותר לא כיבד את ההסדר לסילוק חובו והפר אותו במספר הזדמנויות וכי גם בעצם עריכת הסדר הפריסה - לא שילם את מלוא החוב אלא רק פרס אותו בתשלומים - באופן שאין לראותו כמי שאינו חייב כספים למשיבה והמשיבה היתה רשאית להודיע לו על הפסקת כהונתו גם במקרה שכזה. ב"כ המשיבה טען כי חובו של העותר למשיבה עמד על סך של 89,481 ₪ נכון ליום 14.10.10 וכי גם ביצוע תשלום של 45,000 ₪ על ידי העותר לאחר הגשת העתירה - לא הביא לסילוק מלוא החוב. ב"כ המשיבה טען כי העותר לא הגיש כל השגה על גובה החוב בפני מנהל הארנונה וועדת הערר כקבוע בחוק, וכי בכל מקרה אין בימ"ש זה יושב כערכאת ערעור על גובה חובו של העותר למשיבה. ב"כ המשיבה גם טען כי המשיבה לא הסכימה לתת לעותר כל הנחה בתשלום חובו וכי הנחה למועד קצוב ניתנה למשלמי חובות עד מועד מסוים על ידי משרד הפנים - אך העותר לא עמד בתנאי ההנחה. ב"כ המשיבה חזר וטען כי העתירה הוגשה בשיהוי רב ביחס למועד בו ידע העותר על הכוונה להפסיק את כהונתו כחבר מועצה. כן טען כי העותר הינו חבר מועצה מקומית וככזה עליו לשמש דוגמא ומופת לתושבים, אך תחת זאת העותר התחמק מתשלום חובותיו באופן שיטתי ולא בא בשערי בית המשפט בתום לב ובניקיון כפיים. 26. ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי בהתאם להודעת המשיבה, העותר לא עמד בהסדר התשלומים והוראת קבע שנתן לא כובדה על ידי הבנק ובנסיבות אלה - הוא לא היה זכאי להנחה ובדין נדרש על ידי הגזבר לסלק את מלוא החוב (לרבות ההנחה שבוטלה). ב"כ המשיב טען כי העתירה הוגשה בשיהוי. ב"כ המשיבה טען כי גם לאחר תשלום 45,000 ₪ על ידי העותר, בעקבות החלטת בימ"ש, נותר העותר חייב למשיבה בגין העבר, סך של 44,000 ₪ וכי אין בתשלום שבוצע כדי לרפא את הפגם של אי תשלום חובות העבר, שבגינן התקבלה החלטת המשיבה. ב"כ המשיב טען כי החלטת המשיבה הינה סבירה ומידתית והתקבלה לאחר שהעותר לא מילא אחר התראות רבות שנשלחו לו על ידי המשיבה - וכי אין להתערב בה. ב"כ המשיב טען כי הזכות לבחור ולהבחר אינה זכות מוחלטת וככל זכות אחרת- היא יחסית, והיא נסוגה מפני הוראה מפורשת בחוק . 27. ב"כ העותר הגיש תגובה לסיכומי המשיבים וטען כי המשיבים לא סתרו טענתו לפיה גובו חובו הועמד על סך של 45,513 ₪ בלבד. כן טען כי טענות המשיבים בדבר אי קיום הליכים מקדמים על ידו - דינן להדחות. ב"כ העותר חזר וטען כי ביטול הוראת הקבע מקורו בטעות וכי פעל לסילוק חובו מיד עם גילוי הטעות. ב"כ העותר טען כי העתירה הוגשה במועד - לאחר שהודע לו על הכוונה להפסיק את כהונתו וכן טען כי עתירתו אינה לקביעת גובה חובו למשיבה אלא כנגד ההחלטה להפסיק את כהונתו וכי הדרך היחידה להשיג על החלטה זו הינה בדרך של הגשת העתירה. דיון: 28. צודקים המשיבים בטענה לפיה אין בימ"ש זה יושב כערכאת ערעור על גובה החוב של העותר למשיבה, וגם אם אין גובה חוב זה נשוא העתירה של העותר, כטענתו, חלה עליו החובה לנקוט בהליכים המתחייבים בחוק לשם קביעת גובה חובו (ובין היתר השגה על גובה החוב ו/או השגה על ביטול ההנחה - כפי שנקבע על ידי המשיבה). כל עוד לא נקט בעותר בהליכים אלה - ממילא , ככל שהדבר דרוש להכרעה בעתירה שבפני , גובה חובו של העותר למשיבה הוא כקבוע בהודעת המשיבה אל העותר מיום 21.3.10 דהיינו 89,481 ₪ ולא 45,513 ₪ כנטען על ידי העותר. ודוק: העותר טען בסיכומי התגובה שהגיש כי גובה החוב אינו שנוי במחלוקת וכי המשיבים לא סתרו את טענותיו העובדתיות - אך טענה סתמית זו אין די בה, במיוחד כאשר ב"כ שני המשיבים טוענים במפורש בסיכומיהם, באופן עקבי שאינו משתמע לשתי פנים , כי גובה החוב הינו כ- 90,000 ₪ ואפילו ניתנה בעבר הנחה כלשהי - היא בוטלה כדין והעותר לא השיג על החלטה זו. 29. סעיף 120(10) לפקודת העיריות (שחל גם על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34א' לפק' המועצות המקומיות), קובע כי מי שחייב למועצה חוב סופי בשל ארנונה או אספקת מים בעד שישה חודשים, ולא שילם אותו במועד שנדרש - פסול מלשמש חבר מועצה. אין ספק כי בנסיבות המתוארות לעיל - העותר פסול מלשמש כחבר מועצה. 30. ב"כ העותר אינו חולק על כך כי המשיבה נקטה כדין בהליכים הקבועים להפסקת הכהונה, כאמור בסעיף 123א(ו) לפקודת העיריות, ולפיכך אין לי להדרש לענין זה. ב"כ העותר טען בענין זה כי המשיבה לא פעלה בתום לב וכי פעלה בניגוד למקובל והסביר בנסיבות הענין. גם טענה זו אין בידי לקבל. העותר, על דעתו בלבד, ביטל את הוראת הקבע שנתן למשיבה ואין זאת כי נטל על עצמו את הסיכון שבתוצאות פעולתו זו. טענתו כי פעל בטעות ו/או בתום לב דינה להדחות וככל שהעותר סבר כי עשה מקח טעות בחתמו על הוראת הקבע - היה עליו לפנות אל המשיבה ולהגיע להסכם חדש עימה ולא לפעול באופן שרירותי על דעת עצמו. משעשה כן - ממילא פקע ההסדר. בנוסף , וכפי שציינתי לעיל, ככל שהעותר סבר כי הוא זכאי עדין להנחה בארנונה וכי חובו עומד על 45,513 ₪ ולא כ- 90,000 ₪ כטענת המשיבה, היה עליו לנקוט בהליכים הקבועים בחוק ולא להמתין עד שהמשיבה פעלה להפסקת כהונתו. 31. כפועל יוצא אציין כי בנסיבות המתוארות אין ספק כי לא ניתן לייחס למשיבה פעולה בחוסר תום לב ו/או בניגוד למקובל ולנדרש ולהיפך, ככל שהמשיבה לא היתה פועלת באופן בו פעלה - היא היתה חוטאת לחובתה הציבורית. 32. באשר לטענת העותר כי החלטת המשיבה פוגעת בזכותו לבחור ולהבחר - אין לי אלא לחזור על שנאמר בסיכומי ב"כ המשיב. המדובר זכות יחסית ומשהעותר לא עמד בתנאי הכשירות הקבועים בחוק, ממילא נסוגה זכותו. 33. למעלה מהענין אציין כי ספק בעיני אם העותר זכאי לסעד מבימ"ש זה מאחר ונבחר ציבור שאינו טורח להסדיר חובותיו למועצה במשך שנים רבות מאד אינו זכאי לסעד הצהרתי לפיו הוא ראוי לתפקיד זה )וראה בענין זה עע"מ 3911/05 ציון חוה נ. המועצה המקומית אזור וכן ראה דברי כבוד השופט . חשין בתב"כ 3/01 חבר הכנסת לשעבר פלאטו שרון (פ"ד נו(5)14 ) ולפיהם : "המינהל הציבורי לא יתקים אם נורמות של היגיינה ציבורית לא תשלוטנה בו, ואמון הציבור בנבחרים יאבד ואיננו אם אלה לא יהיו אנשים ישרי דרך ונקיי-דעת"). 34. מכל האמור - אני דוחה את העתירה. 35. הצו הזמני שניתן על ידי בהחלטתי מיום 13.10.10 יבוטל. פיטורי העותר מכהונה במועצה יכנסו לתוקף ביום 1.8.12. 36. העותר ישלם לכל אחת מהמשיבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. חברי מועצהפיטוריםחוב