קטיעת רגל מעל הברך לאחר תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קטיעת רגל מעל הברך לאחר תאונת דרכים: 1. התובעת, אלמנה ילידת 1.1.25, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה בירושלים בתאריך 1.12.1999. אין מחלוקת על חבות הנתבעים לפצותה על נזקיה, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.   מצב רפואי 2. כתוצאה מהתאונה נפצעה התובעת קשה, רגלה השמאלית נקטעה מעל הברך והיא אושפזה ימים רבים. בבית המשפט מונתה ד"ר מ. שוכינה, רופאה מומחית לשיקום, על מנת לקבוע את נכותה של התובעת, תפקודה וצרכיה עקב התאונה. כיוון שהתובעת חולת סכרת מזה למעלה מעשרים שנה, מונה רופא מומחה בתחום זה, פרופ' דוד גרוס, על מנת להעריך השפעת מחלה יסודית זו על תפקודה ותוחלת חייה של התובעת.   3. ד"ר שוכינה מצאה כי במהלך האשפוז לאחר התאונה עברה התובעת קטיעת רגל מעל הברך השמאלית, בשל חשש לאיסכמיה לבבית בוצע אקו-לב וצנתור והתובעת סבלה אף מהתפתחות בצקת ריאות. התובעת אושפזה במחלקה אורטופדית, מחלקת טיפול נמרץ קרדיולוגי, מחלקה פנימית ומחלקת שיקום. כמו כן ציינה ד"ר שוכינה כי לתובעת הותאמה פרוטזה, אך היא אינה מסוגלת להתהלך איתה, התובעת סובלת מעודף משקל, משתמשת בכסא גלגלים וזקוקה לעזרה בפעולות היומיום וניהול משק הבית. ד"ר שוכינה קבעה כי לתובעת 65% נכות רפואית לצמיתות עקב התאונה (תשובה לשאלות הבהרה), ואלו צרכיה העיקריים: א. דירה ללא מדרגות, מותאמת לכסא גלגלים בכל הפתחים ובשירותים. ב. כסא גלגלים וכסא שירותים הנדרשים להחלפה אחת ל-5 שנים. ג. השגחה חלקית ברוב שעות היממה, עזרה חלקית בפעולות חיוניות יומיומיות ועזרה בניהול משק הבית. ד. הסעות מיוחדות.     4. על פי מסמכים רפואיים, תיקה הרפואי של התובעת (נ/3/ז) וחוות הדעת שהוגשו לתיק, לתובעת רקע רפואי קודם כדלקמן: סכרת המטופלת באינסולין, יתר לחץ דם וגלאוקומה.   5. פרופ' גרוס מצא כי לתובעת מחלת סכרת לפחות 20 שנה, שגרמה לפגיעה קלה ברשתית העין ללא קיפוח בראיה וכן פגיעה בכליה שלא פגמה בתפקוד הכליה. לדעתו, אף כי נכותה עקב מחלת הסכרת הינה 65% (ראה עמ' 68 לפרו', המתקן את אחוזי הנכות שצוינו בחוות הדעת), הרי לאור גיל התובעת, משך המחלה ורמת הסיבוכים המתונה, בעתיד הנראה לעין אין לצפות למוגבלות תפקודית עקב מחלת הסכרת. בח"נ הוסיף פרופ' גרוס כי נכות זו עקב מחלת הסכרת אינה משפיעה על התפקוד היומיומי, ובלבד שיהיו פיקוח, טיפול רפואי ושמירה על איזון (עמ' 67-68). לדעתו, כיוון שהתובעת עברה טראומה קשה בתאונה ושרדה, הגיעה לגיל 77, והסכרת מאוזנת באופן בינוני, אין הוא משוכנע שהסכרת תקצר תוחלת חייה (עמ' 64 לפרו'). מעדות פרופ' גרוס עולה כי אינו מודע לתוכן הלוחות הסטטיסטיים בענין תוחלת החיים בישראל.     תוחלת חיים ותשלומים עיתיים 6. על פי לוחות סטטיסטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת חייה של אשה יהודיה בישראל בגיל 77 היא כ-9.5 שנים.   7. בין הצדדים נפלה מחלוקת מהי שיטת חישוב הנזק הראויה בנסיבות הענין. ב"כ התובעת טוען כי עדיף פיצוי חד-פעמי בשל גילה ומצבה של התובעת, אי תלות בחברת הביטוח, ועל מנת לאפשר לה לתכנן על פי ראות עיניה את שארית ימיה. ב"כ הנתבעים טוענת כי קיימת אי בהירות באשר לתוחלת החיים של התובעת, לפיכך עדיף תשלום עיתי.   8. ההלכה הינה כי פיצוי חד פעמי הוא הכלל, ואילו תשלום עיתי הינו היוצא מן הכלל (ראה ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד ל"ו(3) 762 וכן ע"א 283/89 עירית חיפה נ' מוסקוביץ, פ"ד מ"ז(2) 718). לכל שיטה יתרונות וחסרונות, אולם כמקובל, כל חריג יפורש וייושם בצמצום. בת"א (י-ם) 668/92 תום שטראוס (קטין) ואח' נ' ד"ר עוז יובל ואח', תק-מח 2000(1) 533, סקרה כבוד השופטת פרוקצ'יה את הכללים שנקבעו בפסיקה בנושא זה, ומצאה כי במצבים הבאים תהיה נטיה גוברת לשימוש בחריג של פיצוי עיתי (סעיף 5 סיפא לפסה"ד): א. כאשר נגרם לניזוק נזק חמור ומתעוררת מחלוקת בענין קיצור תוחלת חייו. ב. ככל שגיל הניזוק צעיר יותר והפגיעה קשה יותר, תגבר הנטיה לתשלום עיתי. ג. למזיק חוסן כלכלי שאינו נתון בספק. ד. הנפגע אינו זקוק באופן חיוני לסכום כסף לשיקום. ה. אורך תקופת המגורים בבית או במוסד אינו ברור מראש, קרי קיימת אי ודאות ביציבות מהלך חייו של הניזוק.   במקרה שבפני, אף שמתקיימים חלק מהתנאים, עדיף לנקוט בשיטת התשלום החד פעמי, וזאת מהטעמים הבאים: פיצוי על דרך תשלום עיתי הוא חריג ויש להשתית פיצוי בשיטה זו במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם הערפל וחוסר הוודאות מתפרש לאורך שנים ארוכות ועלול ליצור עיוותים קשים. לפיכך, תיושם השיטה בעיקר כאשר מדובר בילדים או צעירים, ופחות באנשים מבוגרים כמו התובעת בת ה-77, אשר טווח הטעות של קיצור תוחלת החיים הינו קצר יחסית. חייה של התובעת יציבים, מאז התאונה חלפו שנתיים וחצי והיא גרה באותו מקום, וצרכיה ברורים וידועים. המשך התלות בחברת הביטוח אינו רצוי ותשלום חד פעמי יאפשר לתובעת לנהל את ענייניה על פי הבנתה ועל פי צרכיה. לאור האמור, יהיה הפיצוי חד פעמי ואין מנוס מקציבת תוחלת החיים לצורך הליך זה: פרופ' גרוס אמר אמנם כי התובעת "היכתה את הסטטיסטיקה" עד כה, אולם בדיקת מכלול הנתונים שבפנינו מוביל לאפשרות סבירה יותר כי התובעת לא תמצה את מלוא התקופה העתידית: התובעת כיום בת 77 ויותר, סובלת מלחץ דם, ממחלת לב איסכמית, עברה אוטם בלב, בעלת עודף משקל, מחלת סכרת המאוזנת באופן בינוני, ועברה כריתת רגל טראומטית. מכל אלה ולצורך הליך זה, יחושב הפיצוי על פי תוחלת חיים לעוד 6-7 שנים, עד גיל 84.   תפקוד התובעת 9. על פי עדויות התובעת ובתה, שלא נסתרו ואף נתמכו למעשה בחוות הדעת הרפואיות, עד התאונה תפקדה התובעת היטב, היתה עצמאית לחלוטין, גרה בגפה, ערכה קניות, בישולים, נקיון ונסעה בתחבורה ציבורית. מאז התאונה, התובעת זקוקה לעזרה וסיוע בכל, בביתה מטפלת פיליפינית השוהה עמה 24 שעות במשך 6 ימים בשבוע וביום א' נעזרת במטפלת מחליפה בשם אלנה ואף מקבלת עזרה נוספת. על פי חוות דעת ד"ר שוכינה, וכפי שעולה מדו"ח הערכת תלות של המוסד לבטוח לאומי (נ/3/ו), התובעת זקוקה לעזרה וסיעוד ברוב פעולותיה ולמעשה לא ניתן להותירה לבדה, אלא לזמן קצר. הנזק 10. להוכחת צרכי התובעת ועלותם הכספית, נעזרו הצדדים בחוות דעת מומחים: מטעם התובעת, גב' איילה שיפמן - מנהלת מחלקת ריפוי בעיסוק בבי"ח שערי צדק ועובדת מחלקת שיקום (ת/1). מטעם הנתבעים, מר גדעון האס - מנהל משרד לשירותי שיקום והערכות סוציאליות (נ/1, נ/1/א). חוות הדעת הללו מפורטות ומציינות הציוד לו זקוקה התובעת, הצרכים השוטפים כנכה, עלות הרכישה, האחזקה וההחלפה של כל פריט. המומחים חלוקים כמעט בכל פרט ופרט. מאחר ואין בידי להעדיף חוות דעת על רעותה, אקבע הצרכים ועלותם על פי בדיקת שתי חוות הדעת, ובהסתמך על מסקנותיה של ד"ר שוכינה, וכשאני נעזר בהערכות התלות של המוסד לביטוח לאומי. לציין: התובעת לא הגישה כראיה קבלה כלשהי.   11. עזרת הזולת: אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נזקקת להשגחה ולעזרה ברוב הפעולות. מחוות דעת ד"ר שוכינה, מדו"ח הערכה תפקודית של מל"ל (נ/3/ו) וכן מחוות הדעת של שיפמן והאס, ברור כי הטיפול וההשגחה מתפרשים על פני כל שעות היממה, במהלך כניסה ויציאה מהמיטה, רחצה, ניקוי ושירותים, סידור הבית, בישול, נקוי וכיו"ב. במצב זה יש צורך בעזרה קבועה, על בסיס חודשי.   התובעת מבקשת לאמץ חוות הדעת של איילה שיפמן, הממליצה על מטפל ישראלי בעלות 12,000 ש"ח לחודש, שיתן תשובה גם לימי ראשון. בענין זה נראית לי עדיפה עמדתו של גדעון האס, בתיקון מסויים. התובעת נעזרת מזה כשלוש שנים במטפלת פיליפינית בעלות בסיסית של כ-700$. פתרון זה הינו פתרון ראוי, מקובל, העונה גם על הצורך בהקטנת הנזק. לתשלום זה יש להוסיף עלויות נוספות לעובד זר - כ-2,000 ש"ח, תשלום עבור סופי שבוע אשר לפי חוו"ד האס מסתכם בסך כ-1,500 ש"ח. לאלה יש להוסיף סכום עבור עזרה וסיוע של בני משפחה, כ-500 ש"ח לחודש.   סה"כ עלות עזרת הזולת לחודש: 7,500 ש"ח (ערך נוכחי).   12. דיור: התובעת מתגוררת עם המטפלת הפיליפינית בדירה בת שלושה חדרים, אליה מובילות 16 מדרגות. ד"ר שוכינה קבעה כי התובעת זקוקה לדירה ללא גישת מדרגות ולהתאמת פתחי הדירה והשירותים לצרכיה. איילה שיפמן ערכה פירוט מלא של השינויים הדרושים. ילדיה של התובעת ביצעו בדירה מספר שינויים על מנת להתאימה לצרכי אמם וכן התקינו מעלון חשמלי כדי לעלות ולרדת ב-16 המדרגות. ב"כ התובעת לא הציג קבלות כלשהן בענין זה, אך טען בסיכומיו כי יש לפסוק סכום של 200,000 ש"ח להתאמת הדירה לצרכי התובעת. לסכום זה אין בסיס ראייתי.   בתה של התובעת, ירדנה אנגלנדר, אמרה בעדותה כי מתקן המעלון עלה 20,000-30,000 ש"ח. אף כי אין לסכום זה אסמכתא, הוא מקובל על הנתבעים כפתרון המונע צורך בדיור חליפי, פתרון המקובל ככל הנראה גם על התובעת, שלא טרחה להוכיח אחרת.   אף שלא הוכחו סכומי ההוצאות לשינויים בדירה, ברי כי שינויים מסויימים נעשו ואפסוק בענין זה לפי אומדנא סך של 15,000 ש"ח. כמו כן, יש לפסוק סכום עבור רכישת המעלון, ובסה"כ בסעיף הדיור סך 45,000 ש"ח.   13. ציוד ואביזרים: מיטה, מזרון, כסאות נכים, כריות, מנוף, שולחן פרוטזה, דיור מתכלה, מיזוג אויר. כאמור, בין שיפמן והאס נפלה מחלוקת כמעט בכל פריט, הן לעצם הזקקות התובעת לאותו פריט והן לענין העלות. לרוב הפריטים יש בלאי וצריך להחליפם אחרי 2-5 או 10 שנים.   לאחר בדיקת מכלול הנתונים, נראה לי שיש לפסוק הסכומים הבאים: א. מיטה, מזרונים, לרבות אחזקה והחלפה 18,000 ש"ח ב. כסאות נכים, לרבות כסא רזרווי, כסא לשרותים והחלפתם (הסכומים הם לעתיד שכן הנתבעת רכשה לתובעת כסאות). 20,000 ש"ח ג. כריות ושונות 8,000 ש"ח ד. ציוד מתכלה 8,000 ש"ח ה. פרוטזה: הפרוטזה הראשונה מומנה ע"י הנתבעת. לפי עדות התובעת וחוות דעת ד"ר שוכינה, התובעת אינה עושה שימוש בפרוטזה אלא לעיתים נדירות, לפיכך הבלאי שלה מועט ובעתיד תיזקק רק להחלפה אחת שלה. המחיר על פי שיפמן (דומה לסכום ששולם בפועל ע"י הנתבעים) 17,270 ש"ח   סה"כ ציוד ואביזרים 71,270 ש"ח   14. ניידות: התובעת היתה בת 75 בעת התאונה ועד אז עשתה שימוש בתחבורה ציבורית. כיום היא נזקקת להסעות מיוחדות, שהן יקרות יותר. במצבה היא ממעטת לצאת מהבית ועושה כן בעיקר פעמיים בשבוע למועדון קשישים, אליו היא מגיעה בהסעה המאורגנת ע"י המועדון. במצב התובעת יש לאפשר לה ניידות נוספת, כגון ביקורים מדי פעם אצל ילדיה. יש לפסוק על דרך האומדן הגלובלי סכום של 20,000 ש"ח, לעבר ולעתיד.   15. נזק לא ממוני: א. לתובעת נכות רפואית בשיעור 65%. עקב גיל יש להפחית 45%. ב. בין הצדדים נפלה מחלוקת סביב ימי האשפוז. התובעת טוענת ל-125 ימי אשפוז ואילו הנתבעים טוענים ל-86 ימים. מבדיקת הראיות עולה כי המחלוקת נסובה על שהיית התובעת בבי"ח הרצוג, בבית אבות נופי ירושלים ואשפוז בבי"ח שערי צדק במהלך אפריל 2000. אין להכיר בשהות התובעת בבית האבות נופי ירושלים כאשפוז, אך יש להכיר כאשפוז את שהייתה בבי"ח הרצוג. מיד לאחר התאונה סבלה התובעת מבצקת ריאות קשה, לפיכך אשפוזה במשך 5 ימים במהלך אפריל 2000 בבי"ח שערי צדק נראה קשור לכך. לאור האמור, מספר ימי האשפוז של התובעת עקב התאונה הינו 98.   16. ניכויים: א. יש לנכות התשלומים התכופים, כמפורט בסיכומי באת כח הנתבעים. ב. יש לנכות תשלומי מל"ל על פי חוו"ד שי ספיר, מיום 3.2.2002 (נ/2). הניכוי יהא בשעור 5/8 בלבד, שכן היתרה מועברת ישירות למועדון הקשישים, שם נמצאת התובעת יומיים בשבוע.   17. סיכום אלו סכומי הפיצויים לתובעת: א. עזרת הזולת (עבר): מאז התאונה חלפו 31 חודשים, מתוכם היתה התובעת כשלושה חודשים במסגרת אשפוז. לפיכך הפיצוי לעבר הינו למשך 28 חודשים. על מנת להימנע מחישובי הצמדה וריבית, החישוב יהיה על פי ערכים נוכחיים: 7,500 ש"ח X 28 = 210,000 ש"ח.   ב. עזרת הזולת (עתיד): החישוב עד גיל 84, קרי עוד 78 חודשים. מקדם היוון 70.7 X 7,500 ש"ח = 530,250 ש"ח.   ג. דיור: 45,000 ש"ח.   ד. ציוד ואביזרים: הסכום הינו לאחר הפחתת רכישות הנתבעת עבור התובעת - 71,270 ש"ח. ה. ניידות: 20,000 ש"ח.   ו. נזק לא ממוני: חישוב לפי 65% בהפחתת גיל ובתוספת שני פרומיל מהסכום המקסימלי לפי 98 ימי אשפוז.   ז. ניכויים: כמפורט בסעיף 16 לפסק הדין.   כל הסכומים נכון ליום פסק הדין.   לאור האמור, אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת הסכומים המפורטים בסעיף 17 לפסק הדין, וכן לשאת בהוצאות משפט ועוד שכ"ט עו"ד בשעור 13% מסכום הפיצויים לפני ניכוי התשלומים התכופים.קטיעת איברברכייםתאונת דרכים