קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קוצר נשימה ביטוח לאומי: .1לפנינו ערעור לפי סעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח1968, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה ביום 10.8.1983, כי דרגת הנכות של המערער בגין התאונה מיום 12.3.1979היא %25, וזאת מכוח פריט 9(1)ג' iiלמבחנים. בפני הוועדה היתה חוות-דעת פרטית, על-פיה קוצר הנשימה של המערער קשור באי-ספיקת הלב; הוועדה לא קיבלה חוות-דעת זאת. אשר לתקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956(להלן - התקנות) - החליטה הוועדה שלא להתייחס אליה לאור האמור בתקנה 15(ג) לתקנות. .2נשיא בית-הדין החליט, כי הערעור ידון על-פי טענות בכתב. במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים. .3בא-כוח המערער טען, כי עיקר תלונותיו של מרשו היו בתחום קוצר הנשימה וכי המונח תסמונת אנגינוטית בינונית, בו השתמשה הוועדה - אינו מופיע בפרטי הליקויים, והיה על הוועדה להתייחס במפורש לאי-ספיקה; ואם בתסמונת בינונית מדובר - לא היה מקום ליישם פרט משנה iiלפריט 9(1)ג', אלא פרט חמור יותר. אשר לתקנה 15- הווערה לא נתנה דעתה למקצועו של המערער, שנאלץ לפרוש ממקצועו, כפועל בנין, בגיל .58 .4כנגד זה טען המשיב, כי בנושא אי-הסיקה - השאלה רפואית ולוועדה הסמכות להכריע בה. אשר לתקנה 15- אין לייחסה במקרה זה לאור האמור בתקנה 15(ג). .5הסמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח נתונה, מכוח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה, כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. כל טענותיו של המערער אשר לקוצר הנשימה ואי-הספיקה - הן בתחום הרפואה. המערער הגיש חוות-דעת מטעמו. הוועדה הסתייגה מהדעה שהובעה בחוות-הדעת, לפיה קוצר הנשימה בו לוקה המערער קשור באי-ספיקת הלב, וקבעה שמדובר בתסמונת אנגינוטית כאמור בפריט 9(1)ג' .ii בענייננו אין כל טעות שבחוק ועל כן דין הערעור בסוגיה זאת להידחות. .6אשר לתקנה 15: א) תקנה 15(א) מאפשרת הגדלת הנכות בהתחשב במקצועו, גילו או מינו של הנפגע, בעוד תקנה 15ג) קובעת, כי הוועדה לא תתחשב בגילו, מינו ובכושר עבודתו של הנפגע, אם הם הובאו בחשבון במבחנים; ב) אשר לגיל: הפרקליט המלומד הפנה אותנו גם לדב"ע מג/1445- 01[1], בו נדונה משמעותו של "גיל ניטראלי". המערער דנן, פועל בנין לשעבר, יליד 1923, אינו בגיל ניטראלי, כי אם בגיל שראוי גם ראוי להביאו בחשבון לצורך הפעלת תקנה 15; ג) אשר למקצוע: (1) דעתו של אחד מחברי המותב היא, כי הפריט 9(1)ג' מביא בחשבון את כושר עבודתו של הנפגע. הפריט כולו, על שש פסקות המשנה שלו (להוציא פסקת משנה iiשבה היתה השמטה שבשגגה), סובב סביב הציר של היות הנכה מסוגל לעשות "עבודה" מאומצת במידה זו או אחרת. ככל שהמאמץ גדול יותר - גדלה מוגבלותו של הנכה לעבודה וגדלה דרגת הנכות המוענקת לו. הווה אומר: סולם עולה במקביל למידת צמצום כושר העבודה. וכי לא לכך מכוונת תקנה 15(ג)? (2) יתר חברי המותב בדעה, שאין הפריט מתייחס למקצועו של המערער. לדעתם "מקצוע", המאוזכר בפסקה (א) לתקנה 15, שונה מ"כושר עבודה" המאוזכר בפסקה (ג) לאותה תקנה, וכי האמור בדב"ע שם/766- 01[2], על-פיו "רחוקים השניים - 'מקצוע' ו'כושר עבודה' מלהיות זהים או חופפים" (שם [2], בע' 275), יפה אף לענייננו, ולא לפריט 35במבחני הנכות בלבד. .7מן האמור עולה, כי העניין מוחזר לוועדה לעררים, על מנת שתשקול הפעלת תקנה 15, בכל המתייחס למקצועו ולגילו של המערער. המוסד ישלם למערער הוצאותיו בסך 150ש"ח בצירוף מע"מ.ביטוח לאומי