קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על בניית בית נמוך: הרקע לסכסוך 1. המשיבים 1-2 ("עבודי") בנו את ביתם בישוב רמת צבי. הבית נבנה נמוך מן המתוכנן בכ-65 ס"מ. מכאן באה תביעתם לפיצוי על נזקיהם, שהופנתה נגד בעלי מקצוע שונים, שאת שירותיהם שכרו עבודי לשם בניית הבית. התביעה הופנתה כלפי האדריכל שתכנן את הבית ופיקח על הבניה "פיקוח עליון" (הוא המשיב 3, ולהלן - "דביר" או "האדריכל דביר"), כלפי המהנדס שפיקח על הבניה מטעם עבודי (הוא המשיב 4), נגד הקבלן שבנה את הבית (המשיב 5), ונגד המודד שביצע את מלאכת סימון הגבהים בשטח (הוא המערער, ולהלן "שבח" או "המודד שבח"). פסק הדין בבית המשפט קמא 2. בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו, המהנדס והשמאי דן ברלינר, וזה חיווה את דעתו, כי בניית הבית בגובה השגוי נבעה מהתרשלותם של המעורבים השונים בבנייתו, והמליץ לחלק את האחריות באופן הבא: המודד שבח - 65%. האדריכל דביר - 20%. המהנדס (משיב 4) - 10%. את הקבלן (משיב 5) לא מצא המומחה אחראי בהתרשלות על הליקוי שנמצא. על עבודי, מזמיני העבודה, המליץ המומחה להטיל אשם תורם בשיעור של 5%. 3. בית המשפט קמא אימץ את המלצותיו של המומחה, לאחר שזה נחקר על חוות דעתו. עם זאת, נוכח דברים שנאמרו מפי המומחה בחקירתו הנגדית תיקן השופט קמא את חלוקת האחריות וחייב את הקבלן ברזני בשיעור של 10% מכלל הנזק. פועל יוצא מכך חולקה האחריות בין המעורבים השונים בבניה כך: המודד שבח - 63.33%. האדריכל דביר - 18.33%. המהנדס (משיב 4) - 8.33%. הקבלן (משיב 5) - 10%. אשם תורם של עבודי - 5%. 4. שיעור הפיצויים הועמד על סך של 91,519 ₪ ליום 15.10.2006, לפי שהמליץ המומחה מטעם בית המשפט. הערעור 5. שבח ערער על פסק הדין, ואת ערעורו הפנה לקביעותיו השונות של בית המשפט. עם זאת, במהלך הדיון בערעור ביקש שבח לוותר על טענותיו, למעט האופן בו חולקה האחריות בינו לבין דביר. לשיטתו - חלקו באחריות לגרימת הנזק נופלת בהרבה מזו שנקבעה בידי השופט קמא (63.33%), ואת מירב האחריות צריך היה להטיל על האדריכל דביר, או לכל הפחות להגדיל את אחריותו של האחרון, על חשבון הפחתת שיעור אחריותו שלו. דיון 6. האדריכל דביר טען, בדיון בערעור, כי ויתורו של שבח על טענותיו השונות בערעור פוגע בזכויותיו הדיוניות, כיוון שהוא עצמו מבקש לתקוף את קביעותיו השונות של בית המשפט (אודות האחריות בכלל, ואחריותו שלו בפרט). בטענה זו לא מצאתי ממש. דביר לא הגיש ערעור משלו, וככזה יש לראותו כמי שהשלים עם פסק הדין, ואין הוא רשאי לתקוף את קביעותיו של בית המשפט. בידי שבח עמדה זכות לוותר על חלק מטענותיו בערעור, כשם שהיה בידו לוותר על הערעור כולו, שאז היה נותר פסק הדין כולו על כנו, ובכלל זה חיובו של דביר כמות שהוא. כיוון ששבח הותיר טענה אחת, זו הנוגעת לחלוקת האחריות בינו לבין דביר, זוהי הסוגיה היחידה שעליי להידרש לה, ובעניין זה, והוא לבדו, יש בידי דביר לטעון את טענותיו. 7. מכאן לעניין גופו, ובו מצאתי להתערב בחלוקת האחריות, ככל שהיא נוגעת למודד שבח (63.33% ולאדריכל דביר (18.33%). 8. ובכן האדריכל דביר תכנן את הבית, ופיקח על הבניה פיקוח עליון (כפי שעולה מהתחייבותו הכתובה כלפיה עבודי). את התכנון הוא ביצע כשהוא נעזר במודד מטעמו, המודד איהאב זועבי (שלא צורף כבעל דין בהתדיינות דלמטה). בתכניותיו נשען דביר על רשת גבהים שונה מזו שעליה נסמכו מתכנניה של השכונה בה נבנה ביתם של עבודי (חברת טל הנדסה ט.צ. בע"מ, ולהלן - "טל הנדסה"). בתכניותיה של טל הנדסה לא צוינה נקודת ייחוס גובה, כמקובל, ובכך היה כדי להדליק נורה אדומה (לשון בית המשפט קמא) בפני דביר, בתכננו את הבית. יתר על כן, בתכניות שאושרו לבניה (היתר הבניה) ציין דביר, שערך את התכניות, שתי רשתות גובה שונות, ובכך היה כדי לגרום לתקלה, כפי שאמנם ארע בהמשך. 9. מכאן אנו באים למודד שבח, שסימן בשטח, בין היתר, את נקודת הייחוס שעל פיה נבנתה רצפת המבנה בגובה השגוי. התרשלותו של המודד שבח מקורה בכך (לפי בית המשפט קמא), שהיה עליו להימנע מלבצע את הסימון בשטח עד כי מתכנני השכונה (טל הנדסה) יסמנו בשטח את נקודות הייחוס הדרושות. שבח טען, כי נסמך, בסימוניו, על תכניות שמסר לו האדריכל דביר, אלא שהדבר לא הניח את דעתו של בית המשפט קמא, כיוון שהיה על שבח לבדוק בעצמו את נתוני המדידה שמסר לו דביר. 10. אלו הן, איפוא, גזרות האחריות, כפי שֶתְּחַמָן בית המשפט קמא, כשהוא הולך אחרי המומחה מטעמו. כאמור, לטעמי, תרגומן של גזרות אחריות אלה לשיעורי האחריות הנזיקית (63.33% לשבח ו-18.33% לדביר) לוקה בחסר. שיעורים אלה אינם הולמים את הקביעה אודות תוכנה של האחריות של כל אחד מן השניים. לטעמי שלי, אחריותו של האדריכל דביר, כמי שתכנן את הבית, פיקח פיקוח עליון על הבניה, וסיפק לשבח את התכניות עליהן הוא נסמך, ובהן רשתות הגובה, עולה על זו שקבע בית המשפט קמא. מן הצד השני נמצא המודד שבח, שנסמך על התכניות שנתן בידו האדריכל דביר. אינני חולק על כי שבח אחראי לנזק בהתרשלותו, כשם שקבע בית המשפט קמא, אלא שכמי שנסמך על תכניות שהציג בפניו דביר, נראה לי כי היחס בחלוקת האחריות בין שני אלה איננו הולם את תרומתו של כל אחד מן השניים לבנייתו של הבית בגובה שגוי. לפי טעמי - יש להעמיד את שיעור אחריותם של השניים חלק בחלק, משמע 40.83% כל אחד. 11. סוף דבר, הנני מקבל את הערעור באופן חלקי ומורה, כי במקום 18.33% חלקו של דביר באחריות לנזק הנני מעמידו על 40.83%, ובמקום 63.33% חלקו של שבח בגרימת הנזק הנני מעמידו על 40.83%. שאר חלקי פסק הדין ייוותרו על כנם. 12. אשר להוצאות. המערער שבח ושאר משיבים (למעט דביר) הסכימו, כי ביחסים ביניהם לא תיפסקנה הוצאות בערעור. אנו נותרים עם המערער שבח, והמשיב דביר. לפי התוצאה אליה הגעתי הנני מחייב את דביר לשלם לשבח את אגרת הערעור, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪.בניהפיצוייםאדריכלות