קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פניה שמאלה מהנתיב הלא נכון: 1. הנאשם (להלן - "הנ'") הואשם באי ציות לתמרור ב - 45 כעבירה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה אשר בוצעה ב - 14.8.01 שעה 09:20 בצומת הרחובות: לה גרדיה - שד' המעפילים, בתל אביב, עת הנ' פנה מנתיב ימני, עליו צויירו חיצים לתנועה קדימה וימינה בלבד, לכיוון צפון, בפניה שמאלה לשד' המעפילים. 2. ב"כ הנ' הודה בנהיגה במקום ובזמן, כפר בעבירה המיוחסת וטען כי הנ' פנה שמאלה (צפונה - י.ג.) מהנתיב השמאלי שיועד לכך. להוכחת האישום המאשימה הביאה עדותו היחידה של רס"ר רחמים אליהו (להלן - "ע.ת.") רושם טופס "הודעת תשלום קנס" אשר הוגש כתחליף חלקי לח.ר. מוצג ת/1 (א) ביחד עם השיכתוב מ - 18.9.02 מוצג ת/1 (ב) (שניהם להלן - "ת/1"), המהווה בסיס לכתב האישום לפני, שם נתן תאור מקוצר כיצד הבחין בכניסת רכב הנ' לתוך הצומת בפניה שמאלה שלא מהנתיב השמאלי שיועד לכך, תגובת הנ' לעבירה המיוחסת, אופן ומקום עצירת רכב הנ'. לבקשת ב"כ המאשימה ערך סקיצה ת/2 הכוללת נקודת תצפיתו ויתר האלמנטים של העבירה, אך זאת לאחר שעיין בסקיצה קודמת שערך לראשונה ב - 18.9.02 ע.ת. הודה בח.נ. כי נכון למועד עדותו לא זכר המקרה. הוא הבהיר כי הניידת הנזכרת בת/1 היתה רכב סמוי, בו ישב שוטר בבגדים אזרחיים ולא זכר כיצד עצרה רכב הנ'. הוא הודה כי לאורך קטע הכביש מהצומת ועד פינת רח' וינגייט, שד' המעפילים עמוס מכוניות חונות משני צידי מסלול התנועה לצפון. במהלך חקירתו הנגדית ב"כ הנ' הגיש באמצעותו את המוצגים נ/1 ונ/2. הנ' מסר גירסתו המפורטת תחת אזהרה ובה הודה בביצוע סטיה מנתיב ימין לשמאל כאשר טור המכוניות לפניו עצר ברמזור אדום והוא כרכב שלישי ביקש מנהג הרכב השני בטור משמאל לאפשר לו להשתלב בנתיב לפניה שמאלה, כיוון שלאורך 30 מ' מעליתו מכביש איילון ועד לרמזור הנדון, אף נהג לא אפשר לו להשתלב בנתיב השמאלי לפניה שמאלה. ב"כ המאשימה ביקשה אזהרת הנ' בעבירה על תקנה 21 (ב) (3) קיפוח זכות, כנובע מעדותו וכך נעשה. לבקשת ב"כ המאשמה הנ' הגיש סקיצה מעשה ידיו - מוצג ת/3 שם הסביר חזותית אופן סטיתו לנתיב השמאלי, תוך ניצול הסכמת הנהג משמאלו. מטעמו הוגש מוצג נ/1 - הסקיצה שערך ע.ת. על בסיס סקיצה שערך ב - 18.9.02 ומוצג נ/2 - מזכר מ - 15.6.03 שע.ת. ערך לבקשת חוקרים באת"ן. 3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה על בסיס עדות ע.ת. ולחילופין - הרשעה לפי האזהרה על בסיס הודאת הנ' בעדותו. ב"כ הנ' ביקש זיכוי הנ' ולו מחמת הספק בהסתמכו על החסר בראיות המאשימה באי הבאת השוטר, נהג הניידת המוסוות שראה העבירה לדברי ע.ת. ואשר עצר בפועל רכב הנ'. לטענתו אין לסמוך על עדותו היחידה של ע.ת. בנסיבות המקרה והעובדה כי לא הואשם באי ציות להוראת שוטר לעצור, כיוון שלא היתה הוראה כזו. לטענתו טעות השוטר בסימון התמרור הנכון בסקיצה נ/1 מלמדת על אי ידיעתו את העובדות לאמיתן. אשר לעבירת קיפוח זכות - לטענתו אין להרשיע בה כיוון שלא הנהנה מאדיבות הנהג עבר העבירה, אלא מי שעיכב התנועה ואיפשר לנהג להיכנס לנתיב לפניו. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. ההלכה המשפטית בסוג הדיון והעבירה לפני, מאפשרת הרשעה על פי עדותו היחידה של השוטר שרשם את "נסיבות המקרה" ו"דברי הנהג" בטופס "הודעת תשלום קנס" אך זאת בהתקיים שני תנאים: (1) בעדות השוטר "רושם הודעה תשלום קנס" לפרטי פרטיה לא נתגלתה כל סתירה או תמיהה, שלא הוסברה במסגרת עדותו בח.ר. או בח.נ., לפי הענין. (2) בית משפט הזהיר עצמו כי בעדות עד יחיד מדובר ולא מצא כל סיבה או עילה או אחרת, שלא ליתן מלוא האמון בעדות העד היחיד לפניו. ב. במקרה לפני מצאתי בעדות ע.ת. לפני הסתירות והתמיהות כדלקמן: (1) למרות שלפי עדותו תוקן זהות התמרור עם הגיעו ליחידה בסיום המשמרת, חזר על הטעות בת/2 והגדיל ובח.ח. הסביר משמעותו - "תמרור ב- 46 מורה על נסיעה קדימה וימינה", כאשר ברור שכוונתו לתמרור ב - 45. (2) שוטר המוצב בצומת מרומזר לאכיפת התמרורים בצומת חייב לציין בטופס "הודעת תשלום קנס" כי בדק נתוני הצומת מבחינת תקינות התמרורים, מצא אותם תקינים ובולטים לעין וזאת בטרם תחילת המשמרת, מיד עם הגיעו למקום. לא מצאתי איזכור לפעולות אלו בת/1. (3) כאשר עובר העבירה המיוחסת לנ', אינו מבחין באות השוטר הדורש לעצור רכבו ונעצר על ידי רכב אחר, על השוטר לציין בטופס "הודעת תשלום קנס" את זהות העוצר ומקום העצירה. אמנם מצאתי בת/1 איזכור מס' הניידת הסמויה אך ללא איזכור מקום העצירה של רכב הנ' וזהות העוצר אותו. (4) בנסיבות לפני כאשר בפועל הנ' לא ציית להוראת ע.ת. לעצור בצד ונעצר על ידי ניידת שנהגה ראה התנהגות הנ', לפי עדות ע.ת., היתה חובה על ע.ת. לרשום פרטי נהג הניידת כדי להסיר כל ספק בדבר מהות וסיבת התערבותו - האם כיוון שראה בביצוע העבירה המיוחסת לו או כיוון שהבחין באות השוטר לעצור והנ' לא עצר? (5) במוצג ת/1 לא צויין כיצד הניידת עצרה את רכב הנ' אך לפי ת/2, סקיצה שערך ע.ת. לבקשת ב"כ המאשימה, כאשר נ/1 לפניו, ברור שהניידת עצרה מאחורי רכב הנ' כך שהיה אולי שימוש במערכת כריזה. מאידך בנ/1 אשר נערך ב - 18.9.02 ע.ת. רושם כי בטרם ניידת הבילוש נכנסה לקטע שד' המעפילים הרלוונטי, כבר עשתה שימוש "בקולן" כיוון שלא עצר לאות השוטר. השימוש ב"קולן" לא היה בידיעת הנ' במועד רישום ת/1 והוא נוצר רק ב - 18.9.02 כאשר הופיע באת"ן נשאל שאלות והודרך לערוך את ת/1 (ב) ביחד עם נ/1. (6) לא מצאתי זהות מוחלטת בין ת/2 אשר נערך לפני על פי נ/1, לבין נ/1 שנערך על ידי ע.ת. ב - 18.9.02. די לי במובאות לעיל כדי להגיע למסקנה כי קיימות לא רק סתירות אלא גם תמיהות בעדותו היחידה של ע.ת. המונעות ממני להגיע למסקנה לפיה עדותו נטולת כל ספק. ג. מדברי ע.ת. התרשמתי כי חלק ממזכריו ולפחות מוצג נ/2, הנו מסמך אשר נערך על ידו בעקבות שאלות ותשובות או דו שיח אחר בינו לבין החוקרים באת"ן ולא יכלתי להשתחרר מההרגשה כי המזכרים שערך הנ' בעקבות שיחות אלו נועדו להשלים את החסר בת/1, לא על פי המצב בפועל, אלא עפ"י המצב הרצוי והרגשתי זאת מונעת ממני ליתן משקל ראיתי לאותם מזכרים והנעשה לפני בעקבותיהם לרבות ת/2, נ/1 ונ/2. ד. גירסת הנאשם - גירסת הנ' על עומס התנועה בלה גרדיה חוסר יכולתו להשתלב בנתיב השמאלי עד שנהג מתחשב ויתר לו ועצר כדי לאפשר יצירת מרחב השתלבות בנתיב השמאלי, השתלבותו בו וכניסתו לצומת מתוך נתיב זה בפניה שמאלה, לא נסתרה בח.נ. של הנאשם. די בכך כדי לעורר ספק סביר בלבי בראיות המאשימה, ספק הפועל לטובת הנאשם עד כדי זיכויו מחמת הספק. ה. הרשעת הנ' בעבירה על תקנה 21 (ב) (3) לתקנות התעבורה - ב"כ המאשימה ביקשה זאת על סמך עדותו בח.ר. של הנ' ואילו ב"כ הנ' שלל זכותה לכך. אין חולק כי לבית משפט הסמכות להרשיע בעבירה שונה מזו שיוחסה לנאשם אם נתגלו עובדותיה במהלך שמיעת הראיות, אולם זאת בתנאי מוקדם והוא - נתנה לנ' הזדמנות להתגונן מפני אותה עבירה, כאשר בית משפט מזהירו בקיום אפשרות כזו. אלא שאזהרה כזו יש להשמיע לבקשת הצד המעוניין מיד עם הבאת העובדות הרלוונטיות לעבירה הנוספת או השונה. במקרה לפני האזהרה נתבקשה רק בתום החקירה הראשית של הנ' ולא ברגע תאור העובדות הרלוונטיות, באמצע עדותו בח.ר., כדי לאפשר לו בהמשך עדותו הראשית להתגונן. יתר על כך, לא מצאתי בעדותו בח.ר. או בח.נ. כל אמירה מפורשת לפיה, התנהגות הנהג "האדיב" במתן אפשרות לנ' להשתלב לנתיב נסיעתו, קופחה זכות מי מהנהגים מאחוריו. נהפוך הוא - לפי עדות הנ' כאשר נדלק הירוק לפניה שמאלה הרכב הראשון נכנס לצומת, הוא עצמו סטה לנתיב השמאלי ומאחוריו נסע רכב הנהג האדיב. בנסיבות אלו ברור שלו יוחסה לנ' עבירה כזו במקור, היה נערך ועוצר הנהג האדיב וגובה פרטיו לצרכי הגנתו, לפיה לא קיפח זכותו, שכן אותו נהג נסע אחרי הנ' באותו מסלול בין המכוניות החונות ביניהן מתאפשר לנוע לרכב יחיד. הזדמנות כזו לא נתנה לנאשם. אני סבור כי בנסיבות הענין לפני לא מצאתי הוכחה, מעל לכל ספק סביר, לביצוע העבירה הנוספת שיוחסה לנ' על סמך עדותו ולכן דוחה בקשת המאשימה. ו. בעימות בין גירסת המאשימה, אפילו מצאתי עדות ע.ת. ללא כל רבב לבין גירסת הנ', שלא נסתרה בח.נ. של הנ', אני סבור כי יש קיום סביר ומתקבל על הדעת לגירסת הנ', לא פחות זו של המאשימה, עד כדי לעורר ספק בליבי בראיות המאשימה, הפועל לזיכוי הנ' מחמת הספק. 5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל מזכה הנ', מחמת הספק, מאי ציות לתמרור ב- 45 כעבירה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.משפט תעבורהפניה