לא נעלמה מעיני העובדה כי הנטל המוטל על בעל דין להוכחת טענת תרמית וזיוף הינו כבד. בהלכה הפסוקה נקבע כי על אף שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות ורף הראיות הנדרש להוכחת טענה מעין פלילית זו הוא גבוה יותר (ראו: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (לא פורסם, , 18.4.12) והפסיקה המובאת שם). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום הערת אזהרה עם יפוי כוח מזויף: 1. עיקרה של התביעה בתיק זה נסוב סביב שתי הערות אזהרה שנרשמו עפ"י סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, לגבי זכויותיה של המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה") בחלקה 1 בגוש 10315 (להלן: "המקרקעין"). אותן הערות אזהרה נרשמו, כך לטענת התובעים, על סמך ייפוי כוח מזויף שנחזה להיות חתום בידי המנוחה. 2. להלן תמצית העובדות הדרושות ועיקרי טענות הצדדים 2.1 המנוחה נולדה ברומניה ביום 13.2.1917, חיה ונפטרה בפריס ביום 24.1.1998. התובעים הנם יורשיה - התובע 1 הינו אחיינה ואילו התובעת 2, אמו, הנה גיסתה. שני התובעים אזרחי ותושבי צרפת. 2.2 המנוחה הינה הבעלים הרשום של ¼ מן הזכויות במקרקעין ששטחם הכולל 25,306 מ"ר. ביום 23.5.2005 נרשמה הערת אזהרה על חלקה של המנוחה במקרקעין לזכותו של הנתבע מס' 1. הערת האזהרה התייחסה למחצית מזכויותיה של המנוחה בחלקה, הינו 3163/25306 חלקים. הערה זו נרשמה על פי ייפוי כח נוטריוני, עליו חתמה על פי הנטען, המנוחה, ביום 4.9.2001 בפני הנוטריון בנו גנות (הנתבע 3). על פי ייפוי כח זה הסמיכה המנוחה את עו"ד יוסף רענן ו/או שעבי נאיף (הנתבעים 4 ו-5) להעביר את מחצית מזכויותיה בחלקה כפי שימצאו לנכון, ולחתום לצורך כך על כל המסמכים והאישורים הדרושים לביצוע אותה העברה. ביום 17.5.2005 חתם נאיף שעבי על ייפוי כח המסמיך את עורכי הדין עלאא נאסר ו/או אברהים סעדי להעביר את חלקיה הנ"ל של המנוחה, לטובת הנתבע 1. מסמכים אלה היוו את הבסיס לרישום הערת האזהרה בפנקסי המקרקעין לטובתו של הנתבע 1. 2.3 ביום 4.11.2009 נרשמה הערת אזהרה על המחצית הנותרת של זכויות המנוחה במקרקעין לטובת הנתבעת 2. הערה זו נרשמה על פי הסכם מכר שנערך ביום 11.2.2007 בין המנוחה, באמצעות עו"ד יוסף רענן על פי ייפוי הכח הנ"ל שניתן לטובתו, לבין הנתבעת 2. 2.4 בכתב תביעתם טענו התובעים כי במועד שבו נחתם כביכול ייפוי הכח, ביום 4.9.2001 ואשר אומת ע"י הנוטריון בנו גנות, לא הייתה המנוחה בין החיים, שכן זו נפטרה ביום 24.1.1998. מכאן שמדובר בייפוי כח מזויף, חסר כל נפקות ותוקף. עובדה זו אגב אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. התובעים הוסיפו עוד, כי מספר תעודת הזהות של המנוחה המופיע על גבי ייפוי הכח זהה למספר תעודת הזהות הצרפתית הרשומה בפנקסי המקרקעין בצד שמה של המנוחה עוד משנת 1964. דא עקא, שאין כל אפשרות שאותו מספר שהיה בתוקף בשנת 1964 נותר בעינו עד לחתימת ייפוי הכח הנטען ביום 4.9.2001, הואיל ובצרפת מספרי תעודות הזהות מתחלפים אחת לעשר שנים. יתר על כן, ייפוי הכח נוקב בכתובתה של המנוחה ברח' הרובע היהודי 17 בפריס. אלא שרחוב כזה אינו קיים כלל בכל רחבי העיר פריס. כתובתה האחרונה של המנוחה הייתה ברח' סילי 143, בולון בילאנקורט. מאחר וייפוי הכח שנחתם כביכול ע"י המנוחה ביום 4.9.2001 הינו מסמך מזויף, הרי שכל העסקאות שנעשו בהסתמך עליו, חסרות כל תוקף משפטי. לפיכך, עתרו התובעים ליתן פסק דין המצהיר כי ייפוי הכח הנ"ל מעולם לא נחתם ע"י המנוחה ומדובר למעשה במסמך מזויף וכי שתי הערות האזהרה המפורטות לעיל, היונקות את תוקפן מאותו ייפוי כח, חסרות כל בסיס משפטי ודינן להימחק. כמו כן עתרו התובעים להצהיר כי השעבוד שנרשם ביום 9.8.2007 לטובת מס רכוש חיפה על חלקה של המנוחה, הינו חסר כל תוקף ודינו להימחק. 2.5 קיומן של הערות האזהרה נתגלה לתובעים לאחר שחתמו על הסכם עם הנתבעת 6, לפיו מכרו לנתבעת זו את מלוא זכויותיה של המנוחה במקרקעין מתוקף מעמדם כיורשים. פנייתם אל רשם המקרקעין בדרישה למחוק הערות האזהרה נדחתה, על אף שהלה הודה כי עולה ספק בדבר כשרותו של ייפוי הכח המדובר ואולם בסופו של דבר הופנו התובעים לפעול בדרך שנקבעה בסעיף 132 בחוק המקרקעין, ומכאן התביעה שבפניי. 2.6 הנתבע 1 טען כי הוא מסתמך על ייפוי כח בלתי חוזר, שנחתם ע"י המנוחה ביום 14.4.1994 לטובת עורכי הדין יוסף רענן ו/או פטין רזוק ו/או רמזי אבו רחמה ואושר ע"י יוסף רענן. לדבריו, הערת האזהרה שנרשמה לטובתו הסתמכה על יפוי כח זה שנחתם ע"י המנוחה עוד בחייה בפני עו"ד רענן. 2.7 הנתבעת 2 הכחישה בכתב הגנתה את כלל טענות התובעים הכחשה כללית וגורפת מבלי להידרש לפרטים או לעשות כל ניסיון להתמודד עם הטענה בדבר היותו של ייפוי הכח, מכוחו נרשמה הערת האזהרה לטובתה, מזויף וחסר תוקף. 2.8 בכתב ההגנה שהוגש מטעם רשם המקרקעין (הנתבע 7), פורטה השתלשלות העניינים שהובילה לרישום שתי הערות האזהרה. עולה הימנו כי שתי ההערות נשוא הדיון נרשמו בהסתמך על ייפוי הכח מיום 4.9.2001 ואשר נחזה להיות חתום בידי המנוחה. יוער כי ביום 26.4.2011 ניתן פסק דין בהסכמה, לפיו נמחקה התביעה כנגד הנתבעים 7 ו-8 ללא צו להוצאות. 2.9 הימנותא בע"מ (הנתבעת 6) אישרה את טענת התובעים לפיה אלה חתמו עמה על הסכם למכירת זכויותיהם במקרקעין ביום 11.6.2008. למעשה, כלל הבעלים של המקרקעין, כולם תושבי ואזרחי צרפת, חתמו על הסכמים עם הימנותא למכירת המקרקעין כחטיבה אחת. בהתייחס להערות האזהרה נשוא הדיון, טענה הנתבעת 6 כי אלה התבססו על ייפוי כח חסר תוקף ונפקות, אשר המועד הנקוב בו מאוחר למועד פטירתה של המנוחה. יתרה מזו, מספר תעודת הזהות שבה החזיקה המנוחה בסמוך לפני פטירתה אינו יכול להיות זהה למספר תעודת הזהות שצוין בייפוי הכח, ואשר היה בתוקף עוד בשנת 1964. זאת בשים לב לכך שבצרפת נוהגים להחליף את תעודות הזהות מדי 10 שנים ובכל פעם ניתן מספר חדש. לביסוס טענה זו הציגה הימנותא אישור מאת המשנה לקונסול הכלכלי של צרפת בישראל. בשולי הדברים הפנה ב"כ הנתבעת 6 לגזר הדין שניתן כנגד עו"ד בנו גנות בבית משפט השלום בחיפה ביום 26.11.2007, לאחר שהלה הורשע על סמך הודייתו בעבירות של זיוף מסמך (7 עבירות), שימוש במסמך מזויף (7 עבירות), קבלת דבר במרמה (7 עבירות) וסיוע להתחזות (2 עבירות). באותה פרשה מדובר היה באישור שניתן על ידי בנו גנות, מתוקף היותו עו"ד באותו מועד, לגבי מסמכים שונים הנוגעים לעסקאות במקרקעין המצויים בישוב עוספיא, מבלי לבדוק את אמיתותם ואת זהות עושיהם. 2.10 הנתבעים 3, 4 ו-5 לא ראו כלל להגיש כתב הגנה או להתייחס באופן כלשהו לטענות הקשות המועלות נגדם בגדר כתב התביעה. 2.11 להשלמת התמונה אציין כי ביום 1.6.2009 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק כהן), שעניינו תביעה אותה הגישו יורשי שותפיה של המנוחה במקרקעין, רפאל פישלר וליאון זילבר כנגד צדדים שלישיים, ובכללם הנתבע מס' 5. דובר שם על הערות אזהרה שנרשמו על זכויותיהם של הבעלים הנ"ל בחלקה 1 בגוש 10315, היא החלקה נשוא ענייננו. הערת האזהרה הראשונה שנרשמה שם, ואשר היוותה את החוליה הראשונה בשרשרת של הערות אזהרה, התבססה על ייפוי כח נוטריוני מיום 15.8.1996. אותו ייפוי כח אושר ע"י עו"ד יחיאל שמחון שהלך ביני לביני לעולמו, ואשר זיהה את רפאל פישלר וליאון זילבר כמי שהתייצבו וחתמו בפניו על ייפוי הכח. בית המשפט קבע כי אין ספק שיפוי הכח הנ"ל הינו מזויף, שכן על פי תעודות פטירה שהוצגו בפניו, עולה כי שני הבעלים נפטרו עובר למועד הנקוב בייפוי הכח. דיון והכרעה 3. הבקשה לרישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 1, הוגשה לרשם המקרקעין בנצרת ביום 17.5.2005. בבקשה צוין באופן מפורש כי היא נסמכת על ייפוי הכח שניתן לטובתו של שעבי נאיף (הנתבע 5) ונחתם ע"י פיגה בלוטמן (כך במקור) ביום 4.9.2001. אותו ייפוי כח אף צורף לבקשה לרישום הערת האזהרה. מכאן, לא ברור על מה נסמכת טענת הנתבע 1 בכתב הגנתו, לפיה הערת האזהרה אשר נרשמה לטובתו, הסתמכה על ייפוי כח שנחתם ע"י המנוחה עוד ביום 14.4.1994. ייפוי כח זה, משנת 1994, לא הוגש כלל לרשם המקרקעין והוצג לראשונה רק במסגרת הדיון בתיק דנא, לאחר שהנתבעים גילו את מועד פטירתה של המנוחה. 4. הוא הדין לגבי הערת האזהרה שנרשמה לטובתה של הנתבעת 2. אף כאן הערת האזהרה נרשמה להבטחת הסכם מכר שנכרת, כביכול ביום 11.2.22007, בין המנוחה באמצעות עו"ד יוסף רענן על פי ייפוי כח מיום 4.9.2001, לבין הנתבעת 2. מנהל הנתבעת 2 מר אדיב עיאס העיד בתצהירו כי במהלך שנת 2006 או 2007 פנה אליו עו"ד יוסף רענן והציע לו לרכוש את חלקה של המנוחה במקרקעין נשוא הדיון. לאחר שנבדקו זכויותיה בפנקסי המקרקעין וסוכמה התמורה, הורה מנהל הנתבעת 2 לבא כוחו, עו"ד אברהים סעדי, לערוך את הסכמי המכר הנדרשים לצורך ביצוע העסקה. בהמשך לכך טסו השניים לאוסטריה לפגוש את יוסף רענן לצורך חתימה על הסכם, לאחר שהלה הודיע להם כי אין באפשרותו להגיע לארץ מטעמיו. במעמד הפגישה הציג עו"ד רענן בפני השניים את ייפוי הכח עליו חתמה, כביכול, המנוחה. מר עיאס אישר בחקירתו הנגדית כי הערת האזהרה שנרשמה לזכותה של הנתבעת 2 בפנקסי המקרקעין, התבססה על ייפוי הכח משנת 2001 (עמ' 16 ש' 19 לפרוט'). 5. עולה מהאמור כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים לגבי כך ששתי הערות האזהרה שנרשמו לזכותם של הנתבעים 1 ו-2, התבססו על יפוי הכח משנת 2001. הואיל ואין גם חולק כי ייפוי כח זה חסר כל תוקף ונפקות מאחר והתאריך הנקוב בו מאוחר למועד פטירתה של המנוחה, ברי כי הערות האזהרה נרשמו בהתבסס על מסמך מזויף וחסר כל נפקות משפטית. לא ברור מדוע המשיכו הנתבעים להעלות טענות מטענות שונות ולא בחלו אף בהצגת ייפוי כח הנחזה להיות חתום על ידי המנוחה בשנת 1994 ואשר לא שימש כלל בעת רישום הערות האזהרה. בשים לב לקביעות העובדתיות ולמסקנות העולות מפסק דינו של כב' השופט י' כהן בתיק המקביל המוזכר לעיל, ולאחר שנתחוור לנתבעים 1 ו-2 מועד פטירתה של המנוחה, טוב היו עושים לו השכילו לחזור בהם מטענותיהם תוך הסכמה לקבלת התביעה. ככל שנפלו קורבן לתרגיל עוקץ, שומה היה עליהם להפנות טענותיהם לנתבעים 3-5. אני רואה להעיר עוד כי הנתבעים 1 ו-2 יכולים להלין לא מעט גם על עצמם. על פי המסמכים שהציגו בפניי, הסכמי המכר שכרתו עם המנוחה, בהסתמך על ייפוי הכח, נחתמו בשנת 2005 ובשנת 2007. באותו מועד הוגש כבר כתב אישום כנגד עו"ד בנו גנות בגין זיוף מסמכים, קבלת דבר במרמה, שימוש במסמכים מזויפים וסיוע להתחזות (ת.פ. 7571/99, ת.פ. 4106/03 בית משפט השלום בחיפה). הגשת ההליכים כנגד עו"ד גנות פורסמה ברבים והיה בה די על מנת להדליק נורה אדומה בפני הנתבעים 1-2 בטרם התקשרו בהסכם מכר הנסמך על מסמכים שאומתו ע"י עו"ד גנות. נסיעתו של מנהל הנתבעת 2 לאוסטריה לצורך חתימת ההסכם עם עו"ד יוסף רענן, לאחר שהלה הודיע לו שאין באפשרותו להגיע לארץ מטעמיו, אף היא תמוהה ומעלה את השאלה הכיצד לא חשד מנהל הנתבעת 2 כי דבר מה אינו כשורה. מתקבל הרושם כי הנתבעים 1 ו-2 בחרו משיקוליהם להתעלם מנורות האזהרה שנקרו בדרכם. כך או אחרת, אין בדברים דלעיל כדי לשנות את התוצאה המתחייבת, לפיה הערות האזהרה, אשר התבססו על ייפוי כח חסר נפקות ותוקף, דינן להימחק. 6. בסיכומיו, העלה ב"כ הנתבעת 2 את הטענה כי השימוש בייפוי הכח משנת 2001 ולא בזה שנחתם עוד בשנת 1994, נעשה מבלי משים ובהיסח הדעת. לדבריו, כאשר מדובר בעסקה אמיתית ואותנטית החשיבות המיוחסת לנושאים אלה פחותה. טענה זו טוב היה אילולא הועלתה כלל, שכן היא נוגדת את הדין ואת הפסיקה הענפה בכגון דא, המחייבים דקדוק וזהירות בכל הנוגע להליך של רישום עסקאות במקרקעין, לרבות הערות אזהרה. אין זה מתקבל על הדעת שהערת אזהרה תירשם בהסתמך על ייפוי כח חסר תוקף ולאחר שהדבר יתגלה, ישלוף הזוכה, יש מאיין, ייפוי כח אחר ויטען כי הוא הבסיס לזכויותיו הגם שלא הוצג קודם לכן ועל אף שהערת האזהרה לא נרשמה בהסתמך עליו. 7. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, אני רואה להוסיף כי אף ייפוי הכח הנחזה להיות חתום בידי המנוחה ביום 14.4.1994 מעורר תהיות וספקות לגבי אמיתותו ותוקפו. בייפוי כח זה נרשם כי הוא ניתן ע"י בלוטמן פיגה בעוד ששמה הנכון של המנוחה הינו בליטמן פני פייגה. בנוסף, מספר תעודת הזהות של המנוחה המצוין על גבי אותו ייפוי כח, זהה למספר הרשום בפנקסי המקרקעין עוד משנת 1964. ממכתב סגנית הקונסול הכללי של צרפת בישראל, שהוגש מטעם הנתבעת 6, עולה כי תעודות הזהות בצרפת מוחלפות מדי 10 שנים ובכל פעם מונפק מספר חדש למחזיק בתעודת הזהות. לפיכך, ברי כי מספר תעודת הזהות של המנוחה אשר היה בתוקף בשנת 1994 אינו זהה למספר שהיה בתוקף 30 שנה קודם לכן. זאת ועוד, אף הכתובת המצוינת על גבי ייפוי הכח, אינה כתובתה של המנוחה. מעדותו של התובע 1 שלא נסתרה עולה כי המנוחה התגוררה בשנות השישים ברח' סאנט לזר 31 בפריס ומאוחר יותר ברח' דסילי 143 בבולון בלאנקורט. עוד עולה מעדות התובע כי לא קיים בפריס רחוב בשם הרובע היהודי. תהיות אלו בצירוף עובדת קיומו של ייפוי כח לטובת עו"ד יוסף רענן משנת 2001, שאין חולק לגביו כי הוא מזויף, מעוררים חשד לגבי האותנטיות של ייפוי הכח משנת 1994 ומובילים למסקנה כי מדובר במסמך מזויף גם כן. הדברים נאמרים למעלה מן הנדרש, שכן כאמור הערות האזהרה הסתמכו על ייפוי הכח משנת 2001 וזה לכל הדעות מסמך מזויף וחסר כל נפקות ותוקף. 8. לא נעלמה מעיני העובדה כי הנטל המוטל על בעל דין להוכחת טענת תרמית וזיוף הינו כבד. בהלכה הפסוקה נקבע כי על אף שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות ורף הראיות הנדרש להוכחת טענה מעין פלילית זו הוא גבוה יותר (ראו: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (לא פורסם, , 18.4.12) והפסיקה המובאת שם). אלא שבענייננו הורם נטל זה ללא צל צלו של ספק נוכח הודאת הנתבעים בכך שייפוי הכח משנת 2001 הינו מזויף וחסר כל תוקף. 9. ונקודה אחרונה בטרם סיום, אף היא מעבר לנדרש. שתי הערות האזהרה נרשמו בפנקסי המקרקעין לאחר פטירתה של המנוחה, ובהסתמך על ייפוי כוח שנחזה להיות חתום על ידה. גם אם אתעלם לרגע משאלת האותנטיות של ייפוי הכוח הרי מדובר בהשראה שבאה אל סיומה עם פטירתה של המנוחה. הקניית הסמכות לאדם לפעול על פי ייפוי כוח הנה מעשה שליחות במשמעות סעיף 1 לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965. סעיף 14(א) לחוק הנ"ל קובע בין היתר כי השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח או במותו של אחד מהם. סעיף 14(ב) לחוק מורה אומנם כי הוראות סעיף 14(א) לא יחולו מקום בו ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות. ואולם בענייננו, הנתבעים 1 ו- 2 כלל לא התקשרו בהסכם במעמד החתימה הנטענת על ייפוי הכוח בשנת 1994 אלא נכנסו לתמונה בשלב מאוחר בהרבה. מכאן שלא ניתן לומר כי ייפוי הכוח נועד להבטחת זכויותיהם. נוסחו של ייפוי הכוח הנטען משנת 1994 הנו כללי ומסמיך את עוה"ד יוסף רענן ו/או פטין רזוק ו/או רמזי אבו רחמה למכור ולהעביר את המקרקעין "לכל רוכש שיראו באי כוחי". אין לומר כי ההרשאה בנוסחה זה נועדה להבטחת זכותו של אדם שלישי, וודאי לא את זכותם של הנתבעים 1 ו- 2 (ראו לעניין זה: ע"א 3/78 וינברנד נ' רוקמן, פד"י לג(2), 359 ; ע"א 678/99 כהן נ' בדעני ). יוצא מכך שהחריג הקבוע בסעיף 14(ב) לחוק השליחות אינו חל בענייננו ועל כן באה השליחות מכח ייפוי הכוח אל קצה עם מות המנוחה. בנסיבות, לא היה כל תוקף לפעולות שנעשו לאחר מותה בהסתמך על אותו ייפוי כוח. 10. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה במלואה ומעניק לתובעים את הסעד המבוקש על ידם. מוצהר בזאת כי ייפוי הכח אשר נחזה להיות חתום בידי המנוחה מיום 4.9.2001 בפני הנוטריון בנו גנות, הינו מזויף וחסר תוקף משפטי. ההסכמים וייפויי הכח שנעשו בהסתמך על ייפוי כח זה, הינם חסרי נפקות ותוקף משפטי. לפיכך, אני מורה לרשם המקרקעין בנצרת למחוק מפנקסיו את הערות האזהרה שנרשמו לטובת הנתבעים 1 ו-2 על זכויותיה של המנוחה בחלקה 1 בגוש 10315. בנוסף אני מורה לרשם המקרקעין למחוק את השעבוד שנרשם ביום 9.8.2007 על זכויותיה של המנוחה במקרקעין הנ"ל לטובת מס רכוש חיפה. אני מחייב את הנתבעים 1-5 יחד ולחוד, לשלם לתובעים תוך 30 יום, את מלוא ההוצאות שנגרמו להם בגין ניהול תיק זה, לרבות הוצאות נסיעתו של התובע 1 לארץ לצורך מתן עדות במשפט והוצאות שהייתו כאן, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל הוצאה והוצאה עד למועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים הנ"ל יחד ולחוד לתובעים, שכ"ט עו"ד בסך 46,800 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסמכיםזיוףייפוי כוחהערת אזהרה