רעש חזק בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רעש חזק בעבודה: זוהי תביעה להכיר בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע ו/או כפגיעה מסוג מיקרוטראומה. התובע עובד בדר"כ במשמרת עבודה של 8 שעות ולפעמים גם עובד משמרת וחצי של 12 שעות עבודה ביום.   5. הרעשים במקום העבודה של התובע נגרמים על ידי מכונות של מדחסים, מפוחי אויר והקיטור אשר נמצאים במפעל. במהלך כל שעות עבודתו התובע חשוף למעשה לעוצמת רעש מזיק של מעל 85 דציבל.   להלן עובדות המקרה כפי שעולה מחומר הראיות המהימן עלי: 1 התובע, יליד 1961, עובד בחברת "גדות" במפרץ חיפה החל מיום 1/1/90 ואילך, כמפעיל מכונות במחלקת סוכר.   2. עבודתו של התובע היא עבודה במשמרות, כאשר בכל יממה יש 3 משמרות: בוקר, צהרים ולילה. יש לציין, כי התובע עובד גם בשבתות וחגים.   התובע עובד במשך 3 ימים את אותה המשמרת, כאשר משמרת נמשכת בדר"כ 8 שעות. משמרת בוקר מתחילה משעה 06:30 בבוקר ועד לשעה 14:30 בצהרים, משמרת צהרים מתחילה משעה 14:30 ועד לשעה 22:30 בלילה, ומשמרת ערב מתחילה משעה 22:30 בלילה ונמשכת עד לשעה 06:30 בבוקר.   3. במסגרת עבודתו התובע מבצע פעולות של מילוי מיכלים ( פרמנטורים) בחומר של סוכר. לפני פעולת המילוי הוא מכניס את המיכל לביצוע פעולת סטריליזציה למשך 3-4 שעות בחום של 100 מעלות, ורק לאחר מכן הוא מכין את המיכל למילוי, וממלא אותו בחומר בכמות הנדרשת. בנוסף לכך, הוא ממלא מיכלים קטנים של 5.5 קוב בחומר של סוכר. הוא מכין מנות לצורך מילוי מיכלים ומשלוח מלחים לתוך המיכלים, טיפול במים מתופלים, והחלפת פילטרים של המיכלים במשך המשמרת.   4. התובע עובד בדר"כ במשמרת עבודה של 8 שעות ולפעמים גם עובד משמרת וחצי של 12 שעות עבודה ביום.   5. הרעשים במקום העבודה של התובע נגרמים על ידי מכונות של מדחסים, מפוחי אויר והקיטור אשר נמצאים במפעל. במהלך כל שעות עבודתו התובע חשוף למעשה לעוצמת רעש מזיק של מעל 85 דציבל.   6. כאשר התובע עובד במרפסת פרמנטורים אזי נחשף לרעש של 88.6 דציבל, כעובד בקומת מילוי הפרמנטורים נחשף לרעש חזק של 92.5 עד 98.5 דציבל, כשעובד בפמנטור 19 - F הרעש מגיע ל- 92.4 דציבל, וכאשר עובד בקומת PG הרעש מגיע שם ל- 86.8 עד 87.8 דציבל.   7. התובע טוען, כי מעולם לא סבל מבעיות בשמיעה. 8. התובע טוען למחלת מקצוע כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. לחילופין התובע טוען, שכל העבודה בחשיפה לרעש מזיק מהמכונות השונות גרמה לו לפגיעות זעירות, וכי מדובר כאן בפגיעות זעירות מצטברות ולבתי הפיכות, שבהצטברותן נוצר המצב הקיים, כלומר פגיעה מסוג מיקרוטראומה.   הנתבע לעומת זאת טוען, כי אין קשר סיבתי בין בעיות השמיעה של התובע, אם הן קיימות בכלל, לבין עבודתו כמתואר לעיל.   9. כדי להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק לבין הירידה בשמיעתו, והאם מדובר במחלת מקצוע או בפגיעה מסוג מיקרוטראומה, מונה מטעם ביה"ד כיועץ מומחה רפואי ד"ר א. ברקו.   10. עפ"י חוות הדעת של ד"ר א. ברקו מיום 21/7/01 ומיום 11/3/03 ותשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 25/8/02 מתברר, כי קיימים ממצאים סותרים ולא עיקביים בבדיקות השמיעה השונות שביצע התובע. בדיקת סקר שמיעתי מ- 8/97 היתה תקינה. בדיקת סקר שמיעתי מ- 12/98 ישנה ירידה בשמיעה דווקא בתדירויות הנמוכות. בבדיקת סקר שמיעה מ- 1/90 התוצאות היו כמו בשנת 1997, ואילו בבדיקות שביצע התובע בשנת 1991 ו- 1992 קיימת ירידה בתדירויות הנמוכות.   בבדיקת שמיעה מלאה מיום 8/10/99 נתגלה ליקוי שמיעה די סימטרי ב- 2 האוזניים עם "שקע" אופייני לפגיעת רעש בתדירויות 4000-3000, וכן SRT של 28 דציבל. לעומת זאת בבדיקת שמיעה מלאה מיום 6/2/00 מראה למעשה על שמיעה כמעט נורמלית ב- 2 האוזניים עם SRT של 15 דציבל וטימפנומטריה A ב- 2 האוזניים.   11. לאור בדיקות השמיעה הלא עקביות של התובע, הורה המומחה הרפואי לתובע לבצע בדיקת BERA לסף ובדיקת שמיעה עדכנית באחד מבתי החולים הציבוריים. התובע ביצע את בדיקות השמיעה המשלימות והפעם התוצאות היו כדלקמן:   א. בבדיקת השמיעה מיום 17/1/02 קיים ליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות ירידה שיפועית קלה ב- 2 האוזניים. ב. בבדיקת BERA לסף מיום 30/1/02 מתברר, כי באוזן שמאל השמיעה תקינה. באוזן ימין נתגלה ליקוי שמיעה קל בתדרים הגבוהים.   12. בהסתמך על כל הבדיקות שהיו בפני המומחה הרפואי הוא קבל, כי התובע סבל בשנת 1999 משמיעה תקינה באוזן שמאל, ומליקוי קל בתדרים הגבוהים באוזן ימין. בהסתמך על רוב בדיקות השמיעות, כולל סקר ובדיקות שמיעה מלאה, אזי לא מדובר כאן במחלת מקצוע וגם לא בתאונת עבודה עפ"י עקרון המיקרוטראומה.   13. המומחה הדגיש בתשובותיו לשאלות הבהרה, כי בדיקת השמיעה מיום 8/10/99 לא מצאה לה כל תימוכין בבדיקות השמיעה המאוחרות יותר שבוצעו לתובע, לכן לא ניתן להסתמך על הבדיקה הבודדה הנ"ל כמשקפת נאמנה את מצבו הרפואי של התובע - אלא להפך.   המומחה ציין, כי התובע סובל מליקוי שמיעה קל בתדרים הגבוהים אך ליקוי מסוג זה אינו תואם ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק.   14. בנסיבות אלה אנו קובעים, כי התובע לא לקה בשמיעתו במחלת מקצוע ולא מדובר כאן בתאונת עבודה עפ"י עיקרון המיקרוטראומה. על כן התביעה נדחית בזאת.   15. אין צו להוצאות.  מטרד רעש