מה הדין בסוגיית ביטול אישור תכנית בניין עיר עקב פגם בפרסום ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום הפקדת תכנית בניין עיר: העתירה שבפני עניינה בקשה להצהיר כי החלטה בדבר אישור תכנית בנין עיר שפרטיה יובאו להלן בטלה ומבוטלת בשל פגם בפרסום הפקדת התכנית. הפגם כאמור מנע מן העותרים לטענתם את זכותם לטעון בפני הועדה המחוזית לתכנון ובניה ולהעלות בפניה את השגותיהם נגד התכנית האמורה. התכנית אושרה ללא שמיעת התנגדות העותרים. המשיבים מספר 3 הינם בעלי זכויות בחלקה 254 בגוש 3954 שמיקומה ברח' מאפו 12 פינת רח' ברנר בראשל"צ. העותרים גם הם בעלי זכויות בחלקות גובלות או סמוכות למקרקעין של משיבים מס' 3. המשיבים מס' 3 הגישו תכנית לועדה המקומית שמטרתה שינוי הייעוד בחלקתם אשר עליה בנויות היום שתי יחידות דיור. מטרת התכנית לאפשר עקב שינוי הייעוד הקמתן של 8 יח' דיור על החלקה הנ"ל. הועדה המקומית מינתה וועדת משנה שיצאה לשטח והמליצה על אישור הבקשה. המלצה זו אושרה, והמלצתה של הועדה המקומית הועברה לוועדה המחוזית כאשר מטרתה על-פי הקבוע הפקדת התכנית. יצויין כי בנושאים כגון המקרה שבפני, אין בידי הועדה המקומית סמכות החלטה, אלא רק סמכות המלצה, וכך הרי נעשה במקרה דנן. ההודעה בדבר הפקדת התכנית פורסמה ולא הוגשו התנגדויות. הועדה המקומית אישרה את התכנית והודעה על כך פורסמה כדין ביום 1.2.02 וביום 29.2.02 (בעיתונים "הצופה", "הארץ" ועיתון מקומי - "ערים"). לטענת העותרים הם לא ראו את הפרסומים בדבר הפקדת התכנית ובדבר אישורה וכאמור בעתירה נודע להם על כך רק במהלך חודש נוב' 02, כדבריהם - "בדרך מקרה". מכאן פנייתם לביהמ"ש כאמור בסע' 1 לעיל. יש להוסיף כאן כי מבחינה מהותית הטעם להתנגדות המובאת בעתירה זו שהוגשה ביום 19.1.03 הוא בכך שבתיהם של העותרים הן יחידות צמודות קרקע, בו בזמן שעתה מתבקשת הקמת בניין בעל קומות רבות יותר. 3. הטעמים להתנגדותם של העותרים הם משני סוגים: - דיוניים וענייניים. מבחינה דיונית נטען בעתירה כי לא היה פרסום כדין של הפקדת התכנית. ובהקשר זה הם מפנים לסע' 89 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 הקובע לאמור :- "(א)הודעה על הפקדת כל תכנית תפורסם ברשומות ובעתון; הפרסום בעתון יהיה כאמור בסעיף 1א ויעשה על ידי מוסד התכנון שהחליט על ההפקדה תוך חמישה עשר ימים מיום ההחלטה על הפקדת התכנית או מיום מילוי תנאי ההפקדה, הכל לפי המאוחר. (ב) הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תפורסם גם במשרדי הרשויות המקומיות שתחום שיפוטן או חלק ממנו כלול בתחום התכנית, ובאין רשות מקומית כאמור - במקום שנוהגים לפרסם בו הודעות פומביות בתחום התכנית; כן תפורסם ההודעה על לוחות המודעות בשכונות הנוגעות בדבר". טענת העותרות היא כי ההודעה בדבר הפקדת התכנית לא פורסמה כנאות; אמנם היה פרסום ברשומות ובעתון, (למעשה בשלושה עתונים, כפי שעולה מדברי התשובה), אולם לא נעשה פרסום על לוח המודעות בשכונה הנוגעת בדבר. המשיבים מס' 3, עליהם מוטל הדבר ע"י הועדה המקומית, תלו את ההודעה בדבר הפקדת התכנית על קיר הכניסה לביתם אשר אליו מתייחסת תכנית השינוי המוצעת. לדברי העותרים, המקום בו נתלתה ההודעה, יש בו מדרכה צרה ואנשים אינם עוברים במקום. על כן הם לא ראו את ההודעה שהודבקה על פתח הבית. 4. הטענה בדבר פגם בפרסום איננה מקובלת עלי. ההפקדה פורסמה ברשומות ובעתונים וברשות המקומית בתוך המועד הקבוע בסע' 89, לא נעשה פרסום על לוח המודעות, כי בשכונה הרלבנטית אין לוח מודעות. הדבקת המודעה על הפתח לצד הרחוב של הבית הנוגע בדבר, הוא בגדר פרסום סביר, כתחליף ללוח מודעות שאינו קיים. ההדבקה נעשתה על חלקת האדמה, אשר לגביה מתייחסת הבקשה לשינוי התכנית. המחוקק קבע שורה של דרכי פרסום כי הביא בחשבון שיש לנקוט במספר דרכים מקובלות כדי ליצור הנחה מבוססת יותר בדבר הגעת דבר ההפקדה לידיעת אלה הנוגעים בדבר, וביניהם אלה אשר ייתכן וירצו להגיש התנגדות. בתוך מערכת הפרסומים המקבילה הזו, אשר נעשתה כאמור ברשומות ובעתון וברשות המקומית, אין לשלול את תקינות הדרך בה נקטו המשיבים מס' 3 בנסיבות מקרה זה. אין המדובר בפרסום במקום שכוח אל שאין לו זיקה לסביבה בה נמצאים הנוגעים בדבר, אלא היפוכו של דבר, קיום או אי קיום של כביש או רוחב המדרכה, אינם יכולים לפסול את דרך הפרסום, מה גם שבמקרה דנן לא רק נדרשה הדבקת הודעת פרסום ממשיבים מס' 3, אלא הם גם נדרשו להגיש לוועדה המקומית תצלום של ההדבקה האמורה, וכך עשו. (ראה נספח ז' לכתב התשובה ונספח ה' לעתירה המביא תצלום של מקום הדבקת ההודעה). לו הודבקה ההודעה במקום אחר ניתן היה לטעון ביתר שאת שלא היה ברור לאיזה מקרקעין ההודעה מתייחסת. מסקנתי איפוא היא כי הפרסום ע"י הדבקה על חזית המקרקעין ברח' מאפו 12 בראשון לציון, מקום בו כל אדם העובר במקום יוכל לראות את המודעה או לקרוא אותה, הוא פרסום סביר וחוקי. המקרקעין עליהם סבה העתירה הם אלו ברח' מאפו 12 אשר עליהם נתלתה ההודעה. המודעה נתלתה באופן המאפשר קריאתה כי היא הודבקה במקום פתוח וגלוי. מכאן כי דין טענה זו להדחות ואני קובעת כי אין פגם מהותי או אחר בדרך הפרסום. מסקנה זו תואמת גם את הגישה שננקטה ע"י בימ"ש זה בעת"מ 1204/02 אילוז נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א תקדין מח' 2002(2) 670 ובעת"מ מינהלית 1069/01 יובל כהן נ' הועדה המחוזית תק' מח' 2002 (3) 3423 וראה גם ע"א 1842/97 עירית ר"ג נ' מגדלי דוד ר"ג בע"מ פ"ד נד'(5) 15. עד כאן לענין הפרסום ומכאן לטענות שהועלו בפני: 5. טענה פרוצדורלית מצד המשיבים מתייחסת לשיהוי בהגשת העתירה. כנטען ע"י העותרים נודע להם על דבר התוכנית ואישורה רק בנובמבר 2002 ועתירתם הוגשה ביום 19.1.03. בהתאם לתקנה 3 לתקנות ביהמ"ש לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000 יש להגיש עתירה בלא שיהוי לפי נסיבות העניין ולא יאוחר מ - 45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. ביהמ"ש רשאי להאריך מועד כאמור. לטענת המשיבים, חלפו למעלה מ - 45 יום מעת שנודע לעותרים על התכנית בנובמבר 2002. הם גם לא בקשו הארכת מועד מביהמ"ש. אציין כאן כי לו היה עניין העתירה תלוי אך ורק בשאלת השיהוי בנסיבות המקרה דנן, לא הייתי רואה בכך במקרה זה עילה לדחיית העתירה, אולם הדבר איננו בעל משמעות ממשית, מאחר וכאמור לעיל לא ראיתי יסוד ממשי בטענה בדבר הפגם בפרסום. 6. טענה עניינית נוספת המועלית ע"י העותרים נוגעת להמלצתה של ועדת המשנה של הועדה המקומית. לדברי העותרים שגתה ועדת המשנה כאשר ספרה ברח' מאפו את הבנינים צמודי הקרקע מול הבנינים אשר בהם אושרה בניה נוספת ובכך הוטעתה גם הועדה המחוזית, כי בהעדר התנגדות לתכנית סברה גם הועדה המחוזית שנתוני ועדת המשנה של הוועדה המקומית מדוייקים. הטעות שנפלה בדיווח וועדת המשנה נראה בעיני משני בחשיבותו ואין בו כדי להצדיק ביטולה של התכנית. הנקודה המרכזית אשר עלתה מהמלצתה של ועדת המשנה הוא כי ברח' מאפו אין אך ורק בתים צמודי קרקע אלא יש כבר בתים לפי ייעוד של מגורים נרחבים יותר (חלקות 257,258 ו - 259 וכן חלקה 255). ברח' מאפו נותרו רק שתי חלקות עליהן קיים בית צמוד קרקע ואחד מהם הוא הבית נשוא עתירה זו בו גרים המשיבים מס' 3. בדומה לכך המצב בצד המערבי של רח' מאפו. גם בו שני בניני מגורים רבי קומות. המציאות היא איפוא כי באיזור הרלבנטי יש הן בנינים צמודי קרקע והן בנינים רבי קומות והתנגדותם של בעלי הבנינים צמודי הקרקע לשינוי בבניין נוסף מסוגם, כפי שנתבקש עתה וכפי שאושר עתה, אין בו בנסיבות העניין כדי להצדיק התערבותו של בימ"ש זה בהחלטה של הרשויות, אשר החליט לאשר את תכנית השינוי. 7. לאור מכלול הנתונים כמפורט לעיל החלטתי לדחות את העתירה. העותרים ישלמו לכל אחד מן המשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד 10,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)פרסוםבנייןהפקדת תכנית בניה