קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תחולת חוק פיצוי בעד איחור בתשלום / פיצוי על גמלה ששולמה באיחור: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת גבריאלי - אב-בית-הדין; ה"ה כהן ופריימן - נציגי ציבור; תב"ע מד/513- 0על-פיו חל חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) התשמ"ד- 1984(להלן - חוק הקצבאות) על ענייננו של המערער. לא היתה מחלוקת, שאם חל חוק הקצבאות על עניינו של המערער, אין הוא זכאי לפיצוי בגין הגמלה ששולמה לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי. .2העובדות לענייננו פשוטות בתכלית, והן: א) למערער הוכרה נכות מעבודה לצמיתות בשיעור של % 28בתוקף מיום 8.1.1982; ב) עד יום 28.11.1983שולמו למערער על-ידי המוסד מקדמות על חשבון גמלתו; מדצמבר 1983משתלמת למערער מדי חודש קצבה; ג) ביום 29.1.1984הגיש המערער לבית-הדין תביעה נגד המוסד לתשלום הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים ששולמו לו בגין הנכות שנקבעה לו; ד) ביום 14.2.1984חוקק חוק הקצבאות. .3הסעיפים הצריכים לעניינו בחוק הקצבאות הם: " .8חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, לא יחול לעניין קצבה, מענק ותגמול לפי הכנסה... .11(א) חוק זה יחול אף אם התביעה או הבקשה לתשלום קצבה, מענק או תגמול לפי הכנסה הוגשו לרשות המוסמכת לפני יום תחילתו. .12תחילתו של חוק זה ביום כ"ז באדר א' התשמ"ד ( 1במרס 1984)". .4גרס המערער היתה, ונשארה, כי יש להבחין בין תביעה שהוגשה ל"רשות המוסמכת", שהיא לענייננו פקיד התביעות של המוסד, לבין תביעה שהוגשה לבית-הדין. אליבא דמערער - תביעה שהוגשה למוסד נופלת בגדרו של סעיף 11(א) לחוק הקצבאות; תביעה שהוגשה לבית-הדין - אינה נופלת בגדרו מן הטעם, שבית-הדין אינו "רשות מוסמכת" לפי הגדרתו של המושג בסעיף 1לחוק הקצבאות, הקובע: "רשות מוסמכת" - רשות שנקבעה לפי אחד החוקים שבתוספת לדון ולהחליט בתביעה או בבקשה לקבלת קצבה או מענק או תגמול לפי הכנסה". עוד טוען המערער, כי תביעתו אינה לתגמול, אלא להפרשי הצמדה וריבית עליו. גרסת המוסד היתה, ונשארה, כי החוק חל על המערער למרות שהתביעה למוסד והתביעה לבית-הדין הוגשו לפני תחילתו, לאור לשונו של סעיף 11(א) לחוק הקצבאות. .5כאמור, קיבל בית-הדין את גרסת המוסד, ועל כך הערעור. בית-הדין ביסס את פסק-דינו על כך, שהתביעה לבית-הדין מבוססת על תביעה שהוגשה למוסד, ונדחתה; ולאור כוונת המחוקק להחיל את החוק רטרואקטיבית על כל התביעות שהוגשו לרשות המוסמכת טרם תחילתו של החוק, בין אם בוצע התשלום בגינן ובין אם לאו, חל החוק אף על עניינו של המערער. .6דינו של הערעור להידחות. א) הוראת חוק הנותנת תוקף רטרואקטיבי להוראותיו והבאה לשלול זכות תפורש בצמצום מירבי. אך במה דברים אמורים - מקום שבו ניתן לתת לאותה הוראה פירוש מצמצם. במקרה שלפנינו - הן לשונו של החוק והן מטרתו מביאים למסקנה חד-משמעית והיא, כי הוראותיו הוחלו אף על תביעת המערער; ב) לשונו של החוק - סעיף 11(א) שבו - מביאה למסקנה, כי כל תביעה התלויה ועומדת - יחולו עליה הוראות החוק. תביעת המערער ל"רשות המוסמכת" הוגשה, לדעת כולי עלמא, לפני יום תחילת החוק; התביעה לבית-הדין הוגשה למימוש זכות שהגיעה למערער, לגרסתו, וכיוון שהיא המשך ישיר לתביעה שהוגשה ל"רשות המוסמכת", חל החוק אף עליה; ג) מטרתו של החוק - זאת באה לידי ביטוי בדברי ההסבר לאותו סעיף בחוק (ה"ח 1589, התשמ"ב, ע' 231): "המטרה היא להחיל את הוראות החוק על כל התביעות והבקשות שנמצאות עדיין בטיפול ולקבוע כי עבור תביעות שהטיפול בהן נגמר ושולמו הכספים לא מגיע פיצוי על איחור בתשלום בעבר" (שם, בע' 234); ד) זאת ואף זאת - לאור לשונו של החוק ומטרתו, אין כל מקום להבחין בין תביעה שהוגשה למוסד וטרם ניתנה בה החלטה על-ידי המוסמך לכך, לבין תביעה שהמוסמך לכך במוסד דחה והמבוטח פנה למימוש זכותו לבית-הדין; ה) אשר לטענה, כי אין התביעה לתגמול לפי הכנסה עליה חל סעיף 11(א), אלא להפרשי הצמדה וריבית - התשובה היא, כי חוק הקצבאות המיר חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, שהיה קיים מכוח הפסיקה, בפיצוי אחר, ובמקרים מסוימים, כמו במקרה שלפנינו, קבע כי לא יינתן כל פיצוי על איחור בתשלום. ההוראה שבסעיף 11(א) לאותו חוק מתייחסת אף למקרה בו שולם התגמול שבגינו נתבעים הפרשי הצמדה וריבית מאחר שמטרת המחוקק היתה, כאמור, להחילו על כל תביעה שהוגשה ל"רשות המוסמכת" טרם תחילת החוק. אין צו להוצאות.נכותפיצוייםנכות מעבודה