קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על נזקים לאספלט: ורד תעשיות בטון מוכן בע"מ, הינה התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "ורד") ובה תבעה תשלום סך של 49,134 ₪ בגין בטון מוכן שסיפקה למוסך מטיילי חדרה בע"מ (להלן: "מטיילי חדרה"). מטיילי חדרה שהינה כאמור הנתבעת בתביעה העיקרית הגישה תביעה שכנגד לתשלום נזקים שנגרמו למשטח אספלט שבמוסך מטיילי חדרה, אשר כתוצאה מחדירת מים לריצפת האספלט, האספלט התפורר ומטיילי חדרה הסירה את האספלט ובמקומו יצקה שכבת בטון. עפ"י התביעה שכנגד תבעה מטיילי חדרה תשלום סך של 149,331 ₪, מתוכם יש לנכות סך של 49,134 ₪, מחיר הבטון שסיפקה ורד למטיילי חדרה, שהם סכום התביעה המקורי. 3. מטיילי חדרה, לא חלקה על גובה סכום התביעה העיקרית, והיא אף אישרה שסופק לה בטון בסכום הנ"ל, ומנהל מטיילי חדרה אישר בעדותו כי מטיילי חדרה לא שילמה תמורת הבטון הנ"ל, ועל כן זכאית ורד למלוא סכום התביעה. 4. ורד ביקשה לחייב את מטיילי חדרה בתשלום מלוא סכום התביעה, בצירוף ריבית מוסכמת בשיעור של 0.2% ליום, שהינם כ-6% לחודש, החל מיום אספקת הבטון שהינו יום 31.5.98. 5. הצהרת מר יורם רוקי בתצהירו (ת/1, סעיף 10 לתצהיר) אינה יכולה להוות ראייה, כך שורד אינה זכאית לריבית מעבר לריבית הקבועה בחוק. 6. בתביעה הנגדית טוענת מטיילי חדרה: א. במפעל הבטון של ורד היתה נקודת שטיפה למשאיות הבטון, ומאחר וורד לא דאגה לניקוז מי השטיפה, זרמו המים באופן חופשי ממפעל הבטון של ורד לכיוון מוסך מטיילי חדרה. ב. ורד שינתה את פני הקרקע ע"י כך ששפכה בגבולה עם המוסך עודפי אדמה בכמויות גדולות, וכתוצאה מכך נקוו כל מי הגשמים מן המקום בו רוכזו עודפי האדמה אל מוסך מטיילי חדרה, דבר שהגדיל את הנזק שנגרם למטיילי חדרה. 7. עפ"י חווה"ד של המומחה מטעם מטיילי חדרה, מר מרדכי יוגר, ובעת שביקר במקום "ניצפו שלוליות רבות וכן צמחיה ירוקה המצביעה על קיום המים לאורך זמן" (עמ' 1 סעיף 2 (ב) לחוה"ד). המומחה קבע גם כי הקוות מים רבים בגבול המוסך גרם לתפיחת שכבת הקרקע שמתחת לאספלט משום שמדובר באדמת חרסית, ותפיחת הקרקע גרמה להריסת משטח האספלט. בטרם אתייחס לעדותו של המומחה הנ"ל, יש לציין כי מטיילי חדרה החלה בעבודתה במקום בשנת 1992, כאשר לפני כן במקום היתה מסגריה, ומאחר והאספלט תוכנן לפרק זמן של 10 שנים, משמעות הדבר שהאספלט הגיע לקץ תוחלת חייו. למר יוגר, המומחה מטעם מטיילי חדרה, לא היה כל הסבר, מדוע הנזק שנטען ע"י מטיילי חדרה נגרם בשנת 1998, על אף שהמוסך עובד מאז 1992, ולא נגרם לאספלט כל נזק מאז. אין מחלוקת כי התמונות שהוגשו לא צולמו, כמקובל, ע"י המומחה עצמו, אלא כעולה מחומר הראיות, הן צולמו ע"י מר שטרקר, ועל אף שהתאריך המופיע על התמונות (נ/2) הוא 14.4.98 השיב שטרקר בחקירתו כי ייתכן והתמונות לא צולמו באותו יום. 8. המומחה גם נחקר בביהמ"ש, ומעדותו עולה כי כאשר הגיע למוסך, עפ"י הזמנת מטיילי חדרה, בביקור הראשון, ידע שיש כוונה להחליף את האספלט בבטון (ראה עדותו עמ' 24 שורה 16), משמעות הדבר שעניין יציקת הבטון במקום האספלט לא היה עפ"י המלצת המומחה יוגר, כפי שנטען בתצהירו של מר שטרקר (ראה סעיף 7 ל-נ/1). המומחה אישר שכשהגיע כדי לבדוק את מצב האספלט, לא הוצגה בפניו כל תכנית מבנה כבישים, וגם לא בדיקות של האספלט. יתרה מזאת, המומחה לא ידע בן כמה שנים האספלט. המומחה ידע לציין בחוות דעתו ובעדותו בביהמ"ש כי חצר המוסך, שהינו האתר נשוא תביעה זו, יושב על תשתית חרסיתית שאחת מתכונותיה הינה תפיחתה אם חודרים אליה מים, ואיטום שכבת אדמה זו נעשיה ע"י יריעות ביטומניות. המומחה אישר כי בביקוריו במקום לא מצא יריעות כאלה, אשר, בין היתר, אמורות לשמור על רטיבות השכבה הנ"ל. כאמור, הן עפ"י חוות דעתו של המומחה והן עפ"י עדותו בביהמ"ש, מים חדרו מתוך מפעלה של ורד למוסך מטיילי חדרה וגרמו לתפיחת השכבה החרסיתית אשר גרמה לסדקים באספלט. משמעות הדברים הנ"ל היא שהחדירה במקרה זה, היתה חדירה תחתית ולא עילית, אם כי לפי עדות המומחה, היו גם שלוליות מים, ולאור המצב הטופוגרפי של שני השטחים תיתכן זרימה עילית של מים ממפעל ורד לכיוון מוסך מטיילי חדרה, ולטענת מטיילי חדרה, ורד הערימה ערימות בטון בגבולה עם מטיילי חדרה, אשר גרמו לזרימת מים עילית ממפעלה למוסך. טענה זו של זרימת מים עילית לא אושרה ע"י שטרקר אשר העיד שהוא לא ראה זרימת מים עילית מורד אל מוסכם (עמ' 12 שורה 22 לפרו'), וזאת למרות שהוא נמצא במוסך יום יום וסביר להניח שלו היתה זרימת מים עילית היה מבחין בה. לגבי הזרימה התחתית, מן הדין היה כי המומחה יבדוק את עומק יסודות הגדר המפרידה בין המפעל והמוסך, אך הוא לא עשה כן. זרימת המים לכיוון מוסך מטיילי חדרה היתה יכולה להיות, לטענת המומחה, ממי גשמים, אם הניקוז לא טוב, או כתוצאה ממים שנשפכים במפעל ורד. מפעל ורד הינו מפעל בטון אשר במהלך היום מבוצעות בו, בין היתר, שטיפת מערבלי הבטון, וכמובן שכמות המים הדרושה לשטיפת כל מערבל ומספר המערבלים שנשטפים מדי יום הינם נתונים חשובים אשר היו יכולים לחזק את גירסתה של מטיילי חדרה, אך נתונים אלה לא נבדקו, לא ע"י המומחה וגם לא ע"י מי ממטיילי חדרה. מטעם ורד העיד השמאי מר לנדסברג, אשר הכין את חוה"ד, ת/4. מר לנדסברג איננו מומחה לאספלט, אך מ-ת/4 ומעדותו בביהמ"ש עולה כי שטח ניכר של האספלט לא הוחלף, ודווקא האספלט שנמצא במרחק קטן ממגרש ורד לא הוחלף. דברים אלה אושרו ע"י עד מטיילי חדרה שטרקר כשאמר "כל שאר האספלט שנראה בתמונה בצורת זיגזג שגובל בגדר - לא הוחלף". למר שטרקר לא היה הסבר מדוע דווקא אותו אספלט הקרוב למפעל ורד ואשר אמור היה להינזק ראשון לא ניזוק ולא הוחלף. לסיכום, טענותיה של מטיילי חדרה, הנזק לאספלט כפי שנטען, הוא כתוצאה מחדירת מים ממפעל ורד, הן לאור שטיפת המערבלים והן כתוצאה מהגבהת מגרשה של ורד ע"י ערימות בטון ופסולת אשר גרמו לזרימת מים לכיוון מוסך מטיילי חדרה. ורד להגנתה העידה שני עדים, האחד הוא מר פייג אשר העיד כי קיים במפעל מתקן למחזור מי שטיפת המערבלים, המרוחק מגבול ורד עם מטיילי חדרה כ- 15-20 מ'. הוא גם אישר כי שטיפת מערבל בטון צורכת בין 100-200 ליטר מים, ובמפעל עובדים כ- 8 מערבלים, כאשר כל מערבל מבצע 4-5 סבבים ביום. העד גם ציין כי הבוצה היוצאת כתוצאה משטיפת המערבלים שמים במגרש האחורי, וכל הזמן מפנים את הבוצה הנ"ל. גם מר יורם רוקי אישר כי במקום נמצא מתקן למיחזור מים אשר עובד כל הזמן. הוא גם שלל את האפשרות של הערמת תלוליות עפר. לאחר בדיקת כל הראיות שהוצגו בתיק, גירסתה של ורד נראית לי כגירסה אמינה, ואני מקבל אותה, וקובע כי מטיילי חדרה לא הוכיחה שהאספלט שהחליפה בבטון נגרם כתוצאה מחדירת מים שמקורם במגרשה של ורד. מסקנתי זו מתחזקת לאור העובדות הבאות: א. אם אכן נכונה טענת מטיילי חדרה, שהיתה זרימת מים ממגרש ורד למגרשם, מדוע הנזק לא נגרם במשך הרבה שנים, שכן המוסך עבד מאז 92' ובמשך כ - 6 שנים לא התלוננה מטיילי חדרה על נזק כלשהו לאספלט. ב. מטיילי חדרה ידעה כי הגורם לנזקים הנטענים על ידה הוא ורד, וזאת כאשר הודיע לה המומחה מטעמה, מר יוגר, ביום 20.4.02, אך על אף יחסי השכנות שביניהם, לא מצאה לנכון להודיע על כך מיידית לורד, אלא ההודעה נמסרה לורד רק לאחר שנדרשה מטיילי חדרה לשלם תמורת הבטון שרכשה מורד. ג. גם כאשר ידע מנהלה של מטיילי חדרה, מר שטרקר, כי מקור הנזק הוא ורד וכאשר היתה בידו חוות דעת של מומחה לא מצא לנכון להודיע על כך לורד. ד. מטיילי חדרה, השלימה את יציקת הבטון במקום האספלט בטרם ניתנה לורד אפשרות לבדוק בעצמה את האספלט, למרות שעבודות יציקת הבטון נמשכו מסוף אפריל ועד להתחלת מאי, דבר המטיל ספק במהימנות ראיות מטיילי חדרה. ה. העובדה שבמשך 6 שנים מאז נכנסה מטיילי חדרה למוסך, ועד לשנת 98 תומכת בגירסת ורד ומכרסמת בגירסת מטיילי חדרה. מכל הטעמים הנ"ל, אני דוחה את גירסת מטיילי חדרה, וקובע כי היא לא הצליחה להוכיח שאכן נגרם לאספלט נזק כתוצאה מזרימת מים ממגרשה של ורד למוסך מטיילי חדרה, ועל כן אני דוחה את התביעה שכנגד. לאור תוצאה זו, אינני דן בגובה הנזק שנגרם למטיילי חדרה. 9. סיכומו של דבר, אני מחייב את מטיילי חדרה בע"מ (הנתבעת בתביעה העיקרית) לשלם לתובעת, ורד תעשיות בטון מוכן בע"מ, את סכום התביעה העיקרית שהינו סך של 49,134 ₪, בצירוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה מיום 1.5.98 ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. כן אני מחייב את מטיילי חדרה לשלם לנתבעת בתביעה שכנגד, ורד תעשיות בטון מוכן בע"מ, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ ועליו מע"מ כדין. סכומי שכה"ט ישאו ריבית כחוק והפרשי הצמדה החל מהיום אם לא ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פס"ד זה. פיצוייםאספלט