קבלה לפסיכולוגיה קלינית

שאיפת הלומדים פסיכולוגיה היא לעסוק לאחר תום לימודיהם בפסיכולוגיה, כעיסוק מקצועי וכמשלח יד, להיות פסיכולוגים, ובעיקר פסיכולוגים קליניים. הבסיס לכל עיסוק הוא בחופש העיסוק, כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד" (חוק יסוד: חופש העיסוק, סעיף 3). סעיף 4של חוק היסוד קובע מגבלות לפגיעה בחופש העיסוק: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכח הסמכה מפורשת בו". סעיף 2של חוק הפסיכולוגים קובע את ייחוד העיסוק בפסיכולוגיה. העיסוק מותר רק למי שרשום בפנקס הפסיכולוגים. סעיף 15של החוק קובע כי רשאי להירשם בפנקס האמור מי שהוא "בעל תואר "מוסמך" בפסיכולוגיה או תואר גבוה ממנו, שניתנו מאת מוסד שהוכר כמוסד להשכלה גבוהה...", או בעל תואר בפסיכולוגיה המוכר כשווה ערך לתואר האמור. באוניברסיטאות שבירושלים, באר שבע, בר אילן, חיפה ותל-אביב, שהן כולן מוסדות להשכלה גבוהה כאמור בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958, ניתן ללמוד לתואר השני, תואר מוסמך, בלימודי הפסיכולוגיה ובכל אחת מהן מופעל חוג לפסיכולוגיה ללימודי התארים הנ"ל ולתארי המשך גבוהים יותר. מכאן החשיבות הרבה שבהשגת תואר שני בפסיכולוגיה. בלא תואר זה אין מי שלמד פסיכולוגיה יכול לעסוק במקצוע זה כ"עיסוק מקצועי כמשלח יד באיבחונם ובהערכתם של ענינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנוגע לענינים ולבעיות כאמור, הנעשים בדרך כלל בידי פסיכולוג" (סעיף 1לחוק). השגת התואר האמור, הוא הבסיס לאפשרות העיסוק בפסיכולוגיה. בפועל, רק אחוזים בודדים מבין אלה המסיימים את התואר הראשון בפסיכולוגיה מתקבלים ללימודי התואר השני. נדרשים ציונים גבוהים ביותר, חצי נקודה לכאן ולכאן בציוניו של התלמיד, עשויה להכריע לכאן או לכאן. נתונים אלה יוצרים מתח וקשיים ניכרים במיון התלמידים לצורך קבלתם ללימודי התואר השני בפסיכולוגיה. התחום הנפשיפסיכולוגיה