צירוף מסמכים לכתב תביעה

סעיף 258ט לתקנות סדר הדין האזרחי עוסק ב"צירוף מסמכים לכתב תביעה" וזו לשונו: 258ט. (א) לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.            (ב)  מסמך כאמור בתקנת משנה (א) המצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, יצורף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות, ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.            (ג)   לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב), תחול תקנה 114א.            (ד)  הוראות פרק ט' בענין גילוי מסמכים לא יחולו על תובענות בעניני משפחה. תקנה 258ט (א) מחייבת בעל דין לצרף "רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות", נקוד על המלה "נסמך". אין התקנה מדברת על "מסמכים הנוגעים לענין הנדון", כלשון תקנה 112העוסקת בגילוי מסמכים (בהליכים אזרחיים שלא בבימ"ש למשפחה). משמע, תקנה 258ט' דורשת פרוט מצומצם יותר מהפרוט הנדרש בצו גילוי מסמכים לפי תקנה 112, והפרוט לפי תקנה 258ט' הוא רק של המסמכים שהתביעה נסמכת עליהם. בעל דין שמצטווה ע"י ביהמ"ש לגלות מסמכים לפי תקנה 112, הפרוט שעליו לתת מכיל את כל המסמכים הרלוונטיים לסכסוך הנדון, וההקף במקרה זה גדול יותר מההקף הנדרש לפי תקנה 258ט' (א). אגב, כפי הנראה כך הבין התובע, את חובתו לפי תקנה 258ט (א), ופרט בתצהיר את "המסמכים הקשורים לתביעתו", היינו לפי הנוסח של תקנה .112 לפי תקנה משנה ב' לתקנה 258ט', חייב בעל דין לצרף לכתב טענותיו את המסמכים הנזכרים ברשימה שעליו לצרף לפי תקנה משנה א', ואם הכוונה בתקנות משנה א' ו-ב' היא לכל המסמכים הנוגעים לענין הנדון, כמו בתקנה 112, עלול בעל דין לצרף כמות עצומה של מסמכים. דבר זה ייצור הכבדה גדולה על בעלי הדין ועל ביהמ"ש, ובמקרים רבים יתברר בסוף המשפט כמיותר ברובו, ואין להניח שלזאת התכוין מתקין תקנה 258ט'. יתר על כן, כאשר התובע מגיש את תביעתו, אין הוא יודע באילו נקודות יחלוק עליו הנתבע בכתב ההגנה, ולכן יצרף לכתב התביעה מסמכים מן הגורן ומן היקב, כדי למלא את מצות הסעיף 258ט', אם פרוש התקנה הוא שמדובר במסמכים רלוונטיים. במקרה כזה ההקף של המסמכים יהיה רחב אפילו מזה שבתקנה 112, שכן צו גילוי מסמכים בתביעה רגילה, ניתן בדר"כ אחרי שהוגש כתב הגנה והוגדרו בו הנקודות השנויות במחלוקת, ולכן בתצהיר הגילוי נחוץ לפרט רק מסמכים הנוגעים למחלוקות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צירוף מסמכים לכתב תביעה / תצהיר גילוי מסמכים מוקדם: .1זו בקשת רשות ערעור, שבהסכמת הצדדים נדונה כערעור. הערעור נוגע להחלטת ביהמ"ש לעניני משפחה שבה נצטווה המערער (להלן "הנתבע") להגיש את כתב הגנתו עד תאריך פלוני, למרות שלטענת הנתבע זכאי הוא להגיש כתב הגנה רק אחרי שיקבל את המסמכים שפורטו בתצהיר המצורף לכתב התביעה (להלן "התצהיר"). .2המבקש, הוא הנתבע בביהמ"ש לעניני משפחה, וכלפיו טוען התובע שהוא אביו מולידו של התובע. התובע נולד לפני כשלשים ואחת שנים. התובע טוען שהנתבע הסיע את אמו בטרמפ ובעל אותה. האם היתה אז פנויה ולוקה בנפשה. התובע טוען שמביאה זו הוא נולד. התובע מסביר בכתב התביעה למה זה ועל מה זה נעור רק עכשו לבקש הצהרה על אבהותו של הנתבע, ובין היתר הוא מסביר שאחי הנתבע, עו"ד במקצועו, דבר עם התובע אודות האבהות ואפשרות יצירת הקשר בין התובע לנתבע. לטענת התובע יש בידו הקלטות משיחות בהקשר זה. עוד טוען התובע שכיון שהבעילה הנדונה נעשתה באונס, התלוננה האם במשטרה על כך, והיתה חקירה ונגבו עדויות, והעתקי העדויות מצויים בידו. התובע לא צרף מסמכים לכתב תביעתו, למרות שצרף תצהיר המפרט את "המסמכים הנמצאים ברשותי ובשליטתי והקשורים לתביעתי לאבהות". בתצהיר לא פורטו המסמכים אחד לאחד, אלא סוגי מסמכים, כגון: "כתבי בי דין על נספחיהם", "קלטות שונות" ועוד. .3הנתבע לא הגיש כתב הגנה, וביקש לעכב את הגשת כתב ההגנה, עד אשר יימסרו לו העתקים מכל המסמכים המצויים ברשותו או בשליטתו של התובע כמפורט בתצהיר. הנתבע מסתמך על תקנה 258ט (א) ו-(ב) לתקנות סדה"ד האזרחי, הנמצאת בפרק התקנות העוסקות בסדרי הדין בביהמ"ש לעניני משפחה. התובע מסרב להמציא חלק מהמסמכים, וטוען שעל הנתבע להגיש את כתב הגנתו לפני המצאת מסמכים וללא קשר עם המצאתם. התובע טוען שהנתבע רוצה להיבנות מהכרת המסמכים שברשות התובע, כדי להכין כתב הגנה הנוח לו. עוד טוען התובע, שלפי תקנה 258ט (ג), סרוב להמציא מסמכים גורר אך ורק את הסנקציה של החלת תקנה 114א', היינו שהתובע לא יוכל להציג כראיה את המסמכים שלא המציא אלא ברשות מבית המשפט. .4הנתבע טוען שלאור זאת שלפי התקנות הנוהגות בביהמ"ש לעניני משפחה, על הצדדים לתמוך את כתב הטענות שלהם בתצהיר, הופך כתב הטענות למעין תצהיר המהווה עדות ראשית, ותצהיר כזה, כמקובל בהליכים רגילים, מוגש אחרי שחלף שלב הבקשות לגילוי מסמכים ולעיון בהם. לפיכך, ללא המסמכים נמצא הנתבע במצב נחות. עוד מוסיף הנתבע וטוען שגם עליו חלה חובת צרוף מסמכים לכתב ההגנה, ולפיכך יימצא הוא מגלה את שלו והתובע מכסה את שלו. עוד טוען הנתבע שעצם הפרוט של המסמכים שנעשה במצורף לכתב התביעה מלמד שפי התובע ענה בו שאלה מסמכים רלוונטיים. .5חושבני שהגדרת היקף החובה עפ"י תקנה 258ט' תבהיר את הענין. תקנה 258ט (א) מחייבת בעל דין לצרף "רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות", נקוד על המלה "נסמך". אין התקנה מדברת על "מסמכים הנוגעים לענין הנדון", כלשון תקנה 112העוסקת בגילוי מסמכים (בהליכים אזרחיים שלא בבימ"ש למשפחה). משמע, תקנה 258ט' דורשת פרוט מצומצם יותר מהפרוט הנדרש בצו גילוי מסמכים לפי תקנה 112, והפרוט לפי תקנה 258ט' הוא רק של המסמכים שהתביעה נסמכת עליהם. בעל דין שמצטווה ע"י ביהמ"ש לגלות מסמכים לפי תקנה 112, הפרוט שעליו לתת מכיל את כל המסמכים הרלוונטיים לסכסוך הנדון, וההקף במקרה זה גדול יותר מההקף הנדרש לפי תקנה 258ט' (א). אגב, כפי הנראה כך הבין התובע, את חובתו לפי תקנה 258ט (א), ופרט בתצהיר את "המסמכים הקשורים לתביעתו", היינו לפי הנוסח של תקנה .112 לפי תקנה משנה ב' לתקנה 258ט', חייב בעל דין לצרף לכתב טענותיו את המסמכים הנזכרים ברשימה שעליו לצרף לפי תקנה משנה א', ואם הכוונה בתקנות משנה א' ו-ב' היא לכל המסמכים הנוגעים לענין הנדון, כמו בתקנה 112, עלול בעל דין לצרף כמות עצומה של מסמכים. דבר זה ייצור הכבדה גדולה על בעלי הדין ועל ביהמ"ש, ובמקרים רבים יתברר בסוף המשפט כמיותר ברובו, ואין להניח שלזאת התכוין מתקין תקנה 258ט'. יתר על כן, כאשר התובע מגיש את תביעתו, אין הוא יודע באילו נקודות יחלוק עליו הנתבע בכתב ההגנה, ולכן יצרף לכתב התביעה מסמכים מן הגורן ומן היקב, כדי למלא את מצות הסעיף 258ט', אם פרוש התקנה הוא שמדובר במסמכים רלוונטיים. במקרה כזה ההקף של המסמכים יהיה רחב אפילו מזה שבתקנה 112, שכן צו גילוי מסמכים בתביעה רגילה, ניתן בדר"כ אחרי שהוגש כתב הגנה והוגדרו בו הנקודות השנויות במחלוקת, ולכן בתצהיר הגילוי נחוץ לפרט רק מסמכים הנוגעים למחלוקות. .6כאמור, התובע טוען שהוא "מסתכן" בסרובו לצרף מסמכים רק בסנקציה לפי תקנה 114א', היינו שלא יוכל להגיש כראיה מסמך שלא הגיש. הנתבע טוען שחובת הגילוי והזכות לעיון במסמכים שגולו, אינה רק כדי שלא יופתע בעל דין במהלך המשפט ממסמכים שיריבו רוצה להגיש ושלא ידע אודותם, אלא גם כדי לאפשר לבעל דין להפיק תועלת לעמדתו מתוך המסמכים שבידי הצד השני ושאין הצד השני מעונין בהגשתם. עמדה זו נכונה בדר"כ, כשמדובר בתקנה 112 (רע"א 6546/94, בנק איגוד נ. אזולאי, פד מט (4) 54, 60, וכן זוסמן, סדרי הדין האזרחיים, מהדו' 7, עמ' 425). ואולם אנו בתקנה 258ט' עסקינן, ולא בתקנה .112לפיכך המסמכים שחייב התובע לצרף לכתב תביעתו, אינם כל המסמכים "הנוגעים לענין הנדון" אלא המסמכים שעליהם "נסמכת" התביעה. יושם לב שמתקין התקנות לגבי בית משפט למשפחה בחר שלא ללכת בדרך הפרוצדורה הרגילה הנהוגה במשפט אזרחי רגיל, וסטה בענינים שונים ממנה. ראיה לדבר היא שלפי תקנת משנה ד' של תקנה 258ט', אין תקומה להוראות פרק ט' לתקנות סדה"ד "בענין גילוי מסמכים", במשפט המתנהל ב"תובענה בעניני משפחה". .7מצד שני, אינני סבור שנכון לקבל את עמדת התובע, שרשאי הוא שלא לקיים את מצות תקנות המשנה א' ו-ב' לתקנה 258ט', ולהסתכן רק באיסור להציג מסמכים במשפט (אגב, ב"כ התובע כבר הדגיש בטענותיו בפני, שסכנה זו חלקית בלבד, שכן עדיין פתוח לפניו הפתח לביטול הסיכון, היינו לבקש מביהמ"ש בבוא העת רשות להציג מסמך למרות ההפרה של החובה עפ"י תקנות משנה א' ו-ב'). סבורני שבעמדתו זו של התובע הוא אכן עונה על אחת משתי המטרות של הגילוי, וכוונתי לזו המיועדת למנוע הפתעה לנתבע מחמת הצגת מסמך ע"י התובע, אך אין בה תשובה למגמה הנוספת, שהיא לאפשר לנתבע להעזר גם באמור במסמכים שהתובע משקולים טקטיים מוכן להסתכן ולא להציג. סבורני שעל התובע החובה לקיים את חובתו לפי תקנה משנה א' ו-ב' לתקנה 258ט' כפשוטה, בבחינת "תמים תהיה" עם החוק והתקנות, כדי לאפשר לנתבע (והוא הדין לגבי הנתבע בהגישו כתב הגנה) להנות מהתועלת שבגילוי ובעיון, בטרם יגיש את כתב הגנתו, ולוא גם במסגרת המצומצמת יותר מהמסגרת שבתקנה .112 .8יושם לב שמצד אחד אמנם צמצמה תקנה 258ט' את המסגרת של הגילוי והעיון בהשואה לתקנה 112, אך מצד שני אפשר שהורחבה המסגרת. ומדוע? משום שעל פי תקנה 112הבקשה לגילוי ועיון מוגשת אחרי שהוגש כתב ההגנה והקף המחלוקת בין הצדדים כבר ידוע, ולכן הגילוי והעיון צריכים להתיחס רק לשאלות שבמחלוקת העולות מכתבי הטענות, וכי רק לגבם חלה ההגדרה שבתקנה 112של "המסמכים הנוגעים לענין הנדון". לעומת זאת לפי תקנה 258ט' צריך התובע להתיחס בתצהירו ולהמציא מסמכים גם לגבי ענינים שאולי הנתבע כלל לא היה מתכוין להעמיד במחלוקת, אילו הוגשו כתבי הטענות במתכונת הרגילה, לפני גילוי המסמכים והעיון בהם. אדרבה, בהחלט יתכן שדוקא הגילוי וצרוף המסמכים יעורר את "היצר הרע" אצל נתבע פלוני, להעלות מחלוקות שלא היה עולה בדעתו להעלותן, אלמלא עיין במסמכים, ושעל פי תומו היה מודה בהן בכתב הגנה "רגיל". ועוד, המתכונת של תקנה 258ט' פותחת פתח לעיכוב בהגשת כתב הגנה, ע"י העלאת טענות מטענות שונות לגבי הגילוי והעיון, עיכוב שלא היה מתעורר במתכונת הרגילה של הליכי הדיון. .9והערה אחרונה. בעניננו מתבררת יפה התשועה שהביאה הבדיקה הגנטית הפשוטה האפשרית היום (והמכונה בפי העם "בדיקת רקמות"), לילדים שנולדו מחוץ לנישואין. כיום ניתן בפשטות לקבוע בודאות מוחלטת כמעט, גם אם פלוני הוא אביו של אלמוני וגם אם לאו. ומדוע משפטנו מדגים זאת יפה? משום שלפי כתב התביעה, התנהל לפני כשלשים שנה הליך של תביעת מזונות, ובו חויב הנתבע לשלם לתובע מזונות עד שיגיע התובע לגיל שמונה, "וזאת מבלי להכריע בשאלת האבהות, ובעת שיגיע התובע לגיל 8שנים תוכרע שאלת האבהות ע"י בחינת קיום דמיון גופני בין התובע לנתבע" (סעיף 12לכתב התביעה). אכן, אם יסכים הנתבע לביצוע הבדיקה, יחסוך מחלוקות ויסייע בגילוי האמת. אמת זו יכולה להועיל לתובע, אך גם יכולה להיטיב עם הנתבע, שכן ממה נפשך, אם יתברר שהתובע אינו בנו, יסיר הנתבע מעליו את התובע הנטפל אליו, ואם יתברר שאכן יש זיקת אבהות בין השניים, יוכל הנתבע, אם ירצה, לשמוח על קיום קשר עם בנו. יש לזכור שלכאורה אין לנתבע סיכון להתחייב במזונות, שכן התובע בן 31, ומזונות לשעבר לא יוכל לתבוע מחמת התישנות. .10אם נבוא לישם את הדברים הלכה למעשה בעניננו, נראה לי שהדרך הנכונה היא שיוגש תצהיר מתוקן ע"י התובע, ובו רשימה של המסמכים שהתביעה נסמכת עליהם (ולא רק מסמכים שהתובע מתכוין להסתמך עליהם מצד אחד, ומצד שני לא כל מסמך שהוא רלונטי לסכסוך), ומסמכים אלה יימסרו לנתבע, בטרם יגיש את כתב ההגנה. לגבי מסמכים שהתובע טען לגבם חסיון, היינו הקלטות מהשיחות עם אחיו של הנתבע שהוא עו"ד, יסביר התובע בתצהירו מדוע הוא טוען לחסיון, ואין הוא חייב בשלב זה להמציאם לנתבע, עד שתתברר טענת החסיון בבימ"ש קמא, במועד שנקבע כבר לכך. תוך 10ימים ממסירת המסמכים הנ"ל לנתבע, על הנתבע להגיש את כתב ההגנה כדין (כלומר בצרוף תצהירים לאימות כתב ההגנה ופרוט המסמכים עליהם נסמך כתב ההגנה). יודגש, הנתבע מצווה להגיש את כתב ההגנה במועד הנ"ל, ואין הוא רשאי לבקש דחייה להגשתו ע"י טענה שמסמך פלוני או אלמוני לא הוזכר ברשימה. טענות כאלה יהיה להן מקום בבימ"ש קמא, אחרי הגשת כתב הגנה. לאור התסבוכת שהתגלתה בסכסוך דנן, יתכן שהדרך שנקט מתקין התקנה 258ט', היינו ביטול פרק ט' לתקנות בענין גילוי מסמכים וסטייה מהמתכונת הרגילה, ראויה למחשבה נוספת, שמא ראוי להחזיר עטרה ליושנה, ולהחיל את פרק ט' לענין גילוי מסמכים גם בתובענות בעניני משפחה. יתכן שתקנה 258ט' מתאימה להליכים בעניני מזונות, המצדיקים הליך מקוצר בדר"כ, אך יש לזכור שכיום סמכותם של בתיהמ"ש למשפחה רחבה הרבה, ומכילה בקירבה גם ענינים אזרחיים "רגילים" ומסובכים, כשמדובר בסכסוך שעילתו יחסים משפחתיים. .11סוף דבר, אני מורה כאמור בקטע 10של פסק דין זה. שכ"ט עו"ד בערעור בסך 000, 3ש"ח בתוספת מע"מ ישולמו ע"י המערער, אם ייקבע בפסק הדין בבימ"ש קמא, שהנתבע הוא אבי התובע.כתב תביעהמסמכיםצירוף מסמכים