פלסטין חברה לביטוח - סירוב לפצות על תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פלסטין חברה לביטוח - סירוב לפצות על תאונת דרכים: בתביעה זו שהוגשה לבית המשפט ביום 6/2/07 טען התובע כי בתאריך 4/11/97 נפגע בתאונת דרכים. על פי הנטען בתביעה ביום התאונה חצה התובע כביש ונפגע מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 - להלן: הנתבע. התובע טוען כי בעת התאונה היה קטין וכי אביו פנה למבטח הרכב - פלסטין חברה לביטוח בע"מ שסירבה לפצות את התובע. לפיכך הוגשה התביעה כנגד נהג הרכב וכנגד קרנית. בכתב התביעה נטען כי הרכב הפוגע היה מסוג רנו מס' רישוי 4539387 ומס' פוליסת הביטוח הוא 23597/1997. לא פורטה בכתב התביעה הסיבה לסירוב המבטח לפצות את התובע. לא ניתן הסבר מדוע לא הוגשה התביעה גם כנגד המבטח. קרנית טענה בכתב ההגנה כי זהות הנהג ידועה ושמו עלי בשיר ולא מחמוד בשיר כפי שצוין בכתב התביעה. קרנית טענה כי היה על התובע לתבוע את המבטח ודין התביעה כנגד קרנית להידחות על הסף. קרנית הגישה הודעה לצד שלישי כנגד נהג הרכב עלי בשיר. בכתב ההגנה טען עלי בשיר כי השימוש ברכב היה מבוטח בפלסטין חברה לביטוח. ביום 24/12/2007 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו צירף כנתבעת נוספת את המבטח. בכתב ההגנה שהוגש על ידי המבטח נטען כי הרכב שהיה מעורב בתאונה לא היה מבוטח בחברת הביטוח פלסטין. עוד נטען כי הרכב המצוין בכתב התביעה אינו הרכב שהיה מעורב בתאונה. הנתבעת הוסיפה לאחר מכן הודעה לבית המשפט לפיה הרכב המעורב בתאונה היה מסוג פולקסוואגן בצבע אפור. אביו של התובע הגיש תצהיר עדות בנוגע לאירוע התאונה ממנו עלה כי הוא לא ראה את התאונה. אין בתצהיר התייחסות לרכב שפגע בתובע. התובע לא הגיש תצהיר כלשהו. הנתבע, הוא הנהג, הגיש תצהיר בו טען כי נהג ברכב רנו מס רישוי 4539387 וכי הוא זה שפגע בתובע. בדיון שהתקיים ביום 31/5/09 הסביר ב"כ התובע כי התובע פסול דין ועל כן לא הוגש תצהיר מטעמו. ביום 15/6/09 הגיש ב"כ התובע מסמך רפואי התומך באמור. לאור כל זאת ביקש ב"כ התובע כי התביעה כנגד קרנית תידחה. ביום 10/6/09 ניתן פסק דין לפיו התביעה כנגד קרנית נדחתה. נקבע כי הוצאות בסך 5,000 ₪ ישולמו לפי תוצאות המשפט. אביו של התובע נחקר בבית המשפט. מעדותו עלה כי לא ראה את התאונה. לדבריו את פרטי הרכב הפוגע קיבל מהנתבע, נהג הרכב, שמסר פרטים אלה למשטרה. העד נחקר בשאלה מדוע לכתב התביעה צורף רישיון רכב של פולקסוואגן ולא של רנו. אביו של התובע לא זכר כיצד מסמך זה הגיע לידיו או לידי בא כוחו. הנתבע בעדותו אישר כי פגע בתובע. מעדותו של הנהג עלה כי הוא הכיר את אבי התובע. הם עבדו יחד כנהגים. מעדותו עלה כי גם בנו ראה את התאונה. לא היה בפיו הסבר מדוע בנו לא הובא למסור עדות. הנהג העיד כי לאחר התאונה הוא הסיע את התובע לבית החולים מקאסד ולאחר מכן הועבר התובע לבית החולים הדסה כדי לטפל בשיניו שנפגעו בתאונה. הנתבע טען כי הוא או אשתו מסרו לאבי התובע את רישיון הנהיגה של הנתבע פוליסת הביטוח של הרנו ורישיון הרכב של הרנו. לא היה בפיו הסבר מדוע נמסר לאבי התובע רישיון הרכב של הפולקסואגן. הנתבע טען כי נהג לעיתים רחוקות על הפולקסוואגן אולם עמד של כך שבעת התאונה נהג ברנו. עד נוסף בשם חאלד עומר עוויסאת יליד 1984, מסר הודעה לחוקר מטעם חברת הביטוח ממנה עלה כי הרכב הפוגע היה מסוג פולקסוואגן. בבית המשפט העיד כי במקום התאונה היו מס' כלי רכב. הוא טען כי אינו יכול לתאר את התאונה, וניסה בכל כוחו להרחיק עצמו מאירוע התאונה. העד האחרון היה חוקר מטעם חברת הביטוח. עד זה הגיש תצהיר בו התייחס לדברים שנאמרו לו על ידי אנשים שלא העידו בבית המשפט. לא ניתן לייחס משקל לדבריהם משלא העידו בבית המשפט. לגבי העד חאלד עוויסאת תאר החוקר את גביית ההודעה. עדותו לא נסתרה ועל כן יש לקבוע כי הודעת חאלד ניתנה לחוקר מתוך רצון חופשי ללא לחץ או כפיה. יש לקבל את האמור בהודעה זו ולהעדיפה על עדות חאלד שניתנה בבית המשפט זמן רב לאחר אירוע התאונה. יש לזכור כי חאלד העיד שהתובע הוא בן דודו ומכאן יש להניח כי ניסה לעזור לתובע בכך שיקבע כי הרכב הפוגע לא היה אותו פולקסואגן מסחרי שככל הנראה לא היה מבוטח. לבית המשפט הוגש תצהיר תשובות אבי התובע לשאלון הנתבעת. בתשובה 27 אישר האב כי היה עד לאירוע התאונה בשם אסמעיל עוויסאת. עד זה לא זומן על ידי התובע למסור עדות דבר זה מוביל למסקנה כי אילו היה עד זה מוסר עדות היה הדבר פוגע בגרסת התובע ביחס לרכב הפוגע. לא ניתן הסבר מצד אבי התובע והנתבע מדוע נמסר לידי אבי התובע רישיון רכב של פולקסואגן ולא של הרנו. הנתבע אישר כי הוא זה שמסר את המסמכים לאבי התובע. לא נמסר הסבר הגיוני כלשהו מדוע התביעה הוגשה אחרי כמעט 10 שנים מיום התאונה. עולה חשש כי הדבר נעשה במחובן כדי ליצור מצב בו לא ניתן יהיה להוכיח איזה רכב פגע בתובע. כאמור לעיל העד חאלד עוויסאת, מסר הודעה כי הרכב הפוגע היה מסוג פולקסוואגן. כתב התביעה הראשון הוגש כאמור נגד קרנית, ולא כנגד המבטח, ללא כל הסבר. דומה כי גם עניין זה תומך בסברה כי היה ברור שהרכב הפוגע לא היה מבוטח אצל הנתבעת. לאור האמור, יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הרכב שפגע בו היה מבוטח אצל הנתבעת פלסטין חברה לביטוח. עדות הנתבע אינה אמינה, היא עדות יחיד שמטרתה הייתה לכסות עצמו ולעזור לתובע להיפרע מהנתבעת בעבור נזקי הגוף שנגרמו לו. לאור כל האמור התביעה כנגד הנתבעת פלסטין חברה לביטוח נדחית. לפיכך, אני קובע כי התובע באמצעות אביו והנתבע 1 ישלמו כל אחד לנתבעת הוצאות בסכום של 6,000 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מורה כי התובע באמצעות אביו והנתבע 1 ישלמו לקרנית את ההוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10/6/09 ועד התשלום המלא בפועל, זאת בחלקים שווים. התובע יודיע עד ליום 14/2/11 אם בכוונתו להמשיך בתביעתו בגין נזקיו כנד הנתבע שהודה כאמור כי פגע בתובע. תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסהפלסטינים