התובע נחשף בעבודתו לרעש מזיק העולה על המותר, כמשמעו בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התשל"ה - 1970. 1. תיק זה עניינו תביעת התובע להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון מהם הוא סובל לטענתו, כ"פגיעה בעבודה" , בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 2. בהסכמת הצדדים ולבקשתם מינה ביה"ד מומחה מטעמו למתן חוות דעת רפואית בדבר קיומם של התנאים כנדרש להכרה בפגימה הנטענת כפגיעה בעבודה, זאת - על בסיס תשתית עובדתית מוסכמת אף היא. כן הועבר למומחה התיעוד הרפואי הרלבנטי. 3. למען שלמות התמונה העובדתית אחזור ואפרט להלן את העובדות הרלבנטיות: א. התובע הוא יליד 1951. ב. התובע עבד בחברת "הוד חפר בע"מ החל מחודש 8/76 ועד 1.4.07, ברציפות. ג. התובע נחשף בעבודתו לרעש מזיק העולה על המותר, כמשמעו בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התשל"ה - 1970. 4. במענה לשאלה, האם פחת כושר שמיעתו של התובע בשיעור של 20 דצב' לפחות בכל אחת מאוזניו השיב המומחה בחיוב, בהבהירו: "בבחינת כושר השמיעה הנובע מפגיעת רעש, יש להתייחס להולכת העצם בעקומות השמיעה. לפי בדיקת השמיעה מ 3/07 כושר השמיעה 7 דצב' מימין (...) ו 8 דציבל משמאל (...); לפי הבדיקה מ 7/08 - 22 דצב' מימין (...) ו 23 דצב' משמאל (...); לפי הבדיקה מ 12/08 (מטעם הנתבע) 20 דצב' מימין (...) ו 23 משמאל (...); לסיכום - לפי שתי הבדיקות המאוחרות, לרבות זו שבוצעה מטעם הנתבע, כושר השמיעה של התובע נפגע בשיעור 20 דצב' או יותר דו צדדית". במענה לשאלה, האם סובל התובע מליקוי שמיעה שהוא אופייני לחשיפה לרעש מזיק ונובע הימנו, השיב המומחה: " כן. ליקוי השמיעה דמוי V בתדרים הגבוהים הקיים בעקומת הולכת העצם , אופייני בצורתו לפגיעת שמיעה הנובעת מחשיפה לרעש". לאור תשובותיו הנ"ל, הוסיף המומחה והתייחס לנושא הטנטון. לעניין זה קבע, לאחר סקירת הרישומים הרפואיים, דלקמן: "לאור התיעוד החוזר של התלונות, אני מתרשם שהתובע אמנם סובל מטנטון תמידי" ובהמשך: "שתי הבדיקות המאוחרות , לרבות זו שבוצעה מטעם הנתבע, מצביעות על פגיעה משמעותית בכושר השמיעה בתדרים הגבוהים כנדרש עפ"י סעיף 84א(ב)1 לחוק". עוד ציין המומחה, כי הרישום הראשון בדבר תלונה על טנטון הוא מתאריך 10.2.07, קרי בתקופה בה עבד עדיין התובע בחשיפה לרעש מזיק (ראה במענה לשאלות הבהרה). 5. למומחה הועברו (פעמיים) שאלות הבהרה, לבקשת המל"ל . בין היתר התבקש המומחה להבהיר, מדוע ביסס קביעותיו על שתי הבדיקות המאוחרות דווקא, בהינתן כי הבדיקה הראשונה (לפיה השמיעה תקינה) בוצעה עובר למועד סיום עבודתו של התובע , בעוד שהבדיקות המאוחרות (המעידות על ליקוי השמיעה) בוצעו לאחר תום עבודתו ובהינתן, בנוסף, כי התקדמות ליקוי שמיעה מושרה רעש נפסקת עם הפסקת החשיפה לרעש או זמן קצר לאחר מכן וככל שיש נזק לאוזניים לאחר תום תקופת החשיפה לרעש, אזי הגורם לו הוא תחלואי בלבד. במענה הבהיר המומחה, כי בנסיבות דנן, בשים לב לכך שאין בתיקו של התובע אף רמז לתהליך תחלואי שהביא לפגיעה בשמיעתו ובהינתן, כי שתי בדיקות השמיעה שבוצעו בשנה וחצי שלאחר הפסקת עבודתו (אחת מהן- מטעם המל"ל ובמימונו) מראות ליקוי שמיעה המתאים לפגיעת רעש, הרי "אין ספק שהבדיקה הראשונה לא היתה מהימנה". המומחה ציין, כי אמנם "לא ניתן לשלול בוודאות תהליך תחלואי שצץ לפתע והחמיר את השמיעה, כפי שטוענים נציגי הנתבע, עם זאת, בהיעדר תיעוד לתהליך תחלואי כזה, אני עדיין מאמין שהבדיקות מ 7/08 ו 12/08 הן המייצגות נאמנה את מצבו השמיעתי ב 4/07, בתום 31 שנות עבודתו ברעש". עוד הבהיר לעניין זה, כי הגם ש(כטענת המל"ל) "לא סביר שבמשך 31 שנות חשיפה לרעש לא נפגעה כלל שמיעתו של התובע בתדרי הדיבור ואילו בשנה וחצי שבה לא נחשף לרעש (לאחר תום עבודתו), הרעש בעבר גרם לירידה בשמיעה של למעלה מ 20 דצב', באותה מידה אני מאמין בכל לבי שבמהלך אותה תקופה של שנה וחצי מיום סיום העבודה ברעש, לא הופיע תהליך תחלואי מסתורי (שלא היה קיים קודם לכן ולא תועד ברשומות הרפואיות) שהביא לירידה בשמיעה". המומחה הוסיף ועמד על כך, כי "הדיון אינו לגבי קיומה של החמרה בשמיעה בתקופה שבין בדיקת השמיעה מ 8/3/07 לבין זו שמ 23/7/08, אין עוררין על כך שליקוי שמיעה מושרה רעש אינו ממשיך (או מתחיל) להתקדם לאחר הפסקת החשיפה לרעש מזיק; הדיון הינו לגבי דיוק תוצאות בדיקת השמיעה מ 3/07. טעויות מתרחשות. בהיעדר תיעוד לתהליך תחלואי שפגע בשמיעתו של התובע בתקופה שלאחר סיום עבודתו ולאור הדמיון בתוצאות שתי הבדיקות המאוחרות, אני נוטה לאמץ את תוצאותיהן כערכים האמיתיים המייצגים את שמיעתו של התובע בתום תקופת עבודתו ולהתייחס לבדיקה מ 3/07 כמוטעית", מה גם שהבדיקה האחת - מ 7/08 בוצעה בקופ"ח ואין לחשוד בה שהיא "מוטה" (לטובת הנבדק/התובע), והוא הדין בבדיקה מ 28.12.08 - שבוצעה, להזכיר, מטעם המל"ל ובמימונו. זאת ועוד, בבדיקה אחרונה זאת הבודק אף טרח להדגיש, כי "עקביות תגובותיו של הנבדק - טובה". לסיכום חזר המומחה על קביעתו, כי "בדיקת השמיעה מ 3/07 אינה משקפת נכונה את מצבו של התובע בתום תקופת עבודתו ברעש". (כל ההדגשות - אינן במקור, ע.ק). 6. מעבר לשלילת האפשרות, כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מהליך תחלואתי - בכלל, הוסיף המומחה ושלל גם את האפשרות שהוצגה לו ע"י המל"ל, שמא הירידה בשמיעה (עפ"י שתי הבדיקות המאוחרות) מקורה במחלה ספציפית, מחלת האוטוסקלרוזיס. להלן נימוקיו: (1) מדובר במחלה תורשתית המתחילה בגיל צעיר, שהיא שכיחה פי 10 בנשים והיא מתאפיינת בליקוי שמיעה הולכתי ההולך ומחריף בהדרגה. התובע, מנגד, הוא גבר , אין תיעוד כלשהו למחלה תורשתית כזו אצלו ומחלתו החלה - עפ"י השערות המל"ל (כפי שהוצגו בשאלות ההבהרה)- בגיל 56. הסבירות כי לקה במחלה היא, אפוא, נמוכה ביותר. (2) הבדיקת השמיעה הראשונה - נמצאה תקינה לחלוטין. עפ"י שתי הבדיקות המאוחרות ערכי סף השמיעה הממוצע להולכת עצם בתדרי הדיבור (הרלבנטיים לבחינת כושר השמיעה)- זהים. אין שום הגיון בניסיון לטעון שמחלת האוטוסקלרוזיס - בה ליקוי השמיעה מתפתח בהדרגה - היתה רדומה אצל התובע עד גיל 56, התפתחותה זינקה לפתע ב 16 החודשים בין 3/07 ל 7/08 ונעצרה שוב לחלוטין. (3) באף אחת מ 3 בדיקות השמיעה שבוצעו לתובע לא מופיע שקע סביב 2000 הרץ, שהוא אופייני לליקוי שמיעה תחושתי- עצבי במחלת האוטוסקלורזיס . מנגד, בבדיקות השמיעה של התובע כן מופיע שקע סביב 4 - 6 הרץ האופייני לפגיעה מחשיפה לרעש מזיק. (4) המחלה מאופיינת בתנועתיות מופחתת של עור התוף המתבטאת בעקומת טימפנומטריה נמוכה מסוג As. בבדיקה שבוצעה לתובע ביום 28.12.08 מנגד, צויינה טימפנומטריה סוג A (תקינה) דו צדדית. בנוסף צוין בממצאי הבדיקה, כי הפער ההולכתי הקל בבדיקה , מקורו בממצא המעיד על פגם בבדיקה ולא בהפרעה קלינית. לסיכום ומכל הטעמים כמפורט לעיל קבע המומחה בפסקנות: "התובע אינו סובל ממחלה זו" . 7. במענה לשאלות הבהרה אישר המומחה, כי עפ"י שתי הבדיקות המאוחרות סובל התובע מליקוי שמיעה מעורב , עם ירידה הולכתית. עוד אישר, כי בנזק שנגרם מחשיפה לרעש אין ירידה הולכתית. 8. בקשת ב"כ המל"ל למנות מומחה אחר נדחתה ע"י ביה"ד, בהחלטתו מתאריך 7.2.11. 9. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לקבל את התביעה, בשים לב לחוות דעתו של המומחה ותשובותיו. ב"כ המל"ל ביקש לדחות את התביעה, בהתבסס על בדיקת השמיעה הראשונה שהיא בלבד רלבנטית לשיטתו, משהיא משקפת את ערכי סף שמיעתו של התובע נכון למועד סיום עבודתו בחשיפה לרעש מזיק. אליבא דמל"ל, המומחה לא נתן הסבר משכנע וענייני להעדפתו את שתי הבדיקות המאוחרות, מעבר לכך שהבדיקה הראשונה "אינה מסתדרת" עם השתיים הנ"ל . עוד טען, כי המומחה לא הסביר הכיצד הוא קובע שיש נזק מרעש מזיק, כאשר בכל בדיקות השמיעה קיימת גם ירידה הולכתית. 10. בבוא ביה"ד לכתוב פסק דינו הגיע ביה"ד למסקנה, כי בטרם מתן הכרעה, יש מקום להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת, בזו הלשון: בחוות הדעת נקבע, בהסתמך על שתי הבדיקות המאוחרות, כי כושר שמיעתו של התובע פחת ב 20 דציבל ומעלה בשתי אוזניו וכי קיים קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעתו לבין עבודתו בחשיפה לרעש מזיק. יחד עם זאת, במענה לשאלות הבהרה 2 הבהיר המומחה, כי עפ"י הבדיקות המאוחרות הללו סובל התובע מליקוי מעורב בשמיעתו, ליקוי שיש בו יריד הולכתית. המומחה אישר, בנוסף, כי בנזק שנגרם מחשיפה לרעש אין ירידה הולכתית (תשובות לשאלות 1 ו 2 לשאלות הבהרה 2). המומחה מתבקש, אפוא, להבהיר נפקות תשובותיו הנ"ל (לגבי הליקוי המעורב, על הירידה ההולכתית שאינה נגרמת מחשיפה לרעש) על קביעתו הקודמת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעת התובע לעבודתו ברעש." 11. בתשובתו מתאריך 4.5.11 הבהיר המומחה, כי הולכת העצם מייצגת את הפגיעה העצבית - זו שאכן נגרמת מחשיפה לרעש. המומחה הפנה למשפט הראשון בתשובתו לשאלה א' בחווה"ד המקורית ועמד על כך, כי המשך הדיון באותה תשובה מתייחס להולכת העצם בלבד , תוך התעלמות מהמרכיב ההולכתי. המומחה הוסיף והבהיר: "כושר השמיעה של 22 ד"ב מימין ו 23 ד"ב משמאל שחושב לגבי הבדיקה מ 7/08 מבוסס על ערכי הסף להולכת עצם בתדרי הדיבור. אילו נלקח בחשבון גם המרכיב ההולכתי היה כושר השמיעה בבדיקה זו 37 ד"ב מימין ו 35 ד"ב משמאל . כך גם בבדיקה מ 12/08 חושב כושר השמיעה 20 ד"ב מימין ו 23 ד"ב משמאל , עפ"י הולכת העצם בלבד ולא 33 ד,ב מימין ו 30 ד"ב משמאל - הערכים הנובעים מהוספת המרכיב ההולכתי. למען הסר ספק , אני חוזר ומבהיר שהקביעה שלי שכושר השמיעה של התובע נפגע בשיעור 20 ד"ב או יותר דו צדדית, מתבססת אך ורק על המרכיב התחושתי- עצבי בליקוי השמיעה המעורב של הנבדק , זה שאמנם נובע מהחשיפה לרעש. הדיון לגבי מהותו של המרכיב ההולכתי בליקוי השמיעה של התובע מפורט במקבץ שאלות ההבהרה השני ואני מקווה שהצלחתי להבהיר שטענת הנתבע שמדובר במחלה התורשתית "אוטו סקלרוזיס" אינה סבירה. אני מתרשם שההסבר של אילנה גולדשטיין, קלינאית התקשורת שבדקה את התובע מטעם הנתבע , לפיו הפער ההולכתי הקל נובע מתמט תעלות השמע החיצוניות בגלל לחץ האוזניות (פגם טכני בבדיקה), הוא ההסבר הנכון." הכרעה 12. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי תביעה זאת - דינה להתקבל בשים לב לחוות דעתו של המומחה וקביעותיו. באשר לליקוי השמיעה: עפ"י חווה"ד הובהר חד משמעית, כי כושר שמיעתו של התובע בתדרי הדיבור פחת בשיעור העולה על 20 דציבל בשתי אוזניו וכי הליקוי ממנו הוא סובל, הקיים בעקומת הולכת העצם, אכן אופייני בצורתו לפגיעת שמיעה הנובעת מחשיפה לרעש. המומחה הבהיר היטיב מדוע הסתמך על שתי הבדיקות המאוחרות, משהגיע למסקנה (המנומקת אף היא כדברי), כי "אין ספק, כי הבדיקה הראשונה לא היתה מהימנה" וכי זו "אינה משקפת נכונה את מצבו של התובע בתום תקופת עבודתו ברעש", בעוד שמנגד, "שתי הבדיקות המאוחרות מייצגות נאמנה את מצב שמיעתו של התובע בתום 31 שנות עבודתו ברעש." כן הבהיר היטיב, מדוע נשללת במקרה זה כל אפשרות כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מהליך תחלואתי. בחוות הדעת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה השיב המומחה לכל השאלות אשר הופנו אליו, תשובותיו -הן לעניין ליקוי השמיעה והן בהתייחס לטנטון, הן כולן ענייניות, חד משמעיות, ברורות, הגיוניות וניתנו בהתבסס על התיעוד הרפואי הרלבנטי אשר הועבר לעיונו ובשים לב לעובדות הרלבנטיות כפי שפורטו בהחלטת המינוי. למקרא חוות הדעת, טענת המל"ל לפיה "לא ניתן מענה ענייני ומשכנע" להעדפת המומחה את שתי הבדיקות המאוחרות - משוללת כל יסוד ואין בידי לקבלה. הוא הדין באשר לטענתו הנוספת של המל"ל לפיה לא ברורה הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה בחשיפה לרעש לבין הליקוי משקיימת בבדיקות גם ירידה הולכתית. גם לעניין זה , הדברים הובהרו היטיב בחוות הדעת ואין זאת אלא שהטענה מקורה בטעות של מייצג המל"ל. מכל מקום, להסרת צל צילו של ספק ספיקא בנושא, הפנה ביה"ד שאלת הבהרה נוספת למומחה וככל שלמאן דהוא היה ספק - הרי זה הוסר מכל וכל בתשובתו האחרונה של המומחה משהבהיר חד משמעית, באופן ברור ונחרץ, כי כל קביעותיו באשר לשיעור הירידה בכושר השמיעה והקשר הסיבתי - מתייחסות להולכת העצם בלבד, תוך התעלמות מן המרכיב ההולכתי, משהולכת העצם היא זו המייצגת את הפגיעה העצבית הנגרמת מחשיפה לרעש. הנה כי כן, אין כל בסיס לאיזו מטענות המל"ל בסיכומיו. 13. עפ"י ההלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד היא בבחינת "אורים ותומים" לביה"ד בתחום הרפואי ובשים לב לכל האמור לעיל, לא מצאתי , במקרה זה, כל סיבה שלא לאמץ את חוות הדעת. 14. אשר על כן, בשים לב לחוות דעתו של המומחה ועל יסודה התביעה מתקבלת בכך שהנני קובעת, כי ליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל התובע הם בגדר "פגיעה בעבודה", כהגדרתה בחוק. 15. ככל שיפנה התובע לוועדה רפואית, תקבע הוועדה האם נותרה לתובע נכות כתוצאה מן הפגיעה וככל וכך, תקבע הוועדה את שיעורה. 16. המל"ל ישלם לתובע הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. 17. לצדדים הזכות להגיש ערעור על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. מטרד רעשבטיחות בעבודה